ההבהרה האמריקאית, לפיה ארה"ב מעבירה את תמיכתה מפרויקט ה–East Med, הצינור שתוכנן להעביר גז ממזרח הים התיכון לאירופה, לעבר חיבורי מערכות החשמל באזור, הסיטה את הזרקור לעבר שני פרויקטים שאפתניים וחשובים: כבל חשמל בין ישראל-קפריסין-יוון (EuroAsia (Interconnector; וכבל חשמל שיחבר את אירופה דרך קפריסין ויוון לאפריקה, דרך מצרים (EuroAfrica).

מדובר בפרויקטים מורכבים בפני עצמם, אולם כאלה שנתפשים כבעלי חשיבות אסטרטגית. ההודעה של האיחוד האירופי, לפני ימים אחדים, לפיה הוחלט להקצות 657 מיליון אירו לכבל הראשון, התקבלה בחיוב רב וכמעידה על האמון שהאיחוד מייחס לפרויקט זה, בשונה מצינור הגז.

כבלי החשמל הם פרויקטים מורכבים בפני עצמם, אולם נתפשים כבעלי חשיבות אסטרטגית. הודעת האיחוד האירופי על ההחלטה להקצות 657 מיליון אירו לכבל הראשון, התקבלה בחיוב רב

במה דברים אמורים?

כבל החשמל התת-ימי שנועד לחבר את ישראל, קפריסין ויוון נמצא על המדוכה זה מספר שנים. הוא מורכב למעשה משני חלקים: ישראל – קפריסין; וקפריסין – כרתים. הוא זכה לשלל הצהרות תמיכה מצד שלוש הממשלות, ובפועל עיקר ההתקדמות הינה בקטע שבין קפריסין לאי כרתים.

מדובר על צינור של כ-900 ק"מ, שבשלב ראשון אמור לייצר 1000 מגאוואט חשמל. המימון למקטע זה כמעט והושלם במלואו. עלות הפרויקט מוערכת בכמיליארד וחצי אירו. מחציתו אמורה להיות ממומנת על-ידי האיחוד האירופי. הסכום שהוקצה כעת של 657 מיליון אירו מיועד לצינור זה – והשאר מקפריסין ומן הבנק האירופי להשקעות (EIB). העבודות אמורות להתחיל לקראת סוף השנה, וההערכה היא שהכבל יהיה אופרטיבי בתחילת 2026.

EU commits 657 m. euro in connecting Israel to European grid – The Jerusalem Post https://t.co/rwetoNyESs

— Cher Somerton ???????????????????? IFBAP (@CSomerton) January 30, 2022

חשיבותם של כבלים חשמליים שמחברים את מערכות החשמל בין מדינות גדולה מאד. היא תורמת לביטחון האנרגיה של כל מדינה, בהעניקה גיבוי בשעת הצורך, או בחרום.

אירופה מובילה בתחום זה, כאשר קרוב ל–12 אחוז מצריכת החשמל בכל מדינה החברה באיחוד מגיעה ממדינה שכנה (!). היעד של האיחוד האירופי הוא להגיע להיקף של 15 אחוז. בריטניה לבדה מחוברת לאירופה באמצעות שישה כבלים, שמספקים כעשרה אחוז מצריכת החשמל שלה.

כבל החשמל התת-ימי שנועד לחבר את ישראל, קפריסין ויוון נמצא על המדוכה כבר שנים. הוא מורכב מ-2 חלקים: ישראל – קפריסין; וקפריסין – כרתים, וזכה לשלל הצהרות תמיכה מצד 3 הממשלות

מה ביחס לזווית הישראלית?

ובכן, עובדת היותה של ישראל "אי אנרגטי" ברורה לחלוטין. חיבור לרשתות החשמל של מדינות ערב הסמוכות לנו, איננו אפשרי למרות הסכמי השלום עם מצרים וירדן. אין צורך להרחיב על כך כעת.

אגב, ההסכם שנחתם לא מכבר בין ישראל, ירדן ואיחוד האמירויות – שבתמצית פירושו אנרגיה סולארית מירדן תמורת התפלת מים מישראל – מהווה פריצת דרך, אנרגטית ומדינית. נותר לראות אם אכן יעלה על דרך המלך המעשית.

הזווית הישראלית–קפריסאית היא למעשה היחידה האפשרית בתנאים הגיאופוליטיים הנתונים. להווי ידוע, שבפרויקטים מעין אלו נדרש מפגש אינטרסים אסטרטגי ורמת אמון גבוהה בין המדינות הרלוונטיות. בעשור האחרון מערכת היחסים בין ישראל וקפריסין (ויוון) אכן התהדקה עד מאד.

הפתרון הטכני מדבר על הקמתה של תחנת כוח של 1000–2000 מגאוואט שתספק חשמל לקפריסין עצמה, לפרויקטים להתפלת מים (שכבר קיימים באי במעורבות ישראלית בולטת), ושעודפי החשמל יועברו לישראל במידת הצורך.

מבחינתה של ישראל יהיה מדובר ב"צוהר קטן", אך חשוב ביותר, בבידוד האנרגטי שלה. אגב, הגז להפעלת התחנה יכול להיות מסופק משדה הגז הישראלי-קפריסאי אפרודיטה-ישי (בתקווה שיפתרו עד אז את חילוקי הדעות המסחריים בין החברות משני הצדדים), אם המחירים יהיו תחרותיים מספיק.

ההסכם בין ישראל, ירדן והאמירויות – שפירושו אנרגיה סולארית מירדן תמורת התפלת מים מישראל – הוא פריצת דרך, אנרגטית ומדינית. נותר לראות אם יהפוך למעשי

חשוב להבהיר, כי כבל זה לא יזכה למימון אירופי (שכן לא מדובר בחיבור בין שתי מדינות החברות באיחוד האירופי), אולם יש להניח שהתקדמות ממשית בכבל בין קפריסין וכרתים תעורר עניין מצד משקיעים פוטנציאליים גם לגבי מקטע זה. מאליו מובן, שתידרש מעורבות משמעותית ואסרטיבית מצד שתי המדינות.

הרושם בשלב זה הוא, שמידת המחויבות הישראלית איננה ברורה, או מצויה עדיין בדרגים המדיניים בלבד. בחודש אוקטובר אשתקד נחתם אמנם הסכם משולש ישראלי–יווני–קפריסאי, שתכליתו להאיץ את בדיקות ההיתכנות והאישורים הרגולטוריים הנחוצים בין רשויות החשמל.

ברור, שקידום הפרויקט מצריך מחויבות ממשלתית לגבות פרויקט מעין זה מדינית, אך גם מבחינה כלכלית, בבחינת תמחור חשיבותו האסטרטגית, אם לעת חרום או בשגרה כשיש צורך בחשמל.

בשורה התחתונה מדובר בפרויקט אסטרטגי בעל חשיבות אנרגטית ומדינית כאחד, שמימושו עשוי להסיר את בידודה של ישראל כ"אי אנרגטי", וליצוק תוכן נוסף למערכת היחסים ההדוקה והמרשימה עם המדינות ההלניות.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/