עושה רושם שהשיח העולמי סביב קיצור שעות וימי עבודה לא תופס בישראל. מדוע אין פה התלהבות מוחלטת מהמהלך?
אולי כי יזמי סטרטאפ חוששים לעבוד פחות פן התחרות תגבר עליהם, השוק יברח והם לא יצליחו לשרוד בו.
יזמי סטרטאפ חוששים לעבוד פחות פן השוק יברח והם לא יצליחו לשרוד בו. מנכ"לים של חברות גדולות חוששים ממצב שבו העובדים, לתפיסתם, נהנים מדי מהחיים על חשבונם ולא מצדיקים את משכורתם.
מנכ"לים של חברות גדולות יותר חוששים ממצב שבו העובדים, לתפיסתם, נהנים מדי מהחיים על חשבונם ולא מצדיקים את משכורתם.
עם זאת, כולם רואים את המספרים.
ישראלים עובדים יותר שעות אבל מדשדשים במדדי הפריון הבינ"ל.
אני רוצה להציע תפיסה חדשה ומבוססת מדעית לאותם מנהלים, שתאפשר להם לראות איך דווקא קיצור שעות העבודה יעלה משמעותית את תפוקת העובדים.
אתחיל עם מה לא נכון שיקרה:
מעבר ל-4 ימי עבודה, או כל קיצור אחר של שעות וימים, לא יכול להיות כזה שמעלה את רמת הלחץ והמתח בימים שבהם כן עובדים. הוא לא יכול להיות כזה שגורם לימים האלה להיות ארוכים מהרגיל, עד 10-12 שעות עבודה, והוא לא יכול להיות כזה שבמהלכו העובדים נתונים תחת החשש והמתח לגבי השאלה אם מנהלם מרוצה מהם, אחרת הוא עלול להחזיר את החברה ל-5 ימי עבודה מלאים.
אז איך עושים את זה נכון?
ראשית, מבינים שיש צורך בשינוי טכניקות עבודה ותרבות ארגונית. המעבר לא יכול להתבצע ללא שינויים בשיטות העבודה של העובדים.
שיטות עבודה כוללות הטמעה של אוטומציות וחיווטים לכלי ווב קיימים בשימוש בחברה, מה שדורש מהעובדים לשכלל את יכולתם לבנות באופן אופטימלי שולחן עבודה דיגיטלי.
מעבר ל-4 ימי עבודה, או כל קיצור אחר של שעות וימים, לא יכול להיות כזה שמעלה את רמת הלחץ והמתח בימים שבהם כן עובדים, והוא לא יכול להיות כזה שגורם לימים האלה להיות ארוכים מהרגיל
שנית, יש צורך בשינויים תרבותיים. דוגמה אחת מני רבות היא מדידת תפוקות עובדים. לא כל תפקיד נמדד בקלות, כך שנדרשת יצירתיות. יש אינספור מדדים איכותניים שניתן להסתמך עליהם, אם הם מיושמים ביסודיות.
אבל יש נקודה חשובה, שמאפשרת ליזמים ולמנכ"לים להבין אחרת לחלוטין את כל תהליך צמצום שעות העבודה והיא יצירת היזון חוזר בין העולם האנלוגי לדיגיטלי באמצעות בהייה פעילה.
בהייה היא פעולה שעד 2009 ביצעה האנושות באופן טבעי עשרות פעמים ביום. כשעמדנו בתור, כשחיכינו לרמזור, כשחיכינו במסעדה לחבר לא היה אז מכשיר לטמון בו את הראש. היה שעמום וכתוצאה ממנו נוצרה בהייה כברירת מחדל , עשרות פעמים ביום.
אבל מאז 2009, כשהסמארטפון הפך לנחלתם של מרבית עובדי הידע בעולם, הבהייה כבר הפכה לעניין נדיר ונשכחה. הגיע הזמן להחזיר אותה באופן מכוון לסט הכלים של עובד ידע בכל חברה, כמשימה מקדמת עבודה לכל דבר.
למה בהייה כל כך חשובה?
הרעיונות הכי יצירתיים, הכי מקדמים, הדימיון, התובנות, הפיצוחים, רגעי האהה, "האסימונים שנופלים", חיבורים בין מידעים שמקדמים את הפיתוח האישי והעיסקי שלנו, כל אלה מגיעים אלינו רק כאשר אנחנו לא מחוברים למסכים.
בהייה היא פעולה שעד 2009 ביצעה האנושות באופן טבעי עשרות פעמים ביום. למשל, כשעמדנו בתור, כשחיכינו לרמזור, כשחיכינו במסעדה לחבר, לא היה לנו אז מכשיר לטמון בו את הראש
הסיבה המדעית לכך טמונה באונה הקדמית מעל המצח, שבה מתבצע התהליך האופטימלי של עיבוד מידע, שנקרא Default Mode. התהליך הזה של עיבוד מידע אינטנסיבי, שמוביל לתובנות, רעיונות ופיצוחים, נכנס ל-100% פעילות אך ורק במצב של בהייה.
כולנו מכירים את זה מחווית המקלחת, יוצאים ממנה עם אינספור רעיונות ותובנות ועכשיו רק צריך ללכוד אותם מהר לפני שיעלמו.
הגיע הזמן להביא את האיכות המחשבתית של המקלחת אל תוך חיי היום יום של המשרד.
להמחשה, כשעובד ידע נתקל בבעיה שאותה הוא לא יודע לפתור מייד, הדבר שיקדם אותו אל עבר פיצוח הבעיה יהיה דווקא לצאת מסביבת העבודה: להתנתק מהמסך, להסיר ידיים מהמקלדת, ללכת החוצה אם הוא עובד בבית, או לפינה במשרד, במטרה לאפשר למוחו הקודח לנוח ולבהות. אפשר לבהות בקיר, לבהות מחלון המשרד, לבהות בעוברים ושבים במשרד, רק לא לבהות לתוך מסך.
אז איך בהייה מקדמת פריון וקיצור שבוע עבודה?
אם משכילים לייצר מנגנון של היזון חוזר.
הזנה חוזרת היא תהליך שמתרחש בין העולם הפיזי לדיגיטלי.
בעולם הפיזי דברים מתבהרים לנו מחוץ לשעות העבודה ומשמשים אותנו כשאנחנו חוזרים לעבודה, שמתבצעת ברובה המוחלט במרחב הדיגיטלי.
אם נשכיל להתייחס לעולם האון ליין כזמן ביצוע (execution) בלבד ונתייחס לעולם האוף-ליין כזמן חשיבה אסטרטגי שמזין חזרה את עולם האון ליין, אזי כל בעיה במוצר, בפיתוח העסקי, במכירות, בגדילה – כדאי לנסות להניח לה לרגע, לאפשר ליום-יומיים של חשיבה לא מהונדסת לא מתוכננת וללא מסכים, להביא אלינו רעיונות ותובנות מקצרי זמן על השאלה כיצד לפתור אותה.
ואז מה יקרה?
פתאום נגלה, שכשהלכנו להצגה או לסרט, נאמר על ידי אחד השחקנים משפט שהדהד לנו בעיה כלשהי מהעבודה ובעצם קיבלנו פה רעיון יצירתי ואופציונלי כיצד לפתור אותה. זה ימשיך לקרות בכל מקום, בהליכה, בים, עם חברים, עם המשפחה וכמובן גם כשנהיה לגמרי לבד. כל עוד לא נהיה מול המסכים יבואו אלינו הדברים.
סטיב ג'ובס בעצמו הודה, שכל הנדסת המשתמש של מוצרי אפל הגיעו אליו. צריך רק לאפשר לדברים להגיע והם מגיעים. הוא היה משתמש במדיטציה כדי לקבל רעיונות. אמנם במדיטציה יש ניסיון להשקיט את המחשבות, ובבהייה להיפך – לאפשר למחשבות להתרוצץ באופן חופשי, אבל התפיסה היא אותה תפיסה.
יש ידע שזמין לנו אם רק נאפשר להומניות שבנו להכניס אותו פנימה.
הזנה חוזרת היא תהליך שמתרחש בין העולם הפיזי לדיגיטלי. בעולם הפיזי דברים מתבהרים לנו מחוץ לשעות העבודה ומשמשים אותנו כשאנחנו חוזרים לעבודה, שמתבצעת במרחב הדיגיטלי
איך מייצרים מנגנון היזון?
מבינים שמול המסכים אנחנו צורכים כמויות חולניות של מידע, שאבולוציונית אנחנו רחוקים מאד מכל מסוגלות להכיל את כמויות המידע. לכן בוחרים 2-3 הזדמנויות ביום שבהן לא נבחר מיד למלא את הראש בעוד קלט (לא נשקע לתוך פיד כלשהוא בנייד) אלא נבחר לאפשר למוח לעשות עיבוד במטרה לייצר לנו פתרונות מקצרי דרך.
כדי להשתמש בטכניקת הבהייה לטובת עליה בפריון העובדים ופתרון בעיות בחברה, צריך לייצר מנגנון היזון. לכן:
- להחזיק לידנו בכל זמן כלי לכידה שילכוד את כל הרעיונות והתובנות שעולים בזמן הבהייה. אם ננסה לשמור אותם בזיכרון, נפגע בפעילות של האונה הקידמית בזמן שהיא מעבדת מידע כך שהיא תעבוד על פחות מ100% ולכן קריטי שלא נפעיל את חיווטי הזיכרון.
- לבחור כלי לכידה שלא דורש יותר מ-2 הקלקות (פתיחה, לכידה, שליחה), בדר"כ בצורה של וידג'ט או כפתור מרחף. יש אינספור אפשרויות דיגיטליות זמינות בכלי מיקרוסופט, גוגל ואחרים.
- להשתמש בטיימר בנייד כדי שנוכל לבהות בלי לחשוש שנאחר לשום מקום.
דוגמה לכלי לכידה: וידג'ט שהופך פתק לאימייל, לחיצה אחת ממסך הבית:
לסיכום
יש היום שפע של כלי ווב, אוטומציות ותהליכים טכניים שניתן ליישם לכל תפקיד בכל חברה כדי להקל על עובדי הידע את יום העבודה. אבל זה לבדו לא מספיק. צריך לאפשר לעובדים זמן יצירה.
יש היום שפע כלי ווב ותהליכים טכניים שניתן ליישם לכל תפקיד בכל חברה, כדי להקל על עובדי הידע את יום העבודה. אבל זה לבדו לא מספיק. צריך לאפשר לעובדים זמן יצירה
גם חברת סטרטאפ קטנה, אם תשכיל לתת ימי מנוחה אבל תבקש מהעובדים ללכוד את כל הרעיונות שעולים כשהם לא בעבודה, תגלה מהר מאד שהיא מוצאת אינספור דרכים להיות תחרותית יותר, לפתח מוצר טוב יותר, להגדיל קהלים או שווקים – רק כי היא אפשרה לעובדים להיכנס לאותו אזור יצירתי במוח שמביא להם פיצוחים, Hacks, רעיונות ותובנות איך לעשות דברים טוב יותר, חכם יותר, מדויק יותר.
מנכ"ל שיבין שאם מייצרים מנגנון של הזנה חוזרת בין זמן המנוחה של העובדים לבין זמן העבודה, יוכל להיות רגוע ושלו כי גם בזמן שהעובדים לא במשרד הם ממשיכים לעבוד עבורו, במוחם, כל הזמן.
מנהלים לרוב מסתכלים על ימי החופשה של העובדים כהטבה, אבל נכון יותר להסתכל עליהם כהשקעה. השקעה בפיתוח העסקי, בשיפור המוצר, בהגדלת מכירות של חברה.
אם נבין שהזמן מחוץ למסך ולמשרד מזין אותנו בידע, כלים ושיטות שמקדמים את מטרותינו בחיים ובעבודה, אז בשום פנים ואופן הוא לא זמן מבוזבז או נהנתני.
יותר פנאי = יותר תפוקה.
אז נתקלתם בבעיה בעבודה?
הסירו ידיים מהמקלדת. סובבו את הכסא וגבכם אל המסך, בהו בקיר, בחלון, בדלת הכניסה.
אם נבין שהזמן מחוץ למסך ולמשרד מזין אותנו בידע, כלים ושיטות שמקדמים את מטרותינו בחיים ובעבודה, אז הוא ודאי לא זמן מבוזבז או נהנתני. יותר פנאי = יותר תפוקה
אם יעבור הבוס בדיוק ברגע הזה ויתהה: "מה קורה, לא עובדים היום?", תתכבדו לומר לו: "אני היחיד שעושה פה משהו בשבילך, מפעיל את כל המוח הנפלא שלי לפתירת הבעיות שלך".
בת-חן גרינברג היא אזרחית מודאגת ויזמת ותיקה. בימים מרצה ומייעצת לחברות טכנולוגיה על התייעלות עובדי ידע, מניעת שחיקה וניהול זמן חכם בעידן המידע, ובלילות נלחמת בשחיתות ציבורית בכל דרך אפשרית. מאמינה שאם כל אזרח במדינה ישקיע אחוז אחד בלבד מזמנו לטובתה, אז נהיה באמת עם סגולה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו