לאחר הפיגוע בבני ברק קרא ראש הממשלה נפתלי בנט לכל אזרח שיש לו רישיון לנשק לשאת אותו. על פניו, פנייה שיש בה כדי לחזק את הביטחון במרחב הציבורי.
אבל, וכאן בא אבל גדול, אי אפשר להתעלם מהסכנות שטמונות במצב בו ימצא נשק רב במרחב הציבורי.

לאחר הפיגוע בבני ברק קרא בנט לכל אזרח שיש לו רישיון לנשק לשאת אותו. על פניו, פנייה שיש בה כדי לחזק את הביטחון במרחב הציבורי. אבל אי אפשר להתעלם מהסכנות

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אין הכוונה רק למתח השורר ממילא בציבור (ראו תדרוכים שמועברים ברשתות) ולא רק על רקע אירועי הדמים האחרונים, אלא לעובדה שאנשים שיש להם רישיון לנשק אבל לא רכשו עדיין כלי נשק – יעשו כן כדי להרגיש בטוחים יותר.

האם לאזרח הפשוט יש את המיומנות להבחין בין סכנה מפני פיגוע של ממש לבין ויכוח אלים בין ערבי ליהודי, או אפילו בין שני ערבים? האם כל אדם רשאי לירות כשהוא חושש מפיגוע?

האם מותר על פי חוק לירות לנטרל מחבל שנושא נשק אם הוא עדיין לא ירה? או רק לאחר שהמחבל ירה ופגע באנשים? מי יגן בבתי המשפט על האזרחים הטובים שביקשו לסייע ונמצא שאין די בשיקול הדעת שלהם?

אי אפשר לסמוך על מנסור עבאס וממשלתו שישמרו על בטחוננו.
חייבים לשמור על כשירות.. pic.twitter.com/9Ea1PrTcme

— יהודה ולד (@yehodavald) March 29, 2022

האם האקדח יוחרם לאחר שהאזרח ירה, כפי שקרה לאיש שנטרל את המחבל בבאר שבע? אקדחו הוחזר לו רק לאחר התערבות של הדרג הבכיר במשטרה.

אנחנו שומעים על שוטרים שנמנעים לירות מתוך חשש לחקירות אין סופיות שבאות בעקבות ירי, אז למה צפוי האזרח שיירה?

יש גם אזרחים ערבים שנושאים נשק ברישיון, בדיוק כמו השוטר בבני ברק שחיסל את המחבל ונהרג במהלך הפעילות הזו. אם אזרח ישראלי יהודי יראה ערבי שולף אקדח במהלך פיגוע, האם יירה בו או לא? האם לנו הוא או לצרינו?

יש גם אזרחים ערבים שנושאים נשק ברישיון, כמו השוטר בבני ברק שחיסל את המחבל ונהרג במהלך הפעילות. אם אזרח ישראלי יהודי יראה ערבי שולף אקדח במהלך פיגוע, האם יירה בו או לא? הלנו הוא או לצרינו?

זאת ועוד, מדי שנה נרצחות בממוצע 20 נשים ע"י בעליהן. האלימות מתרחשת מאחורי דלתות נעולות. אנחנו לא שומעים את הקולות עד למחרת הרצח. האם הקריאה הזו לשאת נשק לא תגרום לאותם גברים אלימים שיש להם רישיון נשק אבל הם לא רכשו אותו להצטייד בו ולהניח בעצם את האקדח על שולחן המטבח?

הממשלה קיבלה החלטה לתגבר את כוחות המשטרה ואת מג"ב ולשלב גם חיילי צה"ל בהערכות. זו הדרך הנכונה לא להטיל את האחריות על האזרחים, שחלקם לא מיומנים או בקיאים מספיק בשימוש בנשק חם. אפילו יש להם רישיון.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.

לפני כשנה הגיעו מתנחלי חברון באישון לילה עם כלים הנדסיים והתקינו גג בצדה היהודי של מערת המכפלה. העבודות נעשו ללא תיאום עם הווקף ועם עיריית חברון, שהיא זו שמנהלת את המתחם. אך המתנחלים כן עדכנו את מח"ט הגזרה באותה תקופה, אל"מ ישי רוזיליו. תגובות תקיפות של ירדן והפלסטינים העירו את הדרג המדיני, ששלח את אלוף הפיקוד אבי בלוט לחקור את האירוע. בסופו של האירוע הגג פורק.

השבוע פורסמה בישראל היום ידיעה, שאם היא נכונה מלמדת שממשלת ישראל ניצלה את הכאוס כדי למחוק את המושג סטטוס קוו מהלקסיקון של חברון,  ומעתה לא יזדקקו יותר מתנחלי חברון לטובות אישיות מקצינים כמו רוזיליו, ויוכלו להקים את הגג ועוד שורה ארוכה של פעולות שהם רוצים לבצע במתחם בקלות. יש לקוות שכמו בסיפור הקירוי, מישהו בדרג המדיני יתעורר.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

ספרו של אהרן ברק, "מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", שראה אור בסדרת "אתגרי דמוקרטיה" של אוניברסיטת רייכמן (2025), עורר שיח ציבורי רחב. הספר זכה לתגובות אחדות, בהן של אביגדור פלדמן בעיתון "הארץ", ושל צבי סדן בערוץ Tov.

דומני כי תגובות אלה, לא רק שחטאו לספר ולברק עצמו, אלא בעיקר ביטאו אי הבנה יסודית – הן באשר למניע של הכותב והן באשר לתוכן הספר ולתכליתו.

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.

נסעתי אל דפוס אל-הודא בבאקה-אל-גרביה. את דפוס אל-הודא הכרתי כשהדפסתי שם את החשבוניות של העסק שלי כשעדיין היה לי עסק.

חייבת האמת להיאמר: אני אזרח ממושמע, אבל כשהבנתי עד כמה גונבים את המיסים שלנו לעניינים שלא להם נועדו, כאב לי הלב על כל חשבונית שהוצאתי.