לכבוד הקיץ שהגיע (כן; הוא כבר עוד מעט קט פה. השקדיות פורחות, הדבורים מאבקות, הטמפרטורות מתחילות לעלות ולא תרדנה שוב), אני רוצה לכתוב על היבט משמעותי מאד של ההוויה שלי. אני שמן. אני איש רחב וגבוה וחזק. אני גם שמן. אכתוב על "השמן" אבל אני מתכוון לעצמי. בהחלט #לאכלהשמנים, אבל בכל זאת מבט על הקטגוריה החברתית הזו מעיניו של מי שמאכלס אותה.

אני רוצה לכתוב על היבט משמעותי בהוויה שלי. אני שמן. אני רחב וגבוה וחזק. וגם שמן. אכתוב על "השמן" אבל אני מתכוון לעצמי. בהחלט #לאכלהשמנים, אבל מבט על הקטגוריה הזו מעיני מי שמאכלס אותה

למה זה קשור לקיץ? כי בקיץ אין שמן שלא משתתף בדיאלוג המנומס הבא, דיאלוג שעולה כאשר מפטפטים עם מישהו שלא ממש מכירים בנסיבות חברתיות כפויות:

"איזם חום", אומר השמן.
"נורא. אתה בטח ממש סובל, נכון?" אומר הלא-שמן. ובמובן מסוים המשפט הזה כולל בתוכו את כל הרכיבים המשמעותיים של חוויית השמן. ספוילר אלרט – הם לא מתכנסים.

היותו של השמן שמן גלויה לעין כל. זה חלק מהעניין בלהיות שמן. הכרס גולשת, החולצה צמודה, חוסר הנוחות הפיזי גלוי לעין הלא-שמנים. המרחב הציבורי שייך לרזים. אין שמן שנראה טוב בחליפה, למשל. כשאתה שמן בציבור אתה בולט ומושך תשומת לב. שמן יתקשה להיות נחבא אל הכלים. יש משהו חריג וחורג בשומן, וזה משהו שמושך תגובה.

מה בעצם אומר המשפט הסימפטי: "אתה בטח ממש סובל"? ברמה המיידית אומר הלא-שמן: "לא יכולתי שלא לשים לב שאתה שמן; איזו באסה לך, נכון?"

רוצה לומר, להיות שמן מייצר עבורך מראש וממילא נוכחות ציבורית. אנשים שאינם שמנים מרגישים ששמנותך היא ענין שהם צריכים להתייחס אליו, ועוד לא נדרשתי ל"כמה רזית!" או ל"חבר שלי עשה דיאטה מדהימה" וגם ל"השמנת; לא יפה לך". אני מדבר רק על הסיטואציה הבסיסית שבה היותך שמן היא משהו שבן שיחך מרגיש צורך להגיב אליו בסימפטיה.

מה בעצם אומר המשפט הסימפטי: "אתה בטח ממש סובל"? ברמה המיידית אומר הלא-שמן: "לא יכולתי שלא לשים לב שאתה שמן; איזו באסה לך, נכון?" רוצה לומר, להיות שמן מייצר עבורך מראש וממילא נוכחות ציבורית

גם הסימפטיה היא חלק משמעותי מחוויית השמן. הסימפטיה נוצרת מכיוון שעבור הלא-שמן, עצם קיומו של השמן הוא מופע של חולשה. "שמן" היא לא תכונה גופנית כמו "נמוך". נולדים נמוכים, אבל שמן הוא מי שלא מצליח לגייס את המשמעת העצמית הנדרשת כדי להפסיק לאכול.

נכון, כולם כבר יודעים שיש יסודות גנטיים שמשפיעים על נטייה להשמנה, על משקל גוף ועל מגוון היבטים אחרים של הקיום כשמן. ובכל זאת הווייתו של שמן היא הוויה של חולשה בעיני הלא-שמנים. אני, כשמן, יודע שאימצתי את המבט הזה והבטתי כך בעצמי פעמים רבות במהלך חיי.

נשמור את הדיון בעוולה האסתטית שהיא השמן להמשך ונתמקד לרגע בבריאות הגוף. השמן מפקיר את עצמו, הלא כן? הוא יודע אלו נזקים הוא גורם לעצמו ובכל זאת הוא ממשיך לאכול באופן הרסני!

מי שמעשן התמכר בגיל צעיר. יש בהתמכרות חולשה, אבל כולם כבר יודעים שהיא מחלה. מי שלא מעשן מביט במי שמעשן בצער. מצבו של השמן אחר. כולנו אוכלים. איך זה, אומר לעצמו הלא-שמן, שאני יודע להפסיק לאכול ולשמור על עצמי והשמן נכשל בזה פעם אחר פעם? אין תשובה פרט לחולשה.

החולשה הזו מכבידה, לדעתי, על גברים שמנים באופן שונה מהכבדתה על נשים שמנות. "רכות" (שהיא שם מנומס לחולשה) היא תכונה שהתרבות הפטריארכלית מצפה לה מנשים.

החולשה הזו מכבידה, לדעתי, על גברים שמנים באופן שונה מהכבדתה על נשים שמנות. "רכות" (שהיא שם מנומס לחולשה) היא תכונה שהתרבות הפטריארכלית מצפה לה מנשים

אבל חולשה היא תכונה בעייתית מאד עבור אב-טיפוס של גבר פטריארכלי. לגבר יש משמעת עצמית; גבר יודע לקבוע לעצמו אתגרים ולעמוד בהם; גבר לא מתפתה להסחות דעת ויודע מה חשוב באמת בחיים. גבר עושה מה שגבר צריך לעשות.

שמן, בחולשתו, מעיד בעצם נוכחותו הפיזית על כך שהוא לא עושה מה שצריך לעשות. בעולם שבו הצלחה נתפסת כתוצאה של מיקוד ומאמץ, השמן מבוזר ונרפה. האכילה שלו לעולם איננה תכליתית אלא מיועדת להשביע עיניים גדולות, צורך ללא שובע ב"עוד". האכילה של השמן היא לעולם "על הדרך", חטיפות גם כשלא צריך לאכול, סטיות מכוונות מן הנתיב הישר והסדור. כי להיות שמן זה לא רק להיות חלש; זה גם להיות חריג.

השמן חורג. הוא חורג פיזית – החולצה שלו מתוחה על הכרס, הוא מתנשף ומאדים כשעולים במדרגות, הוא אוכל יותר מכולם בארוחה משותפת או מקערת החטיפים במפגש חברתי. יש הרבה ממנו. אם לא-שמן (וגם אם שמן; עוד מעט נגיע גם לשם) יושב באחד מזוג מושבים במטוס והוא רואה שמן מתקרב לעברו, הוא מייחל בשקט לכך שימשיך למושב אחר. השמן גולש, נוזל, זולג. הוא לא מכבד את הגבולות הקבועים בין בני תרבות.

מצד אחד, זו לא אשמתו של השמן. מצד שני, זו תוצאת החולשה שלו. רוצה לומר, השמן מתרשל באחריות כלפי עצמו כשהוא אוכל ומסכן את בריאותו, אבל הוא גם הופך מעמסה על אחרים. זה לא רק שהוא מעיק או תובע לעצמו מרחב פיזי כמו שהשמן בנוכחותו מהווה חריגה מתמדת מדרך הישר (השמן, תכלס, גם לא ישר. רזה זה ישר. השמן עגול).

בעולם שבו הצלחה נתפסת כתוצאת מיקוד ומאמץ, השמן מבוזר ונרפה. השמן חורג. הוא חורג פיזית. הוא גולש, נוזל, זולג. הוא לא מכבד את הגבולות הקבועים בין בני תרבות

כשלא-שמן מסתכל על שמן הוא מרגיש הרבה דברים – רחמים, רתיעה, לפעמים קצת קנאה במי שמרשה לעצמו, תחושה של צדקת דרך מול מי שמרשה לעצמו.

השמן, בחריגותו, מבלבל את מי שלא שמן. יש לי דוגמה מוחשית במיוחד. האם "רזית!" זו מחמאה לשמן? מצד אחד, בוודאי שכן. יותר טוב להיות רזה. ברור שכל אחד רוצה להיות רזה יותר. אם הצלחת במשימה וירדת במשקל, זה מצוין להחמיא לך על זה. מצד שני, אם שמת לב ששמן ירד במשקל, האם זה לא מבהיר שהסתכלת עליו קודם כ"שמן"? ובכלל, באיזה סרט אתה מרשה לעצמך להחמיא (ובכך גם להעיר למפרע) לאדם על מבנה וצורת גופו? האם מחמאה כזו לא גורמת לשמן להפוך מודע עוד יותר לעצמו?

וכאן הייתי רוצה לסיים את ההצצה הזו אל מוחי השמן. זהות מורכבת תמיד ממה שאתה חושב על עצמך וממה שאחרים חושבים עליך. יש מתח מתמיד בין שני הסיפורים הללו.

במקרים רבים הזהות עומדת על הגבול בין השניים, מאמצת בשמחה את המחשבות שלי ודוחה את מחשבות האחרים. אבל הגבולות של השמן, שלי, חדירים במיוחד. החריגות והחולשה לא מסייעות ביצירת הפרדה ביני לבין אחרים. אני יודע כמה פעמים בחיי הטמעתי את המבט הלא-שמן והפכתי אותו לאופן שבו אני מביט בעצמי.

האם "רזית!" זו מחמאה לשמן? מצד אחד, וודאי שכן. יותר טוב להיות רזה. אם הצלחת במשימה וירדת במשקל, מצוין להחמיא לך על זה. מצד שני, אם שמת לב ששמן ירד במשקל, האם לא הסתכלת עליו קודם כ"שמן"?

ההרגשה הבסיסית שלי בחדר של לא-שמנים היא הרגשה של רכות וחולשה, הרגשה שאני חשוף. אני נדרש למאבק עיקש בעצמי, במבט מבחוץ שהפכתי לשלי, כדי להרגיש חזק, ישר, ממוקד. הנוכחות שלי, גדולה וחזקה וכריזמטית ככל שתהיה, היא גם תמיד איום מבלבל של חריגה ושל חולשה.

דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.

התרבות הפוליטית שלנו, השיטה הפוליטית שלנו, שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא רק עוד ביטוי של השבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר ו"נירמל" שוחד, מירמה והפרות אמונים בכל תחום שבו נגע, כולל שיחוד פוליטיקאים כשיטה.

התרבות הפוליטית והשיטה הפוליטית שלנו שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא עוד ביטוי לשבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר

נכון שהיו דברים כאלה גם בעבר. המונח "כלנתריזם" – קניית בגידה של נבחר ציבור בבוחריו תמורת טובת הנאה – בא לעולם כבר ב-1956, המיצובישי של גולדפרב שסייעה להעברת הסכמי אוסלו זכורה היטב גם היא.

אבל נתניהו לקח את המעשים הללו כמה וכמה מדרגות הלאה, והפך אותם לכלי העבודה המרכזי שלו, לצד הקמפיינים השחורים ברשתות, והשגת כספי טייקונים למימונם ולמימונו. אלו העוגנים של השיטה הביביסטית, אלו הערובות והבטוחות להישרדותו הפוליטית, וזו תהיה מורשתו הבאושה שאתה נחייה עוד שנים ארוכות, ושאת מחיריה כולנו משלמים כבר שנים.

עכשיו, עם עריקתה המפתיעה של זועבי – חברת כנסת שלא נבחרה בבחירות פנימיות אלא שוריינה ברגע האחרון ברשימת מרצ – מן הקואליציה, אם אכן תתפזר הכנסת וישראל תלך לבחירות חמישיות רק בגלל חוסר המעצורים הטוטלי של נתניהו וחסידיו, אנחנו עלולים לשלם בעוד הידרדרות משמעותית לעברי פי פחת.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל כאן נתניהו, והוא העברת חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו של נתניהו ושל כלל הנאשמים והמורשעים האחרים מן הכנסת ומן החיים הציבוריים בכלל. הכנסת צריכה לסמן קו ברור ולקבוע נורמות חדשות לאישי ציבור.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל נתניהו: חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו וסילוק כלל הנאשמים והמורשעים מהכנסת והחיים הציבוריים

אילו היה חוק כזה מובא למשאל עם הוא היה זוכה לרוב מוחץ. אף אזרח/ית הגון/ה איננו מעוניין להפקיד על הקופה הציבורית ולהושיב בחדרי קבלת החלטות גורליות נוטלי שוחד או חשודים בנטילתו, וגם לא רמאים או מפירי אמונים.

הדיון בנושא הפך פרסונלי, ממוקד-נתניהו, אבל מדובר בנושא עקרוני וקיומי.

דמוקרטיה אכולת-שוחד לא תשרוד ככזו, וישראל בתקופת נתניהו כבר הידרדרה משמעותית בכל המדדים הבינלאומיים של שחיתות ושל דמוקרטיה. אם לא נשכיל לעצור את ההידרדרות, נצלול לחברתן של מדינות עולם שלישי, ביטחוננו הלאומי ייפגע אנושות, ומירקם חיינו כישראלים ישתנה לבלי הכר.

לחוק טוהר המידות בנוסח מורחב, שינקה את הממשלה, הכנסת והחיים הציבוריים בכלל מנאשמים/ות ועבריינים/ות, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – חוק שימנע מחבר/ת כנסת לגנוב את המנדט שהעניקו בוחריו/ה למפלגתו/ה, ולהישאר בכנסת.

המנדט צריך להיות נכס של המפלגה, ולא של הח"כ הבודד. ח"כ/ית שלא ירצה להמשיך להיות חלק מסיעתו מכל סיבה שהיא – אידאולוגית עם או בלי מרכאות, בריאותית, פסיכולוגית, תעסוקתית או כל סיבה שלא תהיה –  יחוייב להתפטר מיידית מהכנסת והמנדט שלו/ה יוחזר אחר כבוד למפלגתו/ה. לא תהיה לא שום אופציה לערוק או להתפטר רק מהמפלגה, ולהישאר בכנסת. מספיק עם השיגעון הזה.

לחוק טוהר המידות שינקה את החיים הציבוריים מנאשמים ועבריינים, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – שימנע מחכ"ים לגנוב את המנדט שהעניקו הבוחרים למפלגתם ולהשאר בכנסת

גם את החוק המאפשר פיצול של שליש מחברי סיעה מכהנת צריך לעדכן. במפלגות קטנות של מתחת ל-10 מנדטים אין לאפשר פיצול בשום אופן. במפלגות של מעל 10 מנדטים ניתן אולי לאפשר פיצול של מינימום 50% מהסיעה, וגם זה בהתניות מחמירות שצריך להגדיר במדויק.

פיצול כזה צריך להיעשות רק כאשר יש סיבה אידאולוגית מוצקה, ורק כשניתן לוודא שאין מדובר בשוחד פוליטי או מתן טובות הנאה מכל סוג. לא ברור שניתן ליצור תנאים כאלה כלל.

במצב הנוכחי, לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה והממשל הישראלי, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת ח"כ/ית בבוחריו/ה מבלי שיתפטר מהכנסת, ההצבעה שלנו בבחירות היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי.

אם כל ח"כ/ית יכול/ה לגנוב את המנדט ולערוק לצד השני, וכך קורה בפועל והופך ל"נורמלי החדש", מה משמעות ההצבעה שלנו למפלגת X או Y? אנחנו בידיים של הנוכלים/ות, של המשחדים/ות ושל המשוחדים/ות.

בנוסף, העובדה שסחר-מכר בחברי/ות כנסת, הפעלת טרור כלפיהם/ן וכלפי בני משפחותיהם/ן, מתן שוחד וטובות הנאה, כל אלה עוברים מתחת לאפן של רשויות אכיפת החוק שהפכו אסקופה נדרסת תחת ממשלות נתניהו, מוציאה עוד לבנה משמעותית מחומת ההגנה על הדמוקרטיה.

לדוגמה, בעלה של עידית סילמן והיא עצמה היו אמורים להיחקר מיידית במשטרה על סמך דבריהם-שלהם באשר להבטחות שניתנו להם. ההבטחות שניתנו לכאורה לחברי כנסת נוספים מסיעת ימינה מהוות גם הן עילה מוצקה לחקירה יסודית. אבל המשטרה והפרקליטות מעדיפות לעצום עיניים.

לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת חכ"ים בבוחריהם, הצבעתנו היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי

כך קורסות דמוקרטיות. כך קורסות מדינות. ישראל נמצאת בצומת הסטורי, והציבור חייב לאלץ את נבחריו/ותיו להניח חסמי-עורקים על הפצעים המדממים שפצע הביביזם בדמוקרטיה שלנו. מיד אחר כך, ומשתיכון ממשלה מתפקדת ויציבה, יש לגשת לשינוי יסודי של שיטת הממשל ושיטת הבחירות כולה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר התפתחויות מעניינות, שעשויות להשפיע על מגמות ארוכות-טווח יותר בזירה הלבנונית.

תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע בלבנון, לראשונה מאז פרוץ המחאה הציבורית ב-2019 מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אך עם התפתחויות מעניינות

חשוב להצביע על מספר תוצאות בעלות עניין:

• מחנה ה–8 במרץ, במילים אחרות מחנה החזבאללה ותומכיו, נחלש בהשוואה לבחירות הקודמות. הוא מונה כעת 61 חברי פרלמנט (מתוך 128), לעומת 71 בפרלמנט היוצא. המשמעות: אובדן הרוב בפרלמנט. עם זאת, היחלשותו נובעת מירידה בכוחם של בעלי בריתו של חזבאללה, ולאו דווקא של העדה השיעית (חזבאללה ואמל), ששמרה ככלל על כוחה וזכתה יחד ב–27 מנדטים.
• בעדה הנוצרית חל שינוי משמעותי למדי, לפיו מפלגת "הזרם הפטריוטי הלאומי", בהנהגת חתנו של הנשיא אעון, ג'בראן בסיל, איבדה מכוחה ואיננה המפלגה הנוצרית הגדולה ביותר. מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בהנהגת סמיר ג'עג'ע, יריבתה המרה, חלפה על פניה עם 20 מושבים בפרלמנט על-פני 18 ליריבתה.
• "העצמאיים" – "מחנה" חדש, המונה כעת 14 חברי פרלמנט, נבחרו על בסיס מצע אזרחי, שהדגיש את ההכרח בשינוי ויצא נגד השחיתות ושליטת המשפחות הגדולות והאליטות המסורתיות. לא מדובר במחנה מגובש, ויהיה מעניין לבחון את התנהלותו או חבירתו לגורמי כוח אחרים בשבועות ובחודשים הבאים.

האם מדובר בכיוון חדש אליו צועדת לבנון? וכמובן, מהן המשמעויות לישראל?

לא מדובר, לצערם של גורמים רבים בלבנון ומחוצה לה, ב"שחר של יום חדש". למעשה, תמונת המצב הפוליטית מסובכת ומורכבת יותר, ומלאכת הרכבתה של ממשלה חדשה תהיה מאתגרת ביותר. מבחינה זו, לא מדובר בשורה תחתונה חיובית, מיידית לפחות, מבחינת הציבור הלבנוני, שכן תנאי מוקדם והכרחי להזרמתו של סיוע בינלאומי ללבנון הינו ממשלה ומוסדות מתפקדים.

Voters in Lebanon drove the Hezbollah militant group and its political allies out of a parliamentary majority, and a dozen new independents won seats, according to official results released on Tuesday. https://t.co/wWs8QmYna3

— The New York Times (@nytimes) May 18, 2022

אין בכך גם כדי לבשר על שינוי משמעותי שיבלום את כוחו והשפעתו של חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. חשוב להבהיר, כי הצרת צעדיו של הארגון, ובעיקר כוחו הצבאי, לא הייתה ואיננה על הפרק מבחינה מעשית. אולם תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שיש בידיו.

לא שחר של יום חדש, ואף לא שינוי משמעותי שיבלום את כוח והשפעת חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שלו

העדה הנוצרית מפולגת אולי יותר מתמיד, ותידרש לחשבון נפש לגבי המשך דרכה. קשה להניח שזה יקרה כך שהפילוג ישרת בהכרח את מחנה החזבאללה ותומכיו, כפי שהיה בשנים האחרונות. מדובר בתהליך היסטורי של היחלשותה של העדה הנוצרית, דמוגרפית ופוליטית, שמצליחה לשמור על מעמדה הבכיר רק מכוח החוקה (הנשיא חייב להיות נוצרי), אשר שוחקת משנה לשנה את החיבור שלה למציאות הדמוגרפית בשטח.

התופעה המרעננת ביותר הינה כאמור המועמדים העצמאיים שנבחרו לפרלמנט – 14 חברים חדשים. יש בכך ביטוי מעודד לטלטלה שעוברת על החברה הלבנונית בשנים האחרונות, ובעיקר מאז אוקטובר 2019. ההשלכות המיידיות אינן ברורות, ויש להמתין להתרוצצויות שיתקיימו במסדרונות הפוליטיים בתקופה הקרובה. אולם, יתכן שהשלכותיהן ייראו ויורגשו בטווח הארוך יותר.

Lebanon's next parliament will feature fragmented blocs including:
– A smaller share of seats for Hezbollah’s allies
– A more empowered pro-Saudi party
– A surprise showing for reform-minded first-time MPs.https://t.co/tRJ5tbbUn6

— Timour Azhari (@timourazhari) May 18, 2022

מבחינת ישראל, אין הרבה בשורות, לבטח לא בטווח הזמן המיידי-קרוב. חוסר היציבות הפוליטית בלבנון צפוי להימשך, כמו גם ההשפעה הרבה (מאד) של החזבאללה ומחנהו.

המשוכות הפוליטיות המידיות שעל הפרק: כינונה של ממשלה חדשה. והאתגר המשמעותי והמסקרן ביותר: בחירתו של נשיא חדש, שצריכה להתקיים באוקטובר השנה. סיכוייו של  ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא המכהן מישל אעון, הנושא עיניו לתפקיד, הסתבכו עוד יותר. לא ברור כלל ועיקר אם חזבאללה יחליטו לתמוך בו, או שהנסיבות החדשות תכתבנה כיוון אחר.

כך או כך, ולמרות שכאמור לא צפוי שינוי בכוחו של חזבאללה, אין לבטל על הסף את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בכל מה שנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושה של הישגיות, שיש לקוות שתישמר, ולא תגווע במהרה.

למרות שלא צפוי שינוי בכוח חזבאללה, אין לבטל את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושת הישגיות, שיש לקוות כי תישמר

חשוב שישראל תביט על כך באורח חיובי, אמנם זהיר ובערבון בהחלט מוגבל, אך לא תבטלה על הסף.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/