מה עומד מאחורי החלוקה הדיכוטומית בין "קנאביס רפואי" לבין קנאביס פנאי, ומי המרויחים והמפסידים מכך?

נתחיל במובן מאליו – קנאביס הוא צמח. הוא צומח, ככל צמח, מאור השמש ואספקת מים סדירה. לגדל אותו ניתן על החלון באדנית, או בגינה. זמן הזריעה המומלץ הוא תחילת הקיץ, אך יתכן ויפרח גם בזריעה בשלב מאוחר יותר.

לגדל קנאביס זה דבר מאד פשוט. ההיגיון היה אומר לנו שזהו סוג של צמח תבלין, ועל כן מי שעוסקים בו אמורים להיות דווקא הרבליסטים, אנשים שמתעסקים בצמחי מרפא. עדות לכך היא הימצאותו בספרי הרפואה הסינית ומקורות נוספים במזרח. אין בו שום דבר כימי, ואת המיצויים השונים ממנו לא מאוד מסובך להכין גם בבית.

אבל, כמו בהרבה תחומים אחרים כמו מזון, אופנה, מוזיקה – המערב ניסה ועדיין מנסה ל"נכס" לעצמו את ההכרה בקנאביס כגורם רפואי, ולהנדס אותו באופן כזה שיתאים למדדים ולטבלאות של השפה הרפואית.

זו למעשה הדרך לוודא שהרווח ממנו יגיע לבעלי הון, שכבר מצויים בתחום התרופות (ולא רק), כמו חברת טבע, למשל, שכבר משקיעה בתחום, ושמות נוצצים נוספים. מעניין, הייתי שמחה לשמוע מאהוד ברק מה לו ולקנאביס בכלל חוץ מכסף? כי זו שאלה.

במשך שנים עבדו אנשי "תיקון עולם" לפתח גנטיקה מובחרת לצמחים, שפרחיהם חולקו לכ-15 אלף מטופלים (!) מדי חודש. כעת הרשויות בישראל עושות הכל על מנת שהחברה תפסיק לעבוד בארץ, ואפילו לא מתחשבת בעקרון ה"רצף הטיפולי" הקריטי למטופלים, ומפקירה אותם לגורלם.

במשך שנים פיתחו ב"תיקון עולם" גנטיקה מובחרת לצמחים, שפרחיהם חולקו לכ-15 אלף מטופלים (!) מדי חודש. כעת הרשויות מנסות להפסיק את עבודתם בארץ, ללא התחשבות ב"רצף הטיפולי" הקריטי למטופלים

במקביל, התפתחה בארץ פלטפורמה שהיא מהמובילות בעולם לסחר בקנאביס – טלגראס. היא קמה בידי חבורה של אנשים שהחליטו שהם מנגישים את הצמח למי שצריך ורוצה.

כעת הם עומדים למשפט. מקריות? לא. השתלטות על העסק לקראת המעבר לשוק פתוח? אולי. רב הנסתר על הגלוי, במיוחד בכזו תעשייה שחצי ממנה פועל בזהות בדויה.

כך או כך במדינות בהן כבר יש לגליזציה, רוב מה שנמכר הוא תפרחות, ולא תרכובות כאלה ואחרות, לא תרופות ואפילו לא שמן. למה? כמה סיבות: חוסר מודעות לאופציות אחרות (כמו אידוי), הרגל, טקס, וגם כי רוב השוק הוא שוק פנאי. המיעוט הם צרכנים רפואיים הזקוקים לאחוזי חומרים פעילים גבוהים מאד ואולי כדאי לקחת את זה בחשבון בבואנו לבנות שוק.

לרשויות בארץ נוח להתעלם מטלגראס ולדחוק את תיקון עולם (שבכל מקרה לא תצא נפסדת), ובכך לשרת את האינטרס הכלכלי של נבחרי ציבור ובעלי הון. בדרכם המגושמת, הם מנסים ל"הלאים" את הצמח לצרכיהם הפרטיים.

לא משווה, אבל כפי שהמדינה העניקה זכויות למשפחת עופר בבז"ן, שעליהן אזרחי חיפה והקריות משלמים בבריאותם עד היום, כך בקנאביס – המדינה אמנם מעדיפה להעניק את ניהול העסק ל"מוטבים", אך בפועל רפורמת הקנאביס הרפואי קורסת כמו מגדל קלפים לתוך עצמה.

המטופלים סובלים, אין אספקה, והם פונים לשוק השחור שפורח מאי פעם. למשטרה אין קצה יכולת להתמודד עם התופעה. יש אלפי סוחרי קנאביס בישראל. מה יעשו, יכלאו את כולם? יקברו תעשייה קיימת שהמדינה מסרבת להכיר בה?

לא. אולי אפילו ההפך. היום מעצרו של סילבר קוצר ביומיים. סעיפי הלבנת הון, העלמת מס, שיבוש חקירה – הוסרו מכתב האישום. השופטת תמכה בטיעוניו והדיון הבא בעניינו יתקיים ב 27.8. הציבור הרחב מוזמן להגיע לתמוך.

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

מדינת ישראל נמצאת בשפל העמוק ביותר שידעה. אנו חיים את התקופה החשוכה ביותר מאז הקמתה. הממשלה הנוכחית, שבמשמרתה ארעה המפולת הנוראית ביותר, אינה מרפה מטרפׇּה (המדינה) וממשיכה לטרוף את בשרה (תקציביה ומוסדותיה) להשׂבעת רעבונו של העומד בראשה (לכוח ולהגנה מפני משפטו) ותאוות מפלגות הקואליציה (להשתמטות ולקבלת הכספים הקואליציוניים).

כך נקלענו לפרדוקס ממנו איננו רואים מוצא.

מירון מנור צוקרמן התמחה בביטחון לאומי ובתוך כך שימש בעבר ובמשך שנים כסגן ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וכמנהל "כנס הרצליה השנתי על מאזן הביטחון והחוסן הלאומי". בתוקף רקעו היה גם עוזר מזכיר "פורום אירופה-ישראל" ופעיל ב"פורום נאטו-ישראל".

מבול הצעות החוק האנטי דמוקרטיות ומהלכים כוחניים של הממשלה מוכיחים כי גם בחודשי המלחמה הקשים ההפיכה המשטרית לא עצרה לרגע. כשהפוליטיזציה של מערכות השלטון חוגגת והדמוקרטיה נמצאת בנסיגה חדה, מדינת ישראל בדרך להפוך לאוטוקרטיה אלקטורלית.

בינואר הקרוב יימלאו שנתיים לתוכנית שהשיק שר המשפטים יריב לוין לרפורמה במערכת המשפט. מאז ועד היום, ניצבת הדמוקרטיה הישראלית בפני האתגר הגדול של חייה: להיות או לחדול.

פרופ' אסנת עקירב היא פרופסורית ישראלית למדע המדינה וראשת החוג לממשל ולחברה אזרחית באקדמית גליל מערבי בנוסף היא ראשת המכון לחקר הגליל במכללה ויועצת נשיא המכללה להוגנות מגדרית. תושבת כפר ורדים המייצגת את המשפחות הצעירות בוועד המנהל של עמותת משתכני הכפר. מתנדבת בעמותת כ"ן - כוח נשים לקידום מנהיגות נשים בישראל. במסגרת פעילותה זו כתבה מחקרים על נשים בפוליטיקה המקומית, ואחד מהם זכה בפרס הצטיינות מהאגודה הישראלית למדע המדינה.

אחד אחרי השני הם צועדים, בתורם יפלו אל הבור, יכוסו ברגבי האדמה המדממת, ולא יצאו משם עוד לעולם. בחורים מלאי חלומות ותוכניות לעתיד, כל כך קצר היה הביקור שלהם על פני האדמה הזו. "הותר לפרסום" ו"הותיר אחריו" המחנק מאיים להגיע, הלב מאיים להתפורר, ואז במפתיע זה חולף. מסתבר שבסוף מתרגלים להכל, גם לזה. נהיינו קהים רגשית.

אני אחות שכולה מגיל 12, ואני רוצה להגיד לכם משהו חשוב. השכול, הוא לא הולך לשום מקום. הוא לא נמוג. ולא מתפוגג ולא נחלש או נעשה יותר קל. הוא רק משנה צורה מפעם לפעם, או משנה אותנו. השכול אויב עקשן ואלים, מחליש ומתיש, את הגוף והנשמה, מבודד חברתית ומשפחתית וגורם למחלות. השכול הוא פרטי, פרטי שלך.

יעל שילר, אחות שכולה של איתן מלמד ז"ל, כוריאוגרפית ורקדנית בעלת סטודיו Ano Luna -המרכז הישראלי לרקדנים בתל אביב (צילום פורטרט: רון קדמי).