מעבר להר בין עצי השיטים
ישנה עיר ושמה מעלה חיטוטים.
עיר מעודנת
מלאת נימוסים
בה במקום לברך במילים
מחטטים באפים.

בחיטוט הדדי מברכים לשלום
משמאל לימין, בכיוון השעון
בחיטוט חופר שואלים "מה נשמע?"
עם מטוש פשוט או מעוטר בנוצה.

בבית הספר ילדי מעלה חיטוטים לומדים
רק שש אותיות, והן:
א
נ
ט
י
ג
ן
ובשאר הזמן, ילדים שקדנים, מתרגלים בזוגות וביחידים חיטוטים.

כשהגיעה לעיר טכנולוגיה חדשה
חיש מהר פיתחו לה תוכנת חיטוט מתאימה
וכך חיטטו גם באפים
וגם בטלפונים הניידים של האזרחים.

החיים במעלה חיטוטים היו חיי וודאות.
הרי אפשר לדעת הכל מחיטוט!

עד שיום אחד ילדה קטנה
שאלה את אמה שאלה איומה:
"אמא"
"כן?" אמרה האם ומטוש באפה
"מה יקרה אם לא נחטט?"
"לא לחטט?!" התפלצה האם
"לא לחטט?!" התפלץ גם האב
"לא לחטט?!" התפלצו במשטרה שהקשיבו לשיחה עם תוכנת החיטוטים.

"אם לא נחטט איך נדע?!" ענתה האמא
"אם לא נחטט תקרוס הכלכלה!" ענה האבא
"אם לא נחטט תהיה כאן אנרכיה!" ענו במקהלה כל השוטרים
ועוד באותו הלילה העביר ראש העיר חוק נימוסים
שמי ששואלים שאלות
יעברו כפליים חיטוטים.

וכך מעבר להר בין עצי השיטים
חיים עד היום תושבי מעלה חיטוטים.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.