כמו תמיד, אחרי פרסום הרשימה הסופית של מדליקי המשואות ביום העצמאות, נמתח קו גבול ברור בין הדורות. מבוגרים מתרגשים מהרשימה ומתחילים להתווכח מי ראוי להיכלל בה, על פי אילו קריטריונים היא נקבעה, ולאן התדרדרה המדינה אם אלו האנשים הכי טובים שנמצאו השנה ראויים להדליק משואות.

צעירים מנסים להבין מה זה בכלל טקס המשואות ולמה זה מעניין.

לקראת יום העצמאות ה-74, הגיע הזמן לעצב מחדש את הטקס המאובן. לנער מעליו את אבק הזמן ולעדכן אותו. לחבר אותו לקצב, לאסתטיקה ולרטוריקה של המאה ה-21. להתאים אותו לגרוב ולקשב של הרשת ולהעניק לו פוטנציאל ויראלי.

צריך להוציא את טקס המשואות מידי הוועדה הציבורית שמפהקת ומפיקה אותו מדי שנה ולהפקיד אותו בידיו של היחיד בישראל שבאמת מסוגל להזריק אדרנלין ישר אל לבו היגע של האירוע. התל אביבי היחיד שמסוגל לקחת את טקס המשואות של יום העצמאות ולהפוך אותו לאירוע מרגש ואפילו לסנסציה עולמית: קוונטין טרנטינו.

מי מתאים מטרנטינו? נוכחותו בינינו היא כשלעצמה ניצחון גדול של מדינת ישראל. העובדה שהוא נהפך לאבא של הנכד של צביקה פיק היא הוכחה ניצחת, שמציאות חיינו עולה על כל דמיון ושבישראל באמת הכול אפשרי. היש מסר מעצים מזה לחגוג איתו עצמאות?

מי מתאים מטרנטינו? נוכחותו כאן היא כשלעצמה ניצחון גדול של ישראל. העובדה שהוא נהפך לאבא של הנכד של צביקה פיק היא הוכחה ניצחת, שמציאות חיינו עולה על כל דמיון ושבישראל באמת הכול אפשרי

קוונטין טרנטינו. גיבור מקומי ומשחרר ישראל מהסחיות (צילום: עיבוד תמונה מאת אורן אדלר עבור זמן ישראל)

במקום עוד טקס מיושן, שבו יציגו מדליקי המשואות פסיפס ישראלי בנאלי של התנדבות, התיישבות, התחדשות ותרבותיות, נחבר השנה את מדליקי המשואות ופועלם אל הקאנון הקולנועי הסקסי של הבמאי הישראלי-האמריקאי המבריק. והוא גם מי שיביים את הסרטונים הביוגרפיים שילוו כל הדלקת משואה.

הצלחה מובטחת. צפיית שיא. וגם הרשת תעוף על זה. לא רק בארץ, בכל העולם.

הנה עשרה מדליקי משואות שיתאימו, וכמה רעיונות ראשוניים לסרטים הנלווים, לצד ציטוטי מפתח מסרטי טרנטינו, שמתאימים לנאומים השונים.

ולתפארת פאקינג מדינת ישראל, ביצ'ז!

אנשי NSO

עולים ובאים ניב כרמי, שלו חוליו ועומרי לביא בחולצות לבנות עם עניבה שחורה דקיקה. רוב הישראלים לא יזהו אותם גם אם יעברו לידם ברחוב. אלה מיסטר N, מיסטר S ומיסטר O, היזמים שהאותיות הראשונות של שמם מתחברות ל-NSO.

"קבוצת NSO היא כנראה המצליחה, השנויה במחלוקת והמשפיעה בדור של סטארטאפים ישראלים, שהפכו את המדינה למרכז של תעשיית תוכנות ריגול", כתב רונן פארו, בתחקיר רחב היקף שהתפרסם בחודש שעבר ב"ניו יורקר" – כתבה שמתאימה להיות טיוטה ראשונה לנאום המשואה החגיגי.

אנשי NSO הם כלבי האשמורת של ישראל החדשה. הסרט הקצר שיציג אותם יתחיל בעזיבתו של ניב כרמי לשווייץ מיד אחרי הקמת החברה, ימשיך בסצנת מרדף אחרי העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י ויסתיים בסצנת אימה בהאנגר נטוש, כששלו חוליו חותך לתומר גנון מ"כלכליסט" את האוזן.

משפט מפתח:

"בואו אספר לכם על מה השיר 'כמו בתולה' מדבר: זה שיר על בחורה שמחפשת בחור עם זין ענק. כל השיר הזה הוא מטאפורה לזין ענק"

(מר בראון, "כלבי האשמורת")

אנשי NSO. כלבי האשמורת של ישראל החדשה (צילום: עיבוד תמונה מאת אורן אדלר עבור זמן ישראל)

איתמר בן-גביר

מסך שחור וסאונד מאיים. בום! בום! בום! המתח גובר. התמונה מתבהרת. הדלת נפתחת. כל העיניים מופנות אל הפתח. בום! בום! בום! ואז הוא נגלה, מואר מאחור, מחזיק בידו אלת בייסבול.

זהו "הדב היהודי" מ"ממזרים חסרי כבוד" והוא כאן כדי לפצפץ ראשים. ואם נדמה לכם שהוא יסתפק בהדלקת משואה, אתם לא מכירים אותו, מאדר פאקרז. הוא כאן כדי להדליק את כל המזרח התיכון.

משפט מפתח:

"אנחנו אוהבים את הנאצים שלנו במדים, ככה אתה מזהה אותם בקלות. ברגע שאתה מוריד את המדים אף אחד לא ידע שאתה נאצי. וזה לא מתאים לנו"

(סגן אלדור יינה, "ממזרים חסרי כבוד")

איתמר בן-גביר. "הדב היהודי" מ"ממזרים חסרי כבוד" (צילום: עיבוד תמונה מאת אורן אדלר עבור זמן ישראל)

גלית דיסטל אטבריאן

היא צהובה, אגרסיבית, חסרת מעצורים. כל כולה אוסף של מחוות קולנועיות וציטוטים פוסטמודרניים. רק שבניגוד למודל שלה – ביאטריקס קידו, הכלה הנקמנית מ"קיל ביל" – המטרה העליונה של גלית קידו היא להגן על הפטרון שלה, ביבי, בכל מחיר. היא עושה זאת בעזרת חרב ההאטורי האנזו המבצבצת מגרונה, ומגבר רב עוצמה שמחובר לה לסרעפת.

משפט מפתח:

"כשאלת המזל מחייכת בשביל משהו אלים ומכוער כמו נקמה, זו הוכחה לכך שלא רק שאלוהים קיים, אתה גם מבצע את רצונו"

(ביאטריקס קידו, "קיל ביל")

גלית "הכלה" דיסטל אטבריאן קידו. המטרה העליונה שלה היא להגן על הפטרון שלה, ביבי (צילום: עיבוד תמונה מאת אורן אדלר עבור זמן ישראל)

אורלי וגיא

גיא "פאמפקין" ואורלי "האני באני" נעמדים על השולחן באמצע בית קפה בתל אביב. הם מתים אחד על השנייה, זה ברור. הם משוכנעים שהם סיפור האהבה הגדול של תקופתנו. הם בטוחים שהם זוג נועז שיוצא להילחם לבדו נגד כל העולם (שטועה!). אבל כעבור רגע הכול מתפרק להם בידיים, וברור שלא היה להם מושג מה הם עושים.

דיאלוג מפתח:

האני באני: "אני אוהבת אותך, פאמפקין!"
פאמפקין: "אני אוהב אותך, האני באני!"
פאמפקין (מניף את האקדח): "כולם להירגע, זהו שוד מזויין!"
האני באני: "אם מישהו מכם, פאקינג ילדי זין, יעיז לזוז… אני אחסל כל אחד ואחת מכם!"

(פאמפקין והאני באני, "ספרות זולה")

גיא מרוז ואורלי וילנאי. זוג נועז שיוצא להילחם לבדו נגד כל העולם (שטועה!) (צילום: עיבוד תמונה מאת אורן אדלר עבור זמן ישראל)

אביב גפן

הכוכב האקסצנטרי מגולם על ידי שני שחקנים – ליאונרדו דה קפריו והכפיל שלו בראד פיט – שניהם משוטטים בין "המדבר" ל"גלולה" באפוס ההיסטורי "היו זמנים בשינקין".

ברקע, בווייס-אובר: אביב גפן מסביר איך זה להיות גאון נערץ וחד-פעמי. שני הגיבורים שמגלמים אותו יוצאים בהדרכת הווייס-אובר שלו לנצח את הכנופייה של צ'ארלי מנסון ולהציל את שרון טייט, ואחר כך צונחים עם נירו לוי בתעלת סואץ במלחמת יום כיפור, בולמים את הצבא המצרי, חוטפים פוסט טראומה, מטפלים בה בעזרת המון חשיש וברגע האחרון מספיקים להציל גם את רבין מהרצח.

משפטי מפתח:

"האהבה, כמו הזקנה, גם לה יש סוף בלתי נמנע"

(אביב גפן, "שנות הירח")

"אתם צוחקים ממה שאני אומר, אבל אני לא אומר שום דבר מצחיק! אז מה אתם חושבים שכל כך מצחיק פה?"

(ברוס לי לקליף בות', "היו זמנים בהוליווד")

אביב גפן. ליאונרדו דה קפריו והכפיל שלו בראד פיט, מתוך "היו זמנים בשינקין" (צילום: עיבוד תמונה מאת אורן אדלר עבור זמן ישראל)

אופירה וברקו

הם אמנם לא מזכירים בשיט את וינסנט וגה ומיה וואלס ב"ספרות זולה", אבל בעיני עצמם ובעיני מעריציהם הם בדיוק כמוהם – זוהרים, מבריקים, חסרי מעצורים ומסוכנים. ואם חוגגים עצמאות, למה שלא נראה את שניהם רוקדים יחד את הריקוד הבלתי נשכח ההוא?

משפט מפתח:

"למה אנשים מרגישים שהם צריכים לדבר כשאין להם מה להגיד?"

(מיה וואלס, "ספרות זולה")

אייל ברקוביץ ואופירה אסייג. רוקדים יחד את הריקוד הבלתי נשכח ההוא (צילום: עיבוד תמונה מאת אורן אדלר עבור זמן ישראל)

חיים לוינסון

הקאובוי ג'ו גייג' מ"שמונת השנואים", דמות לא ממש מובנת, שמתווכחת עם כולם, בסרט תמוה וארוך מדי, שלא הייתה מזיקה לו עריכה קפדנית יותר, ושגם אחרי שצופים בו קשה להחליט אם הוא דרמה, מערבון, מותחן או פרודיה, ולכן נשארים בסוף עם תחושה מבאסת לאללה של בזבוז זמן.

משפט מפתח:

"קלצ'ניקוב הוא הנשק הכי טוב שיש. אם אתה משוכנע לחלוטין שאתה חייב להרוג כל בנזונה בחדר, אל תסתפק בתחליף"

(אורדל רובי, "ג'קי בראון")

חיים לוינסון. דמות לא ממש מובנת, שמתווכחת עם כולם (צילום: עיבוד תמונה מאת אורן אדלר עבור זמן ישראל)

סדי בן שטרית

שש אלי קרב, זועם, חמוש במגפון ובמצלמה, יוצא סדי ללא מעצורים להציל את העולם. מדלג מקרב לקרב, מהפגנה להפגנה, בעלילה שהולכת ונעשית כאוטית, בוטה ומופרכת מרגע לרגע.

משפט מפתח:

"ג'אנגו הוא לא עבד. ג'אנגו הוא אדם חופשי, את מבינה? את לא יכולה להתייחס אליו כמו לכל הניגרז כאן, כי הוא לא כמו כל הניגרז כאן, הבנת?"

(ספנסר "ביג דדי" בנט, "ג'אנגו ללא מעצורים")

סדי "ללא מעצורים" בן-שטרית. מדלג מקרב לקרב, מהפגנה להפגנה (צילום: עיבוד תמונה מאת אורן אדלר עבור זמן ישראל)

מנסור עבאס

כמו מיסטר וולף המסתורי מ"ספרות זולה", הוא מגיח ברגע סופר דרמטי בעלילה, כדי לחלץ את לפיד ובנט מצרה גדולה. ועכשיו שלושתם עומדים ומסתכלים על מכונית מלאה דם. מישהו צריך לנקות את הבלגאן הזה. והזמן משחק לרעתם.

משפט מפתח:

"תבינו אותי טוב – אני לא כאן כדי להגיד 'בבקשה'. אני כאן כדי להגיד לכם מה לעשות, ואם האינסטינקט שלכם הוא להגן על עצמכם, כדאי שפאקינג תעשו מה שאני אומר, וכדאי שתעשו את זה מהר. אני כאן כדי לעזור, ואם העזרה שלי לא נחוצה – שיהיה לכם בהצלחה".

(וינסטון וולף, "ספרות זולה")

מנסור עבאס. מגיח ברגע סופר דרמטי בעלילה, כדי לחלץ את לפיד ובנט מצרה גדולה (צילום: עיבוד תמונה מאת אורן אדלר עבור זמן ישראל)

איל גולן

המתאגרף בוץ' קולידג' מקבל שעון זהב, שהוברח בתחת של אבא שלו. הוא יוצא לדהור ברחובות העיר בפותמוביל. ובסוף מדליק משואה ומכריז:

"אני איל גולן, הורדתי מהשם שלי י' אחת, כי ככה אמר לי הרב לעשות וגם כי זה ייתן לכולכם משהו לדבר עליו, אחרי שנמאס לכם לדבר על הגירושים שלי. העיקר שתפסיקו כבר להתעסק עם דברים אחרים שנקשרו בשם שלי לכאורה, ושאני מכחיש אותם בתוקף.

"ולתפארת מדנת שראל!"

משפט מפתח:

"אני צריך לראות משהו רשמי שמאמת שאת בת 18, משהו שאין לך, כי את לא בת 18"

(קליף, לנערה שתופסת איתו טרמפ. "היו זמנים בהוליווד")

איל גולן. יוצא לדהור ברחובות העיר בפותמוביל (צילום: עיבוד תמונה מאת אורן אדלר עבור זמן ישראל)