הפוסט נכתב בשיתוף עם ד"ר אריאל רוזנפלד מאוניברסיטת בר אילן, וד"ר נמרוד טלמון מאוניברסיטת בן גוריון בנגב.

ברשומה "נבחרות – פרדיגמה חדשנית לבחירות פנימיות במפלגות" תיארנו שיטה חדשנית לבחירות מפלגתיות פנימיות לרשימה לכנסת, המיועדת לפתור את הכשלים המרכזיים בפרדיגמות הנהוגות (ועדה מסדרת / בחירות אישיות). זאת, על ידי שילוב בין היתרונות הגדולים של שיתוף הציבור בהצבעה דמוקרטית מחד עם הגמישות של ועדה מסדרת ויכולתה לתת ביטוי מהימן לשיקולי ייצוג ולשיקולים מורכבים נוספים מאידך.

תרשים 1 – "בחירה בין נבחרות"
(מיוריזציה: דחיקה של מיעוט על ידי רוב באופן לא מידתי)

איור: פרדיגמה חדשה לבחירת רשימה לכנסת

בעקבות פיזורה של הכנסת ה-24 ומצבן של חלק מהמפלגות הקטנות בסקרים, עולות שוב הצעות לריצה משותפת של מפלגות, בין אם במטרה שריצה משותפת תניב אלקטורט גדול יותר מאשר בנפרד, או מחשש של אובדן מנדטים עקב ירידה של מפלגה אחת או יותר אל מתחת לאחוז החסימה.

בעקבות פיזור הכנסת ומצב חלק מהמפלגות הקטנות בסקרים, עולות שוב הצעות לריצה משותפת של מפלגות. כדי להניב ביחד אלקטורט גדול יותר או מחשש לאובדן מנדטים בירידה מתחת לאחוז החסימה

לצד איחודים שנראו מוצלחים מבחינה אלקטורלית כמו הקמת מפלגת כחול לבן, ריצה משותפת של מפלגות הניבה במקרים רבים תוצאה פחות טובה מזו שהייתה צפויה בהתמודדות נפרדת של המפלגות (בהתעלם מהשפעת אחוז החסימה). לדוגמה, החיבור בין הליכוד לישראל ביתנו לקראת הבחירות לכנסת ה-19, החיבור בין העבודה וגשר לקראת הבחירות לכנסת ה-22 והחיבור בין העבודה, גשר ומרצ לקראת הבחירות לכנסת ה-23.

כיצד ניתן להביא לתועלת אלקטורלית במקום להפסד של מנדטים יקרים? הפתרון הוא לתת ביטוי ראוי ודמוקרטי להשקפות הציבור ברשימה המאוחדת. שיתוף הציבור בתהליך גם יתרום לתמיכתו ברשימה, שאינה תוצאה של "הכתבה מגבוה". נציע כאן התאמה של שיטת "בחירה בין נבחרות" לריצה משותפת של מפלגות שונות, שמיועדת לממש שאיפות אלה באופן מיטבי.

תרחיש הייחוס לדיון הוא שתי מפלגות (או יותר) ששומרות על מסגרת מפלגתית עצמאית אך רצות ברשימה אחת בבחירות הכלליות, בין אם מתוך כוונה להמשיך כסיעה מאוחדת בכנסת או מתוך כוונה להתפצל לאחר הבחירות ("בלוק טכני").

המקרה של מיזוג של מספר מפלגות למפלגה יחידה עם מוסדות משותפים (כמו למשל הרכבת מפלגת מרצ בעבר ממפלגות רצ, מפ"ם, וחלק משינוי) הוא עניין לדיון נפרד, שכן במקרה כזה ניתן להשתמש בשיטה המוצעת למפלגה יחידה ואין הכרח בהתאמות לריצה משותפת.

בחירת יו"ר:

ההנחה היא שלכל מפלגה יש יו"ר עם סמכויות ואחריות כפי שנקבע בכל מפלגה בנפרד. סביר להניח שבראש הרשימה המאוחדת לכנסת תעמוד יו"ר המפלגה הגדולה יותר, או שייקבע הסדר פוליטי אחר שהמפלגות יגיעו אליו (ושיאושר ע"י המוסדות המוסמכים לכך במפלגות הבסיס).

את הבחירות ליו"ר בכל מפלגה מומלץ לערוך בשיטות מתקדמות יותר מאשר נהוגות כיום במפלגות בישראל, כפי שמתואר ברשומה "בחירות מקדימות בניו יורק – את מי זה מעניין ולמה?" ומוסבר בדוגמאות נוספות ברשומה "חציל בטחינה או סלט ירקות, ואיך זה קשור לפריימריז במפלגות".

כיצד ניתן להביא תועלת אלקטורלית במקום להפסד מנדטים יקרים? יש לתת ביטוי ראוי ודמוקרטי להשקפות הציבור ברשימה המאוחדת. שיתופו בתהליך יתרום גם לתמיכתו ברשימה ללא "הכתבה מגבוה"

הרכבת רשימה מאוחדת:

כאן ניתן לחשוב על מספר מנגנונים להרכבת הרשימה, תוך שימוש בעקרונות של שיטת "בחירה בין נבחרות" וביתרונותיה. נניח שהחיבור בין ציבור המתפקדות/ים של המפלגות השונות מייצג את עמדות קהל היעד הרלוונטי להצבעה לרשימה המאוחדת ולאור זאת נעריך את התועלת של המנגנונים המוצעים ואת חסרונותיהם.

נדגיש, שההצבעה לרשימה המאוחדת מבוצעת על ידי ניקוד של נבחרות, שיכולה (ואף צפויה) להיות ביניהן חפיפה, וכאשר כל אחת מהנבחרות מקבלת ניקוד מכל אחת ואחד מהמצביעות/ים.

ביחד – אבל לחוד:

בגישה זו, הציבור התומך של מפלגה אחת לא משפיע (לפחות לא ישירות) על הרשימה של מפלגה אחרת. כל אחת מהמפלגות מנהלת בנפרד בחירות פנימיות לרשימה מאותה מפלגה (בשיטת "בחירה בין נבחרות"). הרשימה המאוחדת מורכבת מרשימות אלו במו"מ בין המפלגות. למשל, במקרה של מפלגות דומות בגודלן, ניתן להקצות מקומות זוגיים למפלגה אחת ומקומות אי-זוגיים לשנייה.

דוגמה נוספת היא חיבור בין מפלגה אחת למפלגה מעט יותר קטנה, בו ניתן למשל להקצות שני מקומות מכל חמישה מקומות למפלגה הקטנה. היתרון הוא פשטות אבל החיסרון הוא שהעדפות הציבור נלקחות בחשבון באופן חסר ולכן הערך האלקטורלי עלול להיפגע. סביר שבין המפלגות שרצות ביחד יש חפיפה משמעותית הן אידיאולוגית והן באופי המועמדות/ים, לכן לחלק ניכר בציבור המאוחד יש העדפות ברורות לא רק לגבי המפלגה "שלו" אלא גם לגבי זהות שאר המועמדות/ים ברשימה המאוחדת.

סביר שבין המפלגות שרצות ביחד יש חפיפה משמעותית -אידיאולוגית ובאופי המועמדים, לכן לחלק ניכר בציבור המאוחד יש העדפות ברורות גם מעבר למפלגה "שלו" -לגבי זהות שאר המועמדים ברשימה המאוחדת

ביחד – בכיף:

מכיוון שהמטרה היא שכמה שיותר מצביעות/ים בקהל היעד יצביעו בקלפי לרשימה המאוחדת, נרצה גם לבנות את הרשימה המאוחדת תוך התאמה להעדפות של ציבור המצביעות/ים בבחירות הפנימיות, כאילו מדובר במפלגה אחת.

כדי לממש זאת אפשר לקבוע שמספר נבחרות תוצענה לציבור על ידי מוסדות של כל אחת מהמפלגות, ובנוסף תוצענה מספר נבחרות באופן חופשי על ידי הציבור (מנגנונים לסינון הצעות מרובות מפורטים במסמך "דיון מפורט" באתר הייעודי). היתרון כאן הוא שבמצב שהציבור אכן מעוניין בחיבור בין המפלגות לריצה משותפת, הרשימה שתתקבל תהיה זו שתתאים להעדפות הציבור באופן המיטבי (וזו הסיבה לניקוד הממוצע הגבוה ביותר שיוביל לזכייתה).

ביחד – אך בזהירות:

הגישה הקודמת נראית כטובה ביותר אם הציבור אכן נוטה לריצה של המפלגות ברשימה אחת "הוגנת" (מבחינת כל מצביע/ה בנפרד). אולם עלול להיות מצב שהנהגות המפלגות מכירות בצורך בריצה משותפת אך רוב הציבור מסתייג מכך. במצב כזה, עלולה לזכות נבחרת שמדירה את אחת המפלגות או יותר.

במקרה של חשש כזה ניתן לנקוט בגישה זהירה יותר של בחירות לרשימה, בה נקבעים כללי ייצוג מינימלי של כל מפלגה בכל נבחרת (אבל העיקרון שכל הציבור מצביע לכל הנבחרות עדיין נשמר). למשל, במקרה של ריצה משותפת של שתי מפלגות, אפשר לקבוע שכל נבחרת תכלול לפחות 2 מועמדות/ים מכל מפלגה בכל חמישייה.

עלול להיות מצב שהנהגות המפלגות מכירות בצורך בריצה משותפת אך רוב הציבור מסתייג מכך. במצב כזה, עלולה לזכות נבחרת שמדירה את אחת המפלגות או יותר

נסיים בתזכורת מהרשומות הקודמות על העיקרון המנחה בתכנון של מנגנוני ההצבעה: כללי המשחק משפיעים הן על ההרכב והן על ההתנהגות של השחקניות והשחקנים. האינטרס של הציבור הוא שייבחרו מי שלדעתו ישרתו אותו באופן הטוב ביותר. לכן נשאף להגדיר כללי משחק שיאפשרו לנבחרות ונבחרי ציבור כאלה להיבחר ויעודדו אותן ואותם להתמודד.

אורי כנרות הוא פיזיקאי, יזם וארכיטקט מערכות בתעשיית ההיי-טק. בשנים האחרונות נציג מטעם הוד השרון בוְעידת מרצ.