אוהב את ירושלים. נולדתי בה. יש לי משפחה בעיר הזו. למדתי משפטים באוניברסיטה העברית. אפילו כתבתי בשבועון "כל העיר". מתרגש בכל פעם שנוסע לשם.

כל תושבי ירושלים צריכים להיות אזרחים. 350 אלף פלסטינים תושבי העיר אינם אזרחים ישראלים על אף שמדינת ישראל סיפחה את ירושלים המזרחית והחילה בה את חוקיה.

כל תושבי ירושלים צריכים להיות אזרחים. 350 אלף פלסטינים תושבי העיר אינם אזרחים ישראלים על אף שמדינת ישראל סיפחה את ירושלים המזרחית והחילה בה את חוקיה

יהודים תושבי ירושלים הם אזרחים. יכולים לבחור ולהיבחר לכנסת. לפרלמנט שקובע מהם החוקים ששולטים בחייהם. הפלסטינים תושבי ירושלים אינם אזרחים. אינם יכולים לבחור ולהיבחר לכנסת. תושב פלסטיני שיגיש בקשת קבלת אזרחות ישראלית ימתין לאורך שנים. יתישו אותו ברשות האוכלוסין וההגירה. יעשו הכל כדי שלא יקבל אזרחות ישראלית. במקרים רבים הוא אכן לא יקבל אזרחות זו.

מדינת ישראל שולטת בגדה באמצעות משטר צבאי. מאחר שהיא מעודדת את אזרחיה היהודים לגור בגדה ופועלת כדי שהם יגורו בה, ומאחר שהם אזרחים שנהנים מזכויות אזרח, מהאפשרות לבחור ולהיבחר לפרלמנט שמרכיב את הממשלה שמנהלת את חייהם, נוצרות בגדה 2 מערכות חוק שונות לפי מוצא אתני שונה.

זה בכלל לא קשור בשאלה אם הרשות הפלסטינית רוצה או יכולה לחתום על הסדר קבע (כאילו ישראל רוצה). זה בכלל לא קשור בשאלה אם ניתן לכונן שלום או לא. זה בכלל לא קשור בשאלה אם ניתן לגבש הסדר מדיני בין הצדדים (כאילו שישראל רוצה).

זה קשור בדבר אחד ויחיד: האם מדינת ישראל רוצה להיות דמוקרטיה או מדינת אפרטהייד.

סיפוח ירושלים המזרחית בלא הענקת אזרחות ישראלית אוטומטית לתושביה, מלמד שהבחירה איננה דמוקרטיה.

וכך – העיר האהובה הזו – היא עיר שמחולקת בין שולטים לנשלטים. בין אזרחים ללא אזרחים. בין מי שנהנים ממשטר דמוקרטי לבין מי שאינם חלק מהמשטר הדמוקרטי.

ומצעד הדגלים שעובר ברובע המוסלמי ובשער שכם? זהו בדיוק מפגן האפרטהייד והשנאה. מפגן העליונות והגזענות.

דגל ישראל יפה בעיניי (אף שאני מייחס לו חשיבות מוגבלת וחרף העובדה שהוא אינו מייצג חלק גדול מאזרחי מדינת ישראל ועל אף שהוא משמש לאורך שנים להדגשת עליונות אתנית – דבר מתועב).

סיפוח ירושלים המזרחית בלא אזרחות ישראלית אוטומטית לתושביה, מלמד שהבחירה אינה דמוקרטיה. העיר האהובה מחולקת בין שולטים לנשלטים. בין אזרחים לאל שלא. בין הנהנים מדמוקרטיה לאלה שלא

ירושלים יפה בעיניי (חרף החלקים הכעורים, העוני הרב והמרתיח, פערי הענק והמעמד החוקי השונה של תושביה בהתאם למוצא אתני שונה).

אך מצעד הדגלים בירושלים המזרחית הוא שיא הכיעור בעיניי. לא בגלל הדגל. לא בגלל העיר. בגלל המסר הנורא. מסר שהוא יריקה בפניה של ההיסטוריה היהודית:

היסטוריה מגוונת שכללה גם גזענות ואנטישמיות כלפי המיעוט היהודי במדינות שונות בתקופות שונות. התשובה לגזענות ולאנטישמיות אמורה להיות משטר דמוקרטי, הגנה על זכויות אדם ואזרח, שוויון בפני החוק, מאבק בגזענות והגנה על המיעוט.

לא אצלנו. לא במדינת ישראל, למרבה הצער.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.