1

בוקר אחד בסוף יוני 2011, התחילו מכשירי הטלפון של אנשי המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים לצלצל. נהג מחפר שעבד בערוץ נחל צין נעץ בטעות את שיני הכף בצינור. מהצינור בקע זרם עז של דלק סילוני שזרם במורד הנחל – סך הכל כ-722 אלף ליטר שזיהמו כ-60 דונם של הנחל וסביבתו וגרמו נזק אדיר לצמחייה ולבעלי החיים.

בהמשך אותו שבוע שאלתי את אחד מאנשי המשרד להגנת הסביבה מה הלאה. יהיה תהליך ארוך של שיקום, הוא אמר, ותהליך עוד יותר ארוך של חקירה ומשפט. שאלתי כמה ארוך. "אולי חמש, אולי שבע שנים", הוא נאנח.

מתברר שהאיש היה אופטימי. השבוע, 11 שנים אחרי, ניתן גזר הדין במשפטם של חברת קצא"א – שאחראית לתאונה ולזיהום – ושל כמה מבכיריה. החברה נקנסה ב-1.6 מיליון שקל, הבכירים בסכומים שנעים בין 75 ל-150 אלף שקל.

הקנסות שקיבלו הבכירים התקבלו בעיקום אף על ידי ארגוני הסביבה. "במקרי זיהום כה חמורים נדרשים לא רק קנסות כבדים אלא גם מאסר בפועל", אומר עו"ד אלי בן ארי, היועץ המשפטי של "אדם, טבע ודין".

הדליפה מצינור הנפט של קצא"א ליד באר אורה בערבה, דצמבר 2014 (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

זו דילמה לא פשוטה: מצד אחד, כפי שבן ארי טוען, רק עונשים כבדים יגרמו למנהלים לעשות הכול, אבל הכול, כדי למנוע את אסונות הזיהום הבאים. מנגד, מנהל יכול לעשות כמיטב יכולתו, ואז מגיע נהג מחפרון (שכמובן מועסק על ידי חברה קבלנית) ונועץ שיניים במקום הלא נכון. המנהל אחראי, אבל האם זה הופך אותו אוטומטית לאשם בפלילים?

מעבר לפן הפרסונלי, יש שני היבטים מטרידים מאוד בפרשה הזו ובאופן שבו הסתיימה: 11 שנים הן נצח. מריחת הזמן ממסמסת את ההרתעה ואת המשמעות הציבורית. הטבע בנחל צין זוכר, אבל רוב הציבור שכח מזמן את אותו אירוע. זה אומר שאם היום יתרחש אירוע זיהום בסדר גודל דומה, ההליך המשפטי יסתיים ב-2033.

11 שנים הן נצח. מריחת הזמן ממסמסת את ההרתעה ואת המשמעות הציבורית. הטבע בנחל צין זוכר, אבל רוב הציבור שכח מזמן את אותו אירוע

הנקודה השנייה נוגעת לקצא"א עצמה. שלוש שנים אחרי נחל צין, אותה חברה ממשלתית גרמה לדליפת נפט עצומה בשמורת עברונה בערבה (בפרשה הזו ההליכים הפליליים נגד החברה ובכיריה עדיין נמשכים). ובמהלך השנים לעוד מספר דו-סיפרתי של אירועי זיהום קטנים יותר.

זו אותה חברה שהיום משיטה עבור איחוד האמירויות מכליות נפט דרך מפרץ אילת ודורשת להגדיל דרמטית את היקף תעבורת הנפט.

צינור קצא"א הדולף שנפער בשדה במושב משען, 31 באוגוסט 2021 (צילום: המשרד להגנת הסביבה)

אין שום הגיון בעולם לתת לחברה עם רזומה כזה לפעול בסביבה כל כך רגישה שכל תקלה בה יכולה להיות הרת אסון – אקולוגי, כלכלי ותיירותי. אם הדליפה הבאה תתרחש במפרץ אילת, על כל המשמעויות הנגזרות מכך, איש בממשלה לא יוכל להעמיד פנים שהוא מופתע.

2

שר התרבות והספורט חילי טרופר העריך השבוע ש"תוך 3-4 שנים ייעלם לחלוטין העניין של זיקוקים ביום העצמאות". לחברות שמייבאות ומפעילות את מופעי הזיקוקים בחג הוא המליץ לחפש חלופה פחות רועשת שתאפשר להן להמשיך להתפרנס.

טרופר העריך השבוע ש"תוך 3-4 שנים ייעלם לחלוטין העניין של זיקוקים ביום העצמאות". לחברות שמפעילות את מופעי הזיקוקים בחג הוא המליץ לחפש חלופה פחות רועשת

טרופר, כזכור, ביטל את הזיקוקים במופע המרכזי של יום העצמאות מתוך התחשבות בהלומי הקרב ובפוסט-טראומטים שקולות הנפץ מסבים להם סבל רב. ב"יהיה בסדר" בגל"צ הוא סיפר שההחלטה נפלה אחרי שכמה מחבריו לצוות ביחידת דובדבן שיתפו אותו במצוקתם.

התחזית של טרופר לא נראית מופרכת לאור העובדה שבימים האחרונים עוד ועוד ערים ורשויות מקומיות – ביניהן נהריה, מבשרת ירושלים, רמלה והתנועה הקיבוצית – הודיעו שיחגגו עצמאות בלי זיקוקים.

שר החינוך חילי טרופר במסיבת עיתונאי לקראת טקס יום העצמאות המרכזי, 6 באפריל 2022 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

עיריית כרמיאל ערכה משאל בקרב התושבים. 70% הצביעו נגד זיקוקים, והמופע בוטל. מתברר שהציבור – בין אם בשל הדאגה להלומי הקרב או לבעלי החיים המבוהלים – בשל יותר לשינויים במסורות החגים מכפי שנבחריו משערים.

ורק עיריית תל אביב בשלה. "כמו בכל פעולה עירונית", נימקו בדוברות את ההתעקשות על מטחי הזיקוקים, "גם כאן נדרשת העירייה למציאת האיזון הראוי בין הצרכים השונים של מגוון האוכלוסיות בעיר".

ורק עיריית תל אביב בשלה. "כמו בכל פעולה עירונית", נימקו בדוברות את ההתעקשות על מטחי הזיקוקים, "גם כאן נדרשת העירייה למציאת האיזון הראוי בין הצרכים השונים של מגוון האוכלוסיות בעיר"

כדאי להתעכב על הבחירה במילה "צרכים": האם מופע זיקוקים הוא צורך? אפשר בהחלט להגדיר אותו כהנאה אסתטית או חוויה משמחת עבור חלק מהציבור, בעיקר בגילאים מסוימים, אבל צורך?

שקט נפשי הוא צורך. איש לא זקוק למופע זיקוקים, אבל הלומי הקרב והכלבים, להבדיל, בהחלט זקוקים לסביבה שקטה ורגועה. אני הולך עם התחזית של טרופר: שנתיים-שלוש, וגם בעיריית תל אביב יבינו את זה.

זיקוקים ביום העצמאות מעל בניין עיריית תל אביב בכיכר רבין, 14 באפריל 2021 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

3

בסניף "שופרסל" שבו עדנה עורכת קניות, יש מכונה אוטומטית להחזרת בקבוקי פיקדון. כשהגיעה בחול המועד עם הבקבוקים שהצטברו בביתה, גילתה לאכזבתה שהמכונה סגורה. "כשביקשתי להחזיר אותם שלא באמצעות המכונה נתקלתי כמובן בסירוב מוחלט", היא כותבת.

"הסברתי שהגעתי בחול המועד כי לפני החג היה עומס גדול בסניף", היא מספרת, "אבל הטיעון היה שמדובר בחמץ ולכן המתקן נסגר. אלא שהמתקן ממוקם מחוץ לאזור המדפים ואחרי התשלום בקופות כך שאין כל קשר לחמץ.

"שאלתי את מנהלת החנות איך זה שיש חמץ (מכוסה) במרחב החנות וזה לא מפריע לכשרות, ושדווקא בקבוקי המים שאינם חמץ מפריעים. יש כאן חוסר שוויון: כשהצרכן קונה בקבוק שתייה הוא מחויב בתוספת פיקדון של 30 אגורות. כשהוא רוצה להחזיר אותו ולקבל את כספו, הוא נתקל בקשיים וסירבול".

"יש כאן חוסר שוויון: כשהצרכן קונה בקבוק שתייה הוא מחויב בתוספת פיקדון של 30 אגורות. כשהוא רוצה להחזיר אותו ולקבל את כספו, הוא נתקל בקשיים וסירבול"

במהלך השנים, המשרד להגנת הסביבה התיר לרשתות השיווק להימנע מקבלת בקבוקים למיחזור במהלך הפסח מטעמי כשרות. אבל השנה יש מכונות אוטומטיות, ואחרי פינוי המיחזוריות מהרחובות, המרכולים משמשים ככתובת היחידה של הממחזרים.

השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג מדגימה החזרת בקבוקים למכונת מיחזור בסופרמרקט, 1 בדצמבר 2021 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

סגירת המכונות בפסח היא עוד קושי שהמערכת מערימה בפני מי שמתעקשים להמשיך למחזר. למה שלא יאפשרו להם לשלשל את הבקבוקים למכונה ולקבל את כספם?

במשרד להגנת הסביבה אומרים שבמקרים רבים המכונה ממוקמת בתוך הסניף, ושחלק מהבקבוקים הם חמץ מובהק: "הסופר מכשיר את עצמו לפסח והוא לא יכול לקבל בקבוקי בירה למשל", אומרים במשרד. לכן הודיעו לרשתות השיווק שבמהלך החג לא תתבצע אכיפה גם על המכונות האוטומטיות. במשרד מגדירים את זה "החלטה מאוזנת וסבירה".

במשרד להגנת הסביבה אומרים שבמקרים רבים המכונה ממוקמת בתוך הסניף, ושחלק מהבקבוקים הם חמץ מובהק: "הסופר מכשיר את עצמו לפסח והוא לא יכול לקבל בקבוקי בירה למשל"

לא חייבים להסכים עם ההגדרה הזו. מה שכן, אם יש סופרים שלוקחים טרמפ על פסח ומסרבים לקבל בקבוקים גם אחרי החג, זה הזמן להתלונן למוקד המשותף של המשרד להגנת הסביבה והמועצה לצרכנות במספר טלפון 03-5100190.

4

מחיר הדלק צפוי לעלות בתחילת השבוע ולחצות את רף ה-7 שקלים לליטר. המגמה העולמית ברורה וספק אם תשתנה לאור התמשכות המלחמה באוקראינה ועליית שער הדולר.

בעל רכב מתדלק. אילוסטרציה (צילום: Jamal Awad/Flash90)

בתחילת אפריל, כששר האוצר אביגדור ליברמן הודיע על הפחתת הבלו על הדלק בחצי שקל לליטר, כתבתי כאן שלדעתי זו טעות. למרבה הצער, ההתייקרות הקרובה מוכיחה שצדקתי.

מהותית, הממשלה צריכה לעודד את הציבור לנסוע בתחבורה ציבורית ולא לשרוף דלק במכונית הפרטית. אם ליברמן רוצה לצ'פר את המצביעים, שייתן להם לנסוע חינם באוטובוסים וברכבת.

מהותית, הממשלה צריכה לעודד את הציבור לנסוע בתחבורה ציבורית ולא לשרוף דלק במכונית הפרטית. אם ליברמן רוצה לצ'פר את המצביעים, שייתן להם לנסוע חינם באוטובוסים וברכבת

תדמיתית ופוליטית, כבר עתה ההפחתה הולכת לאיבוד בתוך העליות וממילא היא ניתנה רק לרבעון אחד. בעוד חודשיים, כשהתעריף יקפוץ בחזרה בחצי שקל – ולא מן הנמנע שיגרד את ה-8 שקלים לליטר – הממשלה תחטוף זרם עכור של זעם ציבורי. גם לעודד את הנהגים לצרוך יותר דלק וגם לספוג מהם נאצות – זה מסתמן כמו הפסד כפול.

כל פוליטיקאי מתחיל מכיר את אחד התרגילים היעילים: הכנסת עז רק כדי להוציא אותה ברגע המתאים. ליברמן הלך בכיוון ההפוך: הוציא את העז, מבלי לקחת בחשבון את הרגע שבו הוא יצטרך לדחוס אותה בחזרה לתוך החדר הצפוף.

5

"שדה התותים" – הדמייה של הבניין שנבנה בהוד השרון (צילום: מזרחי ובניו)

בישראל, כידוע, מקובל להעניק שמות לשכונות על שם הטבע שהיה שם פעם ונקבר תחת הבטון והאספלט. מגבעת הפרפרים דרך נאות סביונים וכיוצא בזה.

השבוע, במודעה של חברת הבנייה "מזרחי ובניו", נתקלתי לראשונה בבניין שמיישם את אותו עיקרון: "שדה התותים" הוא השם שהחברה בחרה לתת לבניין בן 16 קומות שהיא בונה בהוד השרון.

מי שרואה תותים בתמונה – שיקום.

6

מראות אופייניים בקרון ממוצע ברכבת ישראל: נוסעים מדברים בטלפון או זה עם זה בקולי קולות, תוך שכל הנוכחים מוזמנים להתעדכן ברכילויות החמות ממקום העבודה או מהיחידה הצבאית שלהם; נוסעים מניחים את הרגליים על גבי המושבים מולם; וכשמגיעים אל היעד, קשה מאוד לרדת – כי הנוסעים שעולים בתחנה מסתערים על הדלתות ולא נותנים זכות קדימה ליורדים.

ברכבת ישראל החליטו להשקיע בחינוך הדור הבא של הנוסעים. הניסיון הזה הוליד ספר ילדים, "הרפתקה ברכבת", שאת מילותיו חרזה עדי זליכוב-רלוי, סופרת ומתרגמת שברזומה שלה כמה ספרי ילדים.

ברכבת ישראל החליטו להשקיע בחינוך הדור הבא של הנוסעים. הניסיון הזה הוליד ספר ילדים, "הרפתקה ברכבת", שאת מילותיו חרזה עדי זליכוב-רלוי, סופרת ומתרגמת שברזומה שלה כמה ספרי ילדים

יאיר וזהר, אח ואחות, יוצאים לנסיעה ברכבת, ובסיפור הנסיעה שלהם שלובים רמזים עבים למדי לגבי האופן שבו צריך להתנהג.

זה מתחיל ברציף ("מפס הגבול המסומן חשוב להתרחק, לאט ובזהירות ולא להידחק"), ממשיך בקרון ("בכל קרון יש מקומות כולם כעת עולים, נא לא לשים הנעליים על הספסלים"), וגם "את האשפה אוספים לפח לפני ההגעה, הניקיון חשוב מאוד בזמן הנסיעה".

"הרפתקה ברכבת", ספר ילדים בהוצאת רכבת ישראל (צילום: רכבת ישראל)

הילדים שלי כבר מזמן לא בגיל הנכון, ולכן קשה לי לשפוט עד כמה החרוזים והאיורים הנאיביים (אביאל בסיל) ידברו אל ילדי הגן שהוריהם יקריאו להם את הסיפור לפני השינה.

האם בכלל אפשר להעביר מסרים לדור הזה באמצעות ספרים, או שמא אם זה לא קורה בטיקטוק זה לא קיים? בכל מקרה, אפשר לברך את הרכבת על הניסיון לשפר את חווית הנסיעה של הנוסעים שסובלים משלל תחלואי הישראליות.

כשמדברים על תחבורה ציבורית כחלופה, חשוב לזכור שיש לנוסעים שיקולים שמעבר ללוחות זמנים ותעריפים: אם לישראלי הסביר לא יהיה נעים לשבת בקרון יחד עם עשרות אנשים שהוא לא מכיר, הוא יברח מהר מאוד בחזרה אל הפרייבט שלו.