עמוס עוז אמר לא פעם שההצלחה של האוטוביוגרפיה שלו, "סיפור על אהבה וחושך", בארץ ובעולם, הפתיעה אותו מאוד. הוא סיפר שבתקופה שבה היה שקוע בכתיבת הספר הרגיש שהוא חופר בור בחצר האחורית של ביתו, ומדי פעם תהה בינו לבין עצמו אם הסיפור המשפחתי והאישי הזה, שאותו הוא טווה, בכלל יעניין מישהו.

ואז הספר ראה אור והפך במהירות לתופעה תרבותית חוצת גבולות. "חפרתי בחצר הפרטית שלי", הסביר עוז, בדרכו הבהירה והמלוטשת, "וכנראה פגעתי באיזה כבל תת קרקעי. פתאום האור בכל החלונות התחיל להבהב".

"חפרתי בחצר הפרטית שלי", הסביר עמוס עוז, בדרכו הבהירה והמלוטשת, "וכנראה פגעתי באיזה כבל תת קרקעי. פתאום האור בכל החלונות התחיל להבהב"

צריך להסתייג ולהתנצל לפני שעורכים השוואה מופרכת וילדותית בין אפוס היסטורי ואישי רחב יריעה כמו "סיפור על אהבה וחושך", שסופר ענק בשיא כוחו היצירתי כתב על ילדותו שוברת הלב בישראל הצעירה, לבין משחק רשת פשוט ותמים כמו Wordle, שממגנט אליו בשבועות האחרונים מיליוני גולשים בעולם.

ואחרי ההסתייגות ההכרחית הזו כדאי לשים לב, שבשני המקרים אדם חפר בחצר הפרטית שלו ובלי כוונה פגע בכבל, שגרם לכל האורות בעולם להתחיל להבהב, וכך העניק לנו הזדמנות לעצור רגע, כדי לברר מה בעצם המשמעות של ההבהוב הקולקטיבי הזה, ומאילו חומרים עשוי הכבל.

הסופר עמוס עוז ז"ל ב-2015 (צילום: AP Photo/Dan Balilty)

אם אתם לא נמנים על המיליונים שמתמסרים מדי יום למשחק Wordle (או לאחת מהגרסאות העבריות שלו – וורדל'ה, מדויקת או וורדעל), בטח נתקלתם בשובל הריבועים המסתוריים בירוק-שחור-צהוב, שהמכורים למשחק מפזרים אחריהם ברשתות החברתיות ובקבוצות ווטסאפ משפחתיות.

Wordle הוא משחק פשוט להפליא, שפיתח מהנדס תוכנה אמריקאי בשם ג'וש וורדל (שם המשפחה שלו הוא Wardle, הוא שינה בו אות אחת כשמיתג את המשחק שלו). האתגר היומי הוא לזהות בתוך שישה מהלכים בלבד מילה בת חמש אותיות.

כל ניחוש חייב לכלול מילה שקיימת במילון, לא צירוף אותיות אקראי. אחרי כל ניחוש חמש האותיות נצבעות בשלושה צבעים – אפור אם האות לא קיימת במילה המבוקשת, צהוב אם האות היא חלק מהמילה אבל נמצאת במקום אחר, וירוק אם האות נמצאת בדיוק באותו מיקום במילה. פטנט מוכר ממשחקי "בול פגיעה" של ילדותנו.

וורדל פיתח את המשחק בימי הסגר של 2020 כדי להשתעשע עם החברה שלו, פלאק שאן, שהיא חובבת תשבצים ופותרת קבועה של חידת האיות היומית ב"ניו יורק טיימס". "רציתי להמציא משחק שהיא תוכל ליהנות ממנו", סיפר.

וורדל פיתח את המשחק בימי הסגר של 2020 כדי להשתעשע עם החברה שלו, פלאק שאן, חובבת תשבצים. "רציתי להמציא משחק שהיא תוכל ליהנות ממנו", סיפר

שאן לא הייתה רק המוזה והכתובת למשחק הראשון, היא גם סייעה להתאים אותו לקהל הרחב. באנגלית קיימות כ-12 אלף מילים שונות בנות חמש אותיות, רבות מהן מילים שיהיו מוכרות רק לבעלי השכלה קלאסית רחבה. וורדל ביקש משאן לסמן רק את המילים שהיא מכירה, והוא נשאר עם רשימה של 2,500 מילים, שהן המאגר שמתוכו צריך לנחש בכל יום מילה אחת.

כמי שעבד שנים כמהנדס ב"רדיט", וורדל הכיר היטב את כל הטריקים והשטיקים שבעזרתם משווקים תוכן בעידן הדיגיטלי. כשהוא העלה את המשחק שלו ושל זוגתו לרשת והפך אותו לנחלת הכלל, הוא בחר בכוונה תחילה להתעלם מכל הכללים ולברוח מהם הכי רחוק שאפשר.

אין לוורדל אפליקציה, רק דף אינטרנט פשוט, שמזכיר קצת את ראשית ימי הרשת, עם עיצוב מינימליסטי, בלי פרסומות, בלי טירגוט, בלי נוטיפיקציות מנדנדות, בלי איסוף מידע ובעיקר: בלי שום עניין, רצון או כוונה לגרום למשתמשים להתמכר למשחק ולפתח איתו מערכת יחסים אינטנסיבית. מה שנקרא היום "אינגייג'מנט".

אין לוורדל אפליקציה, רק דף אינטרנט פשוט, שמזכיר קצת את ראשית ימי הרשת, עם עיצוב מינימליסטי, בלי פרסומות, בלי טירגוט, בלי נוטיפיקציות מנדנדות, בלי איסוף מידע

המשחק של וורדל גוזל כמה דקות ביום, לא יותר. מילה אחת, שאחריה חייבים להמתין 24 שעות עד למילה הבאה. כשהמשחק עלה לרשת בנובמבר, הוא מטבע הדברים משך תשומת לב מועטה בלבד. כעבור חודש וורדל שם לב שחלק מהשחקנים משתפים את התוצאות שהשיגו ברשתות החברתיות, בעזרת טבלה שמורכבת מריבועים שחורים-צהובים-ירוקים.

משחק המילים Wordle, אילוסטרציה (צילום: Ted Hsu / Alamy)

אז וורדל צירף למשחק פיצ'ר שיתוף פשוט, שמאפשר לשחקנים להתגאות בפני חבריהם בהישגיהם, בלי לחשוף את המילה שפיצחו ולקלקל לאלה שעוד לא הספיקו לשחק. גם בהזדמנות הזו, וורדל ויתר מראש על האפשרות המתבקשת, לצרף לכל שיתוף ברשתות לינק למשחק עצמו. מי שירצה שיחפש וימצא לבד.

זה עבד. אנשים חיפשו, מצאו ונכבשו. בלי שום ניסיון לדחוף, לשווק, למתג או לגרוף רווחים, Wordle התפוצץ ברשתות החברתיות. במהלך חודש ינואר הצטרפו כשלושה מיליון שחקנים יומיים לגרסה האנגלית, ועוד מספר לא ידוע של שחקנים לגרסאות בשפות אחרות, שהחלו לצוץ ברשת בזו אחר זו.

במהלך חודש ינואר הצטרפו כשלושה מיליון שחקנים יומיים לגרסה האנגלית, ועוד מספר לא ידוע של שחקנים לגרסאות בשפות אחרות, שהחלו לצוץ ברשת בזו אחר זו

הצלחה יוצאת דופן כזו, שמושגת כמעט בלי מאמץ, כשמיליוני חלונות בעולם מתחילים פתאום להבהב בבת אחת כמו על פי פקודה מלמעלה, בהכרח גם מספרת לנו משהו עלינו ועל רוח הזמן. וורדל, אולי בלי כוונה, אולי באינטואיציה טובה של מי שמכיר היטב את העולם הדיגיטלי, חפר בגינה הפרטית שלו – ופגע בכבל.

ממה עשוי הכבל המיוחד הזה?

אנחנו חיים בעידן של שפע אינסופי בקצות האצבעות. עוד ועוד אפשרויות, עוד ועוד תוכן, עוד ועוד קולות, צלילים, סדרות, פוסטים, סרטונים, ציוצים, משחקים, מציאות מדומה, שידורים חיים, ספקטקלים תקשורתיים, דרמות חדשותיות, קמפיינים מסחריים, עוד ועוד בחירות, עוד ועוד מטלות שנדמה שלעולם לא מסתיימות, כי מיד צצות מטלות חדשות ואתגרים חדשים.

העולם דיגיטלי, אילוסטרציה (צילום: Maksim Tkachenko / iStock)

Wordle מחזיר אותנו לעולם פשוט שיש בו מטלה אחת בלבד, שגוזלת מאיתנו רק דקות אחדות, ויש לה נקודת התחלה ונקודת סיום ברורה, שאין אחריה דבר – לפחות ל-24 שעות הבאות. אין "לאיזה שלב הגעת?" כי אין שלבים. אתה לא שואף לעבור למילים בנות שש, שבע ושמונה אותיות. אין דירוגים של "מתחיל", "מתקדם" ו"מומחה". אין רמזים לקנות. אין נקודות לצבור. אין תגים מיוחדים להצמיד לפרופיל. כסף לא מחליף ידיים.

בים של מניפולציות מצד מי שרוצים מאיתנו משהו – לייק, שיתוף, כרטיס אשראי, פרטי חשבון בנק, דאטה-דאטה-דאטה – Wordle הצנוע לא מבקש מאיתנו דבר. רק מזמין אותנו לשחק, כמו פעם, בשביל הכיף.

בים של מניפולציות מצד מי שרוצים מאיתנו משהו – לייק, שיתוף, כרטיס אשראי, פרטי חשבון בנק, דאטה-דאטה-דאטה – Wordle הצנוע לא מבקש מאיתנו דבר. רק מזמין אותנו לשחק, כמו פעם, בשביל הכיף

וחלק מהכיף הזה הוא הידיעה שבו בזמן, בכל העולם, כל מי שמשחק במשחק כמונו, מנסה עכשיו לפצח את אותה חידה בדיוק. יהיו כאלה שיעשו את זה ב-2-3 צעדים. יהיו כאלה שיסתבכו קצת. יהיו כאלה שלא יצליחו. נוכל להתכתב על זה עם בני המשפחה והחברים בווטסאפ, או במעגלים רחבים יותר ברשתות החברתיות, ואז להניח לזה עד הפעם הבאה.

ומאחר שלכל אחד מהשחקנים יש מסלול משלו בפיצוח המילה, כי כל אחד בוחר לצאת לדרך עם מילה אחרת, אין גם משמעות גדולה לתחרות. וזה ממילא לא העניין כאן. Wordle הוא לא משחק שמשחקים כדי לנצח אלא רק כדי ליהנות.

זה לא שאין אסטרטגיות. ברור שיש. ההחלטה המרכזית בכל משחק היא איך להתחיל אותו. בקבוצות הווטסאפ שלי התנהל השבוע ויכוח מעניין אם המילה הטובה לפתוח איתה היא realy, earth או אולי בכלל stare. הרציונל הוא ש-E היא האות השכיחה ביותר באנגלית – היא מופיעה ב-11.16% מהמילים במילון אוקספורד – ואחריה A, שמופיעה ב-8.45% מהמילים; R, שמופיעה ב-7.58% מהמילים; I, שמופיעה ב-7.54% מהמילים; ו-O, שמופיעה ב-7.16% מהמילים.

בעולם דובר האנגלית, המילה שיובאה מצרפתית adieu (להתראות), זוכה בזכות Wordle לאביב נעורים. תקלידו אותה ברשת החברתית הקרובה לליבכם ותראו לבד. בגלל ריבוי התנועות בה, היא נהפכה במהירות למילת הפתיחה הפופולרית ביותר, כשאחד ממהלכי ההמשך השכיחים הוא אל המילה story, בתקווה שהמידע שייאסף בעזרת שתי המילים יספיק כדי לנחש את המילה המבוקשת כבר בניסיון שלישי.

זה בתנאי שאתם טיפוסים תחרותיים ושיטתיים, שמעוניינים לפצח כל חידה בכמה שפחות ניסיונות. יש מי שטוענים, שכל הכיף במשחק כמו וורדל הוא לקפוץ בלי מצנח, להשתעשע במילים מפתיעות, להיות יצירתי ולשמור על ראש פתוח, במקום לחפש את הדרך היעילה והקצרה ביותר.

יש מי שטוענים, שכל הכיף במשחק כמו וורדל הוא לקפוץ בלי מצנח, להשתעשע במילים מפתיעות, להיות יצירתי ולשמור על ראש פתוח, במקום לחפש את הדרך היעילה והקצרה ביותר

ומה שיפה זה, שבלב של כל ההתרחשות הזו, נמצאת תמיד מילה אחת בלבד, שכל תשומת הלב ממוקדת בה לרגע. עניין שקרוב במיוחד למדור הזה, שנקרא "אוצר מילים" ובראשו מתנוססת בכל שבוע מילה אחת.

אנחנו חיים בתקופה מבלבלת. לא תמיד קל לעקוב אחרי תנועת המילים במרחב. מצד אחד, חלק גדול מהתקשורת שלנו עם העולם עבר לכתב. עניינים רבים – מקצועיים, משפחתיים, חברתיים, רומנטיים – שעד לא מזמן נסגרו כמעט תמיד רק בשיחות בעל פה, מתנהלים עכשיו בכתב, במגוון אמצעים, לפעמים לעיני כל.

אין יותר "שולחן כתיבה", עם הכבוד שהוא עורר במי ש"התיישב לכתוב". כולם כותבים מכל מקום – מהתור לבדיקת הקורונה, ערומים במיטה, מהאוטובוס בפקק, מהשירותים. ובתוך המהומה הטקסטואלית פזורת הדעת הזו, לא פלא שהמילים נחבטות ונמעכות לנגד עינינו, עד שהן מאבדות לחלוטין את משמעותן המקורית.

אין יותר "שולחן כתיבה", עם הכבוד שהוא עורר במי ש"התיישב לכתוב". כולם כותבים מכל מקום. ובתוך המהומה הטקסטואלית הזו, לא פלא שהמילים נחבטות ונמעכות לנגד עינינו, עד שהן מאבדות לחלוטין את משמעותן

צדק, בריאות, מדע, שחיתות, שמאל, ימין, פאשיזם, נאצים, בוגדים, טראומה, אמונה, מדהים, מרגש, מהפנט, שובר לב – תשומת ליבך נדדה לרגע, וכבר אין לך מושג אם אתה בדיון פוליטי (סוער!), גמר (מרגש!) של תוכנית בישול, או כתבת תחקיר (מטלטלת!) על תקיפות מיניות.

Wordle מחזיר אותנו למקד את מבטנו במילה אחת. בלי קונטקסט. בלי פוזיציה. בלי קונוטציות. בלי פרשנות. בלי ספינים. להיזכר שכל מילה מורכבת מתנועות ומעיצורים, ושיש רק דרך אחת נכונה לאיית אותה.

וכשכולנו עושים את זה ביחד, בלי חשיבות עצמית, בלי מיסטיקה, בלי אסטרטגיה, רק בשביל הכיף, אז לפחות לדקות אחדות אנחנו שוב רקמה אנושית אחת חיה, עשויה מריבועים בצהוב, ירוק ושחור. ובעוד 23 שעות ו-57 דקות נשוב.