שר חינוך הולך ושרת חינוך באה, ולכל אחד ואחת אג'נדה אישית שנגזרת בעיקר מהאספירציות הפוליטיות, כאשר מערכת החינוך, ההולכת מדחי אל דחי, היא רק הפלטפורמה למימושם.

על "הישגי" מערכת החינוך זה עידן ועידנים לא צריך להכביר מילים. בבחינות המיצ"ב, אנו בין המדינות המובילות בתחתית הרשימה. ילדינו מגיעים לחטיבה בלי ידע בהבנת הנקרא וחשבון בסיסי, שלא לדבר על שפה זרה ומדעים.

זה היה "העשור הטוב בתולדותינו", אבל כל יום מתגלה עוד "תקלה". התוצאות הדלות של המיצ"ב הן תמרור אזהרה. הציונים הנמוכים בשפות, במתמטיקה ובמדעים מעידים על כוח העבודה העתידי, והפערים הגדולים בין המגזרים היהודי והערבי בסוף יתפוצצו לכולנו בפרצוף. ישראל חייבת תכנית לאומית אסטרטגית לחינוך pic.twitter.com/XN8XgWt2dT

— רויטל סויד (@swid4) January 16, 2020

במדד הבינלאומי בחינוך – בבחינות פיז"ה, גם כאן ילדי ישראל נמצאים בתחתית הרשימה. המצב הזה אומר שאנחנו לא מדינה יהודית ולא דמוקרטית, אנחנו דומים יותר למדינת עולם שלישי במרכז אפריקה. לאן ניקח את החרפה והכישלון הזה?

על "הישגי" מערכת החינוך לא צריך להכביר מילים. בבחינות המיצ"ב אנו בין המדינות המובילות בתחתית. ילדינו מגיעים לחטיבה בלי ידע בהבנת הנקרא וחשבון בסיסי, שלא לדבר על שפה זרה ומדעים

בתקופת הקורונה זה למעלה משנתיים, מצבה של מערכת החינוך הפך קטסטרופלי. דור שלם של ילדינו הולך לאיבוד, המצב הרגשי הקשה של המורים והילדים שאבדו להם הסדר היום יומי, הקשרים החברתיים, הפערים בלימודים שהולכים וגדלים, האלימות המתרחבת במערכת החינוך, מאות אלפי ילדים שנשרו ושעומדים לנשור ממערכת החינוך.

זאת עוד לפני שהזכרנו את הילדים בפריפריה החברתית והכלכלית במדינה. על פי סקרי הביטוח הלאומי קרוב למיליון ילדים נמצאים מתחת לקו העוני. זה אומר שקרוב למיליון ילדים, לא בהכרח זוכים לארוחה חמה כל יום ולאפשרות לעזרה בלימודים.

בתקופת הקורונה הפערים הלכו והתרחבו. המצב הזה מהווה סכנה אסטרטגית למדינת ישראל שמחייבת מיידית שינוי סדרי עדיפויות. ביטחונה של המדינה נגזר לא רק מעוצמת חיל האוויר שלה, אלא בעיקר מחוסנה החברתי והדמוקרטי, ושני הפרמטרים האלה במצב בכי רע מאוד.

למצב הקשה שנוצר השלכות כבדות מאוד על המשאב העיקרי במדינה – המשאב האנושי. מאות אלפי תלמידים שחלקם כבר נשרו ממערכת החינוך וחלקם בדרך לנשירה, ופערים רגשיים ולימודיים ניכרים אצל שאר התלמידים.

מעבר לקשיים האישיים של כל מורה וכל ילד שלא יוכלו למצות את הפוטנציאל שלהם, מדובר בכמות גדולה מאוד של נערים בוגרים שכנראה לא יגיעו לצה"ל עקב הנשירה ממערכת החינוך, ואחרים שיגיעו לצה"ל יהיו מוכשרים פחות.

למוסדות להשכלה גבוהה יגיעו מועמדים עם פערי ידע גדולים, ומהמוסדות להשכלה גבוהה יצאו בוגרים בכמות קטנה מהמתוכנן וברמת הכשרה נמוכה מהנדרש בכל התחומים, דבר שישליך ישירות על הכלכלה, על רמת החיים והביטחון במדינה, וישפיע במשך זמן ארוך מאוד על המשך התפתחות המדינה בכל הממדים.

בתקופת הקורונה מצב מערכת החינוך הפך קטסטרופלי. דור ילדים שלם סובל מאובדן הסדר היום יומי והקשרים החברתיים, מפערים גדלים בלימודים, מאלימות מתרחבת ומנשירה

במצב כזה, היינו מצפים שהממשלה תזדעק ותקים פרויקט חרום לאומי ותגייס אליו את כל המשאבים הנדרשים על מנת להתחיל לרפא אותו. אבל לצערנו הרב, חברי הממשלה הזו, כמו בכל הממשלות בעשור האחרון, ממוקדים בעיקר בהישרדותם הפוליטית.

הבעיות הקטסטרופליות האלה, שמסכנות את קיום המדינה, יגיעו לכלל מיצוי עוד עשור, וזה כבר לא יהיה במשמרת שלהם, אז למה שיעסקו בזה? איך זה יעזור להישרדות הפוליטית שלהם?

להישרדותם הם עוסקים בעיקר בכיבוי שרפות כאלה ואחרות שנמצאות על סדר היום. המצב הזה מסכן את קיום המדינה לאין ערוך הרבה יותר מזה שיהיה או לא יהיה לאירן נשק גרעיני. אבל לעסוק באיום האירני זה הרבה יותר סקסי ומאצ'ואיסטי.

עוד לא הסתיימה מגפת הקורונה, וכבר הממשלה על כל חבריה מצהירה כי תם הטקס. תמו כל הבעיות חוזרים לשגרה, ואף אחד מהם לא עוצר לרגע לנתח את הבעיות שנבעו מהמגפה ומה ההשלכות והמסקנות הנגזרות מכך ומה צריך לעשות ברמה הטקטית וברמה האסטרטגית.

יתרה מזאת, חלק מנהלי משבר הקורונה כולל רופאים וחברי כנסת שתאוות הפרסום עלתה להם לראש, הפכו לטאלנטים.. גם שרת החינוך (לדבריה, טרם כהונתה כיו"ר ועדת הקורונה בכנסת) מצאה לנכון לקדם את הפרסום האישי דרך מאסטר שף.

כנראה שאספירציות להיות שרת חינוך היו עוד לפני שמאסטר שף עלתה בכלל לאוויר, אבל כנראה שלתפישתה מנהיגות לא כוללת גם פרמטרים כמו דוגמה אישית. כיום, במצב הקשה מנשוא של מערכת החינוך, איזה מסר הופעתה במאסטר שף מעבירה לתלמידים? למורים והמורות, להורים שזה שנתיים ימים לא מוצאים מנוח ומרגוע למצוקות שלהם ושל ילדיהם?

עוד לא הסתיימה הקורונה, וכבר הממשלה מצהירה כי תם הטקס. חוזרים לשגרה, ואיש מהם לא עוצר לנתח את הבעיות שנבעו מהמגפה והשלכותיהן, ומה ניתן לעשות

גם ראש הממשלה שכנראה חושב שתם הטקס וחוזרים לשגרה, מצא זמן לסבב ראיונות ניצחון, אבל לא מצא זמן לעסוק בהשלכות הקשות על מערכת החינוך. צריך להזכיר לראש הממשלה וחבריה שצל"שים מחלקים בסוף המלחמה, ואנחנו רק בראשיתה.

מאידך הוא כן מצא זמן לעסוק במחאות המוצדקות מאוד על יוקר המחיה, כי הן מסכנות מאוד את יציבותה הרעועה של הממשלה. הוא ודאי גם זוכר מה עשו המחאות האלה לממשלת נתניהו ב-2011 שיצאה מהן בעור שיניה. אבל מה יהיה על מערכת החינוך בעוד עשור? זה פחות מעניין, זה כבר לא יהיה במשמרת של הממשלה הזו, ואין לחבריה זמן ואנרגיה להקדיש לזה כעת.

מבחינת הממשלה והמדינה, זה מצב חירום כמו במלחמה שדורש גיוס כל המשאבים הכלכליים והאנושיים לרפא את המצב שנוצר, אי אפשר לדחות, כל דחייה הופכת את הנזק הנוראי הזה לבלתי הפיך.

בפעילות המיידית, הממשלה חייבת להקים גוף חירום חוצה כלל המשרדים עם אנשי מקצוע מהרמה העליונה לטפל במצב ברמה הטקטית והאסטרטגית, ולתקצב את כל הנדרש לכך. ושלא יאיימו עלינו עם הגרעון בתקציב. זו ההשקעה הכלכלית הכי נכונה שתחזיר את עצמה אלפי מונים, זו השקעה הכי אמיתית בתשתיות הכי חשובות במדינה – בחינוך הדורות הבאים.

מערכת החינוך, ארגון המורים והסתדרות המורים חייבים להירתם לכך גם הם. מיידית צריך לפנות למורים זמן לעסוק בשיקום המצב הרגשי של התלמידים, ולהקצות לכך את הזמן והמשאבים הנדרשים.

לצורך כך, צריך מהיום עד סוף שנת הלימודים הזו ואם נדרש גם בשנה הבאה, לצמצם את החופשים. אין שום סיבה שחופשת פסח תהיה שלושה שבועות, שבוע יספיק. כמו כן, במקום חופש גדול יולי–אוגוסט, חופשה באוגוסט בלבד.

לצורך כך, חייבים לפצות את המורים בכל השכר הנדרש ולא להתחיל להתמקח איתם. הזמן שיתווסף בשנת הלימודים כתוצאה מכך יוקצה גם להשלמת חומר לימודי ובעיקר לטיפול במצב הרגשי של הילדים.

בנט מצא זמן לעסוק במחאות המוצדקות על יוקר המחיה, המסכנות את יציבות הממשלה. אבל מה יהיה על מערכת החינוך בעוד עשור? זה פחות מעניין, זה כבר לא יהיה במשמרת של הממשלה הזו

כמו כן, לצורך השלמת הפערים הלימודיים, צריכים גם בתי הספר וגם ראשי הערים בכל המדינה להירתם לכך. אל תמתינו לממשלה. בכל בית ספר, חלק ניכר מההורים ומהסבים והסבתות שפרשו הם אקדמאים ויכולים לסייע לתלמידים בבית הספר ובעירם לילדים שנזקקים לעזרה, כל אחד ואחת בתחום ההתמחות שלהם.

זה יכול להיות בתקשורת ברשת (יש לכך מגוון אפשרויות ורובן חינמיות). בתי הספר והעיריות צריכות רק ליצור את האפליקציות שיקשרו בין המתנדבים לבין הילדים. בטוח שיהיו לכך הרבה מתנדבים.

פתרון דומה ניתן להקים בין הסטודנטים (באוניברסיטאות ובמכללות יש כ-200,000 סטודנטים) שיכולים להירתם בזמנם הפנוי לעזרה כזו לתלמידים. גם כאן, הקשר יכול להיות דרך הרשת. כל מה שנדרש זה שהאוניברסיטאות ירתמו, ירתמו את הסטודנטים, ויקימו את האפליקציות שיקשרו בין התלמידים לסטודנטים.

אם הבעיה הזו לא תטופל, זאת תהיה בכיה לדורות. נקווה שהממשלה תתעלה מעל עצמה ותתחיל מיידית לטפל בבעיה הקשה הזו.

יחיאל גלבוע הוא ד"ר לפילוסופיה ומהנדס פעיל בתעשיה הבטחונית והאזרחית שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.

התרבות הפוליטית שלנו, השיטה הפוליטית שלנו, שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא רק עוד ביטוי של השבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר ו"נירמל" שוחד, מירמה והפרות אמונים בכל תחום שבו נגע, כולל שיחוד פוליטיקאים כשיטה.

התרבות הפוליטית והשיטה הפוליטית שלנו שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא עוד ביטוי לשבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר

נכון שהיו דברים כאלה גם בעבר. המונח "כלנתריזם" – קניית בגידה של נבחר ציבור בבוחריו תמורת טובת הנאה – בא לעולם כבר ב-1956, המיצובישי של גולדפרב שסייעה להעברת הסכמי אוסלו זכורה היטב גם היא.

אבל נתניהו לקח את המעשים הללו כמה וכמה מדרגות הלאה, והפך אותם לכלי העבודה המרכזי שלו, לצד הקמפיינים השחורים ברשתות, והשגת כספי טייקונים למימונם ולמימונו. אלו העוגנים של השיטה הביביסטית, אלו הערובות והבטוחות להישרדותו הפוליטית, וזו תהיה מורשתו הבאושה שאתה נחייה עוד שנים ארוכות, ושאת מחיריה כולנו משלמים כבר שנים.

עכשיו, עם עריקתה המפתיעה של זועבי – חברת כנסת שלא נבחרה בבחירות פנימיות אלא שוריינה ברגע האחרון ברשימת מרצ – מן הקואליציה, אם אכן תתפזר הכנסת וישראל תלך לבחירות חמישיות רק בגלל חוסר המעצורים הטוטלי של נתניהו וחסידיו, אנחנו עלולים לשלם בעוד הידרדרות משמעותית לעברי פי פחת.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל כאן נתניהו, והוא העברת חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו של נתניהו ושל כלל הנאשמים והמורשעים האחרים מן הכנסת ומן החיים הציבוריים בכלל. הכנסת צריכה לסמן קו ברור ולקבוע נורמות חדשות לאישי ציבור.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל נתניהו: חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו וסילוק כלל הנאשמים והמורשעים מהכנסת והחיים הציבוריים

אילו היה חוק כזה מובא למשאל עם הוא היה זוכה לרוב מוחץ. אף אזרח/ית הגון/ה איננו מעוניין להפקיד על הקופה הציבורית ולהושיב בחדרי קבלת החלטות גורליות נוטלי שוחד או חשודים בנטילתו, וגם לא רמאים או מפירי אמונים.

הדיון בנושא הפך פרסונלי, ממוקד-נתניהו, אבל מדובר בנושא עקרוני וקיומי.

דמוקרטיה אכולת-שוחד לא תשרוד ככזו, וישראל בתקופת נתניהו כבר הידרדרה משמעותית בכל המדדים הבינלאומיים של שחיתות ושל דמוקרטיה. אם לא נשכיל לעצור את ההידרדרות, נצלול לחברתן של מדינות עולם שלישי, ביטחוננו הלאומי ייפגע אנושות, ומירקם חיינו כישראלים ישתנה לבלי הכר.

לחוק טוהר המידות בנוסח מורחב, שינקה את הממשלה, הכנסת והחיים הציבוריים בכלל מנאשמים/ות ועבריינים/ות, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – חוק שימנע מחבר/ת כנסת לגנוב את המנדט שהעניקו בוחריו/ה למפלגתו/ה, ולהישאר בכנסת.

המנדט צריך להיות נכס של המפלגה, ולא של הח"כ הבודד. ח"כ/ית שלא ירצה להמשיך להיות חלק מסיעתו מכל סיבה שהיא – אידאולוגית עם או בלי מרכאות, בריאותית, פסיכולוגית, תעסוקתית או כל סיבה שלא תהיה –  יחוייב להתפטר מיידית מהכנסת והמנדט שלו/ה יוחזר אחר כבוד למפלגתו/ה. לא תהיה לא שום אופציה לערוק או להתפטר רק מהמפלגה, ולהישאר בכנסת. מספיק עם השיגעון הזה.

לחוק טוהר המידות שינקה את החיים הציבוריים מנאשמים ועבריינים, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – שימנע מחכ"ים לגנוב את המנדט שהעניקו הבוחרים למפלגתם ולהשאר בכנסת

גם את החוק המאפשר פיצול של שליש מחברי סיעה מכהנת צריך לעדכן. במפלגות קטנות של מתחת ל-10 מנדטים אין לאפשר פיצול בשום אופן. במפלגות של מעל 10 מנדטים ניתן אולי לאפשר פיצול של מינימום 50% מהסיעה, וגם זה בהתניות מחמירות שצריך להגדיר במדויק.

פיצול כזה צריך להיעשות רק כאשר יש סיבה אידאולוגית מוצקה, ורק כשניתן לוודא שאין מדובר בשוחד פוליטי או מתן טובות הנאה מכל סוג. לא ברור שניתן ליצור תנאים כאלה כלל.

במצב הנוכחי, לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה והממשל הישראלי, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת ח"כ/ית בבוחריו/ה מבלי שיתפטר מהכנסת, ההצבעה שלנו בבחירות היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי.

אם כל ח"כ/ית יכול/ה לגנוב את המנדט ולערוק לצד השני, וכך קורה בפועל והופך ל"נורמלי החדש", מה משמעות ההצבעה שלנו למפלגת X או Y? אנחנו בידיים של הנוכלים/ות, של המשחדים/ות ושל המשוחדים/ות.

בנוסף, העובדה שסחר-מכר בחברי/ות כנסת, הפעלת טרור כלפיהם/ן וכלפי בני משפחותיהם/ן, מתן שוחד וטובות הנאה, כל אלה עוברים מתחת לאפן של רשויות אכיפת החוק שהפכו אסקופה נדרסת תחת ממשלות נתניהו, מוציאה עוד לבנה משמעותית מחומת ההגנה על הדמוקרטיה.

לדוגמה, בעלה של עידית סילמן והיא עצמה היו אמורים להיחקר מיידית במשטרה על סמך דבריהם-שלהם באשר להבטחות שניתנו להם. ההבטחות שניתנו לכאורה לחברי כנסת נוספים מסיעת ימינה מהוות גם הן עילה מוצקה לחקירה יסודית. אבל המשטרה והפרקליטות מעדיפות לעצום עיניים.

לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת חכ"ים בבוחריהם, הצבעתנו היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי

כך קורסות דמוקרטיות. כך קורסות מדינות. ישראל נמצאת בצומת הסטורי, והציבור חייב לאלץ את נבחריו/ותיו להניח חסמי-עורקים על הפצעים המדממים שפצע הביביזם בדמוקרטיה שלנו. מיד אחר כך, ומשתיכון ממשלה מתפקדת ויציבה, יש לגשת לשינוי יסודי של שיטת הממשל ושיטת הבחירות כולה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר התפתחויות מעניינות, שעשויות להשפיע על מגמות ארוכות-טווח יותר בזירה הלבנונית.

תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע בלבנון, לראשונה מאז פרוץ המחאה הציבורית ב-2019 מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אך עם התפתחויות מעניינות

חשוב להצביע על מספר תוצאות בעלות עניין:

• מחנה ה–8 במרץ, במילים אחרות מחנה החזבאללה ותומכיו, נחלש בהשוואה לבחירות הקודמות. הוא מונה כעת 61 חברי פרלמנט (מתוך 128), לעומת 71 בפרלמנט היוצא. המשמעות: אובדן הרוב בפרלמנט. עם זאת, היחלשותו נובעת מירידה בכוחם של בעלי בריתו של חזבאללה, ולאו דווקא של העדה השיעית (חזבאללה ואמל), ששמרה ככלל על כוחה וזכתה יחד ב–27 מנדטים.
• בעדה הנוצרית חל שינוי משמעותי למדי, לפיו מפלגת "הזרם הפטריוטי הלאומי", בהנהגת חתנו של הנשיא אעון, ג'בראן בסיל, איבדה מכוחה ואיננה המפלגה הנוצרית הגדולה ביותר. מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בהנהגת סמיר ג'עג'ע, יריבתה המרה, חלפה על פניה עם 20 מושבים בפרלמנט על-פני 18 ליריבתה.
• "העצמאיים" – "מחנה" חדש, המונה כעת 14 חברי פרלמנט, נבחרו על בסיס מצע אזרחי, שהדגיש את ההכרח בשינוי ויצא נגד השחיתות ושליטת המשפחות הגדולות והאליטות המסורתיות. לא מדובר במחנה מגובש, ויהיה מעניין לבחון את התנהלותו או חבירתו לגורמי כוח אחרים בשבועות ובחודשים הבאים.

האם מדובר בכיוון חדש אליו צועדת לבנון? וכמובן, מהן המשמעויות לישראל?

לא מדובר, לצערם של גורמים רבים בלבנון ומחוצה לה, ב"שחר של יום חדש". למעשה, תמונת המצב הפוליטית מסובכת ומורכבת יותר, ומלאכת הרכבתה של ממשלה חדשה תהיה מאתגרת ביותר. מבחינה זו, לא מדובר בשורה תחתונה חיובית, מיידית לפחות, מבחינת הציבור הלבנוני, שכן תנאי מוקדם והכרחי להזרמתו של סיוע בינלאומי ללבנון הינו ממשלה ומוסדות מתפקדים.

Voters in Lebanon drove the Hezbollah militant group and its political allies out of a parliamentary majority, and a dozen new independents won seats, according to official results released on Tuesday. https://t.co/wWs8QmYna3

— The New York Times (@nytimes) May 18, 2022

אין בכך גם כדי לבשר על שינוי משמעותי שיבלום את כוחו והשפעתו של חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. חשוב להבהיר, כי הצרת צעדיו של הארגון, ובעיקר כוחו הצבאי, לא הייתה ואיננה על הפרק מבחינה מעשית. אולם תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שיש בידיו.

לא שחר של יום חדש, ואף לא שינוי משמעותי שיבלום את כוח והשפעת חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שלו

העדה הנוצרית מפולגת אולי יותר מתמיד, ותידרש לחשבון נפש לגבי המשך דרכה. קשה להניח שזה יקרה כך שהפילוג ישרת בהכרח את מחנה החזבאללה ותומכיו, כפי שהיה בשנים האחרונות. מדובר בתהליך היסטורי של היחלשותה של העדה הנוצרית, דמוגרפית ופוליטית, שמצליחה לשמור על מעמדה הבכיר רק מכוח החוקה (הנשיא חייב להיות נוצרי), אשר שוחקת משנה לשנה את החיבור שלה למציאות הדמוגרפית בשטח.

התופעה המרעננת ביותר הינה כאמור המועמדים העצמאיים שנבחרו לפרלמנט – 14 חברים חדשים. יש בכך ביטוי מעודד לטלטלה שעוברת על החברה הלבנונית בשנים האחרונות, ובעיקר מאז אוקטובר 2019. ההשלכות המיידיות אינן ברורות, ויש להמתין להתרוצצויות שיתקיימו במסדרונות הפוליטיים בתקופה הקרובה. אולם, יתכן שהשלכותיהן ייראו ויורגשו בטווח הארוך יותר.

Lebanon's next parliament will feature fragmented blocs including:
– A smaller share of seats for Hezbollah’s allies
– A more empowered pro-Saudi party
– A surprise showing for reform-minded first-time MPs.https://t.co/tRJ5tbbUn6

— Timour Azhari (@timourazhari) May 18, 2022

מבחינת ישראל, אין הרבה בשורות, לבטח לא בטווח הזמן המיידי-קרוב. חוסר היציבות הפוליטית בלבנון צפוי להימשך, כמו גם ההשפעה הרבה (מאד) של החזבאללה ומחנהו.

המשוכות הפוליטיות המידיות שעל הפרק: כינונה של ממשלה חדשה. והאתגר המשמעותי והמסקרן ביותר: בחירתו של נשיא חדש, שצריכה להתקיים באוקטובר השנה. סיכוייו של  ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא המכהן מישל אעון, הנושא עיניו לתפקיד, הסתבכו עוד יותר. לא ברור כלל ועיקר אם חזבאללה יחליטו לתמוך בו, או שהנסיבות החדשות תכתבנה כיוון אחר.

כך או כך, ולמרות שכאמור לא צפוי שינוי בכוחו של חזבאללה, אין לבטל על הסף את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בכל מה שנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושה של הישגיות, שיש לקוות שתישמר, ולא תגווע במהרה.

למרות שלא צפוי שינוי בכוח חזבאללה, אין לבטל את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושת הישגיות, שיש לקוות כי תישמר

חשוב שישראל תביט על כך באורח חיובי, אמנם זהיר ובערבון בהחלט מוגבל, אך לא תבטלה על הסף.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/