מה עומד מאחורי החלוקה הדיכוטומית בין "קנאביס רפואי" לבין קנאביס פנאי, ומי המרויחים והמפסידים מכך?

נתחיל במובן מאליו – קנאביס הוא צמח. הוא צומח, ככל צמח, מאור השמש ואספקת מים סדירה. לגדל אותו ניתן על החלון באדנית, או בגינה. זמן הזריעה המומלץ הוא תחילת הקיץ, אך יתכן ויפרח גם בזריעה בשלב מאוחר יותר.

לגדל קנאביס זה דבר מאד פשוט. ההיגיון היה אומר לנו שזהו סוג של צמח תבלין, ועל כן מי שעוסקים בו אמורים להיות דווקא הרבליסטים, אנשים שמתעסקים בצמחי מרפא. עדות לכך היא הימצאותו בספרי הרפואה הסינית ומקורות נוספים במזרח. אין בו שום דבר כימי, ואת המיצויים השונים ממנו לא מאוד מסובך להכין גם בבית.

אבל, כמו בהרבה תחומים אחרים כמו מזון, אופנה, מוזיקה – המערב ניסה ועדיין מנסה ל"נכס" לעצמו את ההכרה בקנאביס כגורם רפואי, ולהנדס אותו באופן כזה שיתאים למדדים ולטבלאות של השפה הרפואית.

זו למעשה הדרך לוודא שהרווח ממנו יגיע לבעלי הון, שכבר מצויים בתחום התרופות (ולא רק), כמו חברת טבע, למשל, שכבר משקיעה בתחום, ושמות נוצצים נוספים. מעניין, הייתי שמחה לשמוע מאהוד ברק מה לו ולקנאביס בכלל חוץ מכסף? כי זו שאלה.

במשך שנים עבדו אנשי "תיקון עולם" לפתח גנטיקה מובחרת לצמחים, שפרחיהם חולקו לכ-15 אלף מטופלים (!) מדי חודש. כעת הרשויות בישראל עושות הכל על מנת שהחברה תפסיק לעבוד בארץ, ואפילו לא מתחשבת בעקרון ה"רצף הטיפולי" הקריטי למטופלים, ומפקירה אותם לגורלם.

במשך שנים פיתחו ב"תיקון עולם" גנטיקה מובחרת לצמחים, שפרחיהם חולקו לכ-15 אלף מטופלים (!) מדי חודש. כעת הרשויות מנסות להפסיק את עבודתם בארץ, ללא התחשבות ב"רצף הטיפולי" הקריטי למטופלים

במקביל, התפתחה בארץ פלטפורמה שהיא מהמובילות בעולם לסחר בקנאביס – טלגראס. היא קמה בידי חבורה של אנשים שהחליטו שהם מנגישים את הצמח למי שצריך ורוצה.

כעת הם עומדים למשפט. מקריות? לא. השתלטות על העסק לקראת המעבר לשוק פתוח? אולי. רב הנסתר על הגלוי, במיוחד בכזו תעשייה שחצי ממנה פועל בזהות בדויה.

כך או כך במדינות בהן כבר יש לגליזציה, רוב מה שנמכר הוא תפרחות, ולא תרכובות כאלה ואחרות, לא תרופות ואפילו לא שמן. למה? כמה סיבות: חוסר מודעות לאופציות אחרות (כמו אידוי), הרגל, טקס, וגם כי רוב השוק הוא שוק פנאי. המיעוט הם צרכנים רפואיים הזקוקים לאחוזי חומרים פעילים גבוהים מאד ואולי כדאי לקחת את זה בחשבון בבואנו לבנות שוק.

לרשויות בארץ נוח להתעלם מטלגראס ולדחוק את תיקון עולם (שבכל מקרה לא תצא נפסדת), ובכך לשרת את האינטרס הכלכלי של נבחרי ציבור ובעלי הון. בדרכם המגושמת, הם מנסים ל"הלאים" את הצמח לצרכיהם הפרטיים.

לא משווה, אבל כפי שהמדינה העניקה זכויות למשפחת עופר בבז"ן, שעליהן אזרחי חיפה והקריות משלמים בבריאותם עד היום, כך בקנאביס – המדינה אמנם מעדיפה להעניק את ניהול העסק ל"מוטבים", אך בפועל רפורמת הקנאביס הרפואי קורסת כמו מגדל קלפים לתוך עצמה.

המטופלים סובלים, אין אספקה, והם פונים לשוק השחור שפורח מאי פעם. למשטרה אין קצה יכולת להתמודד עם התופעה. יש אלפי סוחרי קנאביס בישראל. מה יעשו, יכלאו את כולם? יקברו תעשייה קיימת שהמדינה מסרבת להכיר בה?

לא. אולי אפילו ההפך. היום מעצרו של סילבר קוצר ביומיים. סעיפי הלבנת הון, העלמת מס, שיבוש חקירה – הוסרו מכתב האישום. השופטת תמכה בטיעוניו והדיון הבא בעניינו יתקיים ב 27.8. הציבור הרחב מוזמן להגיע לתמוך.

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.

הידעתם שעד היום מצטטים קטעים מדברי ההספד של משה דיין על רועי רוטברג שנהרג עם עוד שלושה צעירים בהתקפת פידאיון על נחל עוז? שאלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן נכנס לתפקידו רק 4 חודשים לפני המלחמה? שהאירוע במסיבת הטבע ברעים היה הטבח הגדול ביותר בתולדות המדינה?
הא'-ב' של מונחי המלחמה בעזה, המשך.

ל'

ליבשטיין אופיר – ראש המועצה האזורית שער הנגב שנרצח בשבת השחורה. התגורר בכפר עזה.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-1973 מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר עזר לסיים את הקרבות בין ישראל לבין מצרים וסוריה. הפסקת האש יצרה את הבסיס להסכם השלום ההיסטורי בין קהיר וירושלים, שהוביל ליצירת יציבות יחסית באזור תחת מטריית ההגמוניה האמריקאית.

הצלחתו של הדיפלומט האמריקאי המיתולוגי שיקפה אסטרטגיה של צעדים הדרגתיים, בניגוד לשאיפה למפץ מדיני שיפתור את כל הבעיות. המטרה המרכזית של ד"ר קיסינג'ר הייתה להסיר את מצרים ממחנה הקונפליקט הערבי עם ישראל, וכמו במקרה של צרפת לאחר המלחמות הנפוליאוניות – לשלב אותה בסדר אזורי חדש, ובו בזמן לבודד את מדינות ערב הרדיקליות שנתמכו על ידי ברית המועצות.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.

אזרחי ישראל,

"ישראל לפני הכל" זו לא רק סיסמה בקמפיין בחירות אלא עיקרון שהנחה אותי לאורך השירות הצבאי ומנחה אותי כל העת גם בחיים הציבוריים.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).