1
ארגון הבריאות העולמי ציין השבוע את No Tobacco Day. אולי בגלל שהמסרים על הנזקים הבריאותיים של העישון – נכונים ככל שיהיו – סובלים משחיקת יתר ודעיכה באפקטיביות, הוחלט השנה לשים דגש על ההשלכות הסביבתיות של תעשיית הטבק והחיבה האנושית לעישון.
מדובר במספרים בקנה מידה שלאדם הסביר קשה להבין את משמעותם: תעשיית הטבק צורכת מדי שנה 22 מיליארד ליטר מים, פולטת לאטמוספרה 84 מיליון טונות של פחמן דו-חמצני, גורמת לכריתתם של 600 מיליון עצים ושולטת ב-3.5 מיליון דונם של אדמה חקלאית. 90% מתעשיית הטבק מתקיימת במדינות שבהן הקרקע הזו נחוצה מאוד כדי לגדל מזון לאוכלוסייה.
תעשיית הטבק צורכת מדי שנה 22 מיליארד ליטר מים, פולטת לאטמוספרה 84 מיליון טונות של פחמן דו-חמצני, גורמת לכריתתם של 600 מיליון עצים ושולטת ב-3.5 מיליון דונם של אדמה חקלאית
כמעט לכל פעילות אנושית יש מחיר סביבתי, אבל דומה שזו דוגמה מובהקת לכך שאנחנו מתעקשים להשמיד את עצמנו ואת הפלנטה, מה שיבוא קודם.
בישראל לא מגדלים טבק. המעשנים בישראל הם צרכני קצה וההקשר הסביבתי המיידי נגזר ממה שנותר מהסיגריה בגמר השימוש – בדל הסיגריה.
הבדלים הם כתם עיוור בתודעה הישראלית. גם אנשים שלעולם לא יטנפו את המרחב הציבורי וילכו דקות ארוכות עם עטיפה של מסטיק ביד עד שיגיעו לפח אשפה, משליכים מבלי משים את הבדל בתום העישון ומועכים אותו עם הנעל.
משום מה הבדל לא נצרב בתודעה כפסולת, וכך המרחב הציבורי ורחובות הערים משמשים כמאפרה. ברוב המקרים לא מדובר בזדון או בזלזול – אלא בחוסר מודעות.
לפי האגודה למלחמה בסרטן, מדי שנה מושלכים בישראל 6 מיליארד בדלי סיגריות (בעולם – 4.5 טריליון). לא ברור כמה מתוכם מושלכים למקומות רגישים כמו מקווי מים, שטחי טבע פתוחים או חופי ים, אבל די באחוז מזערי כדי לייצר זיהום סביבתי בהיקף אדיר.
מדי שנה מושלכים בישראל 6 מיליארד בדלי סיגריות. לא ברור כמה מתוכם מושלכים למקומות רגישים כמו מקווי מים, שטחי טבע פתוחים או חופי ים, אבל די באחוז מזערי כדי לייצר זיהום סביבתי בהיקף אדיר
בבדל סיגריה ממוצע יש כמה אלפי סוגים של רעלים וזמן ההתכלות שלו יכול להגיע ל-15 שנה שבמהלכן הוא יפריש את הרעלים הללו לקרקע, למי התהום ולאוויר.
המפגש התכוף ביותר עם מפגע הבדלים מתרחש בחופי הים, שבהם הבדלים נטמנים בחול וממתינים לילדים שמגיעים לבנות ארמון. במדינות רבות בעולם וגם בישראל ניסו למצוא פתרונות לבעיה הזו, בדמות חלוקת מאפרות מאולתרות בכניסה לחוף או מסעות הסברה, אבל קשה לומר שנרשמו הצלחות מסחררות.
איך אמר לי חבר מעשן? "קודם נראה שמצליחים לנקות את החופים מפלסטיק, אחר כך נדבר על הסיגריות".
2
יותר מ-35 אלף ישראליות וישראלים כבר השיבו לסקר של משרד התחבורה, שמזמין את הציבור לדווח על הרגלי השימוש שלו בתחבורה הציבורית ולהציע רעיונות לשיפור. 35 אלף משיבים בשבוע זה מספר מרשים למדי. הסקר יהיה פתוח עוד כ-10 ימים (עד ה-14 ביוני), ונראה שהיעד שאנשי משרד התחבורה הציבו לעצמם – 50 אלף משיבים – בהחלט בטווח השגה.
35 אלף משיבים בשבוע זה מספר מרשים למדי. הסקר יהיה פתוח עוד כ-10 ימים (עד ה-14 ביוני), ונראה שהיעד שאנשי משרד התחבורה הציבו לעצמם – 50 אלף משיבים – בהחלט בטווח השגה
כבר שנים יש תחושה שמשרד התחבורה מעצב את פני התחבורה הציבורית ומפת האוטובוסים בלי שהוא באמת יודע למה זקוק הציבור. סקרי ביקושים נערכו בעיקר על גבי הקווים עצמם, אבל במקרים רבים האוטובוס ריק משום שהמסלול שלו לא יעיל או שהאיחורים והביטולים גרמו לנוסעים להתייאש. כשהסקר נערך בקרב מי שנמצא באוטובוס קולם של הרבים שלא נמצאים שם – נתח גדול מהמשתמשים הפוטנציאליים – לא נשמע.
הסקר, שהושק בשבוע שעבר, בביצוע חברת שיתוף הציבור Raizit, הוא ניסיון אמיתי, כמעט ראשון, להבין מה הציבור באמת צריך ורוצה. מפילוח הפרופיל של המשיבים עד כה עולה שמדובר במעט יותר נשים (52%) מגברים – לא מפתיע, בהתחשב בכך שנשים נוטות יותר להשתמש בתחבורה ציבורית.
נתון מפתיע ואף מעודד קשור לגילם של המשיבים – 54% הם בטווח הגילאים שבין 19 ל-34. משמעות אפשרית: הצעירים של היום לא ממהרים לקנות מכונית, ואם התחבורה הציבורית תספק את צרכיהם, הם עשויים להישאר בה.
נתון מפתיע ואף מעודד קשור לגילם של המשיבים – 54% הם בין 19 ל-34. משמעות אפשרית: הצעירים של היום לא ממהרים לקנות מכונית, ואם התחבורה הציבורית תספק את צרכיהם, הם עשויים להישאר בה
עוד נתון מעניין: ל-34% מהמשיבים אין מכונית במשק הבית. לישראלים שיש בבעלותם מכונית קשה לדמיין את החיים בלי הרכב הפרטי; ובכן, אלה הם חייהם של שליש מהמשיבים לסקר של משרד התחבורה. לפי הלמ"ס, אגב, זה משקף גם את הנתון הכללי באוכלוסייה.
האתגר הגדול יונח לפתחם של אנשי משרד התחבורה ושל החברה המבצעת ביום שאחרי הסקר. חלק משמעותי מהסקר מורכב משאלות פתוחות כגון "ציינ/י שתי דוגמאות לשיפורים שניתן לעשות במערך התחבורה במקום מגוריך", או "כיצד ניתן להנעים את חווית הנסיעה שלך באופן מיידי? (לדוגמה – תיקון ספסל בתחנת אוטובוס)". על כל שאלה כזו ניתן להשיב במספר שורות.
לעבד טקסטים פתוחים בהיקף כזה זו משימה לא פשוטה. כדי לנתח, לפלח ולגזור מסקנות אופרטיביות – עד רמת הספסל בתחנה – תידרש עבודת נמלים ויכולת ביצוע מהסוג שקשה לומר שאפיינה את משרד התחבורה עד היום.
ההשתתפות הערה בסקר היא הבעת אמון מעט מפתיעה מצד הציבור, בהתחשב בחשדנות שמאפיינת את היחס של הישראלים לרשויות בכלל ולתחבורה הציבורית בפרט. ייתכן שהיא מעידה על כך שהנוסעים המתוסכלים רק חיכו לרגע שמישהו סוף סוף יתעניין במה שיש להם לומר.
וזה בדיוק המלכוד: אם רבבות הנוסעים שהציגו משאלות וצרכים לא יראו שינוי במציאות, ואם יאלצו להמשיך להמתין על אותו ספסל מטאפורי שבור בתחנה לאוטובוס שלא יגיע, הנזק והפגיעה באמון יהיו מהסוג שקשה לתקן.
אם רבבות הנוסעים שהציגו משאלות וצרכים לא יראו שינוי במציאות, ואם יאלצו להמשיך להמתין על אותו ספסל מטאפורי שבור בתחנה לאוטובוס שלא יגיע, הנזק והפגיעה באמון יהיו מהסוג שקשה לתקן
3
אי שם ב-2019, כשקורונה הייתה רק סוג של בירה, פרסמה עיריית תל אביב הודעה חגיגית על הוצאת החד"פים מגני הילדים והצהרונים של בתי הספר.
לפני כשנה וחצי, עדיין בתוך הקדנציה של גילה גמליאל במשרד להגנת הסביבה, הודיע המשרד כי הוא מקצה עשרות מיליוני שקלים לרכישת מדיחים לגני ילדים ברחבי הארץ. המדיחים יאפשרו להמיר את החד"פים בכלים רב-פעמיים בלי להפוך את הגננות לשוטפות כלים במשרה מלאה.
ההצהרות היו מבטיחות, אבל הביצוע התעכב. השנים חלפו וכלי הפלסטיק נשארו. הורים רבים של ילדי גן בתל אביב פנו פעם אחר פעם לגננת ושאלו מה עם המדיח ואיפה הכלים הרב-פעמיים ונתקלו במשיכת כתף.
אבל עכשיו זה סוף סוף קורה. בעיריית תל אביב תולים את העיכוב בעיקר בקורונה, שכן בשלבים הראשונים חששו במשרד הבריאות שהיא עוברת במגע ואסרו על מעבר לכלים רב-פעמיים. במשרד להגנת הסביבה מסבירים שמדובר בהליכים שדורשים זמן – הגשת קולות קוראים, אישור תקציב וכו'.
בכל מקרה, נכון להיום ב-150 גנים בתל אביב כבר הוכנסו מדיחים והוצאו החד"פים, והעירייה מתחייבת שעד תחילת שנת הלימודים יצטרפו אליהם 368 גנים נוספים, כך שבכל הגנים בעיר לא תישאר אפילו צלחת פלסטיק אחת לרפואה. תלמידי כיתות א'-ג' יקבלו ערכת כלים רב-פעמית שתילקח כל יום הביתה לשטיפה, וחסל סדר החד"פים גם שם.
נכון להיום ב-150 גנים בתל אביב הוכנסו מדיחים והוצאו החד"פים, והעירייה מתחייבת שעד תחילת שנת הלימודים יצטרפו אליהם 368 גנים נוספים, כך שבכל הגנים בעיר לא תישאר אפילו צלחת פלסטיק אחת לרפואה
אם מצרפים גם את ההחלטה הטרייה של רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה למנוע הכנסת חד"פים לשמורות הטבע והגנים הלאומיים (כמקובל במדינות רבות במערב), אפשר לסכם שזה היה שבוע לא רע למאבק בפלסטיק בישראל.
4
היינו כחולמים. לפני כשלושה חודשים סיפרתי כאן על ג'מיל אמין, תושב עין מאהל שבגליל, שבשנים האחרונות צמח מול חלונו הר פסולת ענק במשבצת שטח ריקה שהייתה אמורה להיות גינה ציבורית. הפניות והתחינות לראש המועצה הגיעו מהמשרד להגנת הסביבה, מהתקשורת, מג'מיל עצמו – לשווא. ההר הלך ותפח, ראש המועצה נעלם, ולא נראה שמשהו עומד להשתנות.
מתברר שאסור לאבד תקווה. בשעת בוקר מוקדמת של השבת שעברה, ג'מיל התעורר לקול נהמת טרקטורים וכלים כבדים. הוא הציץ מהחלון, שפשף את העיניים פעם ועוד פעם, וראה איך הדחפורים מפנים את הר הפסולת. עד הצהריים הוא כבר לא היה שם.
בשעת בוקר של השבת שעברה, ג'מיל התעורר לקול נהמת טרקטורים וכלים כבדים. הוא הציץ מהחלון, שפשף את העיניים פעם ועוד פעם, וראה איך הדחפורים מפנים את הר הפסולת. עד הצהריים הוא כבר לא היה שם
לאחר שהפסולת סולקה, התברר שמתחת לערימות האשפה הסתתרו כמה עצים. גם ראש המועצה הפציע לפתע ושלח לג'מיל מסרון ברכה. לא ברור מה גרם לתפנית הפתאומית, אבל כנראה לעובדה שתוקף צו הניקוי שהמשרד להגנת הסביבה הוציא למועצה פג ב-1 ביוני יש קשר לעניין.
עכשיו נותר רק לוודא שהשלכת הפסולת לא תתחדש. בינתיים, ג'מיל יכול לפתוח חלון, להתענג על הנוף ולהיות מרוצה מהשיעור שלימד את כולם: גם כשכל המערכות מסביב לא מתפקדות, אזרח אחד אכפתי ונחוש יכול להזיז הרים – אפילו הרים של פסולת.
5
זאבים בדרך כלל משתדלים לשמור מרחק מבני אדם, ולכן משפחת זאבים שמתמקמת במאורה בלב פרדס לימונים היא לא מחזה נפוץ.
אחרי שחקלאי מהנגב המערבי דיווח לאנשי רשות הטבע והגנים על האורחים המפתיעים בחלקה שלו, הפקח מורן בקיש והמתנדב ינאי בונה הציבו שם מצלמות שתיעדו חיים משפחתיים תוססים: אמא, אבא ולא פחות מ-7 גורים.
החקלאי הסכים לדחות את הגיזום המתוכנן כדי לא להפר את שלוות הזאבים, שכנראה כבר מרגישים בבית: באחד הסרטונים מתועד אבי המשפחה כשהוא משתין על עץ בפרדס כדי לסמן טריטוריה, משל היה כלב בטיול היומי בדיזנגוף.
החקלאי הסכים לדחות את הגיזום המתוכנן כדי לא להפר את שלוות הזאבים, שכנראה כבר מרגישים בבית: באחד הסרטונים מתועד אבי המשפחה כשהוא משתין על עץ בפרדס כדי לסמן טריטוריה
משפחת הזאבים שהתמקמה בנגב המערבי (וידיאו: ינאי בונה, רשות הטבע והגנים)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו