אני לא חולק לרגע על כך שחזבאללה חלאות, ושהם מבצעים שטיפת מוח לצעירים בלבנון, ושזה גורם לריבוי שנאה שאין איך להילחם בה, והיא תמרר את חיינו לעוד זמן ממושך.
אבל יש בעיה: יש מי שמפתחים שנאה כזו בדיוק לא כי הם צפו בסדרה המצויירת של חזבאללה, אלא בגלל מה שאנחנו עושים. ובאופן קונקרטי: שתיים משלוש הדוגמאות שמובאות בכתבה הן לא המצאה של חזבאללה. הן קורות בשטח.
אחת היא ההריסות. יש נתונים שהתקבלו בבקשת חופש מידע מהמנהל האזרחי. בשנת 2024, האחרונה שעבורה היו נתונים, פלסטינים בשטח C הגישו 1,111 בקשות לאישורי בנייה. המינהל האזרחי אישר 3. במקביל, הוציאו 946 צווי הריסה, וביצעו 862. המספרים האלה חריגים – בשנים קודמות הרסו פחות, באזור של כ-200 עד 400 מבנים בשנה. אבל הפער העצום בין מספר הבקשות למספר האישורים לא חריג, הוא תמיד אחוזים בודדים. אפשר לקרוא לזה "מדיניות שנוייה במחלוקת", אבל השורה התחתונה היא שכשלא מאפשרים לבנות באופן חוקי ואז הורסים את מה שנבנה באופן לא חוקי זה יוצר שנאה כלפינו. לא נעים לראות בית נהרס. אצל המתנחלים כמובן התמונה שונה. בהתנחלויות מאשרים אלפי יחידות דיור חדשות כל שנה.
הדוגמה השנייה היא המעצרים. הרבה מהעימותים בין פלסטינים למתנחלים הם ביוזמה של המתנחלים. בשנים האחרונות הם הצליחו לגרש עשרות קהילות פלסטיניות על ידי התנכלות אלימה. והסיבה המרכזית להצלחה הזו היא שהצבא והמשטרה בצד שלהם. כשפלסטינים מזעיקים משטרה התוצאה השגרתית הוא שהם עצמם נעצרים ואילו המתנחלים שתקפו אותם אפילו לא נחקרים. בתקופה האחרונה, כשמתנחלים התחילו לתקוף גם פעילי שמאל יהודים, זה קורה גם להם. ושוב, כשרואים בעיניים שהמשטרה לצד מי שתוקף אותך, זה לא מפתיע אם מגיעים למסקנה ש"המערכת כולה שייכת ליהודי. תמיד." אני לא אומר שזה מצדיק אלימות וטרור מצידם. אבל זה לא חכם מצידנו לנהוג בצורה שמחזקת תפיסה כזו.
ויש גם את עניין החינוך אצלנו. זו תמימות לחשוב שאצלנו אין שטיפת מוח כנגד ערבים, שאין טיפוח של שנאה כלפיהם שיכולה להתפרץ כפעולות אלימות גם בלי הכוונה ופקודה מלמעלה. "מוות לערבים" היא לא קריאה נדירה. באחד העימותים מתנחל הסביר לפלסטיני במסיק ש"אנחנו בני האל, ואתם הערבים העבדים שלנו".
טיפוח השנאה הוא ללא ספק הדלק של הסכסוך. חשוב להתריע על הפעולות ה"חינוכיות" של חזבאללה ולפעול נגדן. אבל חשוב לא פחות גם לקחת אחריות על מה שאנחנו עצמינו עושים.