כיהודי־פולני הייתי פעיל באופוזיציה הדמוקרטית בשנות ה־70, בתנועת "סולידריות" הפרו־דמוקרטית ובמחתרת האנטי־קומוניסטית בשנות ה־80. ידעתי שכמה מעמיתיי המיליטנטיים היו אנטישמיים, ושהאנטישמיות – ולא אהבת החירות – הייתה המוטיבציה העיקרית שלהם.

עם זאת, לא היה לי ספק שאם ננצח ונבטיח את החירות הפולנית – גם לאנטישמים – זה יהיה שווה את זה. אין לי סיבה לחשוב אחרת גם עתה, 30 שנה אחרי שפולין הפכה למדינה עצמאית וחופשית, זאת על אף שהאנטישמיות המתועבת עדיין קיימת במדינה.

כשרוסיה החליטה לפלוש לפני יותר מחודש לשכנה ממזרח, אנשים רבים לא הבינו איך יהודים מסוגלים לתמוך במדינה האוקראינית אחרי שרבים מהם סבלו שם בתקופת השואה.

גם הפולנים לא שכחו את אירועי הטבח האכזריים שהובילו האוקראינים במלחמת העולם השנייה – שגבו את חייהם של כ־120 אלף פולנים – זאת למרות שהם מודעים לעבודה שהם חיו תחת כיבוש רוסי עד מלחמת העולם הראשונה ולאחר מלחמת העולם השנייה.

עקורים מאוקראינה מגיעים לגבול עם פולין בעיר מדיקה, 16 במרץ 2022 (צילום: Petros Giannakouris, AP)

אוקראינה – שהייתה מדינה לא מתפקדת, מושחתת ודורסנית עד מהפכת יברומאידאן בשנים 2013–2014 – זכתה בחירותה. כעת מנסה רוסיה לקחת ממנה את החופש הזה

אבל אנחנו, בפולין – ובמדינות השכנות במרכז אירופה – לא היססנו לתמוך באוקראינים. אישים ומוסדות כמו הרב הראשי, איגוד הקהילות הדתיות היהודיות, המוזיאון לתולדות יהודי פולין ומרכזי הקהילות היהודיות המקומיים, וכן מוסדות וארגונים יהודיים אחרים הביעו מייד תמיכה באוקראינה.

כדי להבין את ההתגייסות הזאת אתם צריכים להבין את מהי חירות.

חירות היא משהו שרבים בעולם לוקחים כמובן מאליו משום שהם, כמו הוריהם, נהנו ממנה כל חייהם. אפילו אני – שביליתי יותר ממחצית חיי הראשונה בלי ליהנות מיתרונותיה – כבר לא חושב פעמיים אם לכתוב או לפרסם את דעתי, תחת שמי האמיתי, מחשש לדיכוי.

גם אוקראינה – שהייתה מדינה לא מתפקדת, מושחתת ודורסנית עד מהפכת יברומאידאן בשנים 2013–2014 – זכתה בחירותה. כעת מנסה רוסיה לקחת ממנה את החופש הזה. הכמיהה לחירות היא הסיבה לכך שתמכתי פומבית במהפכה הכתומה באוקראינה בשנת 2004.

יהודים אחרים, הבקיאים לא פחות בנושאי מזרח ומרכז אירופה, מתחו עליי ביקורת והדגישו ש"אוקראינה היא לא פולין". במילים אחרות, הם חושבים שאין סיבה לצפות שהניסוי הפולני בדמוקרטיה יצליח גם אצל השכנה ממזרח. לטענתם, לנוכח המורשת האנטישמיות הארוכה של אוקראינה, הם לא ראויים לתמיכה.

ילד שנמלט מאוקראינה מציץ מאוהל במרכז סיוע בפשמישל שבפולין, 8 במרץ 2022 (צילום: Czarek Sokolowski, AP)

החשש הזה אומנם לגיטימי אבל הוכח כבלתי מבוסס: יש היום פחות אירועים אנטישמיים באוקראינה מבפולין, גם אם רבים היום מודאגים מהנוכחות המאורגנת של הלאומנים הקיצוניים באוקראינה.

חוץ מזה, העובדה שיהודים ופולנים שותפים לאותה עמדה בכל נושא מאז מלחמת העולם השנייה – או לכל הפחות מ־1989 – היא כשלעצמה התפתחות מדהימה. מי שלא מבין את התמיכה היהודית באוקראינה מתעלם מעניין מהותי נוסף – הדאגה לעתיד.

כפי שאמרה מרתה קוביקה, מנכ"לית המשרד הפולני של "רשת המנהיגות האירופית" – ארגון ללא מטרות רווח הפועל לחיזוק הקשרים בין אירופה לישראל: "אם נתעלם ממחלוקות פוליטיות, בסופו של דבר פנינו לאותו כיוון: העתיד. חבל שמלחמה הביאה לכך, אבל אני מקווה שנוכל לזכור את התחושה הזאת ולהשתמש בה כדי לחזק את הקשרים בינינו בעתיד".

האוקראינים אומנם עדיין לא הודו באופן מלא בחלקם בסבל שנגרם ליהודים ולפולנים כאחד במהלך מלחמת העולם השנייה, אולם גם פולין עדיין לא הכירה בחלקה באלימות נגד אוקראינים ויהודים לפני, במהלך, ואחרי מלחמת העולם השנייה.

ילדים יהודים מגורשים מגטו לודז' למחנה ההשמדה חלמנו שבפולין הכבושה (צילום: רשות הציבור)

אוקראינים, פולנים ויהודים שחיו תחת משטר ברית המועצות לשעבר, יצטרכו, כמו הרוסים, לעשות חשבון נפש בנוגע לתפקידם כקורבנות ועושי דברו של המשטר הסובייטי העקוב מדם. זה לא אומר שההיסטוריה היא פשוט עסק ביש אכזרי, גדוש פשעים שלא זכו להכרה או לעונש שכולם אשמים בו. אנחנו מכירים בכך שנעשו פשעים שונים שאינם שווים זה לזה, אבל כדי לדון בכך דרושה לנו חירות.

המלחמה הזו עוסקת בחירות. ייתכן שיצא לכם לראות את הסרטון שתיעד אישה אוקראינית בעיר סומי, שמסבירה לחיילים הרוסים במחסום הצבאי כי לפי החוקה האוקראינית וחוקי הפרטיות של המדינה היא לא מחויבת להראות להם את תעודת הזהות שלה.

או את הסרטון ממליטופול שמראה אזרחים אוקראינים לא חמושים חוסמים את דרכה של שיירה צבאית רוסית ושרים "לכו הביתה! לכו הביתה!" – ולא מפסיקים לשיר או מתפזרים גם כשחייל עצבני מתחיל לירות באוויר. בסרטון אחר נראות נשים קשישות שרות את ההמנון הלאומי האוקראיני מול בניין עיריית ברדיאנסק הכבושה.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שלל את חירות אזרחיו ושלח את צבאו לשלול את חירות האזרחים האוקראינים. הפולנים והיהודים תומכים באוקראינים תחת סיסמת המהפכה הפולנית הישנה, "למען החירות שלנו ושלכם".

"פני המלחמה", יצירתו של האמן האוקראיני דאשה מרשנקו, דיוקן פוטין מתרמילי כדור (צילום: AP Photo/Efrem Lukatsky)

רוסיה הפכה לדיקטטורה מושחתת וחסרת רסן בדיוק כשאוקראינה הפסיקה להיות כזו. עבור הרוסים, המדינה השכנה ממזרח הפכה חלופה להווה הדיקטטורי שלהם

הצבא הרוסי יכול לאמץ סיסמה נגדית: "למען הדיכוי שלכם ושלנו". רוסיה הפכה לדיקטטורה מושחתת וחסרת רסן בדיוק כשאוקראינה הפסיקה להיות כזו. עבור הרוסים, המדינה השכנה ממזרח הפכה חלופה להווה הדיקטטורי שלהם. הדרך היחידה להגן על ההווה הזה הוא להרוס את החלופה. לכן פוטין יורה טילים על קייב.

הקהילה היהודית בפולין הכינה מרכזי קליטה לפליטים אוקראינים ליד הגבול וגם בערים לובלין, לודג' וורשה. אלפי אנשים כבר קיבלו סיוע. "כמה מהם יהודים?", שאל עיתונאי מעיתון חרדי בריאיון טלפוני שערך עם הרב הראשי של פולין מיכאל שודריך.

"אין לנו מושג", השיב שודריך, "אבל אני יודע שכולם ילדים של אלוהים". העיתונאי ניתק ודקה לאחר מכן התקשר, לא כדי להתנצל אלא כדי להעיר בכעס ש"הוא לא צריך שיטיפו לו מוסר". "אבל הוא כן צריך", אמר לי שודריך.

חירות לעולם לא מתקיימת לנצח נצחים. התנוונות הדמוקרטיה – לא רק בפולין אלא גם בהונגריה ובסלובניה – מוכיחה זאת. אין ערובה גם שאוקראינה – אם תצליח להדוף את ההתקפה הרוסית – תהפוך לאקזמפלר דמוקרטי ותכיר בחטאי העבר שלה.

אב אוקראיני מחבק את בתו בגבול בין אוקראינה לפולין, 27 בפברואר 2022 (צילום: AP Photo/Visar Kryeziu)

אבל ברור שאם פוטין ינצח, לא יהיה לאוקראינה סיכוי להשיג חירות. מספיק להביט ברוסיה של היום (או באתר החדשות "Russia Today"). דמיינו מה יקרה לפולין במצב הזה בעוד עשר שנים מהיום. בין הטרור חסר הרחמים של פוטין, לבין האוטוקרטים שצמחו אצלנו מבית, אין הרבה סיכוי לשמר את החופש.

האם זה צריך לשנות ליהודי פולין? אם היה מדובר רק במשחק מונופול שאפשר לשלוף בו את הקלף "צא חינם מההיסטוריה" לא הייתי מאשים את אלה השולפים אותו כדי להציג אותו לבריון הבא עם מגפי הצבא שיגיע לפרוץ את דלת ביתם.

אולם, לא נותר לי אלא לאחל בהצלחה למי שעדיין מאמין שאנשים עם רובים ישחקו לפי הכללים, או לאלו המאמינים שמדובר רק במשחק.

קונסטנטיני גברט הוא עיתונאי פולני ותיק, דמות מוכרת בקהילה היהודית ופעיל מחתרת לשעבר בוורשה. דעותיו והשקפותיו לא משקפות בהכרח את השקפות JTA או של חברת האם שלה.