במונחים של תודעת אקלים, עושה רושם שמה שעובר על אירופה בקיץ הנוכחי הוא גיים צ'יינג'ר. כשתמונות לוויין של אנגליה חושפת מרחבים צהובים שנראים כמו השדות הקמלים בין רהט לאופקים, וכשהמפלס של הנהרות הגדולים באירופה צונח במהירות שמתחרה עם ים המלח, העולם מתחיל להפנים שמשהו יסודי משתנה.
בביקור קצר בבודפשט נראה שיש היררכיה בהשקיה: במרכז המתויר והמבוסס של העיר, המדשאות ירוקות ומזמינות; ככל שמתרחקים לשוליים, הן הולכות ומצהיבות. יישומון מזג האוויר עדכן באופטימיות שבאחד הימים יש סיכוי של 60% לגשם בבירת הונגריה, אבל היום חלף בלי שירדה אפילו טיפה והמרחבים הציבוריים נותרו בצימאונם.
בביקור קצר בבודפשט נראה שיש היררכיה בהשקיה: במרכז המתויר והמבוסס של העיר, המדשאות ירוקות ומזמינות; ככל שמתרחקים לשוליים, הן הולכות ומצהיבות
מנקודת מבט ישראלית, אירועי הקיץ הזה מקפלים בתוכם לא מעט אירוניה. לפי המודלים של מדעני האקלים, ישראל היא "הוט ספוט" עולמי בכל הנוגע לשינוי האקלים, ממוקמת בלב אזור מדברי עתיר מדינות עניות ומשטרים לא יציבים שרגישים לכל ירידה בכמות המזון והמים הזמינה. קצב ההתחממות בפינה הזו של העולם מהיר פי-2 מהממוצע הגלובלי, והחשש מגלים של מהגרים נואשים מכיוון אפריקה גדול במיוחד.
NASA satellite images capture Britain's landscape turning from green to brown due to drought. pic.twitter.com/mB6aQyjHJm
— RTÉ News (@rtenews) August 15, 2022
והנה, בקיץ הזה ישראל מצטיירת כמו אי של רוגע אקלימי ביחס למתרחש באירופה: מזג האוויר ביולי-אוגוסט מתון יחסית, החורף היה סביר, מתקני ההתפלה נותנים עבודה, מאגרי הגז נותנים אנרגיה, וחוץ מזה – אנחנו, בשונה מהאירופים, פשוט רגילים לחום וערוכים טוב יותר לקראתו.
אצלנו שרב כבד הוא כמו צבע אדום בעוטף עזה: עוד מאותו דבר. אנחנו מכירים את התרגולת בעל פה. בכל קניון, כיתה וחדר בבית יש מזגן. האירופים, על אף שרובם מתייחסים למשבר האקלים ברצינות רבה יותר מאיתנו, נתפסו לא מוכנים. כשאין מזגן בבית או בסופר זה לא נעים; ברכבת התחתית המחניקה והדחוסה זה כבר ממש מסוכן.
האירופים, על אף שרובם מתייחסים למשבר האקלים ברצינות רבה יותר מאיתנו, נתפסו לא מוכנים. כשאין מזגן בבית או בסופר זה לא נעים; ברכבת התחתית המחניקה והדחוסה זה כבר ממש מסוכן
ובכל זאת, ועל אף שבקיץ הזה אנחנו נהנים מהפריבילגיה להשקיף על מהומת האקלים מהיציע (זו כמובן אשליה זמנית), ההוויה הישראלית מטולטלת ממה שקורה באירופה.
הסיבה היא שאירופה נתפסת אצלנו כאי של יציבות ירוקה. היבשת הקרירה והרטובה שבה יש יערות להבדיל מחורשות קק"ל, נהרות ולא נחלים, אגמים ולא שלוליות, שבה יש חורף אמיתי וקיץ צונן שמספק לנו באופן מסורתי מרחב מוגן מחום יולי-אוגוסט של המזרח התיכון.
כשכל זה מתערער, כשבירות אירופה חוות גלי חום עם טמפרטורות שמוכרות מבקעת הירדן, כשראש עיריית אוסלו שולח מסרונים לתושביו עם בקשה לקצר את המקלחות בגלל השלכות האביב היבש ביותר שידעה נורווגיה מזה 120 שנה, כשהיבשת מדלגת בין בצורות קשות, שרפות נרחבות ושיטפונות קטלניים, כשאזורים שלמים בצרפת מנותקים מאספקת מי שתייה וכשהריין, נהר המסחר המרכזי של אירופה, מתקשה להמשיך לשמש ערוץ תנועה לאוניות בגלל רדידות המים – משהו בתחושת הביטחון הבסיסית של הישראלים נסדק.
זה אמנם קורה כרגע שם, לא פה, אבל זה מבהיר היטב שמשבר האקלים הוא כאן ועכשיו, לא אתגר עתידי ערטילאי שהנכדים שלנו יצטרכו להתמודד איתו אי שם במחצית השנייה של המאה. וזה גם מייצר אצל הישראלי הנצור, שנתב"ג משמש עבורו כיסא מפלט נפשי ותרבותי, תחושה קלאוסטרופובית שאין לאן לברוח.
זה אמנם קורה כרגע שם, אבל זה מבהיר היטב שמשבר האקלים הוא כאן ועכשיו, לא אתגר עתידי שהנכדים שלנו יצטרכו להתמודד איתו אי שם במחצית השנייה של המאה
הקיץ המאתגר – איזו הגדרה עדינה – שעובר על אירופה מספק גם שיעור מאלף באשר למורכבות ולרשת הסבוכה של השפעות הדדיות שעומדות בבסיס המערכות שעליהן נשען הקיום האנושי המודרני.
ביומיום יש לנו נטייה לחלק את העולם למגירות: בסופר אנחנו קונים אוכל, מים שותים מהברז, חשמל מקבלים מתחנת הכוח, מלחמה עושים עם האויב. בחיים עצמם הכול מתערבב: כשיש בצורת וגלי חום מפלס הנהרות יורד, והאוניות שמסיעות פחם מתקשות להגיע לתחנות הכוח שיושבות על גדת הנהר ולייצר חשמל – דווקא כשהוא כה חיוני בגלל צמצום באספקת הגז מרוסיה באדיבות המלחמה.
אותה בצורת ואותה ירידה של מפלס הנהרות גורמים לכך שגם הפקת החשמל ההידרואלקטרי הצטמצמה משמעותית, למשל באיטליה שמפיקה חשמל מנהר הפו. כשמי הנהרות מתחממים גם אי אפשר להשתמש בהם כדי לצנן את הכורים הגרעיניים שמפיקים חשמל (צרפת), וכן הלאה.
המחסור באנרגיה מביא לעלייה חדה במחירי החשמל שמצטרפת להתייקרות המזון והרי לנו גם התחלה של אי שקט כלכלי. "צרות בצרורות" הוא שמה של קומדיה עם קלינט איסטווד משנות השמונים של המאה הקודמת; בשנות העשרים של המאה הנוכחית זו תזכורת לכך שמשבר האקלים הוא סוגיה רב-מערכתית. זה לא יתחיל וייגמר בכך שיהיה, בפשטות, הרבה יותר חם.
האירועים באירופה משפיעים על התודעה הישראלית גם מכיוון שהם מככבים בתקשורת. הקיץ הזה התחיל בבצורות, שרפות ושיטפונות חמורים לא פחות באסיה ובאזורים נוספים בעולם השלישי, אבל רחוק מהעין רחוק מהלב.
האירועים באירופה משפיעים על התודעה הישראלית גם מכיוון שהם מככבים בתקשורת. הקיץ התחיל בבצורות, שרפות ושיטפונות חמורים לא פחות באסיה ובאזורים נוספים בעולם השלישי, אבל רחוק מהעין רחוק מהלב
התוכניות באירופה לחורף הקרוב כוללות צעדי חירום – כמו קיצוב באנרגיה וקיצוב במים – שנראו עד לא מזמן כמו מדע בדיוני. אלה נתפסו עד היום כמו בעיות של מדינות נחשלות בעולם השלישי – אבל כשהכול משתנה במהירות, הגבולות הווירטואליים בין העולמות מיטשטשים.
אז מה הלקח? חוץ מהמובן מאליו – לנסות למזער ככל הניתן את תרומתנו להתחממות הגלובלית ולהיערך במידת האפשר להשלכותיה (שתי משימות שישראל מקפידה למסמס באופן עקבי) – המסקנה העיקרית היא שאנחנו צריכים להפנים שהעולם שבו אנחנו חיים הרבה יותר שביר ופריך מכפי שרצינו להאמין.
הדור הנוכחי במערב ובישראל גדל על הנחות יסוד שכוללות אספקה יציבה של מזון, מים, אנרגיה ודמוקרטיה. קיץ 22' מספק הבהרה שלא לעולם חוסן: מלחמה, מגפה, שיבוש אקלימי, מנהיגים מפוקפקים (ע"ע טראמפ ופוטין) – והופ, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בכללי משחק חדשים לגמרי, ולא מהנים במיוחד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו