התקשורת הערבית בצפון אפריקה ובמרוקו בפרט מדווחת בתקופה האחרונה על דאגה גוברת מתעמולה דתית זרה, במאמץ להפיץ את האסלאם השיעי בצפון אפריקה כבסיס להשפעה איראנית באזור. עד כמה רציני האיום האיראני באזור זה? מדוע ניצבת מרוקו בראש המאבק נגד איראן במגרב? ואיך גם הסכסוך הרחוק הזה קשור לישראל?

אנשי דת שיעים מגיעים לצפון אפריקה, מפיצים תעמולה בקרב שבטים ומצליחים להמיר את דתם מסונה לשיעה. שבטים אלה משתלטים על כל צפון אפריקה והופכים את כל המגרב לח'ליפות שיעית. בהמשך הח'ליפות כובשת גם את מצרים, את דרום סוריה וגם חלקים מחצי האי ערב. הח'ליפות השיעית שולטת על מרחב עצום הכולל את שלוש הערים המקודשות ביותר לאסלאם: מכה, אל-מדינה וירושלים.

אנשי דת שיעים מגיעים לצפון אפריקה, מפיצים תעמולה בקרב שבטים ומצליחים להמיר את דתם מסונה לשיעה. שבטים אלה משתלטים על כל צפון אפריקה והופכים את כל המגרב לח'ליפות שיעית

התיאור הנ"ל אינו בגדר פנטזיה של הרפובליקה האסלאמית של איראן השיעית, אלא אירועים שאכן קרו לפני כאלף שנה. הח'ליפות השיעית שכונתה אז "הפאטמית", ע"ש בתו של הנביא מחמד ואשתו של עלי בן אבי טאלב, התקיימה בין המאות ה-10 עד ה-12, עד שסלאח א-דין כבש את מצרים והשיבה לחיק הסונה. האם הסיוט הזה של העולם הסוני עלול לחזור כעת? כך חוששים כיום מספר מנהיגים במגרב ובראשם מחמד השישי מלך מרוקו.

תעמולה ותעמולת נגד

בשנים האחרונות מתקיימת מעין מלחמה קרה בין רבאט וטהראן, בה מעורבים אלמנטים דתיים. לפי התקשורת המרוקאית, איראן מפיצה תעמולה שיעית בצפון אפריקה, בעיקר מדרום לסהרה. לעומת זאת, מרוקו מפיצה תעמולה דתית סונית ומנסה לבלום את מה שהיא מכנה "פעילות חיזבאללה באפריקה".

התשתית האזרחית לתעמולה השיעית היא אלפי מהגרים שיעים מלבנון שהיגרו לאפריקה בעשורים הקודמים. קהילה זו נתמכת כלכלית ע"י רשת מוסדות במימון איראני בתחומי החברה, התרבות והדת.

מאז עלייתו של המלך מחמד השישי לשלטון ב-1999, הוא התאמץ לחסום השפעה זו ע"י סוג של דיפלומטיה דתית. תועמלני דת מרוקאים נשלחים למדינות באזור להפיץ את האסכולה הסונית המאלכית, בשילובה עם האסלאם הסוּפי (בעל נטייה מיסטית).

פעילות זו משכה אוכלוסיות רבות ממדינות צפון היבשת לקיים טקסי "זִיַארַה", עלייה לרגל לקברי שיח'ים קדושים במרוקו. לצורך ריכוזה של התעמולה הסונית, הקים המלך את "מכון מחמד השישי להכוונת המדריכים והמדריכות" עם לא פחות מ-32 סניפים ברחבי אפריקה.

לפי התקשורת המרוקאית, איראן מפיצה תעמולה שיעית בצפון אפריקה, בעיקר מדרום לסהרה. לעומת זאת, מרוקו מפיצה תעמולה דתית סונית ומנסה לבלום את "פעילות חיזבאללה באפריקה"

האסלאם המתון

גורמי מודיעין במערב נוטים לתמוך במדיניותו של מלך מרוקו, ורואים בתעמולה הסוּפית תופעה חיובית והפצתו של האסלאם המתון. התנועה הדתית המרוקאית נחשבת למעין דרך האמצע, בין האסלאם השיעי הקיצוני הנתמך ע"י איראן, והאסלאם הסוני הקנאי הסַלַפי הנתמך ע"י סעודיה.

ככלל, האסלאם הסופי מתאפיין בד"כ בגישה ליברלית וביחס סובלני לדתות אחרות. רוב ה"זַאויִּות" או ה"טַרִיקות" – המסדרים הסוּפיים, פותחים את שעריהם לציבור הרחב ומקיימים טקסים הכוללים ריקוד ומוזיקה. לדוגמה, המסדר התיג'אני מחזק באמצעות קשרי דת ועידוד העלייה לקברי השיח'ים, את קשריה המסחריים והדיפלומטיים של מרוקו עם מדינות האזור.

יריבות פוליטית

במאי 2018 החליטה מרוקו לקטוע את קשריה הדיפלומטיים עם איראן באופן רשמי. העילה לפעולה דרמטית זו הייתה הטענה של מרוקו לפיה טהראן תומכת כלכלית ולוגיסטית בחזית הפוליסריו הבדלנית, באמצעות סוכנים של חיזבאללה הלבנוני. לטענת מרוקו התמיכה אף כללה אימונים בנשק של המיליציה המקומית בסהרה המערבית, השואפת להתנתק ממרוקו.

העוינות לאיראן אינה חדשה במרוקו. גם חסן השני, אביו של מלך מרוקו הנוכחי, נשא נאום בפני אנשי דת ב-1984, בו הזהיר מפני סכנת ה"תַשַיֻע" – התעמולה השיעית במערב אפריקה.

השבוע הזהיר שר החוץ המרוקאי נאסר בוריטה בפני הפרלמנט מפני מה שכינה "שאיפות החדירה של איראן למערב אפריקה באמצעות הפצת תעמולה שיעית". לטענת בוריטה, איראן מסכנת את "הביטחון הרוחני" של תושבי צפון אפריקה והעמידה כנגד שאיפות איראן באזור נמצאת בראש סדר העדיפויות של ממלכת מרוקו.

השבוע הזהיר שר החוץ המרוקאי נאסר בוריטה בפני הפרלמנט מפני "שאיפות החדירה של איראן למערב אפריקה בהפצת תעמולה שיעית". לטענתו, איראן מסכנת את "הביטחון הרוחני" של תושבי צפון אפריקה

בוריטה גם ציין כי מרוקו תומכת באמירויות ומגנה בתוקף את ההתקפה שיזמו החות'ים השיעים מתימן במל"טים על אבו דאבי בשבוע שעבר. לטענת בוריטה, תוקפנות החות'ים הנתמכים ע"י איראן צריכה להדליק נורה אדומה גם בצפון אפריקה.

בוריטה נפגש לאחרונה עם נאיף פלאח, מזכ"ל מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, כדי לתאם את מדיניותן של מרוקו ושל נסיכויות המפרץ במספר נושאים. בדצמבר 2020 הביעה המועצה תמיכה מלאה בסיפוח שטח סהרה המערבית, צעד שאישרה ארה"ב תמורת הסכם הנורמליזציה עם ישראל.

האיום האיראני זוכה לרוח גבית מאלג'יריה, השכנה ממזרח. אלג'יריה מקיימת קשרים טובים עם איראן, תומכת בפוליסריו, אינה מכירה בסיפוח סהרה המערבית למרוקו וגם מתנגדת להסכמי אברהם. באלג'יריה שוהים כ-200 אלף פליטים מהסהרה המערבית, בהם לא מעט אנשי אופוזיציה המתנגדים ל"כיבוש המרוקאי".

מבחינתה של אלג'יריה, התמונה שונה בתכלית: האיום אינו התעמולה האיראנית אלא הנורמליזציה ותהליך השלום של מדינות בצפון אפריקה (מצרים 1979, סודאן ומרוקו 2020), אותו רואה אלג'יריה כ"פלישה ציונית" – ניסיון השפעה ישראלית באזור.

מבחינת אלג'יריה, התמונה שונה בתכלית: האיום אינו התעמולה האיראנית אלא הנורמליזציה ותהליך השלום של מדינות בצפון אפריקה (מצרים 1979, סודאן ומרוקו 2020), אותו רואה אלג'יריה כ"פלישה ציונית"

העמדה של מרוקו בשנים האחרונות מאד ברורה. היא מעמידה עצמה בחזית אחת עם הציר הסוני המתון של מצרים, ירדן, האמירויות וסעודיה. הקו המדיני שלה נוטה למערב והיא שואפת להתקרב לישראל ולחסום את שאיפות איראן באזור. מבחינת רבים בעולם הערבי, עמדה זו נחשבת לבגידה בערכי האסלאם, בלאומיות הערבית בכלל ובעם הפלסטיני בפרט. הכעס על מרוקו משתקף היטב בעיתונות הערבית וברשתות החברתיות.

שיעיזציה

האם הנושא האיראני אינו מהווה עבור מרוקו אך ורק תרוץ להתקרב למדינות המפרץ, לארה"ב ולישראל? מלבד החשד לקשר בין חיזבאללה לפוליסריו, מתקיימת במרוקו קהילה שיעית קטנה של כמה מאות. הרשויות סרבו לכל הבקשות של השיעים בממלכה להקים אגודה דתית עצמאית והתקשורת המרוקאית הביעה חשש מקשריה של קהילה זו עם איראן. למעשה, מספרם האמתי אינו ידוע, כי הם נאלצים לנהל חיים דיסקרטיים וחוששים מרדיפות.

ככלל, השיעים מהווים בצפון אפריקה מיעוט קטן של כ-5%. מלבד מרוקו, חיים כמה אלפי שיעים בניגריה, טנזניה, קונגו ומצרים וכמה מאות בסנגל, גאנה וסודאן. אולם אין לזלזל באיום השיעי. המרת דת אינה נפוצה אך קיימת במדינות אלה. דוגמה בולטת היא איש הדת התוניסאי מחמד א-תיג'אני שהפך לשיעי בהשפעת אנשי דת עיראקיים.

ההיסטוריה מלמדת שמדינות בעלות רוב סוני יכולות להפוך לשיעיות, כמו איראן במאה ה-16. משטרים סונים במדינות מעורבות יכולים ליפול ולהתחלף במשטרים שיעים, כפי שאירע בעיראק אחרי הפלת סדאם ב-2003.

ההיסטוריה מלמדת שמדינות עם רוב סוני יכולות להפוך לשיעיות, כאיראן במאה ה-16. משטרים סונים במדינות מעורבות יכולים ליפול ולהתחלף בשיעים, כפי שאירע בעיראק אחרי הפלת סדאם ב-2003

משטרים אחרים במדינות בהן חיות קהילות שיעיות גדולות, חוששים מהתסריט הזה, שיכול בהחלט להפוך למציאות – בלבנון, בבחריין ובדרום תימן.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

התרבות הפוליטית שלנו, השיטה הפוליטית שלנו, שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא רק עוד ביטוי של השבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר ו"נירמל" שוחד, מירמה והפרות אמונים בכל תחום שבו נגע, כולל שיחוד פוליטיקאים כשיטה.

התרבות הפוליטית והשיטה הפוליטית שלנו שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא עוד ביטוי לשבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר

נכון שהיו דברים כאלה גם בעבר. המונח "כלנתריזם" – קניית בגידה של נבחר ציבור בבוחריו תמורת טובת הנאה – בא לעולם כבר ב-1956, המיצובישי של גולדפרב שסייעה להעברת הסכמי אוסלו זכורה היטב גם היא.

אבל נתניהו לקח את המעשים הללו כמה וכמה מדרגות הלאה, והפך אותם לכלי העבודה המרכזי שלו, לצד הקמפיינים השחורים ברשתות, והשגת כספי טייקונים למימונם ולמימונו. אלו העוגנים של השיטה הביביסטית, אלו הערובות והבטוחות להישרדותו הפוליטית, וזו תהיה מורשתו הבאושה שאתה נחייה עוד שנים ארוכות, ושאת מחיריה כולנו משלמים כבר שנים.

עכשיו, עם עריקתה המפתיעה של זועבי – חברת כנסת שלא נבחרה בבחירות פנימיות אלא שוריינה ברגע האחרון ברשימת מרצ – מן הקואליציה, אם אכן תתפזר הכנסת וישראל תלך לבחירות חמישיות רק בגלל חוסר המעצורים הטוטלי של נתניהו וחסידיו, אנחנו עלולים לשלם בעוד הידרדרות משמעותית לעברי פי פחת.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל כאן נתניהו, והוא העברת חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו של נתניהו ושל כלל הנאשמים והמורשעים האחרים מן הכנסת ומן החיים הציבוריים בכלל. הכנסת צריכה לסמן קו ברור ולקבוע נורמות חדשות לאישי ציבור.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל נתניהו: חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו וסילוק כלל הנאשמים והמורשעים מהכנסת והחיים הציבוריים

אילו היה חוק כזה מובא למשאל עם הוא היה זוכה לרוב מוחץ. אף אזרח/ית הגון/ה איננו מעוניין להפקיד על הקופה הציבורית ולהושיב בחדרי קבלת החלטות גורליות נוטלי שוחד או חשודים בנטילתו, וגם לא רמאים או מפירי אמונים.

הדיון בנושא הפך פרסונלי, ממוקד-נתניהו, אבל מדובר בנושא עקרוני וקיומי.

דמוקרטיה אכולת-שוחד לא תשרוד ככזו, וישראל בתקופת נתניהו כבר הידרדרה משמעותית בכל המדדים הבינלאומיים של שחיתות ושל דמוקרטיה. אם לא נשכיל לעצור את ההידרדרות, נצלול לחברתן של מדינות עולם שלישי, ביטחוננו הלאומי ייפגע אנושות, ומירקם חיינו כישראלים ישתנה לבלי הכר.

לחוק טוהר המידות בנוסח מורחב, שינקה את הממשלה, הכנסת והחיים הציבוריים בכלל מנאשמים/ות ועבריינים/ות, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – חוק שימנע מחבר/ת כנסת לגנוב את המנדט שהעניקו בוחריו/ה למפלגתו/ה, ולהישאר בכנסת.

המנדט צריך להיות נכס של המפלגה, ולא של הח"כ הבודד. ח"כ/ית שלא ירצה להמשיך להיות חלק מסיעתו מכל סיבה שהיא – אידאולוגית עם או בלי מרכאות, בריאותית, פסיכולוגית, תעסוקתית או כל סיבה שלא תהיה –  יחוייב להתפטר מיידית מהכנסת והמנדט שלו/ה יוחזר אחר כבוד למפלגתו/ה. לא תהיה לא שום אופציה לערוק או להתפטר רק מהמפלגה, ולהישאר בכנסת. מספיק עם השיגעון הזה.

לחוק טוהר המידות שינקה את החיים הציבוריים מנאשמים ועבריינים, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – שימנע מחכ"ים לגנוב את המנדט שהעניקו הבוחרים למפלגתם ולהשאר בכנסת

גם את החוק המאפשר פיצול של שליש מחברי סיעה מכהנת צריך לעדכן. במפלגות קטנות של מתחת ל-10 מנדטים אין לאפשר פיצול בשום אופן. במפלגות של מעל 10 מנדטים ניתן אולי לאפשר פיצול של מינימום 50% מהסיעה, וגם זה בהתניות מחמירות שצריך להגדיר במדויק.

פיצול כזה צריך להיעשות רק כאשר יש סיבה אידאולוגית מוצקה, ורק כשניתן לוודא שאין מדובר בשוחד פוליטי או מתן טובות הנאה מכל סוג. לא ברור שניתן ליצור תנאים כאלה כלל.

במצב הנוכחי, לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה והממשל הישראלי, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת ח"כ/ית בבוחריו/ה מבלי שיתפטר מהכנסת, ההצבעה שלנו בבחירות היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי.

אם כל ח"כ/ית יכול/ה לגנוב את המנדט ולערוק לצד השני, וכך קורה בפועל והופך ל"נורמלי החדש", מה משמעות ההצבעה שלנו למפלגת X או Y? אנחנו בידיים של הנוכלים/ות, של המשחדים/ות ושל המשוחדים/ות.

בנוסף, העובדה שסחר-מכר בחברי/ות כנסת, הפעלת טרור כלפיהם/ן וכלפי בני משפחותיהם/ן, מתן שוחד וטובות הנאה, כל אלה עוברים מתחת לאפן של רשויות אכיפת החוק שהפכו אסקופה נדרסת תחת ממשלות נתניהו, מוציאה עוד לבנה משמעותית מחומת ההגנה על הדמוקרטיה.

לדוגמה, בעלה של עידית סילמן והיא עצמה היו אמורים להיחקר מיידית במשטרה על סמך דבריהם-שלהם באשר להבטחות שניתנו להם. ההבטחות שניתנו לכאורה לחברי כנסת נוספים מסיעת ימינה מהוות גם הן עילה מוצקה לחקירה יסודית. אבל המשטרה והפרקליטות מעדיפות לעצום עיניים.

לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת חכ"ים בבוחריהם, הצבעתנו היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי

כך קורסות דמוקרטיות. כך קורסות מדינות. ישראל נמצאת בצומת הסטורי, והציבור חייב לאלץ את נבחריו/ותיו להניח חסמי-עורקים על הפצעים המדממים שפצע הביביזם בדמוקרטיה שלנו. מיד אחר כך, ומשתיכון ממשלה מתפקדת ויציבה, יש לגשת לשינוי יסודי של שיטת הממשל ושיטת הבחירות כולה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר התפתחויות מעניינות, שעשויות להשפיע על מגמות ארוכות-טווח יותר בזירה הלבנונית.

תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע בלבנון, לראשונה מאז פרוץ המחאה הציבורית ב-2019 מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אך עם התפתחויות מעניינות

חשוב להצביע על מספר תוצאות בעלות עניין:

• מחנה ה–8 במרץ, במילים אחרות מחנה החזבאללה ותומכיו, נחלש בהשוואה לבחירות הקודמות. הוא מונה כעת 61 חברי פרלמנט (מתוך 128), לעומת 71 בפרלמנט היוצא. המשמעות: אובדן הרוב בפרלמנט. עם זאת, היחלשותו נובעת מירידה בכוחם של בעלי בריתו של חזבאללה, ולאו דווקא של העדה השיעית (חזבאללה ואמל), ששמרה ככלל על כוחה וזכתה יחד ב–27 מנדטים.
• בעדה הנוצרית חל שינוי משמעותי למדי, לפיו מפלגת "הזרם הפטריוטי הלאומי", בהנהגת חתנו של הנשיא אעון, ג'בראן בסיל, איבדה מכוחה ואיננה המפלגה הנוצרית הגדולה ביותר. מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בהנהגת סמיר ג'עג'ע, יריבתה המרה, חלפה על פניה עם 20 מושבים בפרלמנט על-פני 18 ליריבתה.
• "העצמאיים" – "מחנה" חדש, המונה כעת 14 חברי פרלמנט, נבחרו על בסיס מצע אזרחי, שהדגיש את ההכרח בשינוי ויצא נגד השחיתות ושליטת המשפחות הגדולות והאליטות המסורתיות. לא מדובר במחנה מגובש, ויהיה מעניין לבחון את התנהלותו או חבירתו לגורמי כוח אחרים בשבועות ובחודשים הבאים.

האם מדובר בכיוון חדש אליו צועדת לבנון? וכמובן, מהן המשמעויות לישראל?

לא מדובר, לצערם של גורמים רבים בלבנון ומחוצה לה, ב"שחר של יום חדש". למעשה, תמונת המצב הפוליטית מסובכת ומורכבת יותר, ומלאכת הרכבתה של ממשלה חדשה תהיה מאתגרת ביותר. מבחינה זו, לא מדובר בשורה תחתונה חיובית, מיידית לפחות, מבחינת הציבור הלבנוני, שכן תנאי מוקדם והכרחי להזרמתו של סיוע בינלאומי ללבנון הינו ממשלה ומוסדות מתפקדים.

Voters in Lebanon drove the Hezbollah militant group and its political allies out of a parliamentary majority, and a dozen new independents won seats, according to official results released on Tuesday. https://t.co/wWs8QmYna3

— The New York Times (@nytimes) May 18, 2022

אין בכך גם כדי לבשר על שינוי משמעותי שיבלום את כוחו והשפעתו של חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. חשוב להבהיר, כי הצרת צעדיו של הארגון, ובעיקר כוחו הצבאי, לא הייתה ואיננה על הפרק מבחינה מעשית. אולם תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שיש בידיו.

לא שחר של יום חדש, ואף לא שינוי משמעותי שיבלום את כוח והשפעת חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שלו

העדה הנוצרית מפולגת אולי יותר מתמיד, ותידרש לחשבון נפש לגבי המשך דרכה. קשה להניח שזה יקרה כך שהפילוג ישרת בהכרח את מחנה החזבאללה ותומכיו, כפי שהיה בשנים האחרונות. מדובר בתהליך היסטורי של היחלשותה של העדה הנוצרית, דמוגרפית ופוליטית, שמצליחה לשמור על מעמדה הבכיר רק מכוח החוקה (הנשיא חייב להיות נוצרי), אשר שוחקת משנה לשנה את החיבור שלה למציאות הדמוגרפית בשטח.

התופעה המרעננת ביותר הינה כאמור המועמדים העצמאיים שנבחרו לפרלמנט – 14 חברים חדשים. יש בכך ביטוי מעודד לטלטלה שעוברת על החברה הלבנונית בשנים האחרונות, ובעיקר מאז אוקטובר 2019. ההשלכות המיידיות אינן ברורות, ויש להמתין להתרוצצויות שיתקיימו במסדרונות הפוליטיים בתקופה הקרובה. אולם, יתכן שהשלכותיהן ייראו ויורגשו בטווח הארוך יותר.

Lebanon's next parliament will feature fragmented blocs including:
– A smaller share of seats for Hezbollah’s allies
– A more empowered pro-Saudi party
– A surprise showing for reform-minded first-time MPs.https://t.co/tRJ5tbbUn6

— Timour Azhari (@timourazhari) May 18, 2022

מבחינת ישראל, אין הרבה בשורות, לבטח לא בטווח הזמן המיידי-קרוב. חוסר היציבות הפוליטית בלבנון צפוי להימשך, כמו גם ההשפעה הרבה (מאד) של החזבאללה ומחנהו.

המשוכות הפוליטיות המידיות שעל הפרק: כינונה של ממשלה חדשה. והאתגר המשמעותי והמסקרן ביותר: בחירתו של נשיא חדש, שצריכה להתקיים באוקטובר השנה. סיכוייו של  ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא המכהן מישל אעון, הנושא עיניו לתפקיד, הסתבכו עוד יותר. לא ברור כלל ועיקר אם חזבאללה יחליטו לתמוך בו, או שהנסיבות החדשות תכתבנה כיוון אחר.

כך או כך, ולמרות שכאמור לא צפוי שינוי בכוחו של חזבאללה, אין לבטל על הסף את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בכל מה שנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושה של הישגיות, שיש לקוות שתישמר, ולא תגווע במהרה.

למרות שלא צפוי שינוי בכוח חזבאללה, אין לבטל את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושת הישגיות, שיש לקוות כי תישמר

חשוב שישראל תביט על כך באורח חיובי, אמנם זהיר ובערבון בהחלט מוגבל, אך לא תבטלה על הסף.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/