מארי רודולף היא לא סבתא שנותנת לנכד שלה, בן שלוש, ממתקים כדי לזכות בחיבתו. למעשה, רופאת הילדים בת ה-68, שגם מתמחה בהשמנת יתר בקרב ילדים, אומרת בשקט אך בנחישות: "אני פועלת לפי העצות שלי. לא אשתגע אם מישהו אחר ייתן לו קצת שוקולד, אבל לעולם לא אקנה לו בעצמי".
בחודש שעבר פגשנו את פרופ' רודולף, עולה מבריטניה בעלת דיבור שקט, בדירתו של בנה ברמת אביב, שם היא שמרה על נכדיה התאומים – בן ובת – בבוקר חם.
במשך שאר השבוע, הסבתא הזאת עומדת בראש מחלקת בריאות הציבור בפקולטת לרפואה של אוניברסיטת בר אילן בצפת. האוניברסיטה הזמינה אותה להיות חברה מייסדת במוסד, והיא נעתרה, ועלתה ארצה מלידס בשנת 2011.
בשעה שהיא לוגמת תה ומנשנשת קוביות אבטיח, רודולף מסבירה כיצד התכנית שהיא פיתחה – "אפשרי בריא למשפחה" – הצליחה לבלום את המגמה הנרחבת של השמנת יתר בקרב ילדים בלידס, אחת מהערים הגדולות בבריטניה.
התכנית, שאומצה ברחבי הממלכה המאוחדת בעשור האחרון, הושקה בכל הכוח בלידס כבר ב-2009 – מה שהפך את העיר לראשונה במדינה לדווח על ירידה בהשמנת ילדים. ההצלחה הזו נמדדה במחקר שערכו פרופ' רודולף ופרופ' סוזן ג'ב מאוניברסיטת אוקספורד, ושפורסם בכתב העת Pediatric Obesity באפריל.
המחקר הראה כי במשך תשע שנים, מספר הילדים בני הארבע והחמש שסבלו מהשמנת יתר צנח ב-6.5%, עם מגמת ירידה מתמשכת. לעומת זאת, בערים דומות בבריטניה נרשמה עלייה בהשמנת היתר בקרב ילדים. לאחר שהממצאים הוצגו בכנס בלונדון במאי, הם הגיעו לחדשות בכלי התקשורת הארציים בממלכה.
"לעתים יש סיפור חיובי בחדשות, והנה היו חדשות טובות", אומרת רודולף בחיוך, "יש אפשרות להקטין את שיעור השמנת ביתר, ולידס הצליחה".
"היה קשה מאוד לגרום לשינוי"
רודולף החלה לבחון את נושא השמנת היתר של ילדים כשעבדה כרופאת ילדים בלידס. יחד עם קולגה, היא החליטה להתמודד עם התופעה בבתי הספר, וסייעה להקים מרפאות קהילתיות כדי להתמודד עם המגמה. לדבריה, המרפאות הללו "עשו פלאים למצבם הנפשי של הילדים, אבל היה קשה מאוד לגרום לשינוי".
רודולף, שהחליטה למקד את המאמצים בילדים "בני 0 עד 5" מאשר לנסות לבלום את התופעה, הקימה את התכנית ב-2007 יחד עם קנדידה האנט, מחנכת הורים.
"זאת לא רק דיאטה. הגורם הראשון הוא הורות. לאחר מכן, יש לייחס משמעות לאופן שבו אוכלים, מה אוכלים, פעילות גופנית ורווחה רגשית. מתוך אלה, אני מאמינה שהורות היא החשובה ביותר", אומרת רודולף
לתכנית יש "כמה מאפיינים חשובים", אומרת רודולף. "זאת לא רק דיאטה", היא אומרת. הגורם הראשון הוא הורות. לאחר מכן, יש לייחס משמעות לאופן שבו אוכלים, מה אוכלים, פעילות גופנית ורווחה רגשית.
"מתוך אלה, אני מאמינה שהורות היא החשובה ביותר", אומרת רודולף.
מרבית ההורים רוצים שילדיהם יגדלו בריאים, אך חיי היומיום מציבים אינספור אתגרים, בייחוד עבור משפחות החיות בעוני. "הורות אידאלית היא כזאת שבה הורים יכולים להציב לילדיהם גבולות, אך עדיין להיות חמים ורספונסיביים", רודולף אומרת. "להורים סמכותיים יש פחות סיכוי לגדל ילדים הסובלים מהשמנת יתר, כי סמכות היא טובה מכל הבחינות: להתפתחות, להתנהגות".
הבעיה היא שהורים "לא מאוד טובים בלהציב גבולות", ממשיכה רודולף, "הם רוצים להיות חברים של הילדים שלהם, אבל הם לא יודעים איפה לעצור".
וכך, יש ללמד הורים כיצד להיות קשוחים, לצד הנתינה. "הורים שתלטנים מאוד גם לא מצליחים", אומרת רודולף, "וההורים שנוטים להעניק הרבה חום ואהבה עשויים להגיע לפינוק יתר. לכן, הסגנון האידאלי הוא לעשות את שניהם".
מלבד קווים מנחים כלליים להורים, האופן שבו ילדים אוכלים הוא חשוב ביותר – לא רק מה הם אוכלים. התכנית מדגישה את חשיבותה של אכילה חברתית, "לשבת ולאכול בארוחות, לא לאכול כל הזמן במשך היום", אומרת רודולף.
כמו כן, משמעותה של פעילות גופנית בגיל הזה, היא מסבירה, היא בעיקר לא להשאיר את הילד חגור בכיסא הבטיחות במכונית או בכיסא הגבוה בבית. "ילדים פעילים מטבעם, אם רק נותנים להם הזדמנות", היא אומרת.
נתון נוסף במשוואה הוא הרווחה הרגשית של ההורים, כמו גם של הילדים: "אם אנשים מרגישים טוב לגבי עצמם, כל השאר מסתדר", אומרת רודולף.
כך, ליבת התכנית מתייחסת להדרכת מומחים לבריאות ונותני שירות בקהילה כך שיוכלו לעבוד באופן יעיל עם הורים וילדיהם הצעירים מאוד. באופן מסורתי, תזונאים, אחים ורופאים אומרים למטופלים מה לעשות, אומרת רודולף.
התכנית שלה מלמדת בעלי מקצוע לעבוד לצד ההורים, להקשיב להם ולעודד הורים להגיע לפתרונות בעצמם. "אנו יודעים שזוהי דרך הרבה יותר אפקטיבית מאשר להטיף להורים", היא מסבירה.
משמעותה של פעילות גופנית בגיל הזה, מסבירה רודולף, היא בעיקר לא להשאיר את הילד חגור בכיסא הבטיחות במכונית או בכיסא הגבוה בבית. "ילדים פעילים מטבעם, אם רק נותנים להם הזדמנות", היא אומרת
בבריטניה, יותר ל-20 אלף בעלי מקצוע הודרכו על פי עקרונות התכנית במהלך 11 השנים האחרונות, ולדברי רודולף, "זה ענק". חלק מהאנשים הללו עובדים באופן צמוד למשפחות, כמו תזונאים ואחים. אחרים הם אנשי מקצוע שאומנו במסגרת השיטה, ועובדים עם קבוצות של 15-12 הורים, הנפגשות באופן קבוע.
בבריטניה, התכנית פועלת באמצעות ארגון ללא מטרות רווח, ורשויות עצמאיות יכולות לבחור להזמין אותה או להוציא אותה לפועל, בדרך כלל במרכזים עבור ילדים הממוקמים באזורים מוחלשים יותר.
בנוסף להכשרה, התכנית מספקת ערכות כלים עבור הורים, המכילות מפות הדרכה המפרטות את כמויות האוכל המומלצות עבור ילדים.
"באופן כמעט אוניברסלי, אנשים חושבים שהתינוקות שלהם צריכים לאכול יותר משהם באמת צריכים", אומרת רודולף. "לעתים קרובות, תינוקות מקבלים יותר מדי אוכל, דבר שעשוי להוביל להשמנת יתר". היא ממשיכה ואומרת: "אנו מספקים קווים מנחים, שלפיהם הכמויות נמוכות בהרבה משאנשים חושבים".
תינוקות נולדים עם "מד דלק טבעי. הם יודעים מתי הם רעבים ומתי הם מלאים", מסבירה רודולף, ולכן הנקה כל כך מועילה, מכיוון שהם יכולים להפסיק לינוק מתי שהם רוצים, והאם לא יכולה להניק יותר מדי, היא מוסיפה.
באופן כללי, החברה שלנו מביעה אהבה באמצעות אוכל, רודולף אומרת, וילדים מקבלים פרסים בדמות ממתקים ושוקולד לעתים תכופות מדי.
"אם עושים דברים נכון מוקדם, אז המזונות שאנו נהנים מהם כשאנו צעירים הם המזונות שאנו ממשיכים ליהנות מהם מאוחר יותר בחיים", רודולף מעירה.
מחקר שפורסם בכתב העת Pediatric Obesity ב-2013 מראה כי אפילו שלושה חודשים לאחר סיום המפגשים של קבוצות ההנחיה, לא רק שהילדים אכלו טוב יותר והיו יותר פעילים – לתכנית הייתה גם השפעה חיובית על ההורים.
"הם עסקו ביותר פעילות גופנית והרגישו בטוחים יותר כהורים. זה היה כמו ללחוץ על הכפתורים", אומרת רודולף, "זה היה מחמם לב, לראות איך זה עובד".
לדבריה, לידס הייתה סיפור הצלחה משמעותי במיוחד משום שג'אניס ברברי, מנהלת שירותי הבריאות הציבוריים של מועצת העיר לידס, החליטה בשנת 2009 לשלוח כל מומחה בריאות ואיש מקצוע העובד עם ילדים בעיר להשתלם בשיטה.
הדבר הוביל לכך ש-1,400 אנשי מקצוע הודרכו לפי עקרונות התכנית. לאורך של שש שנים, 600 קבוצות הורים וכמעט 6,000 הורים עברו את ההדרכה.
מה שהיה מרגש אפילו יותר ביחס למחקר בלידס, מספרת רודולף, היה העובדה שהירידה בשיעור ההשמנה נרשמה בעיקר בקרב משפחות בעלות הכנסה נמוכה – כאלה שהתכנית כוונה אליהן מלכתחילה.
הפיילוט הישראלי
לאחר עלייתה של רודולף לארץ ב-2011, משרד הבריאות יצר איתה קשר כדי ליישם את התכנית. ההחלטה הייתה להקים צוות מקומי ולאמן באופן אינטנסיבי ארבע נשים במשך שלושה שבועות, ולצד זאת לתרגם ולעבד חומרים כך שיתאימו לשפה ולצרכים התרבותיים הישראליים, בסיוע עמותות שונות.
התכנית נווסתה כפיילוט במשך 5 שנים ב-9 ערים מוחלשות עם אוכלוסיה ערבית, יהודית ומעורבת, בהן ירושלים, רמלה, ירוחם ובאקה אל-גרבייה.
"כל התהליך לווה באופן מעמיק על ידי אוניברסיטת חיפה, כדי למדוד את האימפקט של התכנית", אומרת רוני חסון, אחת מהנשים שהודרכו במסגרת התכנית, וחברה בצוות הישראלי כיום. "המידע מההערכות היה מאוד מעודד, עם הרבה השפעה שנמדדה בחיי היומיום", היא הוסיפה.
עדיין לא ברור מה יהיו הצעדים הבאים ביחס לתכנית בישראל. "הפיילוט אפשר לנו ללמוד את האתגרים ואת היתרונות של התכנית", אומרת חסון, ומוסיפה שהאפשרות להפעלה נרחבת שלה נמצאת כעת בידי משרד הבריאות
אנשים בישלו יותר בבית, שתו יותר מים ואכלו פחות ממתקים, היא מספרת. בנוסף, נרשמה עליה ברווחה רגשית. הרעיון, בעיקר בקרב נשים, שחשוב "להטעין את המצברים" הופנם היטב גם כן, היא מוסיפה.
עדיין לא ברור מה יהיו הצעדים הבאים ביחס לתכנית בישראל. "הפיילוט אפשר לנו ללמוד את האתגרים ואת היתרונות של התכנית", אומרת חסון, ומוסיפה שהאפשרות להפעלתה בקנה מידה לאומי נמצאת כעת בידי משרד הבריאות.
בינתיים, רודולף עתידה לפרוש בספטמבר. היא רואה את עצמה ממשיכה לתמוך בתכנית בכל דרך שבה תוכל, אבל גם מתכננת לבלות זמן רב יותר עם הנכדים שלה – ולהמשיך להדריך את הסטודנטים שלה, שעובדים על פרויקטים שמטרתם לתקן את חוסר השוויון הבריאותי בחברה לסייע ואוכלוסיות מוחלשות.
רודולף גם הקימה תכנית במרכז הרפואי זיו בצפת, שמטרתה מניעת פציעות בקרב ילדים קטנים. עבור הורים לילדים קטנים המבקרים בחדר המיון, מציעה התכנית ביקור בית מטעם סטודנט לרפואה או לסיעוד. אלה מבקרים את המשפחה עם ערכת בטיחות, ובודקים את הבית כדי לוודא שהוא בטיחותי דיו.
תכנית נוספת שרודולף יזמה נקראת "אתגר", ובמסגרתה מודרכים סטודנטים לרפואה ליזום ביקורי המשך אצל מטופלים בבית, כדי לראות אם הם נוטלים את התרופות שלהם. הם גם בודקים איך החולים מסתדרים, ובוחנים אם יש צורך לקשר אותם לשירותי הרווחה. התכנית פועלת כעת בארבעה בתי חולים בצפון.
"הם ביקרו אולי יותר מאלף חולים עד כה", היא אומרת, "ואנחנו מקווים שזאת דרך שתמנע מחולים להגיע שוב ושוב לבית החולים".
לפני שאנחנו נפרדות אני שואלת אותה, איך היא עצמה האכילה את ילדיה.
לפני כ-30 שנה, אומרת רודולף, היא ומשפחתה הצעירה חיו באילת במשך ארבע שנים ולאחר מכן בחיפה במשך שלוש שנים. לכן, היא אומרת, ילדיה גדלו על אוכל בריא באופן יחסי. "בזמנו היה רק אוכל בריא, את יודעת", היא אומרת, "מה יכולת לקנות ברחוב? פלאפל? פלאפל זה בריא. והילדים היו בחוץ ושיחקו כל הזמן".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו