המשא ומתן בווינה סביב החזרה להסכם הגרעין ממנו פרשה ארה"ב, מתנהל באינטנסיביות, ועל-פי כל הסימנים הסיכוי להשלמתו גבוה, אפילו בימים הקרובים. הפרטים המדויקים אינם ברורים אולם יש להניח שלא יהיה מדובר בשינויים מהותיים מההסכם הקודם. מתבקש, על-כן, לחשוב על הראיה הישראלית ב"יום למחרת".

המו"מ בווינה סביב החזרה להסכם הגרעין ממנו פרשה ארה"ב מתנהל באינטנסיביות, ועל-פי כל הסימנים הסיכוי להשלמתו גבוה, אפילו בימים הקרובים. מתבקש, על-כן, לחשוב על הראיה הישראלית ב"יום למחרת"

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

Iran says 'significant progress' made in Vienna nuclear talks https://t.co/tlPmH8dMto pic.twitter.com/Fkk9QKyYfx

— Reuters (@Reuters) February 21, 2022

נקודות מוצא בעניין הסכם הגרעין

חיוני לקחת בחשבון מספר נקודות מוצא עדכניות:

1

ממשל ביידן נחוש היה לשוב להסכם הגרעין ולתקן את מה שבראייתו קלקל ממשל טראמפ בעת שהחליט לפרוש מההסכם (כזכור, בעידוד ישראלי). כפועל יוצא ברור מכך, היכולת לשנות באופן משמעותי את ההסכם ולכלול בו תנאים שלא היו קיימים לפני כן, היא קלושה למדי. בראייתה של וושינגטון, עדיף להשיב את איראן למסגרת הסכמית, שבלמה עד הפרישה את מלאכת ההעשרה (וצעדים נוספים) על פני שיפור רצוי אמנם של ההסכם, אך שלא נראה כי ניתן להשיגו כעת.

2

איראן מאותתת על מוכנותה לשוב למסגרת הסכמית. נראה שבטהרן מבינים את מרחב התמרון שלהם, ומבחינתם חשוב יהיה לוודא את המחויבות האמריקאית המחודשת לדבוק בהסכם, ואת הסרת הסנקציות באופן מיידי ככל שניתן. סביר, שאיננה מוכנה להכניס בהסכם התחייבויות מהותיות חדשות, שלא נכללו בהסכם הקודם, ועל אחת כמה וכמה ריסון של מדיניות החוץ האזורית האסרטיבית שלה.

3

ממשלת ישראל הנוכחית אינה מעוניינת בעימות חזיתי עם הבית הלבן. שלא כקודמתה, הממשלה הנוכחית מבינה היטב, כי עימות חזיתי, ולא כל שכן פומבי, איננו משרת את האינטרסים הישראלים. החודשים האחרונים הוכיחו, כי הדיונים מתנהלים באופן דיסקרטי, אף שבפומבי ישראל שבה ומביעה את התנגדותה לחזרה להסכם, אך לא באופן מתלהם מדי.

4

מעמדה האזורי של ישראל משופר. הסכמי אברהם, בדגש על מערכות היחסים המתהדקות במהירות ראויה להערכה, עם מדינות המפרץ, מציבות את ישראל בעמדה נוחה ומשופרת מול איראן וגרורותיה. אין להקל ראש באתגר שאלו האחרונים מציבים לפתחה, אולם מדובר במפה מדינית-אסטרטגית שונה לאין ערוך מזו שלפני עשור. הארכיטקטורה האזורית המרשימה במזרח הים-התיכון, וחימום היחסים המסתמן עם טורקיה (אף אם בערבון מוגבל), מוסיפים נדבך איתן לכך.

הסכמי אברהם, בדגש על מערכות היחסים המתהדקות במהירות ראויה להערכה עם מדינות המפרץ, מציבות את ישראל בעמדה נוחה ומשופרת מול איראן וגרורותיה

מה צריכה להיות המדיניות הישראלית לחזרה אפשרית להסכם הגרעין?

• ישראל צריכה לקדם את ההסכם בזהירות ואולי גם בסקפטיות (מתבקשת אולי על-מנת לשמור על אמינותה) אך בוודאי לא מתלהמת, עליה להדגיש, כי תוסיף לעקוב מקרוב אחר ההתנהלות האיראנית ותבחן את כיבוד ההתחייבויות שלה, להזכיר את עמדתה ביחס לאותן נקודות שסביר כי לא ייכללו בו, וחשוב ביותר: להביע אמון בנחישותה של ארה"ב למנוע יכולת גרעינית צבאית מאיראן, או להפוך למדינת סף גרעינית.
• ישראל צריכה להמשיך ולבצר את המערך האזורי האסטרטגי שנבנה בשנים האחרונות: ממזרח, עם מדינות המפרץ; וממערב עם מדינות אגן הים-התיכון, ומצרים וירדן. השיח המשופר המסתמן עם אנקרה ראוי שינוהל בזהירות, עקב בצד אגודל, אולם בהקשר הנוכחי יכול ליצר מצג אזורי אפקטיבי של מפגשי אינטרסים, אמנם לא אחידים, עם כל השחקנים באזור, אל מול איראן.
• ישראל צריכה לרכז את תגובתה הפומבית למשולש הפוליטי הרלוונטי – רה"מ, שרי החוץ והבטחון – ולשמור על מסר אחיד (ככל שניתן בממשל קואליציוני ישראלי).

הרציונל העומד בבסיסו של המהלך המוצע נשען על ההכרח הברור לשמור על הברית האסטרטגית עם ארה"ב, ועל חזית אחידה עם ממשל ביידן, אף אם קיימות נקודות מחלוקת (מובנות) בין ישראל וארה"ב. זה הכרחי לנוכח הנזק, שנגרם למעמדה של ישראל עקב הזיהוי החד-צדדי שלה עם הצד הרפובליקני וממשל טראמפ, ולא פחות חשוב מכך, על מנת לסייע לוושינגטון אל מול שחקנים מעצמתיים ומאתגרים כרוסיה וסין, ובמיוחד בימים אלה לנוכח המשבר באוקראינה.

הרציונל העומד בבסיסו של המהלך המוצע נשען על ההכרח הברור לשמור על הברית האסטרטגית עם ארה"ב, ועל חזית אחידה עם ממשל ביידן, אף אם קיימות נקודות מחלוקת (מובנות) בין ישראל וארה"ב

ראוי גם לזכור, שהראיה הישראלית הנוכחית, כולל מצד המערכת הביטחונית, מביטה בחיוב, אמנם בזהירות וחשדנות, על חזרה להסכם עם איראן, בבחינת חלופה עדיפה על פני המצב הקיים, ומבינה שהפרישה האמריקאית מההסכם בטעות יסודה. מתבקש להביא את הדגשים הללו לידי ביטוי פומבי, גם מול דעת הקהל הישראלית, כולל הפחתה, הדרגתית ומושכלת, בשימוש התכוף מדי שנעשה במונח הכול כך טעון של "איום קיומי".

אין לכחד: החשש הישראלי מיכולת גרעינית צבאית בידי איראן מובן, וראוי שיעמוד במקום גבוה בסדר העדיפויות של ישראל, אולם לצד סוגיות נוספות. הבה נקווה, שכיום התחדדה ההבנה בישראל, שהתנהלות מושכלת, מדינית-אסטרטגית, הנשענת על חוסנה – הצבאי, הכלכלי והחברתי –  לצד המערך האזורי, והברית האסטרטגית עם ארה"ב, מציבים בפני איראן אתגר ראוי, לקראת החזרה להסכם.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/