ספרו של ד"ר מיכאל מירו, "החברה האזרחית: בית ספר לפוליטיקה" (הוצאת רסלינג, 2021) בוחן את היחסים בין חברה אזרחית לשלטון בישראל, על רקע היחלשות המערכת הפוליטית בעשורים האחרונים. היחלשות זו מתאפיינת בדעיכת האידיאולוגיות ובהתרופפות הקשר לאזרחים, שהולידו הלך רוח ציבורי של "אנטי לפוליטיקה" מחד, ומאידך התעוררות פעילות אזרחית מאורגנת ענפה.
בעידן בו הדמוקרטיה כבר אינה מובנת מאליה, מירו מראה שהחברה האזרחית מהווה כיום כלי מרכזי להשפעת אזרחים. הוא מבקר את הזירה הפוליטית, אך גם מאתגר את התדמית הטהרנית של החברה האזרחית, תוך שהוא מציג דוגמאות קונקרטיות וראיונות משתי הזירות.
ד"ר זהר מיכאלי, מרחובות, הוא חוקר עצמאי. כתביו עוסקים בפילוסופיית דת מודרנית ובתיאוריה פוליטית. מחבר "אנרכיה קדושה" (רסלינג 2020), ו-"Man Confronts Himself Alone" (Wipf & Stock 2024)
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומעבר להבחנות המחקריות המשכנעות של ד"ר מיכאל מירו לגבי "המרכול האזרחי", אני רוצה להביע הערכה עמוקה לאופן שבו הספר חושף בפנינו את הדינמיקה שבין החברה האזרחית לבין מוסדות השלטון בישראל – מציאות תובעת, מורכבת וחד־משמעית .
אציין במיוחד את יכולתו של מירו לא רק לתאר תופעות, אלא גם להציע מודלים מעשיים — כמו מודל המשולש בין החברה, השלטון והגופים המשאווקים אידיאולוגיה — שהופכים את הספר לכלי משמעותי להבנת ההשפעה האזרחית הפוליטית .
ברמה האישית, התרשמתי במיוחד מרמת הדיוק והכנות שמאפיינת את כתיבתו — לא מייפה את המציאות, לא מקצינה את הטיעונים, אלא מציגה תמונה מורכבת ואמיתית של הזירה האזרחית בישראל.
ולבסוף, אני רואה בספר הזה לא רק סקירה או קריאה אתית אלא קריאה לפעולה: הוא מזמין אותנו לחשוב מחדש על ערך הדמוקרטיה, על חיוניותה ועל הדרך בה החברה האזרחית יכולה לתרום לחוסנה.
בהערכה ובברכה מנשה בן יוסף