במאמרן החשוב של שירה דסקל ואופירה אילון בירחון "אקולוגיה וסביבה" מ-2021 [כרך 11(4)], הן מציגות את המצב בנושא הטיפול בפסולת עירונית מוצקה בישראל. וכך הן כותבות בפתיחה:
"בישראל מיוצרות מדי שנה כשישה מיליון טונות פסולת עירונית מוצקה, ורובה מופנית להטמנה. האחריות לאיסוף הפסולת ולפינויה חלה על הרשויות המקומיות, והן הנושאות בעלויות הטיפול בה. המאסדר בתחום הוא המשרד להגנת הסביבה, שמוביל בעשורים האחרונים אסדרה במטרה לצמצם את שיעור הפסולת המופנית להטמנה ולהעלות את שיעורי המחזור. […] מניתוח רטרוספקטיבי עולה כי המטרה לא הושגה, וכי דרישות האסדרה ייקרו את עלויות הטיפול בפסולת בשיעור של מאות אחוזים.[…] התוכנית האסטרטגית לטיפול בפסולת עד שנת 2030 של המשרד להגנת הסביבה הוגדרה כשילוב שיטות, כולל השבת אנרגיה מפסולת. התוכנית מאמצת למעשה את אותה מדיניות עבר שלא צלחה".
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
רובכם כנראה יודעים כי הטיפול בפסולת (הובלה, הטמנה וכד') מהווה מקור משמעותי להיווצרותם של גזי חממה, במיוחד מתאן שהוא גז חממה עוצמתי. לפיכך, לנוכח ההתחממות הגלובלית, יש טעם רב במאמץ להפחתת כמויות הפסולת, שככלל גורמת למפגעים סביבתיים, מה עוד שהקרקע להטמנה היא משאב יקר.
הטיפול בפסולת מהווה מקור משמעותי להיווצרות גזי חממה, במיוחד מתאן, שהוא גז חממה עוצמתי. לפיכך, לנוכח ההתחממות הגלובלית, יש טעם רב במאמץ להפחתת כמויות הפסולת
מהו בעצם תהליך המיחזור? זהו תהליך שבו מפרידים ומוציאים חומרים מסוימים מתוך מוצרים שהושלכו לאשפה, ובחומרים הללו משתמשים מחדש כחומרי גלם לייצור מוצרים. אנו נכלול כאן במושג "מיחזור" גם תהליכים המשמשים להפקת אנרגיה מן הפסולת.
בתהליך הפקת חומרים ו/או אנרגיה מתוך האשפה מאפשר המיחזור להוריד את כמות גזי החממה שהאנושות פולטת, וגם להקטין את המפגעים הכרוכים בהטמנת הררי הפסולת (כולל צמצום היקף הובלת הפסולת לצורך ההטמנה).
על פי דו"ח מבקר המדינה מ-19.10.2020 בנושא חוק הפיקדון על מכלי משקה נאמר, ששיעור מיחזור הפסולת בישראל – על פי נתוני ה-OECD – מצביעים על כך שנכון לשנת 2018 היה משקל הפסולת הממוצע לאדם בישראל (675 ק"ג בשנה) גבוה, שיעור המיחזור (7%) נמוך ושיעור הטמנת הפסולת (76%) גבוה יחסית לממוצע במדינות ה-OECD (העומד על כ-39%) ובייחוד יחסית למדינות בעלות צפיפות אוכלוסין גדולה (וישראל נחשבת לצפופה מאד).
ובכן, אצלנו בעיקר מטמינים את הזבל וכמעט שלא ממחזרים, והפקת אנרגיה מפסולת נעשית בהיקף זניח בישראל, בפרויקטים מקומיים. נראה שבעיקר טומנים אצלנו עדיין את הראש בחול.
נכון לשנת 2018 היה משקל הפסולת הממוצע לאדם בישראל (675 ק"ג בשנה) גבוה, שיעור המיחזור (7%) נמוך ושיעור הטמנת הפסולת (76%) גבוה יחסית לממוצע במדינות ה-OECD
שני אשכנזי כתבה בגלובס (20.12.20) ש"רק 22% מהפסולת הביתית ממוחזרת – כך עולה מסקר הלמ"ס. רק 9% ממוצרי הפלסטיק אותם משליכים תושבי ישראל לאשפה, מגיעים בסופו של דבר למחזור. יצוין כי בסקר משלבים בין הפסולת התעשייתית לביתית, באופן המקשה על פילוח סקטורים וזרמי פסולת".
סקר הלמ"ס: רק 9% ממוצרי הפלסטיק המושלכים לפח, מגיעים למחזור https://t.co/qOnsLLxWG4
— Globes גלובס (@globesnews) December 20, 2020
מקורה של ההתחממות הגלובלית הוא בפעילויות שונות שמבצע האדם, אבל רק בחלק מן הפעולות הללו ניתן לשלוט כמו בנושא המחזור, נושא שבמדינות שונות הביאו לכדי התייעלות רבה.
בשוודיה, הממשלה מיסדה תכנית שמכוונת ל- Zero Waste (אפס פסולת). בשנת 2020 הכריזה שבדיה על יעדי המיחזור שלה בשנת 2029, והיא פועלת ברצינות: מיחזור הנייר אמור להיות ב-2029 ברמה של 85%, וכבר היום הוא ברמה של 85%; הפלסטיק צריך להגיע ל50%, וכבר היום הוא בהיקף של 34%; הזכוכית צריכה להגיע ל-90% מיחזור, אבל כבר היום היא ברמה של 94%; וכך הלאה. שוודיה מתקדמת מאד גם בייצור אנרגיה מפסולת (ובכך מקטינה את כמות הדלקים הפוסיליים שתושביה צורכים), ואפילו מרוויחה כ-100 מיליון דולר בשנה מייבוא פסולת המיוצרת במדינות אחרות בעולם – ומיחזורה.
מקורה של ההתחממות הגלובלית הוא בפעילויות שונות שמבצע האדם, אבל רק בחלק מן הפעולות הללו ניתן לשלוט כמו בנושא המחזור, נושא שבמדינות שונות הביאו לכדי התייעלות רבה
ומה התחדש אצלנו בתקופה האחרונה? הרחבת הפיקדון על בקבוקי פלסטיק גדולים – הישג ממש מרשים… באתר המשרד להגנת הסביבה כתוב גם:
"מומלץ להפחית ככל האפשר צריכה של מכלי פלסטיק ומוצרים שנעשה בהם שימוש חד-פעמי. זכרו! הטיפול הנכון ביותר בפסולת הוא מניעתה".
האם יש מי שמאזין?
אם נשאל אזרחים ישראלים אם הם יודעים מה נעשה בנושא המיחזור, חלק יאמרו שהם ממחזרים אך אין להם מושג אם הפחים הכתומים משמשים באמת למיחזור או שמא גם תכולת הפחים הללו מובלת להטמנה; רבים לא יידעו מהו ההבדל בין מיחזור להטמנה; אחרים יאמרו שהם לא ממחזרים כי אין בסביבתם פחים מתאימים; והפסימיים ייאנחו שהפסיקו להאמין שיש בכך טעם.
לאור כל מה שאנו יודעים על משבר האקלים, ועל הצורך לשנות מן היסוד את היחס למערכות האקולוגיות, עלינו לבחון ברצינות האם גם בטיפול בפסולת אנו יכולים להרשות לעצמנו להמשיך להשתרך מאחור. אנחנו טוענים בתוקף, שהגיע הזמן לשדרוג גדול של כל הנושא אצלנו באמצעות תכנית לאומית.
לאור כל מה שאנו יודעים על משבר האקלים והצורך לשנות מן היסוד את היחס למערכות האקולוגיות, עלינו לבחון ברצינות האם גם בטיפול בפסולת אנו יכולים להרשות לעצמנו להמשיך להשתרך מאחור
נושא המחזור – ולא הטמנה – הוא רב חשיבות לניקוי מתחת ומעל פני השטח, ולנושא פליטות גזי חממה, אבל הוא גם רותם אנשים למודעות ופעולה כללית בסוגיית הקיימות, וזה דרוש לנו יותר מכל בעידן הנוכחי.
ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.
גידי קפלן הוא מהנדס אלקטרוניקה וגם מורה, בעל תואר שלישי מהטכניון, ובוגר מכון מנדל למנהיגות חינוכית. שנים רבות היה יזם ומנהל מו"פ בהייטק, וממייסדי חברת גילת רשתות לווין. מזה מספר שנים עוסק בחינוך בתחומי STEM, ונמנה על הצוות המוביל של תכנית "רובופיסיקה" בארץ. חובב מוסיקה ישראלית וגם ג'ז, וכן אוהב לשוט. נשוי לאילנה (פרופ' לפתולוגיה אוראלית) ואב לשלושה ילדים נשואים, חמודים ועצמאיים, וארבעה נכדים מתוקים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו