מדוע רבים בעולם הערבי מעריצים את פוטין?

פוטין ובין סלמאן בערב הסעודית, 2019 (צילום: AP Photo/Alexander Zemlianichenko, Pool)
AP Photo/Alexander Zemlianichenko, Pool
פוטין ובין סלמאן בערב הסעודית, 2019

לכאורה יש לעולם הערבי את כל הסיבות לשנוא את רוסיה בראשות פוטין: נלחמה נגד האסלאם באפגניסטן, צ'צ'ניה וסוריה, סייעה לרצח העם בסוריה ומנהלת יחסים טובים עם ישראל. אז מדוע זוכה ולדימיר פוטין נשיא רוסיה להערצה ברחוב הערבי?

פוטין נחשב בעיני רבים למנהיג היחיד המאתגר את ארה"ב והמערב ועל כן הוא זוכה לכבוד בעולם הערבי. מאז עלייתו לשלטון, ניהל פוטין מספר מלחמות בצ'צניה (2002) בגיאורגיה (2008), בקרים (2014) ובסוריה (החל מ-2015), הנחשבות בעיני פרשנים בעולם הערבי להצלחות ומערערות כביכול את העליונות של ארה"ב ונאט"ו. לאמיתו של דבר, מדובר במלחמות אכזריות שזרעו הרס, הביאו להרג המוני ולגלי פליטים.

מאז עלייתו לשלטון, ניהל פוטין מלחמות הנחשבות בעיני פרשנים בעולם הערבי להצלחות המערערות כביכול את עליונות ארה"ב ונאט"ו. אך מדובר במלחמות אכזריות שזרעו הרס, הרג המוני וגלי פליטים

פוטין העניק לרבים את התחושה של עולם דו-קוטבי, מעין המשכה של המלחמה הקרה. שיאה של ההתערבות הרוסית במזרח התיכון בקדנציה של פוטין היה, ללא ספק, ב-2015 במהלכה של מלחמת האזרחים בסוריה, כאשר ניצל את מלחמת האזרחים להקים שני בסיסי צבא בצפון מערבה של סוריה.

התייצבותו של פוטין לצד המשטר הסורי ותומכיו איראן וחיזבאללה – העלו משמעותית את התמיכה הערבית ברוסיה. פוטין כונה בסוריה ובלבנון בהערצה "אל-חאג' אבו עלי", הגיבור הגדול כביכול. בסוריה רוב תומכי אסד הם באופן אוטומטי גם מעריצי פוטין. באותה המידה, האופוזיציה בסוריה רואה בפוטין מנהיג שסייע לרצח העם במלחמת האזרחים ומתנגדי אסד תומכים כעת באוקראינה.

פילוג בפוליטיקה של ערביי ישראל

הנהגתו של פוטין נחשבת בעולם הערבי להמשך ישיר לתקופת רוסיה הקומוניסטית. על כן, לא מפתיעה בישראל עמדתה של מפלגת חד"ש, מפלגה קומוניסטית ברובה, בעד רוסיה במשבר הנוכחי באוקראינה.

חד"ש גם הביעה תמיכה במשטר אסד במלחמת האזרחים בסוריה. חברי חד"ש בראשות איימן עודה נעדרו מהכנסת בזמן נאום זלנסקי נשיא אוקראינה. לעומתם, מנסור עבאס יו"ר רע"ם תומך באוקראינה.

כמי שמשתייכת לפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, הנטייה הטבעית של מפלגתו של עבאס היא לתמוך באופוזיציה בסוריה, שרובה מוסלמית סונית.

חד"ש גם הביעה תמיכה במשטר אסד במלחמת האזרחים בסוריה. חברי חד"ש בראשות איימן עודה נעדרו מהכנסת בזמן נאום זלנסקי נשיא אוקראינה. לעומתם, מנסור עבאס יו"ר רע"ם תומך באוקראינה

התמיכה בפוטין בקרב ערביי ישראל מורגשת אצל רוב בני העדות שתמכו באסד במלחמת האזרחים, כגון העלווים ברג'ר, הדרוזים בגליל ובגולן והנוצרים. רבים מתומכיו של פוטין מקרב ערביי ישראל וגם ערבים ממדינות אחרות הם מקרב סטודנטים שלמדו בעברם ברוסיה, הושפעו מתרבותה ונקשרו לערכיה.

בריה"מ וצבאות ערב

בזיכרון ההיסטורי, הצבעתה של רוסיה לטובת הקמת ישראל בהצבעת האו"ם ב-1947 נשכחה וזכורה בעיקר תמיכתה בסוגיה הפלסטינית. מבחינת העולם הערבי, פוטין עומד נגד תומכיה של מדינת ישראל, אירופה וארה"ב.

העולם הערבי ראה בעבר בתרבות הרוסית אלטרנטיבה לתרבות האויב המערבי. העולם הערבי אימץ את רעיונות הסוציאליזם והקומוניזם כנגד ערכי הקפיטליזם של המערב.

רוסיה זכורה כמי שתמכה וסיפקה נשק למדינות ערב, בעיקר תמיכת ברית המועצות בגמאל עבד א-נאצר החל משנות ה-50 ובחאפז אל-אסד משנות ה-70. אלג'יריה מייבאת את רוב נשקה מרוסיה כבר משנות ה-60. כיום רוסיה תומכת ומחמשת את איראן וגם מעורבת בפיתוח הגרעיני שלה.

רוסיה זכורה כמי שתמכה וסיפקה נשק למדינות ערב, בעיקר תמיכת בריה"מ בנאצר ובאסד וייבוא רוב הנשק האלג'יראי מרוסיה. כיום רוסיה תומכת ומחמשת את איראן ומעורבת בפיתוח הגרעיני שלה

הילאל קשאן, מרצה מהאוניברסיטה האמריקאית בביירות, מייחס את ההערצה לפוטין גם לאישיותו המאצ'ואיסטית, טבילותיו במי קרח, רכיבתו על אופנועים וסוסים, אימוני הג'ודו וכד'. לדעת הילאל העולם הערבי נואש ממנהיגים שקמו בעולם הערבי ואכזבו, כגון עבד א-נאצר וסדאם חוסיין, ומחפש "צלאח א-דין" חדש שיושיע את העולם המוסלמי, הפעם מבחוץ.

לא כל הפרשנים בעולם הערבי חולקים את ההערצה לפוטין. היו שהביעו תמיהה על התמיכה באקט הברוטלי של פוטין בפלישה לאוקראינה. חלקם העריכו כי עמדה זו נובעת מהעובדה שהנשיא האוקראיני זלנסקי יהודי ופרו-ישראלי, אלא שגם לרוסיה יש יחסים קרובים עם ישראל ופוטין נפגש כמה פעמים עם רה"מ נפתלי בנט.

העיתונאי הלבנוני חאזם אל-אמין כתב כי אינו מבין את ההערצה לפוטין, המנהל קשרים סדירים עם ישראל ונותן להם אור ירוק להפציץ מטרות איראניות בסוריה.

מבקרי ההערצה לפוטין טוענים כי באזור המזרח התיכון מורגלים לדיקטטורים מסוגו של פוטין וגם מאמינים בקלות לתאוריות קונספירציה בסגנון שמפיץ הקרמלין. אחת מהתאוריות הללו היא שארה"ב עומדת מאחורי המחאות בעולם הערבי שהחלו ב-2011, שמטרתן הייתה ליצור כאוס וחולשה בעולם הערבי.

ארה"ב OUT רוסיה IN

מצרים ומדינות המפרץ נמנעים מלגנות את רוסיה. מדינות הנפט חולקות אינטרס כלכלי משותף עם רוסיה. מדינות אלה רוצות לאותת לארה"ב כי עליה להשקיע ביחסים עם העולם הערבי ולהתחשב בדעות המנהיגים הערבים. אלה אינם מצויים בכיסם של האמריקאים ויש להם תמיד את האלטרנטיבה הרוסית.

מבקרי ההערצה לפוטין טוענים כי באזור המזרח התיכון מורגלים לדיקטטורים מסוגו של פוטין וגם מאמינים בקלות לתאוריות קונספירציה בסגנון שמפיץ הקרמלין

היחסים של מדינות המזרח התיכון עם פוטין התחממו בשנים האחרונות עם נסיגתה של ארה"ב מהאזור, מעיראק ומאפגניסטן. למדינות ערב הפרו-מערביות יש חשש מוצדק כי בקרוב יישארו לבדן מול האיומים על אזורם, בעיקר מכיוונה של איראן.

היחסים של מדינות ערב עם רוסיה לעיתים פשוטים יותר מאשר אלה המתנהלים עם ארה"ב. רוסיה אינה באה בדרישות לשנות את אופיין של מדינות ערב. ואילו ארה"ב מפעילה מערכת לחצים וביקורת בלתי פוסקת על הפרת זכויות אדם.

ב-2011 הזדעזעו רבים בעולם הערבי מתמיכתה של ארה"ב בהפלתם של משטרים צבאיים ועלייתן של מפלגות אסלאמיות, כפי שאירע במצרים ובתוניסיה, רק בשל העובדה שהדבר אירע באופן דמוקרטי. על כן, מאז "האביב הערבי" חל משבר אמון בין המשטרים הערביים, שרובם נותרו רודניים (צבאיים או מלוכנים), לבין ארה"ב.

מדינות שנהגו להסתמך על רכישת נשק אך רק מארה"ב – כמו סעודיה, מצרים והאמירויות, מנהלות בשנים האחרונות עסקאות רכש גם עם רוסיה וסין. המו"מ עם איראן בנושא הגרעין רק מוסיף לכעס על ארה"ב בקרב מדינות המפרץ.

סעודיה חשה לאחרונה נבגדת ע"י ארה"ב, המחרימה את יורש העצר מחמד בן סלמאן ומותחת ביקורת על המלחמה בתימן. על כן, בן סלמאן משאיר את האופציה המזרחית פתוחה, ומקפיד לנהל קשרים חמים עם הנשיא פוטין. השניים שוחחו כבר פעמיים מאז הפלישה לאוקראינה על תאום המדיניות בין סעודיה ורוסיה. מדינות ערב שהיו פרו-אמריקאיות מסרבות לגנות את פלישת רוסיה לאוקראינה כדי להישאר ניטרליות.

ההערצה לפוטין היא תופעה רווחת בעולם הערבי ומלמדת עד כמה המזרח התיכון מפולג. ציר ההתנגדות ה"מוקאומה" של איראן, המשטר הסורי וחיזבאללה מקיים ברית מוזרה עם פוטין, אך גם חושד בקשריו עם ישראל.

ואילו הציר הערבי המתון של סעודיה, נסיכויות המפרץ ומצרים נרתע בשנים האחרונות מנותנת החסות המסורתית שלו – ארה"ב. הסיבה המרכזית היא היומרה האמריקאית "to make the world a better place" או להילחם למען הפצת ערכי הדמוקרטיה בכל מחיר, גישה הנתפסת בעולם הערבי כהתנשאות במקרה הטוב, וכהשתלטות תרבותית וכפיית ערכי המערב במקרה הגרוע.

יחסים מדינות ערב עם רוסיה לעיתים פשוטים יותר מאלה המתנהלים עם ארה"ב. רוסיה אינה באה בדרישות לשנות את אופיין, ואילו ארה"ב מפעילה מערכת לחצים וביקורת בלתי פוסקת על הפרת זכויות אדם

על כן, אפילו מדינות ערב הפרו-מערביות וכאלה שחתמו על הסכמי השלום והנורמליזציה עם ישראל, מכבדות את פוטין שאינו שיפוטי ומבחינתן פשוט רוצה לעשות עסקים. מכיוון שפוטין אינו שופט את המשטרים הערביים, הם אינם שופטים אותו, גם אם הוא מחולל מעשי זוועה כעת באוקראינה.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,065 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 15 במאי 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

"המאכל הלאומי של ישראל הוא חומוס, לא סטייק"

צריכת הבשר בישראל קפצה בשנים האחרונות ב-50% ומדרגת אותנו בצמרת הקרניבורים בעולם ● למעשה, הישראלי הממוצע צורך בשנה 20 ק"ג בשר ו-64 ק"ג עוף ● הממשלה התחייבה לעודד מעבר למזון מהצומח, אך בפועל מעודדת יבוא בשר בזול ● ארגוני סביבה ובריאות אומרים כי הנתונים הם קריאת השכמה דחופה לפעולה מה גם שהפחתת צריכת בשר היא תנאי למאבק במשבר האקלים

עוד 1,512 מילים

טעיתי, טעינו – אי אפשר להניח את הסכסוך בצד

ממשלת השינוי ניצלה בינתיים בעור שיניה משיניהם של הזאבים מהימין הקיצוני, הטורפים מהליכוד, הצלופחים מהמשותפת והציפורים המתלבטות בקצה הענף. הציפורים של ימינה ושל רע"ם.

אולם ברור שיסודות הקמתה – שהניחו כי ניתן לשים בצד מחלוקות שקשה לפתור אותן בהרכב הנוכחי של הממשלה, כמו הסכסוך הישראלי פלסטיני – כבר אינם יסודות מוצקים.

ממשלת השינוי ניצלה בינתיים, אולם ברור שיסודות הקמתה – שהניחו כי ניתן לשים בצד מחלוקות שקשה לפתור בהרכב הנוכחי של הממשלה, כמו הסכסוך הישראלי פלסטיני – כבר אינם יסודות מוצקים

הסכסוך לא עומד בצד. הוא בוער יומיום בכל פעולה בשטחים. כל פגיעה באדם בלתי מעורב, או עיתונאי. כל תפילה בהר הבית, שמתחתיו מנסים קיצונים ימנים להדליק את המזרח התיכון ואנשי חמאס מסייעים בידם בתוך המסגד עם אבנים, דגלים וסיסמאות הסתה. הכל כדי להפיל את הממשלה ולגרום למלחמת הכל בכל מצד מי שתמיד רוצים הכל או לא כלום.

הבעיות הללו הן האתגר הבא של הממשלה. אחרי שנה של הצלחה בקיום ממשלה מוזרה, מלאת בעלי דעות מנוגדות ובכל זאת כאלה שמתנהלים ביחד כשותפים, היא יכולה לסמן את היעד הבא.

ממשלת השינוי, שמכילה שמונה מפלגות המנהלות את המדינה במגוון תחומים, יכולה להכניס ידיה גם לסיר המבעבע של הסכסוך. לומר "טעיתי, טעינו" כאשר שמנו את הנושא הזה בצד, אבל לא הייתה ברירה אז, כאשר בעורפנו נשף ימין משועבד לאדם אחד הנאשם בפלילים, שגרר מדינה שלמה לאבדון, עשינו הנשמה מפה לפה והצלנו אותה. כעת, כשהוכחנו שניתן לעבוד יחד, יש לסמן את היעד הבא.

למעשה, אין לה לממשלה הזו ברירה, אך למרבה הפלא יש לה כבר ניסיון של שיתוף פעולה. אלה שני מרכיבים הכרחיים שמאפשרים הזדמנות לנסות לפחות להתקדם בעניין שעליו הוחלט שימתין בצד.

ובכן הוא לא ממתין בצד. הוא לא יכול להמתין בצד, והממשלה הזו יכולה לטפל בזהירות גם בנושא הזה, כמו שטיפלה בזהירות בפשיעה במגזר הערבי, בהפרחת בלוני התבערה שהופסק ובהעברת כספים לעזה שלא באמצעות חמאס, וכמו שהרגיעה את היחסים עם ירדן ושיפרה את היחסים עם ארה"ב, וכמו שהיא מפתחת את היחסים עם בחריין והאמירויות.

ממשלת השינוי יכולה להכניס ידיה גם לסיר המבעבע של הסכסוך. לומר "טעיתי, טעינו" כאשר שמנו את הנושא הזה בצד, אבל לא הייתה ברירה אז, כשבעורפנו נשף ימין משועבד לנאשם אחד בפלילים

כמו שהיא נזהרת בתיווך בין אוקראינה לרוסיה במלחמה אכזרית וקשה, היא יכולה להתחיל לדון בחדרי חדרים עם נציגי הפלסטינים, בשיתוף של ערביי ישראל, בסוגיות המרכזיות של הסכסוך.

התקדימים כבר הונחו על השולחן. ההתנגדויות ידועות. הניסיונות של ברק בקמפ דיוויד, הניסיונות של אולמרט מול אבו מאזן, האמירות של נתניהו על מדינה פלסטינית מפורזת (וגם ההתנכרות שלו לאמירות הללו), הסכמי אוסלו הידועים, הסכם ז'נבה, ועוד ועוד הצעות לפתרון שהונחו והוסרו מהשולחן.

ההבדל הפעם הוא שבדיונים מול הפלסטינים תשב ממשלה ישראלית מגוונת, עם דעות שמאל, ימין, מרכז וערבים ישראלים. היא יכולה להשתחרר מכל ההצעות של העבר ולהתחיל לחשוב במקוריות על פתרונות אחרים.

לכולם ברור שאי אפשר להמשיך את מחול הדמים הנוכחי והוא רק יגבר ככל שהזמן יחלוף והערבוב והחיכוך בין האוכלוסיות יחריף.

לכולם ברור שישראל לא תעמוד בפינוי כל ההתנחלויות. והיא תמיד תילחם נגד טרור שפוגע באזרחיה באשר הם – בתוך הקו הירוק ובשטחים.

לכולם ברור שהפלסטינים ילחמו על דרישתם לעצמאות ומדינה, ריבונות ודגל. ברור שהם רוצים להפסיק לחיות תחת כיבוש.

אלו אם כן נקודות מוצא לכאורה ללא מוצא. אבל יש מוצא כאשר יושבים יחד ומנסים למצוא פתרונות.

הפוליטיקה הישראלית מוכיחה זאת. העובדה שרע"ם נמצאת בקואליציה עם ימינה מוכיחה שימינה יכולה לשבת גם מול אחיהם של רע"ם – אבו מאזן, ולהתחיל לדבר.

ארץ ישראל השלמה יכולה להיות חצויה לשתי מדינות, עם אפשרות בחירה לכל אוכלוסייה במדינתה, תוך שמירה על דמוקרטיה בכל אחת מהמדינות ומאבק משותף בטרור. זה יחייב את הפלסטינים להיאבק בחמאס, זה יחייב את ישראל להיאבק בימין הקיצוני והאנטי דמוקרטי שלה, וזה יחייב לשכנע בשני הצדדים לגבי הצורך בפשרה.

ההבדל הפעם הוא שבדיונים מול הפלסטינים תשב ממשלה ישראלית מגוונת, עם דעות שמאל, ימין, מרכז וערבים ישראלים. היא יכולה להשתחרר מכל ההצעות של העבר ולהתחיל לחשוב במקוריות על פתרונות אחרים

יידרשו הרבה פשרות כמו בירושלים ובוויתור פלסטיני על שטחי התנחלויות. אולי חילופי שטחים בתמורה ישראלית (כמו בעסקת המאה, אגב), אבל הפשרות יגיעו רק כאשר יהיה רצון בשני הצדדים למצוא פתרון.

בהר הבית, מסגד אל-אקצא, התקבלו בימים האחרונים מספר פשרות. עם הירדנים הוגדל כוח הווקף, נאסרו תפילות יהודים בימים האחרונים של הרמדאן, ראשי הקואליציה נדברו ביניהם כיצד לעבור את הרמדאן בלי להצית את העולם המוסלמי כולו, ואפשר להניח ששירותי הביטחון הישראלים, פלסטינים, מצרים וירדנים, מדברים ביניהם על נושאים נוספים.

וכשמדברים ורואים אחריות משותפת למתחולל באזור, אפשר להגיע להבנות ולהסכמות.

הסכסוך המדמם מחכה למנהיגים שרוצים למצוא יחד פתרון. שבענו ממלחמות. וטעינו לחשוב שניתן להניח אותו בצד.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 702 מילים

מחמוד ח'יר אל־דין הוא הקצין שנהרג בפעולה שהשתבשה בעזה ב־2018

בנט על סא"ל ח'יר אל־דין: "גיבור, כעת יוכל עם ישראל להכיר אותו" ● בכירים בממשלה: אם סילמן תצביע נגד הקואליציה – היא תודח מיו"ר ועדת הבריאות ● המודיעין הבריטי: רוסיה איבדה שליש מכוח הפלישה שנכנס לאוקראינה ב־24 בפברואר ● זלנסקי: בשנה הבאה אוקראינה תארח את האירוויזיון במריאופול החופשייה ● אחרי סער, גם אלקין מתנגד לאישור כניסת הפועלים מהרצועה

עוד 12 עדכונים

ישראל צריכה לדאוג לכך שעיתונאים המתעדים את מה שמתרחש בשטחים לא ייפגעו בעת מילוי תפקידם ● לבנון הולכת לבחירות: אלפים המתגוררים בחו"ל כבר הגיעו לקלפיות ● הרומן בין המדינות הערביות לרוסיה ממשיך לפרוח ● תיירות זרות הוטרדו מינית באזור הפירמידות ● והשבוע לפני 55 שנה, שר סובייטי העביר מידע שגוי לבכירי הצבא המצרי ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,351 מילים

למקרה שפיספסת

הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

בחזרה לשנות השמונים

הוועידה הלאומית לאנרגיה תתקיים השבוע בלי נציגות לירוקים ובלי אף מילה על אנרגיות מתחדשות ● בשביל לדעת שישראל מוצפת במינים פולשים לא צריך את דוח המבקר, מספיק להסתכל מהחלון ● משרדי הממשלה יפסיקו לקנות חד"פים אבל טובעים בכלים שמגיעים עם המשלוחים ● קליפורניה חוותה "רגע קצר נוצץ" של 100% אנרגיה מתחדשת ● ובבית ספר בהולנד יוצאים לטיול שנתי באופניים

עוד 1,393 מילים

בין קו 300 לסיגריה

לפני 38 שנים פרצה בישראל סערה ציבורית, לאחר שהתגלה כי שניים מהמחבלים שחטפו את אוטובוס קו 300 ונלכדו במבצע ההשתלטות הצבאי עליו, נרצחו זמן קצר לאחר מכן בידי אנשי השב״כ שלידיהם נמסרו. בחשיפת הפרשה שמור מקום של כבוד לצילומים של ענת סרגוסטי ושל אלכס ליבק, שסתרו בבירור את הפרסומים הקודמים אשר לפיהם כל המחבלים נהרגו במבצע ההשתלטות.

לפני 38 שנים פרצה בישראל סערה ציבורית, לאחר שהתגלה כי שניים מהמחבלים שחטפו את אוטובוס קו 300 ונלכדו במבצע ההשתלטות הצבאי עליו, נרצחו זמן קצר לאחר מכן בידי אנשי השב״כ שלידיהם נמסרו

והנה השבוע שוב התחוללה סערה סביב צילום של מחבל שנלכד חי. המון זועם לא ידע את נפשו לנוכח תמונה שבה נראה אחד המחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני באלעד במוצאי יום העצמאות, "נהנה" מסיגריה שניתנה לו על ידי אחד מאנשי כוחות הביטחון שעצרו אותו. לדידם של המגיבים, אותו רוצח מתועב לא ראוי לשום יחס אנושי. מבחינתם, לאחר שמסירים מהתגובות את דוק הריסון התרבותי שאולי עוד נותר שם, היה עליו לפגוש גורל דומה לזה שפגשו מחבלי קו 300.

בתגובה לסערה, התפרסם כי הסיגריה ניתנה למחבל העצור כחלק מטקטיקה של שוביו. עצם פרסום ההסבר מצער משום שיש בו מן הכניעה בפני תאוות הנקם של האספסוף.

אך גם היה בכך כדי לסייע לחלקם "לעכל" את הסיגריה, הרי שלא היא ולא הסיבה המעשית לנתינתה הם העניין פה. קשה להאמין שיש אדם שבאמת מפריע לו שרוצח כפות קיבל סיגריה מלוכדיו. בנקל ניתן לדמיין תסריט דומה, שבו סוהר מצית סיגריה לאסיר הנמצא תחת השגחתו. מה שבאמת הוציא את ההמון צמא הדם מכליו זו עצם האפשרות שמישהו העז להתייחס אל המחבל העצור כאל בן אדם.

עבור אותו המון תאב נקם, השמירה על יחס הומני כלפי אויב היא חולשה נוראית המגלמת בתוכה איום קיומי של ממש. מסיבה זו, כל מי שמבקש להבין את המניעים של מעשי טרור, נפשעים ככל שיהיו, מוקע כבוגד.

עבור אותו המון תאב נקם, השמירה על יחס הומני כלפי אויב היא חולשה נוראית המגלמת בתוכה איום קיומי של ממש. מסיבה זו, כל מי שמבקש להבין את המניעים של מעשי טרור, נפשעים ככל שיהיו, מוקע כבוגד

בהקשר זה, מעניין לעשות את החיבור לנסיבות אחרות שבהן קנאים לאומניים מתקשים לשאת כל דבר המעלה באפם ניחוח של חולשה, כדוגמת הקריאה להתחשב בציבור פוסט טראומטי בערב יום העצמאות או הענקת הבמה בטקס המרכזי לבני אדם שהגורל הכה בהם.

אם לחזור לפרשת קו 300, נכון אמנם שבשנת 1984 לא היו רשתות חברתיות. אם היו, ניתן להניח כי גם אז לא היינו שומעים קריאות צער רמות מדי על גורל המחבלים. אבל אז לפחות היה בקרב הציבור משקל רב יותר לאנשים שהבינו שגם כאשר הדם רותח – ואולי במיוחד אז – אסור בשום פנים ואופן להיכנע ליצרינו החייתיים ביותר.

מעבר לזעם על פרשת הטיוח בשעתו, מספיק אנשים הבינו כי ברגע שאנחנו מאפשרים לתאוות הנקם להוביל אותנו, אנחנו מוותרים על מוסריותנו והופכים לכל מה שאנחנו מאשימים בו את אויבינו. ולכן בפער הזה שבין התגובות לתמונות אז והיום מגולם תהליך התפרקותה המוסרית של החברה בישראל.

בפרשת קו 300 מספיק אנשים הבינו כי לאפשר לתאוות הנקם להוביל – זה ויתור על מוסריותנו והפיכה למה שאנחנו מאשימים בו את אויבינו. לכן בפער שבין התגובות לתמונות אז והיום מגולם תהליך התפרקותנו המוסרית

עכשיו יטענו מי שיטענו כי מול אויב אכזר אסור לגלות מוסריות. לשם כך, יתעטפו בתירוצים מוסריים עצלים מהסוג של "מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים". אך מה שהם אינם מבינים הוא, שהמטרה הסופית של טרור אינה להרוג או לפצוע; זהו רק האמצעי.

המטרה היא לעורר פחד וחוסר ודאות, שבתורם גורמים לחברות דמוקרטיות לפעול בצורות המנוגדות לערכים ולאידיאלים שבבסיסן – עד להתפרקותן. לכן מי שמזדעק לנוכח יחס אנושי כלפי בני אדם שביצעו מעשים נוראיים, משחק לידי הטרור ומעניק לו את ניצחונו על מגש של כסף.

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. מרצה בתכנית לפסיכולוגיה קלינית במרכז האקדמי רופין. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 576 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

סער נגד גנץ: חידוש הכנסת פועלים - לא צודק ולא נכון

פריג׳: צעד חכם ונכון ● זעם במשטרה על בר-לב על רקע ההוראה לחקור את התנהלות השוטרים בהלווית אבו עאקלה ● סמוטריץ׳: אבו עאקלה - חלק ממכונת המלחמה הערבית ● הנשיא הרצוג ייצג את ישראל בהלוויית נשיא איחוד האמירויות ● יאיר לפיד ספד לאורי סביר: תרומתו למדינת ישראל עצומה ומורגשת עד היום ● רם שפע על חיבור למרצ: שיתכבדו ויחברו למשותפת

עוד 18 עדכונים

שגרירי ארה"ב הזהירו מעליית היטלר לשלטון – הממשל התעלם

ריאיון שגריר ארצות הברית לשעבר דיוויד מק'קין טוען בספרו החדש, "לחזות ברדת החשכה", כי אנטישמיות, אדישות ופוליטיקה פנימית עיכבו את ארה"ב מלהתערב במלחמה בגרמניה הנאצית ● בריאיון לזמן ישראל הוא מסביר: "אזרחי ארה"ב לא חשבו שהממשלה צריכה להתעניין בזה"

עוד 1,326 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַכְחָשָׁה 132

בעולם שבו המציאות עצמה מוכחשת - אין ולא יכולות להתקיים עובדות, אין ולא יכולה להיות "אמת". יש מקום רק לסיפורים, מיתוסים ונרטיבים. להכחשות ולהכחשות שכנגד. לתיאוריות ולתיאוריות קונספירציה

עוד 1,433 מילים ו-1 תגובות

לכולם יש מה לומר על חוק יסוד זכויות הנאשם של סער

חוק יסוד: זכויות במשפט הפלילי עלה לדיון בוועדת החוקה השבוע, או אז התברר כי החוק מושך תשומת לב מאין-ספור גורמים בעלי אינטרס - מהסנגוריה הציבורית, דרך מכון קהלת ועד המכון הישראלי לדמוקרטיה - וספק אם גרסתו הסופית תדמה לנקודת ההתחלה ● בנושא אחר הקרוב לליבו של סער, מתברר שהיועמ"שית מתנגדת לפיצול התפקיד ● והשופט חאלד כבוב עשה השבוע היסטוריה כפולה

עוד 1,304 מילים

דיווח: עודה ניסה לבקר בביה"ח את אחיו של זכריה זביידי שנפצע בחילופי האש בג'נין

מחשש לעריקה נוספת, כהנא התפטר מתפקיד שר הדתות – יחזור לכהן כח"כ ● נקבע מותו של לוחם הימ"מ שנפצע באזור ג'נין; בנט: "מסר נפשו למען ביטחון ישראל" ● השר פריג': "המשטרה ביזתה את הלווייתה וזכרה של שירין אבו עאקלה" ● דיווחים בסוריה: ישראל תקפה מטרות במערב המדינה ● ח"כ כסיף תקף שוטר; רה"מ: מתחבא בפחדנות מאחורי החסינות

עוד 56 עדכונים

תחקיר אמין של מותה של עיתונאית אל ג'זירה בג'נין הוא הכרח המציאות עבור ישראל, בלי קשר לתוצאותיו ● בישראל מבינים היטב את פוטנציאל הנזק מטיוח האירוע, שיכול להגיע עד כדי הצרת צעדיו של צה"ל בפעילות בגדה ● לכן מתעקשים בירושלים על בדיקה משותפת ושיתוף משקיפים בינלאומיים נוספים בחקירה ● פרשנות

עוד 817 מילים ו-1 תגובות

מחקר חדש קובע כי נשים יהודיות מגיעות להישגים אקדמיים גבוהים יותר מנשים לא יהודיות בארה"ב ● עוד קובע המחקר של פרופסור אילנה הורביץ מאוניברסיטת טוליין כי הישגי הנשים גבוה יותר בפעם הראשונה בהיסטוריה גם מהישגי הגברים היהודים ● לטענת החוקרת, הפער נובע מהתרבות הדתית ומתפיסה עצמית חדשה וליברלית

עוד 1,037 מילים

ריאיון "בלי הסכמה נגיע להתפרקות והתפוררות"

לפני שנתיים המדינה נכנסה למשבר חסר תקדים שהביאו לשיא תהליך של אובדן אמון בין הרשויות והאזרחים ● ספר חדש טוען כי משבר האמון בכללים, במוסדות, בתקשורת ובתאגידים, מקשים עלינו לחכות בתור, גורמים לציפיות נמוכות, מוסר תשלומים ירוד וחשדנות כללית ● ד"ר עמית לביא-דינור, ממחברות הספר, קוראת להקמת "מעין 'סנהדרין', שישקף את המגוון הישראלי וישאף להסכמות ובסיס משותף"

עוד 2,054 מילים

עדיין לא ברור מי ירה למוות בכתבת הבכירה של אל ג'זירה אתמול בג'נין, אבל ישראל נמצאת כרגע במרכזו של ארוע בינלאומי עם השלכות הרסניות ● בניגוד לפגיעה במגדל התקשורת בעזה לפני שנה, הפעם ניכר שהצבא והממשלה הפיקו לקחים - אבל עדיין עושים טעויות קריטיות ● לאור התגובות של האמריקאים, ישראל לא תוכל להסתפק בבדיקה פנים-צה"לית ● פרשנות

עוד 619 מילים ו-1 תגובות

השגריר בארה"ב: "הצענו לאמריקאים להשתתף בחקירה"

אלרעי פרייס על החשד לזיהום בתנובה: "אין חשש לבריאות הציבור" ● בנט: "הפלסטינים מונעים חקירת מותה של הכתבת מאל-ג'זירה" ● מועצת התכנון אישרה בניית כ-4,000 יחידות דיור ביו"ש ● אבו מאזן בטקס האשכבה לאבו עאקלה: "ישראל אחראית למותה; נפנה להאג" ● בית המשפט המחוזי מרכז בלוד התיר לפרסום שהחשודה בשליחת מכתבי האיומים נגד בנט ובני משפחתו היא אילנה ספורטה חניה

עוד 38 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה