אדרבא, שעניין ההפלות יהיה פוליטי

איור מהדיון בבית המשפט העליון בארצות הברית בדבר חוקיותו של החוק שהעבירה מיסיסיפי האוסר על הפלות אחרי השבוע ה-15 להיריון. 1 בדצמבר 2021 (צילום: Dana Verkouteren via AP)
Dana Verkouteren via AP
איור מהדיון בבית המשפט העליון בארצות הברית בדבר חוקיותו של החוק שהעבירה מיסיסיפי האוסר על הפלות אחרי השבוע ה-15 להיריון. 1 בדצמבר 2021

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 865 מילים
כל הזמן // יום שישי, 19 באוגוסט 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ליברמן: "די לפוליטיזציה והפופוליזם על גבי המורים"

ראשי המשותפת נפגשו ברמאללה עם ראש המודיעין הפלסטיני ● דיווח: בל"ד במגעים לצירוף העיתונאי גדעון לוי לרשימה ● הליך ההסגרה של שי אביטל יימשך שבועות ● פוליטיקאים מבכים את מותו של ראש העיר יבנה צבי גוב-ארי ● קרן ברק על היעדר נשים ברשימת הליכוד: "מצפה מנתניהו שיתערב" ● עתירה מערערת על תוצאות הפריימריז בליכוד: "להצעת נתניהו לשריונים נוספו 3,812 קולות"

עוד 38 עדכונים

צביקה פיק, הזמר הטווסי, היה כמעט מוחרם בקיבוצים

זה נראה כמעין סגירת מעגל: להקת הגבעטרון מגבע, נסיכת התרבות הקיבוצית, עושה מחווה למאסטרו צביקה פיק שהלך השבוע לעולמו. מחווה לאיש שנתפס בצעירותו כניגוד כמעט מושלם להוויית הקיבוצים ול"ארץ ישראל העובדת", כאליל נוער טווסי – מטורזן שמחבר ומבצע שירי פופ נחותים.

זה נראה כמעין סגירת מעגל: להקת הגבעטרון, נסיכת התרבות הקיבוצית, עושה מחווה למאסטרו שהלך השבוע לעולמו. מחווה לאיש שנתפס בצעירותו כניגוד כמעט מושלם להוויית הקיבוצים ול"ארץ ישראל העובדת"

ביום מותו הועלה לרשת על-ידי גל"צ וגלגל"צ שיר שביצעה להקת הגבעטרון – "מת אב ומת אלול". לפי אחד המשאלים זהו שירו האהוב ביותר.

את ההתייחסות לצביקה פיק כאל "גורם שלילי", המייצג התנגשות בין תרבויות, ממחיש בבוטות סיפור ההתחברות בינו לבין המשורר נתן יונתן מקיבוץ שריד. הסיפור פורסם באתר הספרייה הלאומית ב-23 לספטמבר 2021, לרגל יום הולדתו ה-98 של יונתן שנפטר בקיץ 2004 והיה המשורר המולחן ביותר בזמר העברי.

המפגש הראשון בין הטקסטים הנפלאים של יונתן והווירטואוזיות המוסיקלית של פיק התחולל ב-1976. דן אלמגור היה האחראי לשידוך. הוא הציע למשורר שצביקה פיק ילחין את שירו "השנים שעברו". לפי אלמגור, יונתן הקיבוצניק כמעט התחלחל. הוא החוויר ואמר "צביקה פיק? יזרקו אותנו מהקיבוץ!" לאחר ששמע את הניגון נחה דעתו. וכך נפתח השיר "השנים שעברו":

השנים שעברו בין אביב לענן
כבר חלפו ואינם. כבר חלפו ואינן.
אך שדה שנזרע בין ענן ואביב
מלבלב ומניב מלבלב ומניב.

אותו שיתוף פעולה ראשון בין המשורר והמלחין-זמר הכשיר את הקרקע להלחנת השיר "נאסף תשרי" אשר נבחר לימים כשיר הכי אהוב של צביקה פיק. פיק הלחין את השיר האלמותי בעקבות פנייתה של דליה הלר מ"קול ישראל", עורכת מצעד הפזמונים לשנת 1977.עם הצלחתו המרגשת של השיר נוצר קשר מיוחד בין המשורר והמלחין. "שנינו הרגשנו שיצרנו משהו גדול מהחיים" אמר צביקה פיק בראיון.

את ההתייחסות לצביקה פיק כאל "גורם שלילי", המייצג התנגשות בין תרבויות, ממחיש בבוטות סיפור ההתחברות בינו לבין המשורר נתן יונתן מקיבוץ שריד. לפי דן אלמגור, האחראי לשידוך, יונתן כמעט התחלחל

השיר פורסם לראשונה ב-1974, כשנה לאחר נפילת ליאור, בכורו של נתן יונתן, במלחמת יום הכיפורים. יונתן פתח בשורות הראשונות משירו של רבי שמואל הנגיד, מגדולי המשוררים העבריים בספרד של ימי הביניים. שמואל הנגיד שר על חילופי העונות ועל הצורך בחום אנושי בימי החורף הקרים. ומכאן הפליג נתן יונתן לשיר שכול על לכתו של ילדו שהלך לפני (ה)אב ונאסף אחרי תשרי, וכך נותרה מהקיץ "רק גחלת עמומה".

"בהתחלה", סיפר צביקה פיק בראיון, "לא התעמקתי במילים, ההלחנה זרמה די מהר. תוך כדי ההקלטה הבנתי שקורה פה משהו לא רגיל, משהו גדול מאוד". הנה השיר:

נאסף תשרי

מת אב ומת אלול ומת חומם
גם נאסף תשרי ומת עימם
רק נשארה גחלת עמומה
של אהבת הקיץ הגדומה.

אל מערת דוד השונמית
תצמיד את ירכיה הקרות
אל חום האבנים שעל קברו

מת אב ומת אלול…

וילד זר הולך ותר כמו שאול
את עקבותיו של אב ושל אלול
ובעמום הוא מחפש את הצלול.

לך ילד לך. אולי בסוף המערב
בין ים ליבשה, בין אב לסתיו
יאור שלך יאיר בין חטאיו.

מת אב ומת אלול…

חטאי האיש והאישה והנחש
חטאת דוד באוריה, כבשת הרש
ויונתן ויערת הדבש.

מת אב ומת אלול, הקיץ שב
סיפור שלך ילדי מתחיל עכשיו
עם כל הדבש והנחש והאישה.

מת אב ומת אלול…".

יש אומרים שהשיר הזה פרץ את דרכו של צביקה פיק אל לב הקונצנזוס. אבל התקבלותו בקיבוצים לא הייתה מהירה ומיידית. ההסתייגות מצביקה פיק נמשכה והתמידה גם בשנות השמונים.

יש אומרים שהשיר הזה פרץ את דרכו של צביקה פיק אל לב הקונצנזוס. אבל התקבלותו בקיבוצים לא הייתה מהירה ומיידית. ההסתייגות מצביקה פיק נמשכה והתמידה גם בשנות השמונים

כך, למשל, זכור לי שהוא לא נכלל ברשימת האמנים והמרצים המומלצים שהוצעו לקיבוצים בתיווכו של מדור המופעים במחלקת התרבות של תנועת הקיבוץ-הארצי. אחדים מקיבוצי השומר-הצעיר הזמינו את פיק ביוזמתם, בלי תיווכו של המדור. ההזמנה הפרטיזנית נראתה אז חריגה ונועזת למדי.

קיבוצניקים עדיין התקשו אז לחרוג מתפריט השירים שבו שלטו נעמי שמר, נחצ'ה היימן, סשה ארגוב וכיו"ב. המשיכו לדבוק ב"שירי ארץ-ישראל היפה", בנעימות רוסיות, שירי להקות צבאיות וכן שירי חלוציות ופטריוטיות אשר כונו באירוניה כלשהי "שירי סוכנות".

הקיבוצים ותנועות הנוער עדיין ניסו אז להתבצר בתוך בועה ולהישמר מרוחות פרצים של תרבות מערבית פופולרית. להימנע ממוזיקה קלה וחפה מאידיאולוגיה, מבלשים ומספרי סטלאגים, שנחשבו ל"ספרות זולה", מקולנוע הוליוודי ושאר מוצרי תרבות מהז'אנר הקל והקלוקל. צביקה פיק נתפס, כמובן, כמגלם מובהק של אותה תרבות שממנה הם ניסו להישמר.

הייתה זאת כמובן מלחמת מאסף אבודה. החומות נפלו בהדרגה. המחווה של להקת הגבעטרון למאסטרו אכן סוגרת מעגל.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 657 מילים

ששת ענקי התקשורת שסייעו לנרמל את היטלר

ענקי תקשורת כמו ויליאם רנדולף הרסט סייעו לעצב את דעת הקהל בארה"ב ובריטניה לטובת המשטר הנאצי ● ההיסטוריונית קתרין ס. אולמסטד מציגה בספרה החדשה, "ציר העיתונים", את הדרך שבה השפיעה התקשורת לפני מלחמת העולם השנייה על דעת הקהל ● "ברוני התקשורת לא רק מכרו חדשות – הם גם יצרו חדשות שיכלו להניב כסף"

עוד 1,536 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַמַּחֲנֶה הַמַּמְלַכְתִּי 145

במובן המילולי הפשוט ביותר, "מחנה" הוא ההפך מ"ממלכתיות". ממלכתיות היא מכילה ומקבלת, לפעמים שתלטנית קצת יותר מהנחוץ. "מחנה" הוא תמיד מפצל ולעומתי

עוד 962 מילים

למקרה שפיספסת

החלטת היועמ"שית שלא לחקור את הטענות כי מסמכי מדינה נגרסו בלשכת ראש הממשלה פורסמה לפני כשבוע, וככל הנראה הובילה להתפתחות שמשרד המשפטים לא ציפה לה ● האם הגיע מידע חדש בעניין, שעשוי לשנות את החלטת היועצת? אפשר רק לקוות ● הופעתו של השופט בדימוס חנן מלצר בוועדת הרווחה של הכנסת הייתה מעשה חריג ובלתי קולגיאלי ● ודור הטיקטוק הגיע לבג"ץ

עוד 1,646 מילים

המסע לסומליה להחזרת התקווה - פרק שלישי

תקציר הפרקים הקודמים: סומליה מדינה שסועה, חולה, מדממת ומורעבת במזרח אפריקה מנסה לשים קץ למלחמת אזרחים בת שנה. השלטון המקומי במוגדישו הבירה כושל באספקת מזון ותרופות למיליונים העקורים שנדדו לכיוון עיר הבירה בתקווה לארוחה מזינה.

התקשורת הבינלאומית מצליחה לעורר את דעת הקהל בעולם, ונשיא ארה"ב דאז ג׳ורג׳ וו. בוש מאשר לשלוח 20,000 חיילים אמריקאים לסומליה לאבטחת דרכי חלוקת המזון והוצאתם מהנמל כדי שיחולקו לנצרכים ולא לחמושים.

וכשכוחות אמריקאים עומדים להגיע באישון לילה מהים ומהאוויר – גם התקשורת האמריקאית מתגייסת לכיסוי התקשורתי. וכך אנחנו, הצוות הישראלי של רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC News, מגיעים לרציפי נמל מוגדישו בתחילת דצמבר 1992.

המשלחת הגדולה של NBC מגיעה למנחת מוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
המשלחת הגדולה של NBC מגיעה למנחת מוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

*  *  *

חצות ועדיין כלום לא קרה. לילה ארוך מחכה לנו. אנחנו תופסים תנומה על רציף הבטון. אני מחבק את התרמיל שמשמש כרית ביד אחת ובשנייה את המצלמה הקטנה, מצלמת הווידאו שלקחתי איתי למשימה. אני לא יכול שלא לחשוב על הסיטואציה המוזרה המתפתחת על רציף הנמל במוגדישו. הפעם האחרונה ששכבתי כך בחושך על אם הדרך הייתה בטירונות במחנה 80, 22 שנים קודם לכן.

חצות ועדיין כלום לא קרה. לילה ארוך מחכה לנו. אנחנו תופסים תנומה על רציף הבטון. אני מחבק את התרמיל שמשמש כרית ביד אחת ובשנייה את מצלמת הווידאו הקטנה שלקחתי איתי למשימה

וְאָז כְּשֶׁאַשְׁמֹרֶת תִּיכוֹנָה נוֹשֶׁקֶת לַשְּׁלִישִׁית, הַיָּרֵחַ שַׁקַּע וְהַחַמָּה עוֹד לֹא הֵנֵצָּה, הֵגִיחוּ הנַחָתִים האָמֵרִיקָאִים מֵהַיָּם. אנחנו מתעוררים מרעש גדול; רימוני הלם, פצצות תאורה, וצרחות של אנשי הכוחות המיוחדים: "don’t fucking move!"

שיט, הם נחתו מהים ואנחנו ישנו. אני מביט מסביב ולא רואה את הצוות שלי.

אני לוחץ על כפתור ההפעלה של מצלמת הווידאו הקטנה שצמודה אלי ומתחיל להנציח את המעמד. לא רואים כמעט כלום. רק צלליות לאור הירח. שומעים קולות. אנשי הקומנדו האמריקאי מופתעים לגלות שהצלליות השוכבות על הרציף הם עיתונאים זרים, עשרות מהם, שרק מחכים להזדמנות לצלם את הכוחות הנוחתים.

המרינס על החוף במוגדישו, 1992 (צילום: חנני רפופורט)
המרינס על החוף במוגדישו, 1992 (צילום: חנני רפופורט)

שוכב על הבטן, רגליים פסוקות, מחבק אלי את המצלמה כשאני מנסה לייצב אותה אבל גם להסתיר אותה מעיני הנחתים המסתערים אל עבר הדמויות על הרציף.

אני לא מודע לכך שכוח שני של קומנדו אמריקאים, כוח המורכב מלוחמי יחידת העילית Navy SEALs שפשט על החוף מדרום לנמל במטרה לאבטח את החוף לנחתות המתקרבות עם הכלים הכבדים ועוד מאות חיילים, נתקל שם בהפתעה גמורה בתאורת המצלמות שהעבירו בשידור חי בשעת צפיית השיא בחוף המערבי של ארצות-הברית את הנחיתה שלהם מהים בסירות הגומי הקטנות.

כוח שני של קומנדו אמריקאים, עם לוחמי יחידת העילית Navy SEALs שפשט על החוף מדרום לנמל, נתקל בהפתעה גמורה בתאורת המצלמות, שהעבירו זאת בשידור חי בשעת צפיית השיא בחוף המערבי בארה"ב

כולנו שוכבים על רציפי הבטון החשוף מול המים. מהעבר השני קיר קונטיינרים בגובה של בנין בן שתי קומות, שהוקם על מנת להגן על הנמל מירי מהצד הצפוני של מוגדישו, הנמצא בשליטת כנופייה אחרת.

צעקות הקרב של המרינס מקפיאות את הדם, את שלי לפחות.

"Don’t you move your hand, or I will shoot you!".

"Keep your hands above your head, hands above your head!"

אני מנסה לפזול תוך, כדי שהראש מנשק את הבטון, מחפש את הצוות שלי  ומישהו מעלי צורח: "Heads down don’t look around! Get down! Get down!".

אני מנסה להזיז רגל ומגלה נחת אמריקאי מטר ממני עם נשק מכוון לי לראש.

למרות שבקצה השמיים כבר מחוויר אור ראשון, אי אפשר עדיין להבחין בקווי הפנים הצבועות בצבעי הסוואה של החיילים על הרציף.

אני שוב פוזל אל המצלמה המונחת לצדי. היא עדיין מקליטה. אבל אני שם לב שהנחתי אותה על צידה! אני חושב אם כן או לא לנסות לתקן את הזווית, אבל צללית חמושה בנשק ארוך נובחת עלי מיד:

"Put your face in the dirt, Put your face in the dirt!".

אני מנסה להזיז רגל ומגלה נחת אמריקאי מטר ממני עם נשק מכוון לי לראש. למרות שבקצה השמיים כבר מחוויר אור ראשון, אי אפשר עדיין להבחין בקווי הפנים הצבועות בצבעי הסוואה של החיילים על הרציף

אני מוותר על הרעיון להזיז את מצלמת הווידאו.

הוידאו שצילמתי תוך כדי  מהלך ההשתלטות של המרינס על הנמל במוגדישו

חמש-עשרה דקות, אולי יותר, שנראות כמו נצח והכוחות המיוחדים האמריקאים משתלטים על שטח הנמל, תופסים עמדות, כשבינתיים אמנם השמש עוד לא זרחה אבל אור ראשון מלא מפציע.

ברור שהרעש של מנועי הדיזל שאנחנו שומעים במרחק לא גדול מאתנו הוא רעש של מנועי הרחפות והנחתות המביאות מהים אל החוף שמדרום לנמל את הכלים הכבדים, ועליהם כבר רכובים כ-1500 לוחמי המרינס, אלה המגיעים לאחר שהיחידות המיוחדות  אבטחו את ראש הגשר בנמל, בשדה התעופה ועל החוף.

כשהשמש מפציעה במזרח, החיילים האמריקאים שבנמל מחליטים שהגיע הזמן לפנות את התקשורת מהשטח. הקולונל מפקד הכוח שהשתלט על הנמל מגיע ומסביר לנו באדיבות אבל גם בתקיפות, שיתכן שהסיטואציה שתתפתח כאן בין המרינס למקומיים תהיה ״מכוערת״ ויתכן שתהיינה אבדות משני הצדדים והוא לא היה רוצה שאנשי התקשורת יהיו באמצע. עם אור ראשון אנחנו מתחילים לעזוב את השטח כאשר ההליכה אל מחוץ לנמל איטית, בלי תנועות מהירות מדי.

הנמל הפך בתוך שעה קלה לבסיס אמריקאי עם הליקופטרים יורדים ועולים, ומטוס גלקסי גדול ראשון מגיע לנחיתה בשדה התעופה הבינלאומי הסמוך.

מרינס במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
מרינס במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

מרטין הכתב עוצר ביציאה מהנמל ואנחנו מצלמים אותו מסכם את הלילה. זה יכול להיות הקטע שיסיים את הדיווח או קטע מגשר ל-מה יהיה עכשיו על סומליה. מהבוקר נמצאים כאן כאלפיים חיילים ראשונים של כוח רב לאומי שאמור להגיע בימים הקרובים ליותר מ-30,000 חיילים.

הקולונל מפקד הכוח שהשתלט על הנמל מסביר לנו באדיבות אך בתקיפות, שיתכן שהסיטואציה שתתפתח בין המרינס למקומיים תהיה ״מכוערת״ עם אבדות לשני הצדדים והוא לא רוצה את אנשי התקשורת באמצע

הכותרות בכל עיתוני העולם באותו הבוקר היו כמעט זהות וסיפרו על ההפתעה שחיכתה לנחתים שגילו כ-250 אנשי תקשורת מוכנים להאיר עליהם בפנסי התאורה – כלום ושום דבר שהתאמנו לקראתו בבסיסם Camp Pendleton שבקליפורניה.

טום ברוקאו, כוכב רשת NBC מגיש את המהדורה מגג שדה התעופה במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
טום ברוקאו, כוכב רשת NBC מגיש את המהדורה מגג שדה התעופה במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

הכוחות האמריקאים מצאו עיר בה ההרס גדול. אין בניין שנותר שלם ועומד על תילו. מה שניתן היה להישדד – נשדד, נגנב, נותץ, נשרף ונהרס. תילי אבן לצד גרוטאות ברזל ואשפה. התשתיות הרוסות, הכבישים הבודדים שהיו במדינה נחרשו על ידי שרשראות כלי המלחמה. נפילות של פגזים השאירו צלקות באספלט. כלי רכב שרופים, וכמובן מחנות הפליטים הנטועים בכל חלקה פנויה. חושות קש מכוסות ביריעות פלסטיק ירוקות, שאריות של שקי גרעינים שנתרמו על ידי ארגוני סעד אמריקאים ואירופאים.

מוגדישו 1992 (צילום: חנני רפופורט)
מוגדישו 1992 (צילום: חנני רפופורט)
מוגדישו 1992 (צילום: חנני רפופורט)
מוגדישו 1992 (צילום: חנני רפופורט)

האמריקאים לא מתכוונים לבנות את העיר מחדש. גם המקומיים לא באמת בעניין. קלאב-מד מוגדישו לא ייפתח כאן בשנים הקרובות למרות חוף הים הארוך, החול הלבן, מזג האוויר השמשי לאורך השנה כולה ומטבח איטלקי משובח – שאריות הקולוניאליזם הרומאי של תחילת המאה העשרים. לובסטרים שקופצים לצלחת היישר ממימי האוקיינוס ההודי. גן עדן שכבר לא יהיה כאן.

קלאב מד כבר לא יהיה כאן במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
קלאב מד כבר לא יהיה כאן במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

ספוילר: האמריקאים עזבו שנה וחצי לאחר אותו לילה שנחתו בנמל מוגדישו לאחר שספגו אבדות בנפש. הנשיא הדמוקרטי שנבחר ביל קלינטון, אשר החליף את הנשיא הרפובליקאי ג׳ורג׳ וו. בוש, קיבל החלטה לזנוח את המדינה הזאת לגורלה ולהחזיר את החיילים הביתה במרץ 1994. גם כוחות האו״ם הבינו שהניסיונות להביא תקווה למדינה עקרים ועזבו את סומליה במרץ 1995.

ספוילר: האמריקאים עזבו שנה וחצי מאותו לילה שנחתו בנמל מוגדישו לאחר שספגו אבדות בנפש. הנשיא הדמוקרטי שנבחר קלינטון, שהחליף את הנשיא הרפובליקאי בוש, החליט לזנוח את המדינה הזו לגורלה

אנחנו מסיימים את שבוע השידורים ממוגדישו, מפרקים את טון הציוד שהבאנו אתנו, מעמיסים את ארגזי המתכת שוב על המשאיות שהביאו אותנו לכאן לפני שבוע, ואנחנו בדרכנו למנחת, שם יחכה לנו מטוס האנטונוב הרוסי וייקח אותנו לניירובי. שם ניפרד מהלהקה ונטוס חזרה מניירובי לתל-אביב דרך לונדון.

על הטיסה חזרה – בפרק הבא.

חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו, אלא אם צוין אחרת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,114 מילים ו-1 תגובות
עודכן לפני שעה

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

המסר שיצא מלשכת לפיד אמש למעשה מתנגש ישירות עם ארה"ב: "הגיע הזמן לקום וללכת. כל פעולה אחרת עלולה לשדר חולשה" ● גם חשיפת ההסכמות הראשוניות בין ארה"ב לאיראן נראית כמו חלק מקמפיין ישראלי המיועד לעורר ויכוח פנימי בתוך ארה"ב ● מבחינת לפיד, זה הזמן ללכת על כל הקופה: בעוד שלושה חודשים, ההחלטה כיצד להגיב להסכם עשויה להיות בידיים של רה"מ אחר ● פרשנות

עוד 718 מילים ו-1 תגובות

שלושה רופאים מרומא המציאו מגפה מדבקת כדי להציל עשרות יהודים בזמן הכיבוש הנאצי ● היוצר הדוקומנטרי סטיבן אדוארדס נדהם לגלות שמעטים מכירים את הסיפור מאחורי "תסמונת K" – וראיין את אחד משלושת הרופאים כשנה לפני מותו: "הנאצים חשבו שמדובר בשחפת וברחו כמו שפנים" ● עתה אדוארדס מספר שהוא שוקל להפוך את הסיפור גם לסרט עלילתי

עוד 878 מילים ו-2 תגובות

הרכבלית בחיפה הפכה לאטרקציה - והנוסעים הקבועים סובלים בתור

לא בכל יום משרד התחבורה מתחנן בפני הציבור להימנע משימוש בכלי תחבורה ציבורית בגלל עומס יתר ● הצפיפות ותורי הענק שנרשמו השבוע ברכבלית בחיפה מעוררים שאלה: האם מדובר בתחבורה ציבורית או באטרקציה תיירותית? ● בינתיים, באוסטריה עורכים פיילוט וייתכן שבקיץ הבא יטפס על הכרמל הרכבל הממוזג הראשון בעולם

עוד 1,005 מילים ו-1 תגובות

גם זו סיבה ליוקר המחיה: 13 סבבי הלחימה בין ישראל ועזה, והירי בין הסבבים שנמשך 21 שנה, עלו לישראל סכומי עתק ● תחמושת, דלק, פגיעות ברכוש, אבדן עבודה, פגיעה בעסקים ובתוצר, שדרוג הגדרות, כיפת ברזל וההטבות לתושבי העוטף - שורפים הרים של כסף ● המידע שנמסר או הודלף חושף עלות כוללת של כ-60 מיליארד שקל - ומיליארדים רבים נוספים נותרו עלומים

עוד 2,931 מילים

היחסים בין טורקיה וישראל עדיין לא חזרו לתקופת תור הזהב, אבל שדרוג היחסים והחזרת השגרירים הוא צעד משמעותי ● לא פחות משמעותי: המנוע הכלכלי שהביא את ארדואן לבחור בחימום היחסים עם ישראל, כמו גם עם מדינות אחרות ● ובינתיים, לאינדונזיה אין עדיין יחסים רשמיים עם ישראל - אבל קבוצת אנשי עסקים ישראלית חזרה משם עם תוצאות מבטיחות ● פרשנות

עוד 934 מילים

וושינגטון ביקשה מישראל הבהרות בעניין סגירת משרדיהם של ארגוני זכויות אדם בגדה

קנצלר גרמניה שולץ שוחח עם לפיד וגינה את דברי עבאס על כך שישראל חוללה "50 שואות" ● אין התקדמות במגעים בין הסתדרות המורים ומשרד האוצר; שאשא ביטון קראה ללפיד לכנס דיון חירום בעניין פתיחת שנת הלימודים ● בהרב-מיארה: לא ניתן למנות כעת מפקד לגל"צ ● יאיר גולן על קבר יוסף: "הזיה מטורפת; חיילים מסכנים עצמם כדי להגן על חרדים שכלל לא שירתו בצבא"

עוד 48 עדכונים

ארגוני הסיוע ליהודי אוקראינה עוברים לרכבים חשמליים

ברקע משבר הדלק העולמי והאינפלציה, עמותות הסיוע היהודיות באוקראינה החליטו להצטייד בצי של רכבים חשמליים כדי להתמודד עם גל של נזקקים חדשים ברחבי המדינה ● "אפשר בקלות להמתין שש או שבע שעות בתחנות הדלק. זה מאוד קשה"

עוד 782 מילים ו-1 תגובות

אדוני הסטטוס קוו: האבולוציה של חמאס

הימנעות חמאס מלהתערב במבצע "עלות השחר" לצד המגעים העקיפים הנמשכים בשנים האחרונות בין הארגון לישראל מעלים את השאלה האם חמאס יכול להפוך לפרטנר למו"מ על הסדרי קבע מול הפלסטינים, במיוחד כשאבו מאזן עשוי להותיר אחריו ואקום בעתיד הקרוב ● קסניה סבטלובה, המלווה את הארגון מיום הקמתו, שוחחה עם מומחים ומשרטטת את תהליך התבשלותו של הארגון

עוד 2,347 מילים

הסיכון של עידית סילמן

החוק לא מחייב את סילמן להתפטר - אבל אם לא תעשה זאת, היא משאירה את גורלה בידי ועדת הבחירות ● בעבר, קיבלו ראשי הוועדה החלטות שונות - מחשין שדחה בקשת פסילה על הסף, דרך ביניש שדחתה בצורה מנומקת, ועד הנדל שקיבל החלטה הקובעת כי הוועדה תוכל לפסול ח"כ גם אם לא הוכרז כפורש ● סילמן יכולה להמר, אבל עשויה למצוא את עצמה מחוץ למערכת הבחירות כליל ● פרשנות

עוד 1,596 מילים

שאשא-ביטון: "בהיעדר הסכמות, אדרוש דיון בממשלה"

לפיד שוחח עם ארדואן והשניים סיכמו על חידוש הטיסות בספטמבר ● נתניהו: "לפיד וגנץ, תפסיקו להתחנף למכחיש השואה אבו מאזן" ● גנץ: "דברי אבו מאזן בזויים. טוב שחזר בו" ● ליברמן: "מוכן ונחוש לחתום עם הסתדרות המורים כבר היום" ● ישראל וטורקיה החליטו להחזיר שגרירים וקונסולים ● עבאס מבהיר: השואה היא הפשע הנתעב בהיסטוריה – ישראל ביצעה מעשי טבח; לפיד: חרפה מוסרית, ההיסטוריה לא תסלח לו

עוד 49 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה