600 מעצרים ביטחוניים מתחילת השנה – זה הנתון שמציג שב"כ בימים אלה בשיאו של גל הטרור הנוכחי. מדובר בעלייה של כמעט 25% בהשוואה לשנה שעברה. מה שמפתיע במספרים הללו הוא הניגוד הבולט שלהם אל מול הנסיבות האזוריות.
בניגוד לרמדאן 2021, ירדן והרשות הפלסטינית נמצאות לצד ישראל ולא נגדה. לפני שנה בדיוק, בשיאו של משבר הבתים בשייח ג'ראח, היה ברור שהמתיחות הזו תקרין באופן מיידי על הר הבית. הסמיכות הגאוגרפית בין השכונה למסגד יחד עם הזעם בחמאס על ביטול הבחירות לפרלמנט הפלסטיני היו קרקע פורייה לגל מהומות.
ההתפרעויות במסגד, שגררו השלכת רימוני הלם לתוכו, יצרו מתח עצום מול ירדן וגררו למעשה את חמאס לפעולה מפתיעה: ירי רקטות מרצועת עזה לעבר ירושלים. מה שקרה אחר כך, כולם יודעים.
כל זה לא קיים בימים אלה, ודי בשבוע האחרון כדי להוכיח זאת. עבדאללה מלך ירדן הגיע בעצמו לרמאללה כדי לדבר עם ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) ולהעביר מסר מרגיע שדבר לא השתנה ולא ישתנה השנה בסטטוס קוו על הר הבית.
למחרת הוא פוגש בעמאן את שר הביטחון בני גנץ ויום אחר כך את הנשיא יצחק הרצוג. שלוש פגישות שכולן אחידות אינטרס של הצדדים, לשמור על השקט בהר הבית, ועל כך שהמהומות לא יגלשו לירושלים. לכולם ברור שאם זה יקרה, הווליום יהיה אחר: גבוה יותר, מסוכן יותר. יהיה קשה מאד להחזיר את השד חזרה לבקבוק.
אז איך בכל זאת מסבירים את הסתירה הזו בין החזית האחידה של ירושלים, רמאללה ועמאן לרצף הפיגועים ומספר ההתראות? האצבע המאשימה מופנית לעזה.
חמאס הבין את הלקח מאירועי "שומר החומות", ובחודשים האחרונים הוא הקפיד להעלות באופן משמעותי את רף ההסתה ברשתות החברתיות. זה בא לידי ביטוי בשטח. מבחינתו, הוא קוצר את ההישג בלי לירות אף כדור ובלי לשלם מחיר כבד בעזה: רחובות ישראל בוערים, ערביי ישראל שוב יוצאים נגד המדינה והרשות הפלסטינית במבוכה. יחיא סנוואר יכול לחייך בהנאה כשמספר הפועלים שיוצאים מעזה מתקרב ל-20,000 ביום והוא גובה מבלי לשלם. בינתיים.
חמאס קוצר את ההישג בלי לירות אף כדור ובלי לשלם מחיר כבד בעזה: רחובות ישראל בוערים, ערביי ישראל שוב יוצאים נגד המדינה והרשות הפלסטינית במבוכה
נתון נוסף שהציגו השבוע בשב"כ מעיד עד כמה המצב מתוח. מתחילת השנה סוכלו מעל 100 פיגועים, כולם פחות או יותר במתווה של השבוע האחרון: ירי, סכינים וגם מתאבדים. עוד לפני שיתפנה לטפל בערביי ישראל, שב"כ יודע שהבעיה המיידית היא לא רק שם, אלא גם בגדר ההפרדה.
מה שנחשב לאחד הגורמים העיקריים למיגור האינתיפאדה השנייה, עומד היום כמעט בשיממון מוחלט. לאורך עשרות ק"מ, גדר ההפרדה לא ממש קיימת וכל החוצה בעיניו יעשה.
לא בכדי אחד הצעדים עליהם החליט אתמול (רביעי) שר הביטחון בני גנץ הוא פרויקט שיקום הגדר. להחזיר עטרה לחוסנה ולא רק: מישהו גם צריך להתכונן ליום שאחרי אבו מאזן. אף אחד לא יודע מה יקרה ברשות הפלסטינית, ולאיזה כיוון יתפרץ הזעם של מי שיפסיד בקרב הירושה.
הביקורת על המצב הנוכחי צריכה להיות מופנית גם להנהגה של ערביי ישראל. האם מלבד ההאשמה התמידית על הרפיון השלטוני, הם יחצו מעשית – ולאורך זמן – את הרוביקון המסוכן מבחינתם, ויתמכו בחוק המדינה אל מול חוק החמולה?
הביקורת על המצב הנוכחי צריכה להיות מופנית גם להנהגה של ערביי ישראל. האם מלבד ההאשמה התמידית על הרפיון השלטוני, הם יחצו את הרוביקון ויתמכו בחוק המדינה אל מול חוק החמולה?
בשיחות עם קציני משטרה עולה בהקשר הזה תמונה מדאיגה. בחלק גדול של מקרי אלימות בחברה הערבית, נתקלת המשטרה בקשר שתיקה של המעורבים. אם נרצה או לא, חוק החמולה גובר.
על הקרקע הפורה הזו של השפעה אסלאמית קיצונית, שפע נשק וחוסר נוכחות שלטונית, נוח מאד לטרור בתוך ישראל לצמוח. אין ספק שבהקשר שני הפיגועים בבאר שבע ובחדרה, השיוך לדאע"ש חייב לעורר חשד תמידי – כמו גם ההיסטוריה של המפגע בבני ברק.
אלא שמבחינת שב"כ, לא היו מספיק סימנים מחשידים מקדימים כדי לייצר התראה לפיגוע. עכשיו סביר להניח שהרף שונה והוחמר משמעותית – ויעידו על כך מבצעי המעצרים בחברה הערבית המתקיימים בימים האחרונים.
מבחינת שב"כ, לא היו מספיק סימנים מחשידים מקדימים כדי לייצר התראה לפיגוע. עכשיו סביר להניח שהרף שונה והוחמר משמעותית – ויעידו על כך מבצעי המעצרים בחברה הערבית המתקיימים בימים האחרונים
הסכנות להידרדרות מהירה לא נמצאות רק בצד הפלסטיני. במצב נפיץ כזה נדרשת גם תבונה ישראלית מדינית, ביטחונית ובעיקר פוליטית.
בשנה שעברה, סגירת מדרגות הכניסה לשער שכם במהלך חודש הרמדאן נתפסה כפגיעה בהר הבית והתדרדרה לסבב לחימה בעזה. עכשיו אפשר רק לשער איך תתורגם עלייה של חבר הכנסת איתמר בן-גביר להר הבית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו