טלטלה משפטית, פוליטית וחברתית בארה"ב, מאז פורסם פסק דינו של בית המשפט העליון בארה"ב, שהפך ברוב של שישה נגד שלושה את פסק הדין רו נגד וייד, וביטל את ההגנה החוקתית על ביצוע הפלות. אשד המילים על שלל ההיבטים וההשלכות של פסק הדין המטלטל, שניתן ביום שישי האחרון, עדיין נכתב ברגעים אלה ממש.
מוקדם מדי לנתח את מכלול ההשלכות הצפויות של פסק הדין הזה, על הפוליטיקה האמריקאית, החברה האמריקאית, היחס כלפי בית המשפט העליון שהולך ומאבד קרדיט ולגיטימציה, ואולי אף על מעמדה של ארה"ב כאומה מובילה ומתקדמת על פני הגלובוס.
מפתה גם לערוך השוואות בין פסק הדין הזה והאופן שבו הוא מקרין על בית המשפט העליון האמריקאי, לבין מצבו של בית המשפט העליון בישראל. גם בהקשר הזה – עדיין מוקדם ונמהר יהיה לעשות זאת.
מפתה לערוך השוואות בין פסק הדין הזה והאופן שבו הוא מקרין על בית המשפט העליון האמריקאי, לבין מצבו של בית המשפט העליון בישראל. גם בהקשר הזה – עדיין מוקדם ונמהר יהיה לעשות זאת
עם זאת, ניתן להצביע כבר עכשיו של שתי מסקנות ראשונות הנוגעות לתקפות ההשוואה בין המהלך שביצע בית המשפט העליון האמריקאי, לבין מהלך אפשרי דומה בישראל. מסקנה אחת שוללת את ההשוואה בין שני המוסדות, והאחרת – דווקא מחברת קו אפשרי בין השניים.
להבדיל מישראל, הפסיקה בארה"ב היא סוף פסוק
פסק הדין של העליון האמריקאי בעניין דובס נגד ג'קסון הוא פסק דין שעניינו פרשנות חוקתית. דהיינו, השופטים מעיינים בסעיפי החוקה האמריקאית כדי לקבוע האם זכות כלשהי, שנחשבה עד עכשיו כזוכה להגנה חוקתית, היא אמנם כזו.
בפסק הדין הדרמטי הזה, בית המשפט החליט להפוך את רו נגד וייד, שנחשב לחלק אינטגרלי ויסודי מהתפיסה החוקתית האמריקאית בחמשת העשורים האחרונים, מאז ניתן ב-1973.
פירושה של הגנה חוקתית כזו, היא ששום גורם מחוקק – לא הקונגרס, ובוודאי לא אף גוף מחוקק באף אחת מהמדינות בארה"ב – אינו רשאי לחוקק חוקים שיפגעו באותה זכות חוקתית.
כעת, משנקבע כי הזכות להפלות אינה מוגנת בחוקה האמריקאית, ניתן היתר למחוקקים לחוקק חוקים שיגבילו – ואולי אף יאסרו לחלוטין – את הזכות להפלות. חוקים כאלה בדיוק, שנחקקו במיסיסיפי, טקסס ובמדינות אחרות – נכנסו ביום שישי לתוקף, לאחר שהושעו עד למתן פסק הדין.
כעת, משנקבע כי הזכות להפלות אינה מוגנת בחוקה האמריקאית, ניתן היתר למחוקקים לחוקק חוקים שיגבילו – ואולי אף יאסרו לחלוטין – את הזכות להפלות
בית המשפט העליון האמריקאי איננו המוסד היחיד הרשאי לפרש את החוקה: זאת רשאים לעשות גם בתי המשפט המדינתיים, וגם בתי המשפט הפדרליים הנמוכים יותר. אולם משניתנה פסיקתו של העליון האמריקאי – היא מחייבת את כל הערכאות השיפוטיות בארה"ב. מעל פסק דינו של העליון אין כלום. גם הקונגרס – בית הנבחרים והסנאט – אינו רשאי לפעול בניגוד לפסק הדין.
משניתנה פסיקתו של העליון האמריקאי – היא מחייבת את כל הערכאות השיפוטיות בארה"ב. מעל פסק דינו של העליון אין כלום. גם הקונגרס – בית הנבחרים והסנאט – אינו רשאי לפעול בניגוד לפסק הדין
מי שאינו מרוצה מפסק דין דובס, ומבקש לפעול באופן אפקטיבי נגדו, יכול לעשות שני דברים:
- להביא פרשה נוספת באותו נושא אל פתחו של בית המשפט העליון, ולקוות שהפעם פסק הדין יהיה הפוך – מה שבוודאי לא סביר בהרכבו הנוכחי של העליון האמריקאי, ועתידות לחלוף שנים לא מעטות עד שההרכב ישתנה באופן שיהפוך את התרחיש הזה לסביר;
- ליזום שינוי חוקתי, דהיינו להכניס תיקון לחוקה עצמה, שיעגן באופן מפורש את הזכות להפלות. הפרוצדורה של שינוי חוקה בארה"ב כה קשה, עד שהכנסת תיקון לחוקה היא למעשה משימה בלתי אפשרית, ובוודאי בנושא הזה ובהינתן הקרע העמוק בין רפובליקאים לדמוקרטים בנושא הזה.
זהו מצב שבו, דה פקטו, לבית המשפט העליון נתונה המילה האחרונה, ואין שום אפשרות ריאלית לשנות זאת.
![מפגינות נגד הפלות מחוץ לבית המשפט העליון בארה"ב, 24 ביוני 2022 (צילום: AP Photo/Jose Luis Magana)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/06/AP22175549905368-1024x640.jpg "מפגינות נגד הפלות מחוץ לבית המשפט העליון בארה"ב, 24 ביוני 2022 (צילום: AP Photo/Jose Luis Magana)")
אוקיינוס שלם שורר בין ארה"ב לישראל בהקשר הזה. אין בישראל שום סיטואציה שבה בית המשפט העליון ייתן פסק דין מעורר מחלוקת, שייתפס כמילה האחרונה באותו נושא, באופן שאינו ניתן לערעור או למאבק. להבדיל מארה"ב, בישראל הכנסת חובשת על ראשה הן את כובעה כרשות המחוקקת (חוקים רגילים) והן את כובע הרשות המכוננת (חוקי יסוד או חוקה).
כל פסק דין של העליון שאינו מוצא חן בעיני הכנסת – לכנסת יש כוח להפוך אותו באמצעות חקיקה, או באמצעות חקיקת יסוד, או באמצעות חקיקת יסוד שתצמצם את עצם סמכותו לפסוק בנושא.
כל פסק דין של העליון שאינו מוצא חן בעיני הכנסת – לכנסת יש כוח להפוך אותו באמצעות חקיקה, או באמצעות חקיקת יסוד, או באמצעות חקיקת יסוד שתצמצם את עצם סמכותו לפסוק בנושא
לכן, מגמה של הצטברות זעם ציבורי כלפי בית המשפט העליון, בשל פסק דין שנתן והמרתיח ציבורים שלמים החשים שאין להם כל יכולת להיאבק בו – היא מגמה שעשויה להתרחש בארה"ב, אך לא בישראל. אנחנו חיים במציאות משפטית שונה לגמרי, ללא חוקה שלמה ומשוריינת, וזה הבדל של שמיים וארץ.
גם בישראל לא תמיד מקפידים על ריסון שיפוטי
המסקנה השנייה היא על אודות מהלכם של חמישה משישה שופטי הרוב בפסק הדין דובס. פסק הדין שלהם תויג בטעות כשמרני, וככזה זכה לחיבוקים וקריאות צהלה מצד גורמי ימין בישראל, החוגגים כביכול את השמרנות השיפוטית. אין דבר רחוק יותר מן האמת. פסק דינם של שופטי הרוב בעניין דובס כלל איננו שמרני אלא אולטרה-אקטיביסטי ורגרסיבי.
כפי שהסביר נשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס, בדעת היחיד שפרסם – ושבה הוא מסכים אך ורק לשורה התחתונה בפסק דין הרוב שכתב השופט סמואל אליטו, אך לא לנימוקים של פסק דין – אחד העקרונות הבסיסיים שבהם מחויבים השופטים בעליון, ובוודאי בנושא מסוג כזה, הוא ריסון שיפוטי.
משמעותו של ריסון כזה היא שכאשר ניתן להכריע בתיק מסוים מבלי להרחיק לכת מעבר לדרוש – למשל לבטל הלכות משפטיות קודמות שהפכו חלק מ"משפט הארץ" – חובה על השופטים להימנע מלהרחיק לכת. מה שאפשר לפתור בצעד שיפוטי אחד, אסור ללכת עשרה צעדים כדי להגיע לתוצאה.
רוברטס מסכים עם דעת הרוב כי קו הגבול הרפואי, שממנו והלאה העובר הוא בר-קיימא מחוץ לרחם, ושהפך לקו גבול משפטי בפרשות רו וקייסי כמסמל את קצה המועד שבו רשאית אישה להחליט להפיל את עוברה, הוא קו גבול בלתי מחויב שניתן – ולדעת רוברטס אף ראוי – להזיז אותו. החוק של מדינת מיסיסיפי, שמבקש לאסור הפלות לאחר שבוע 15 להריון, הוא דוגמה להזזת אותו קו גבול. זה חוק סביר והגיוני מבחינתו של רוברטס.
רוברטס מסכים עם דעת הרוב כי קו הגבול הרפואי, שממנו והלאה העובר הוא בר-קיימא מחוץ לרחם הוא קו גבול בלתי מחויב שניתן – ולדעת רוברטס אף ראוי – להזיז אותו. אך ניתן היה לעשות זאת מבלי לבטל את רו
אך ניתן היה לעשות זאת מבלי לבטל את רו, דהיינו – מבלי להתנגש עם הקביעה השיפוטית הקנונית, שלפיה הזכות להפלה מעוגנת ומוגנת בחוקה האמריקאית. התנגשות שגובה מחיר כה כבד, אפילו בהיבט של האינטגריטי של השופטים עצמם, שעל מנת להגיע למסקנה זו צריכים לעבור דרך חישוקי אש מכבידים, כמו גישה אוריגינליסטית לפרשנות החוקה האמריקאית.
רוברטס מודה שהשופטים אינם מקפידים תמיד על הכלל הזה, המכתיב ריסון שיפוטי והימנעות מהכרעה בשאלות שאינן דרושות. הוא מסכים שיש מקרים שהם יוצאי דופן ומצדיקים אקטיביזם שיפוטי, אך לדעתו זהו אינו אחד המקרים האלה – מאחר שבית המשפט למעשה שולל זכות אדם חוקתית שבית המשפט עצמו הכיר בה בעבר שוב ושוב, בסדרה ארוכה של פסקי דין.
המסקנה המתבקשת היא שחמשת שופטי הרוב שלצד רוברטס נקטו גישה אקטיביסטית ביותר, שבה לא זו בלבד שהם פסקו את מה שלא נדרש מהם, ולא זו בלבד שבעשותם כך הם הלכו מעבר למה שמדינת מיסיסיפי עצמה ביקשה מהם בטיעוניה במסגרת התיק הזה, אלא שהם שללו זכות חוקתית שהוכרה ואושררה שוב ושוב בפסיקת בית המשפט העליון.
חמשת שופטי הרוב נקטו גישה אקטיביסטית ביותר, שבה לא זו בלבד שהם פסקו את מה שלא נדרש מהם, אלא שהם שללו זכות חוקתית שהוכרה ואושררה שוב ושוב בפסיקת בית המשפט העליון
מה יהא על כל אותם פסקי דין שניתנו בעניין הזכות להפלה בחמישים השנים האחרונות? האם כולם שגויים ועליהם להימחק מהספרים?
רגרסיביות שכזו מצד השופטים, תוך חוסר הגינות אינטלקטואלית הן באשר לעקרונות של פרשנות חוקתית, הן באשר לעקביות של פסיקת בית המשפט העליון לדורותיו, והן ביחס לזכות החוקתית עצמה והמידה שבה הייתה נוכחת בחקיקה ובפסיקה בארה"ב במאה ה-19, אז נחקק התיקון ה-14 לחוקה – בהחלט אפשרית גם בישראל.
למרבה הצער, ניצנים של אותו חוסר הגינות אינטלקטואלית, ניתן למצוא גם בפסקי דין של בית המשפט העליון שלנו. אם יש תמרור אזהרה בפסק דין דובס כלפי המצב הישראלי – זהו התמרור.
למרבה הצער, ניצנים של אותו חוסר הגינות אינטלקטואלית, ניתן למצוא גם בפסקי דין של בית המשפט העליון שלנו. אם יש תמרור אזהרה בפסק דין דובס כלפי המצב הישראלי – זהו התמרור
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו