צבא השיעבוד לאג'נדה

מתנחלים מתעמתים עם חיילי צה״ל. ארכיון (צילום: Wagdi Ashtiyeh /Flash90)
Wagdi Ashtiyeh /Flash90
מתנחלים מתעמתים עם חיילי צה״ל. ארכיון

בישראל יש צבא אחד ששמו "צבא ההגנה לישראל", צבא שראש הממשלה הראשון החליט על הקמתו ונתן לו את שמו. ואכן בשנים הראשונות של מדינת ישראל זה מה שהצבא עשה – הגן על מדינת ישראל.

אלא שמזה שנים ארוכות, חלק מהותי מתפקיד צה"ל איננו רק הגנה על גבולות המדינה ובטחון האזרחים, אלא שהמהות העיקרית של תיפקודו היא הסדרת הכיבוש בשטחים.

בישראל יש צבא אחד ששמו "צבא ההגנה לישראל", צבא שרה"מ הראשון החליט על הקמתו ונתן לו את שמו. ואכן בשנים הראשונות של המדינה זה מה שהצבא עשה – הגן על ישראל

צה"ל משמש ככוח שתפקידו להסדיר פעילות של האוכלוסייה האזרחית על כל צרכיה. תפקידו, בין היתר, הוא בחינת אישורי העבודה במעברים, הסדרת היציאה והחזרה של עובדים, בחינת אישורים רפואיים, ובאופן כללי צה"ל הוא זה שבא במגע עם האוכלוסייה האזרחית, ומקבל החלטות יומיומיות שבינן לבין בטחון והגנה אין דבר.

הלאומנים הסבורים כי יש לנו זכויות היסטוריות על הארץ ולכן זכותנו לשלוט על מיליוני פלסטינים, יאמרו שכל הפלסטינים מחבלים ועל כן כל החלטה כזו קשורה לביטחון. אבל טענה זו כמובן איננה נכונה – די לקרוא את המאמר שפורסם לאחרונה עם בכיר בשב"כ לשעבר, חיים רובוביץ, על האופן בו ישראל עצמה יוצרת מחבלים, כדי להבין שהטענה כאילו כל הפלסטינים מחבלים משמשת רק להצדקת הכיבוש.

העניין הוא שלא רק שצה"ל וחייליו עוסקים בעניינים שבינם ובין ביטחון אין דבר אלא שלמעשה חיילי צה"ל לא הוכשרו לתפקיד אותו הם ממלאים. חיילי צה"ל שמתגייסים, בעודם ילדים צעירים, לא מקבלים כל הכשרה לתפקיד שמהותו אינה צבאית אלא אזרחית. הם לא מוזהרים שיידרשו לערוך חיפושים, לבדוק פיזית אנשים, נשים וילדים, לפלוש למרחב הפרטי שלהם, לבתיהם, ולקבל החלטות שאינן החלטות צבאיות.

חיילי צה"ל שמתגייסים לא מקבלים הכשרה לתפקיד שמהותו אינה צבאית. לא מוזהרים שיידרשו לערוך חיפושים, לבדוק פיזית אנשים, נשים וילדים ולפלוש למרחב הפרטי שלהם

רבים מהם גם מגיעים לתפקיד לאחר שהואבסו במערכת החינוך בתכנים לאומניים ועם תחושה שאכן צדקתנו איננה ניתנת לערעור. יחד עם ההסתרה המכוונת של תפקידם העתידי – מביאים למתח רב, לדיסוננס בין מה שהם יודעים/ חושבים/מאמינים על התפקיד לבין המצב האמיתי בשטח. לבין המציאות של המחסומים, של פעולה בשטח אזרחי עוין לעתים, מול ילדים צעירים. בין זה לבין המציאות של הגנה על המתנחלים ולא על מדינת ישראל. דיסוננס שמביא לא פעם להפעלת כוח רב מדי, שאין לו הצדקה, ושהוא תוצאה של החשש המתמיד לחיים וחוסר האפשרות להעריך נכונה את המצב.

העובדה שצה"ל פועל בשטחים – לא כצבא ההגנה לישראל אלא כצבא שיטור וכיבוש, הביאה לכך שכל ביקורת על הכיבוש הופכת אוטומטית לביקורת על צה"ל. מכאן יש חלוקה בישראל לשני מחנות: אלה שהם "אוהבי צה"ל" – מכאן גם נגזרת האהבה למדינה ואלה שהם "שונאי צה"ל" – מכאן גם נגזרת השנאה למדינה.

שלא בטובתו הפך צה"ל, מעצם פעולתו כצבא המשרת אג'נדה פוליטית ולא בטחונית, לאחד מהגופים המבוקרים ביותר, ל"סלע מחלוקת" בין תומכי הכיבוש לבין מתנגדיו.

החלוקה הזו הביאה לידי כך שחיילי צה"ל, חיילים ששרתו את הכיבוש, ששילמו בגופם ובנפשם את מחיר השרות בשטחים, הפכו, באופן פרדוקסלי, לשונאי המדינה ולשונאי צה"ל, בעוד שכאלה שלא שרתו כלל בצבא, כמו איתמר בן גביר, מגדירים עצמם כאוהבי ישראל.

זה שצה"ל פועל בשטחים – לא כצבא ההגנה לישראל אלא כצבא שיטור וכיבוש, הביא לכך שביקורת על הכיבוש הופכת לביקורת על צה"ל. וישראל נחלקת ל"אוהבי צה"ל" ול"שונאי צה"ל"

חיילי צה"ל הפכו לעוכרי ישראל רק כי העזו לספר את מה שכל ממשלות ישראל כולן מסתירות היטב מאזרחי המדינה – את העובדה שצה"ל איננו צבא ההגנה לישראל.

את העובדה שהשרות בשטחים איננו שרות למען ביטחון המדינה אלא מדובר בשרות שתכליתו שמירה על הכיבוש. שרות למען קבוצה קטנה ומסוכנת של יהודים לאומנים, הדוגלים בתורת הגזע (לא להתנפל, זה מה שזה – אלא אם יש לכם הגדרה טובה יותר למי שמאמין אשתו היהודייה לא תהיה באותו החדר עם אישה ערביה, הגם ששתיהן כורעות ללדת באותה העת), שרות של אג'נדה פוליטית לאומנית דתית שרוב אזרחי המדינה אינם שותפים לה.

זהו מצב הבלתי נסבל בו צה"ל, חייליו, לוחמיו, משרתיו – לא רק שאינם נמצאים בקונצנזוס, אלא שהיחס אליהם כאל צבא הכיבוש קובע את המדרג של האזרחים במדינה כאוהבי ישראל או עוכרי ישראל. אחד הפתרונות הוא שחרור צה"ל מתפקידו זה.

חיילי צה"ל ששרתו את הכיבוש ושילמו בגופם ובנפשם את מחירו הפכו, באופן פרדוקסלי, לשונאי המדינה ולשונאי צה"ל, בעוד שכאלה שלא שרתו בצבא, כמו בן גביר, מגדירים עצמם כאוהבי ישראל

על המדינה להקים כוח שיטור יעודי לכיבוש, שאיננו צה"ל. כוח שיוכשר למלא את כל התפקידים שממלאים כעת חיילי צה"ל בשרותם בשטחים, חלקם בעל כורחם. כוח שידע מה עומד לפניו, מה תכלית התפקיד (הגנה על המתנחלים ושימור הכיבוש ולא הגנה על ישראל) ואיזה מחיר הם ובני משפחתם עלולים לשלם כתוצאה מהתפקיד, בדיוק כמו סוהרים בכלא או שוטרים במשטרה.

הפתרון הזה יביא מזור, ולו חלקי, לחלוקה המעמדית בתוך צה"ל. חלוקה בין לוחמים המשרתים בשטחים לבין לוחמים המשרתים ביתר הגבולות. חלוקה בין לוחמים לבין לא לוחמים – אלה שמשרתים ביחידות האחרות, לרבות בתפקידים טכנולוגיים, שאין מחלוקת שתפקידם בהגנה על ישראל איננה נופלת ולעיתים עולה על אלה שהם לוחמים בשטח. פתרון כזה גם יבטל את המצב הבלתי נסבל שחיילי צה"ל יסתכנו במשפט על פשעי מלחמה בהאג.

עכשיו, אחרי הצגת פתרון שהוא פתרון טוב למצב רע, אפשר לומר בוודאות כי מדינת ישראל לא תנקוט בפתרון כזה, שהרי הקמת כוח ייעודי לכיבוש תשמוט את הקרקע מתחת לכל אחת מהטענות של המדינה, ובראשן הטענה שהכיבוש ממלא אחר צורך ביטחוני או צורך הגנתי ולא שתכליתו היא קיום אג'נדה פוליטית דתית.

ומדובר הרי באג'נדה פוליטית דתית של קבוצה זעירה, שזעירותה נמצאת ביחס הפוך למידת ההשפעה שלה על כל אחד מאתנו. השפעה שהביאה לרצח פוליטי, שתכליתו הינתה למנוע את הפתרון שיביא קץ לכיבוש.

השפעה שהביאה לידי כך שהקבוצה הפכה עצמה מקבוצה המייצגת שוליים קיצוניים וסהרוריים, וודאי לא לגיטימיים ושאינם בקונצנזוס, לקבוצה הנמצאת בכל אחד מהצמתים העיקריים של מקבלי ההחלטות. בפרט בממשלה. קבוצה המשתמשת ברטוריקה שתשים אותה בקונצנזוס. כך למשל הפכו עצמם המתנחלים ל"מתיישבים" והחלו לקרוא לעצמם "הציונות הדתית" – הגם שבינם לבין ציונות, במובנה ההיסטורי, אין דבר.

ישראל לא תנקוט בפתרון הקמת כוח ייעודי לכיבוש, שישמוט את הקרקע מתחת לטענות המדינה. בראשן הטענה שהכיבוש ממלא צורך ביטחוני או הגנתי ולא אג'נדה פוליטית דתית

הקמת כוח כזה הרי תהיה הודאה של המדינה בעצם קיומו של הכיבוש, שאיננו גזירת גורל בטחונית, ומכאן שאין הצדקה לקיומו. וודאי שאין הצדקה לקורבנות שהוא גובה מאיתנו ומהפלסטינים – קורבנות בדם, בנפש, קורבן כלכלי, קורבן חברתי וקורבן מוסרי.

כמי שמסתירה את המצב האמיתי מהאזרחים עצמם כבר למעלה מיובל שנים, גם בעזרת חוקים ייעודיים לכך, המדינה – ששועבדה לצרכיה של קבוצה קטנה ומיליטנטית, לא במצב בו היא תודה בקבר שהיא כורה לעצמה בדמות הכיבוש.

הנזק שנגרם לצה"ל, ובעקיפין הנזק למדינה ולאזרחיה, מהפיכתו של צבא ההגנה לישראל לצבא ההגנה למתנחלים, צבא המשרת את הכיבוש, הוא בכייה לדורות. מכל כך הרבה בחינות, אבל בראש ובראשונה בגלל השבר הנורא שנגרם מהשקר שהמדינה מספרת לאזרחיה בשעה שהיא מגייסת אותם לשרת את הכיבוש.

המדינה מגייסת חיילות וחיילים שלא למטרה לשמה הם נקראים, הגנה על ישראל, תוך הצגת מצג שווא, הטעיה, הסתרה וזריית חול בעיניהם, ולמעשה איננה נותנת בידם אפשרות שלא לעשות זאת (מלבד באופן קטגורי לחרדים).

מי שמעז לסרב לשרת מטעמי מצפון עלול לשלם על כך בחירותו. המדינה משקרת למי שמשרת אותה ולכל אזרחיה, מתעמרת במי שמעז לספר מה באמת מתרחש שם – כי כאמור איננה מסוגלת להודות שהיא מקיימת מצב לא נורמלי של שליטה על עם אחר. מצב שאין לו תקדים ואין לו הצדקה, לא ביטחונית ולא אחרת.

המדינה מגייסת חיילים שלא למטרה לשמה הם נקראים, הגנה על ישראל, תוך הצגת מצג שווא והטעייה. למעשה היא איננה מאפשרת להם לא לעשות זאת (מלבד באופן קטגורי לחרדים)

צה"ל כבר מזמן איננו צבא ההגנה לישראל. הוא כלי פוליטי המשרת קבוצה קטנה מאוד באוכלוסייה, את האג'נדה שלה, את ערכיה ואת דרכה.

והגיוס של הצבא לשרות הקבוצה הזו חרג אפילו מקיום הכיבוש, והגיע למחוזות שאין להם דבר עמו. מחוזות כמו הפרדה מגדרית ושרות של נשים בצבא בכלל ושרות קרבי בפרט. כי כשאתה משועבד והופך לכלי לשרות, אינך יכול לבחור את תחומי השעבוד, סופך שהשעבוד יהיה טוטאלי ולא תהיה בידך הבחירה.

וכל זמן שצה"ל ימשיך לעשות את מלאכת הכיבוש ההידרדרות תימשך. הסכנה הגדולה היא מלחמה בתוך צה"ל, ואין מדובר בסכנה בלתי ממשית.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,252 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // שבת, 14 במאי 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

סער נגד גנץ: חידוש הכנסת פועלים - לא צודק ולא נכון

פריג׳: צעד חכם ונכון ● זעם במשטרה על בר-לב על רקע ההוראה לחקור את התנהלות השוטרים בהלווית אבו עאקלה ● סמוטריץ׳: אבו עאקלה - חלק ממכונת המלחמה הערבית ● הנשיא הרצוג ייצג את ישראל בהלוויית נשיא איחוד האמירויות ● יאיר לפיד ספד לאורי סביר: תרומתו למדינת ישראל עצומה ומורגשת עד היום ● רם שפע על חיבור למרצ: שיתכבדו ויחברו למשותפת

עוד 18 עדכונים

בין קו 300 לסיגריה

לפני 38 שנים פרצה בישראל סערה ציבורית, לאחר שהתגלה כי שניים מהמחבלים שחטפו את אוטובוס קו 300 ונלכדו במבצע ההשתלטות הצבאי עליו, נרצחו זמן קצר לאחר מכן בידי אנשי השב״כ שלידיהם נמסרו. בחשיפת הפרשה שמור מקום של כבוד לצילומים של ענת סרגוסטי ושל אלכס ליבק, שסתרו בבירור את הפרסומים הקודמים אשר לפיהם כל המחבלים נהרגו במבצע ההשתלטות.

לפני 38 שנים פרצה בישראל סערה ציבורית, לאחר שהתגלה כי שניים מהמחבלים שחטפו את אוטובוס קו 300 ונלכדו במבצע ההשתלטות הצבאי עליו, נרצחו זמן קצר לאחר מכן בידי אנשי השב״כ שלידיהם נמסרו

והנה השבוע שוב התחוללה סערה סביב צילום של מחבל שנלכד חי. המון זועם לא ידע את נפשו לנוכח תמונה שבה נראה אחד המחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני באלעד במוצאי יום העצמאות, "נהנה" מסיגריה שניתנה לו על ידי אחד מאנשי כוחות הביטחון שעצרו אותו. לדידם של המגיבים, אותו רוצח מתועב לא ראוי לשום יחס אנושי. מבחינתם, לאחר שמסירים מהתגובות את דוק הריסון התרבותי שאולי עוד נותר שם, היה עליו לפגוש גורל דומה לזה שפגשו מחבלי קו 300.

בתגובה לסערה, התפרסם כי הסיגריה ניתנה למחבל העצור כחלק מטקטיקה של שוביו. עצם פרסום ההסבר מצער משום שיש בו מן הכניעה בפני תאוות הנקם של האספסוף.

אך גם היה בכך כדי לסייע לחלקם "לעכל" את הסיגריה, הרי שלא היא ולא הסיבה המעשית לנתינתה הם העניין פה. קשה להאמין שיש אדם שבאמת מפריע לו שרוצח כפות קיבל סיגריה מלוכדיו. בנקל ניתן לדמיין תסריט דומה, שבו סוהר מצית סיגריה לאסיר הנמצא תחת השגחתו. מה שבאמת הוציא את ההמון צמא הדם מכליו זו עצם האפשרות שמישהו העז להתייחס אל המחבל העצור כאל בן אדם.

עבור אותו המון תאב נקם, השמירה על יחס הומני כלפי אויב היא חולשה נוראית המגלמת בתוכה איום קיומי של ממש. מסיבה זו, כל מי שמבקש להבין את המניעים של מעשי טרור, נפשעים ככל שיהיו, מוקע כבוגד.

עבור אותו המון תאב נקם, השמירה על יחס הומני כלפי אויב היא חולשה נוראית המגלמת בתוכה איום קיומי של ממש. מסיבה זו, כל מי שמבקש להבין את המניעים של מעשי טרור, נפשעים ככל שיהיו, מוקע כבוגד

בהקשר זה, מעניין לעשות את החיבור לנסיבות אחרות שבהן קנאים לאומניים מתקשים לשאת כל דבר המעלה באפם ניחוח של חולשה, כדוגמת הקריאה להתחשב בציבור פוסט טראומטי בערב יום העצמאות או הענקת הבמה בטקס המרכזי לבני אדם שהגורל הכה בהם.

אם לחזור לפרשת קו 300, נכון אמנם שבשנת 1984 לא היו רשתות חברתיות. אם היו, ניתן להניח כי גם אז לא היינו שומעים קריאות צער רמות מדי על גורל המחבלים. אבל אז לפחות היה בקרב הציבור משקל רב יותר לאנשים שהבינו שגם כאשר הדם רותח – ואולי במיוחד אז – אסור בשום פנים ואופן להיכנע ליצרינו החייתיים ביותר.

מעבר לזעם על פרשת הטיוח בשעתו, מספיק אנשים הבינו כי ברגע שאנחנו מאפשרים לתאוות הנקם להוביל אותנו, אנחנו מוותרים על מוסריותנו והופכים לכל מה שאנחנו מאשימים בו את אויבינו. ולכן בפער הזה שבין התגובות לתמונות אז והיום מגולם תהליך התפרקותה המוסרית של החברה בישראל.

בפרשת קו 300 מספיק אנשים הבינו כי לאפשר לתאוות הנקם להוביל – זה ויתור על מוסריותנו והפיכה למה שאנחנו מאשימים בו את אויבינו. לכן בפער שבין התגובות לתמונות אז והיום מגולם תהליך התפרקותנו המוסרית

עכשיו יטענו מי שיטענו כי מול אויב אכזר אסור לגלות מוסריות. לשם כך, יתעטפו בתירוצים מוסריים עצלים מהסוג של "מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים". אך מה שהם אינם מבינים הוא, שהמטרה הסופית של טרור אינה להרוג או לפצוע; זהו רק האמצעי.

המטרה היא לעורר פחד וחוסר ודאות, שבתורם גורמים לחברות דמוקרטיות לפעול בצורות המנוגדות לערכים ולאידיאלים שבבסיסן – עד להתפרקותן. לכן מי שמזדעק לנוכח יחס אנושי כלפי בני אדם שביצעו מעשים נוראיים, משחק לידי הטרור ומעניק לו את ניצחונו על מגש של כסף.

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. מרצה בתכנית לפסיכולוגיה קלינית במרכז האקדמי רופין. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 576 מילים

ישראל צריכה לדאוג לכך שעיתונאים המתעדים את מה שמתרחש בשטחים לא ייפגעו בעת מילוי תפקידם ● לבנון הולכת לבחירות: אלפים המתגוררים בחו"ל כבר הגיעו לקלפיות ● הרומן בין המדינות הערביות לרוסיה ממשיך לפרוח ● תיירות זרות הוטרדו מינית באזור הפירמידות ● והשבוע לפני 55 שנה, שר סובייטי העביר מידע שגוי לבכירי הצבא המצרי ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,351 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

בחזרה לשנות השמונים

הוועידה הלאומית לאנרגיה תתקיים השבוע בלי נציגות לירוקים ובלי אף מילה על אנרגיות מתחדשות ● בשביל לדעת שישראל מוצפת במינים פולשים לא צריך את דוח המבקר, מספיק להסתכל מהחלון ● משרדי הממשלה יפסיקו לקנות חד"פים אבל טובעים בכלים שמגיעים עם המשלוחים ● קליפורניה חוותה "רגע קצר נוצץ" של 100% אנרגיה מתחדשת ● ובבית ספר בהולנד יוצאים לטיול שנתי באופניים

עוד 1,393 מילים

למקרה שפיספסת

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַכְחָשָׁה 132

בעולם שבו המציאות עצמה מוכחשת - אין ולא יכולות להתקיים עובדות, אין ולא יכולה להיות "אמת". יש מקום רק לסיפורים, מיתוסים ונרטיבים. להכחשות ולהכחשות שכנגד. לתיאוריות ולתיאוריות קונספירציה

עוד 1,433 מילים ו-1 תגובות

שגרירי ארה"ב הזהירו מעליית היטלר לשלטון – הממשל התעלם

ריאיון שגריר ארצות הברית לשעבר דיוויד מק'קין טוען בספרו החדש, "לחזות ברדת החשכה", כי אנטישמיות, אדישות ופוליטיקה פנימית עיכבו את ארה"ב מלהתערב במלחמה בגרמניה הנאצית ● בריאיון לזמן ישראל הוא מסביר: "אזרחי ארה"ב לא חשבו שהממשלה צריכה להתעניין בזה"

עוד 1,326 מילים ו-1 תגובות

מותה הטרגי של עתונאית (ועוד)

כמה מחשבות על מותה הטרגי של העיתונאית האיקונית של אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה, עת שסיקרה את פעולת צה"ל בג'נין בגדה המערבית.

האומץ של עיתונאים שמסקרים אזורי מלחמה מדהים. למה הם עושים את זה? זה רלוונטי במיוחד היום באוקראינה, בבירור. ובקביעות עצובה זה עולה שוב ושוב. מסכן פרנסיס פוקויאמה! ההיסטוריה ממש לא הסתיימה, והיא לובשת צורה של עוונות נוראיים ואכזריות אנושית, לצד קידמה.

הפלסטינים מגוחכים בכך שהם מונעים מישראל חקירה משותפת על מותה של העיתונאית. בושה לכל עיתונאי שמתעלם מזה. אם מישהו ירה בשירין בכוונה, סביר יותר שזה המחבלים הפלסטינים. אם מישהו ירה בה בטעות אז שוב סביר יותר שזה הפלסטינים. ברור שהרשות הפלסטינית מניחה שישראל תואשם גם אם לא בצדק ומנסה לחלוב את העניין.

שירין הייתה אייקון. התקשורת הערבית הייתה חסרת כמעט כל ערך עתונאי עד שאל ג'זירה הופיעה לפני כרבע מאה (כן, קטאר היא דיקטטורה). שירין הייתה הפנים של אל-ג'זירה בישראל, אייקון עיתונאי ופמיניסטי. מותה הוא טרגדיה אמיתית.

הפלסטינים מגוחכים בכך שהם מנעו מישראל חקירה משותפת על מותה של העיתונאית. בושה לכל עיתונאי שמתעלם מזה. אם מישהו ירה בשירין בכוונה, סביר יותר שזה המחבלים הפלסטינים

ייתכן שישראל צודקת במקרה הספציפי הזה (או שלא; מי יודע?) אבל מסגור הסיפור בצורה אנטי-ישראלית הוא בלתי נמנע ומתחבר למעשיה של ישראל. אף מדינה דמוקרטית אחרת לא בונה ערים בטריטוריה שהיא שולטת בה עבור קבוצה אתנית אחת בלבד (יהודים) כאשר שכניהם (פלסטינים) חיים בתנאים פחותים ולא דמוקרטיים. אם כך תנהג, אך תתפלא שתוצג כקלגס. יש להסתכל במראה – לא לירות בשליח.

תירוציה של ישראל כמעט סבירים בעניין הכיבוש הצבאי. על ההתנחלויות אף אחד לא רוצה לשמוע. טמטום ברמה הזו מעלה את הביטוי הקלאסי באנגלית: You’re on your own.

אם אי פעם ישראל תתעורר ושוב תבחר בממשלה שמציעה לפלסטינים חלוקה (כמו בשנים 2000-1 ו-2008), אז התמונה תשתנה. שוב ייזכרו בכך שהפלסטינים מנהלים משא ומתן קשוח מדי. נראה שהם לא רוצים חלוקה כי הם מעדיפים מלחמת אזרחים שבה הם מקווים לנצח מבחינה דמוגרפית.

ייתכן שישראל צודקת במקרה הספציפי הזה (או שלא) אבל מסגור אנטי-ישראלי הוא בלתי נמנע ומתחבר למעשיה של ישראל. אף מדינה דמוקרטית אחרת לא בונה ערים בטריטוריה שבשליטתה לקבוצה אתנית אחת

ובהלוויה, שתיזכר בשל השתוללות מבישה של שוטרים, ישראל שוב ירתה לעצמה ברגל. נניח שיש אמת בתירוצים (שלא הוצגו באופן משכנע)  כאילו פעילים רדיקליים השטלתו על האירוע, חטפו את הארון, השד יודע מה. זה לא מה שעולה מהמראות בוידאו. מה חשבו שוטרים שהיכו באלות את נושאי הארון? איפה המפקדים בשטח? היכן הרגישות? איך מישהו לא מבין שקריאות, דגלים וססמאות לא ייתפסו כמצדיקים סוג זה של אלימות? יותר מכל דבר, מדהים כאן הטמטום.

משקיפים זרים, עיתונאים מכל הסוגים: אל תהיו תמימים. ואשר לשחקנים על המגרש: נסו למזער את הנזק ולהוריד את הלהבות.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 417 מילים

תגובות אחרונות

עודכן לפני 4 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

לכולם יש מה לומר על חוק יסוד זכויות הנאשם של סער

חוק יסוד: זכויות במשפט הפלילי עלה לדיון בוועדת החוקה השבוע, או אז התברר כי החוק מושך תשומת לב מאין-ספור גורמים בעלי אינטרס - מהסנגוריה הציבורית, דרך מכון קהלת ועד המכון הישראלי לדמוקרטיה - וספק אם גרסתו הסופית תדמה לנקודת ההתחלה ● בנושא אחר הקרוב לליבו של סער, מתברר שהיועמ"שית מתנגדת לפיצול התפקיד ● והשופט חאלד כבוב עשה השבוע היסטוריה כפולה

עוד 1,304 מילים

דיווח: עודה ניסה לבקר בביה"ח את אחיו של זכריה זביידי שנפצע בחילופי האש בג'נין

מחשש לעריקה נוספת, כהנא התפטר מתפקיד שר הדתות – יחזור לכהן כח"כ ● נקבע מותו של לוחם הימ"מ שנפצע באזור ג'נין; בנט: "מסר נפשו למען ביטחון ישראל" ● השר פריג': "המשטרה ביזתה את הלווייתה וזכרה של שירין אבו עאקלה" ● דיווחים בסוריה: ישראל תקפה מטרות במערב המדינה ● ח"כ כסיף תקף שוטר; רה"מ: מתחבא בפחדנות מאחורי החסינות

עוד 56 עדכונים

תחקיר אמין של מותה של עיתונאית אל ג'זירה בג'נין הוא הכרח המציאות עבור ישראל, בלי קשר לתוצאותיו ● בישראל מבינים היטב את פוטנציאל הנזק מטיוח האירוע, שיכול להגיע עד כדי הצרת צעדיו של צה"ל בפעילות בגדה ● לכן מתעקשים בירושלים על בדיקה משותפת ושיתוף משקיפים בינלאומיים נוספים בחקירה ● פרשנות

עוד 817 מילים ו-1 תגובות

מחקר חדש קובע כי נשים יהודיות מגיעות להישגים אקדמיים גבוהים יותר מנשים לא יהודיות בארה"ב ● עוד קובע המחקר של פרופסור אילנה הורביץ מאוניברסיטת טוליין כי הישגי הנשים גבוה יותר בפעם הראשונה בהיסטוריה גם מהישגי הגברים היהודים ● לטענת החוקרת, הפער נובע מהתרבות הדתית ומתפיסה עצמית חדשה וליברלית

עוד 1,037 מילים

ריאיון "בלי הסכמה נגיע להתפרקות והתפוררות"

לפני שנתיים המדינה נכנסה למשבר חסר תקדים שהביאו לשיא תהליך של אובדן אמון בין הרשויות והאזרחים ● ספר חדש טוען כי משבר האמון בכללים, במוסדות, בתקשורת ובתאגידים, מקשים עלינו לחכות בתור, גורמים לציפיות נמוכות, מוסר תשלומים ירוד וחשדנות כללית ● ד"ר עמית לביא-דינור, ממחברות הספר, קוראת להקמת "מעין 'סנהדרין', שישקף את המגוון הישראלי וישאף להסכמות ובסיס משותף"

עוד 2,054 מילים

עדיין לא ברור מי ירה למוות בכתבת הבכירה של אל ג'זירה אתמול בג'נין, אבל ישראל נמצאת כרגע במרכזו של ארוע בינלאומי עם השלכות הרסניות ● בניגוד לפגיעה במגדל התקשורת בעזה לפני שנה, הפעם ניכר שהצבא והממשלה הפיקו לקחים - אבל עדיין עושים טעויות קריטיות ● לאור התגובות של האמריקאים, ישראל לא תוכל להסתפק בבדיקה פנים-צה"לית ● פרשנות

עוד 619 מילים ו-1 תגובות

השגריר בארה"ב: "הצענו לאמריקאים להשתתף בחקירה"

אלרעי פרייס על החשד לזיהום בתנובה: "אין חשש לבריאות הציבור" ● בנט: "הפלסטינים מונעים חקירת מותה של הכתבת מאל-ג'זירה" ● מועצת התכנון אישרה בניית כ-4,000 יחידות דיור ביו"ש ● אבו מאזן בטקס האשכבה לאבו עאקלה: "ישראל אחראית למותה; נפנה להאג" ● בית המשפט המחוזי מרכז בלוד התיר לפרסום שהחשודה בשליחת מכתבי האיומים נגד בנט ובני משפחתו היא אילנה ספורטה חניה

עוד 38 עדכונים

עבאס עושה לכולם מדרסה

יו"ר רע"ם הוכיח אתמול שהוא שולט שליטה מלאה לא רק בחברי סיעתו אלא גם במועצת השורא של התנועה האסלאמית ● "לא הייתי צריך להתאמץ מדי כדי לשכנע", אמר אמש, אחרי ההודעה כי רע"ם נשארת עם הקואליציה ותשוב להצביע איתה ● בשורה התחתונה: עבאס הוא אידאולוג אמיץ ומרשים, ואפשר כבר לומר שלא קם מנהיג כמוהו בחברה הערבית ● פרשנות

עוד 565 מילים

החוק הישראלי לא חל על העצים של אלקנה

אם נדמה שבישראל עצים נכרתים בקלות לטובת אינטרסים נדל"ניים ואחרים, זה עוד כלום לעומת המציאות בשטחים ● תושבי אלקנה יצאו למאבק נגד כריתת עצים בשדרה המרכזית של ההתנחלות, אחרי שגילו את תוכניות הכריתה באתר נידח ● אולם אותו גורם שדן בערעור, הוא זה שאישר את הכריתה ● שלא במפתיע, הערעור נדחה

עוד 821 מילים

אמנות או נמות

עיר ואוּם בישראלאי אפשר לבקר באום אל-פחם ולא לשמוע על "הגלריה" - המוסד האמנותי שהוקם בעיר לפני כ-25 שנה והפך לגאוות המקום ● יוקו אונו הציגה שם ב-1999, במקום מוצגות תערוכות של אמנים יהודים וערבים, והאמנית רינה פלג מעבירה שם סדנאות קרמיקה לנשות העיר ● ראש עיריית אום אל-פחם: "הגלריה היא הרבה יותר מאלפיים מטר של אומנות"

עוד 2,093 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה