בעוד 70 יום יתקיימו בחירות במדינת ישראל, והקלחת רותחת מסקרים שמתיימרים לנבא כיצד יצביעו אזרחי ישראל ב-1 בנובמבר.
הדבר היחיד הרפטטיבי יותר מהבחירות עצמן הוא המשמעות שמייחסים לסקרים, כמו היו כלי עיתונאי מדעי-כמעט, כזה שיכול לנבא מגמות ולחרוץ גורלות. המספרים תמיד מנותחים בדרמטיות, ולכל שינוי של מנדט או שניים מחפשים סיבה ונותנים כותרת נחרצת: "הליכוד מצליח להקים ממשלה", "מרצ מתרסקת".
בפועל, לא צריך מחקר מעמיק מדי כדי להבין שהסקרים הם אפילו לא "אמת לשעתה". ברוב המקרים, בעיקר בשלבים המוקדמים, הם לכל היותר שעשוע מתמטי שעיקר כוחו בניבוי התיקו הנצחי. די לבחון סקרים מוקדמים במערכות הבחירות הקודמות כדי לראות שלפחות בכל הנוגע למפלגות הביניים והמפלגות הקטנות, הסקרים אפילו לא חזו מגמה.
בפועל, לא צריך מחקר מעמיק מדי כדי להבין שהסקרים הם אפילו לא "אמת לשעתה". ברוב המקרים, הם לכל היותר שעשוע מתמטי שעיקר כוחו בניבוי התיקו הנצחי
הנה, למשל, סקר חדשות 12 מ-12 בינואר 2021, 70 יום לפני הבחירות לכנסת ה-24. תקווה חדשה, מפלגתו החדשה של גדעון סער, זהרה באור יקרות במקום השני עם 16 מנדטים. ביום הבחירות קיבלה רק שליש מכך – 6 מנדטים.
התקווה האירה גם למפלגת ימינה בראשות נפתלי בנט עם 13 מנדטים בסקר (ביום הבחירות קיבלה כמחצית – 7 מנדטים). כחול-לבן של בני גנץ עם 5 מנדטים, תחזית אופטימית יחסית לסקרים של אותה תקופה שהעניקו לה ברובם המכריע 4 מנדטים (ביום הבחירות הכפילה כוחה ל- 8).
את הצלחתה של מרצ לשרוד הסקר הזה דווקא ניבא (נתן לה 5, בפועל קיבלה 6 – סטייה קטנה וחסרת חשיבות), אבל אל תחפשו את פניה הקורנים של מרב מיכאלי בסקר של מנו גבע: מפלגת העבודה נמחקת מהמפה ולא עוברת את אחוז החסימה (כזכור, בבחירות קיבלה העבודה 7 מנדטים).
גם רע"ם לא קיימת בסקר הזה, כמו גם במרבית הסקרים באותה מערכת בחירות וכמו במדגמי הבחירות עצמם. בפועל, כזכור, מפלגתו של מחמוד עבאס עברה את אחוז החסימה בבטחה, וקיבלה 4 מושבים בכנסת. הרביעייה הזאת הייתה אחד הזרזים לשינוי הטקטוני הפוליטי שהביא להקמת ממשלת השינוי.
כישלונם של הסקרים בחיזוי הצלחתם של גנץ, מיכאלי ועבאס, כמו גם כישלונם היחסי של בנט וסער, לא השתפר בהרבה ככל שהתקדמה מערכת הבחירות. בדיעבד אפשר לקבוע באופן די נחרץ, שגם הסקרים ששודרו קרוב יותר למערכת הבחירות עצמה כשלו בחיזוי מגמות משמעותיות בקרב לפחות חלק מהמפלגות הקטנות.
בדיעבד אפשר לקבוע באופן די נחרץ, שגם הסקרים ששודרו קרוב יותר למערכת הבחירות עצמה כשלו בחיזוי מגמות משמעותיות בקרב לפחות חלק מהמפלגות הקטנות
בסקר חדשות 12 ב-10 בפברואר 2021, כ-40 יום לפני הבחירות, אמנם הליכוד ויש עתיד כבר שומרות על טווחים שקרובים לתוצאות הסופיות (28-18 בסקר, 30-17 בתוצאות האמת), וגם העבודה כבר מתייצבת על 6 מנדטים.
אבל תקווה חדשה ממשיכה להיות הפתעת הבחירות עם 13 מנדטים, ימינה מחזיקה מעמד עם מספר דו-ספרתי (11), כחול-לבן כמעט שמתרסקת עם 4 מנדטים ורע"מ? היא ממשיכה לא להיות קיימת כלל, עם 0.9 אחוז, הרחק מאחוז החסימה.
שבוע אחר כך, הסיפור דומה: רע"מ צועדת בבטחה כלפי מטה, מקבלת אפילו פחות ממפלגתו של ירון זליכה, כחול-לבן נשארת עם 4, תקווה חדשה עם 13, ימינה עם 10.
בחדשות 13 הסיפור כמעט אותו הדבר. ב-15 בפברואר, 36 יום לפני הבחירות, סער עוד חוגג עם 13 מנדטים, בנט עם 11, גנץ מתנחם עם 4 בלבד. אבל כאן קמיל פוקס מצליח לנבא לפחות את 4 המנדטים של רע"ם, והיא נכנסת לסקר (משום מה במדגם עצמו הוא לא חזר על ההישג החשוב הזה).
גם הסקרים האחרונים שהחוק מתיר לפרסם, חמישה ימים לפני הבחירות, לא מאפשרים קריאה מדויקת של המפה. סקר חדשות 13 מ-19 במרץ מנבא היטב את הפער בין הליכוד ליש עתיד (30-18, כמעט בדיוק כפי שקרה בפועל) ומכניס לכנסת את רע"ם, אבל משאיר את גנץ ומפלגתו עם 4 מנדטים (מחצית מהתוצאה הסופית) ואת ימינה עם תוצאה דו-ספרתית של 10 מנדטים (3 מנדטים יותר מבפועל).
ה"כותרת" של סקר 13 היא שלאף גוש אין ממשלה. סקר חדשות 12 מפספס מעט יותר ומעניק לנתניהו ממשלה, בזכות העלייה ל-32 מנדטים (שלא קרתה בסופו של דבר). ימינה יוצאת גדולה מהחיים עצמם (9), והציונות הדתית קטנה (4 במקום 6 במציאות).
ה"כותרת" של סקר 13 היא שלאף גוש אין ממשלה. סקר חדשות 12 מפספס מעט יותר ומעניק לנתניהו ממשלה, בזכות העלייה ל-32 מנדטים (שלא קרתה בסופו של דבר)
תזוזות, מגמות, פרפראות
במציאות, כזכור, שתי הכותרות האלה – רגע לפני שהבוחר הישראלי מטיל את המעטפה בקלפי – התבררו כלא נכונות: לנתניהו לא הייתה ממשלה (בין היתר בזכות התחזקות הציונות הדתית – התחזקות שהסקרים לא הצליחו לנבא), ליאיר לפיד ונפתלי בנט דווקא כן.
כך שאפשר לסכם שבעידן של תיקו מצמית בין הגושים, עם תזוזות קטנות לכאן ולכאן, כמעט כל הסקרים לפני הבחירות מבטיחים הרים וגבעות, פרשנויות והערכות – ומספקים בסוף כמעט כלום. על השאלה "מי יוכל להרכיב את הממשלה הבאה" צריך כנראה לענות ב"נחיה ונראה" או ברוח דמותו הסאטירית של יואב טוקר בפאריז: "בשעה שעשן הגולואז מיתמר, אין יכולת לדעת".
אלא שמהדורות חדשות לא אוהבות כותרות של "ייתכן" ו"קשה לדעת" ו"אין כרגע מספיק מידע". אלה כותרות ללוזרים, ולוזרים לא קמים מהכיסא כדי לנתח בפאתוס גרפים מזדקרים בטכנולוגיה מרהיבת עיניים.
מהדורה שנפתחת בכותרת "אין שום דרך לדעת מי ירכיב את הממשלה הבאה" היא מהדורה מבריחת צופים, במיוחד אם בערוץ המתחרה, עם אותן התוצאות, המהדורה מצהירה כי "מסתמן שלנתניהו יש ממשלה" או "אם הבחירות היו נערכות היום, גוש השמאל נמחק".
חלק מהבעיה היא לא המתמטיקה אלא ניתוחה, כלומר לא המספרים אלא המסרים. בעידן החדשות הטלוויזיוני של ימינו, הסקרים מוצגים כמנה עיקרית מבחינת מיקומם במהדורה (כותרות מרכזיות, ניתוחים מפולפלים, סטנד-אפים רבי רושם ליד גרפים ויזואליים שמזדקרים וצונחים חליפות), בעוד שבפועל חשיבותם לכל היותר כאנקדוטה בין המאורעות האמיתיים שמתרחשים ברקע.
בעידן החדשות הטלוויזיוני של ימינו, הסקרים מוצגים כמנה עיקרית מבחינת מיקומם במהדורה, בעוד שבפועל חשיבותם לכל היותר כאנקדוטה בין המאורעות האמיתיים שמתרחשים ברקע
"יש תזוזות ויש גם מה שמסתמן כמגמה", מתאר סגל ב-19 בינואר 2021 – חודשיים לפני הבחירות. מה הן "התזוזות"? "הליכוד פותח פער" (כלומר גדל במנדט), ו"גדעון סער מאבד מנדט" (ועדיין נשאר עם פי 2 וחצי ממה שקיבל בבחירות האמיתיות). וגם "בנט וימינה יציבים עם 13 מנדטים".
"ומה קורה בתחתית?", שואל סגל ומצביע על הלוזרים העלובים של העונה: רע"ם לא קיימת, העבודה רחוקה מאד מהכנסת והבית היהודי ועוצמה יהודית (שלימים יאחדו כוחות ויהפכו לציונות הדתית) מקבלים ביחד פחות מ- 2.5 אחוזים ונשארים חסרי עוצמה ומחוץ לבית, ביחד או לחוד.
בפועל, כזכור, גם רע"ם, גם העבודה, וגם הציונות הדתית נכנסו בבטחה לכנסת וקטפו יחדיו לא פחות מ-17 מנדטים. ובאחוזים: מנו גבע ועמית סגל העניקו חודשיים לפני הבחירות לשלוש המפלגות האלה פחות מ-5% מקולות הבוחרים. בפועל, הצביעו עבורם 15% מבעלי זכות הבחירה בישראל.
ערוץ 12 העניק חודשיים לפני הבחירות לרע"ם, העבודה והציונות הדתית פחות מ-5% מקולות הבוחרים בסך הכול. בפועל, הצביעו עבורם 15% אחוז מבעלי זכות הבחירה
ומהי "המגמה"? סגל מתאר התרחבות בפער בין הליכוד לתקווה חדשה "שיכולה לייצר דינמיקה לקראת הבחירות". בפועל, לא הייתה דינמיקה כזו, מכיוון שהקרב האמיתי ביום הבחירות יהיה בין הליכוד ליש עתיד וסער ומפלגתו יתדרדרו הרחק אחורנית.
האם הגיוני לבוא בטענות למחפשי "המגמות" חודשיים ושלושה לפני בחירות, בטרם נסגרו הרשימות והסתיימו האיחודים, בטרם יבשה הדיו על הרכבי הרשימות? האם ניתן בכלל לדווח על סקר בלי להסיק מסקנות כחלק מהמשחק העיתונאי המקובל?
לסקרים יש אפקט ייחודי: הם מרוממים, כמו סמים שנוטעים אנרגיה ורצון לרקוד כל הלילה. הם מספקים אווירה של חדשות דרמטיות ללא תוצאות מוחשיות בשטח. גם אם פרסמת טעות, מה כבר הנזק? נטעת תקוות שווא בגדעון סער או גרמת לעבאס לעבוד קשה יותר? אין דם, אין כאב לב, אין דיבה ואין גם אידיאולוגיה. כשעמית סגל מקים ממשלות השכם וערב הוא לא בהכרח תומך בהם, הוא רק בונה מגדלים באוויר. מה הוא אשם אם האוויר התפוגג והסקר קרס?
אלא שכמובן, מי שרואה בסקרים רק סיבה למסיבה, אכול ושתה כי מחר בחירות, מרמה את עצמו. גם הוא יודע היטב שדיווח דרמטי על "התרסקות" של מפלגה יוצר דינמיקה שלילית של התרסקות שממנה קשה מאד לקום – או לחליפין תחושת חירום בקרב בוחרים שיבקשו להצילה ברגע האחרון.
דיווח דרמטי על "התרסקות" של מפלגה יוצר דינמיקה שלילית של התרסקות שממנה קשה מאד לקום – או לחליפין תחושת חירום בקרב בוחרים שיבקשו להצילה ברגע האחרון
אין דבר כזה אמת לשעתה
אפשר לטעון שסקרים הם "אמת לשעתה", כלומר לוכדים רגע פוליטי לפני שהוא מתנדף באוויר, ומוחלף באוויר חם אחר ביום למחרת. אולם גם הגדרה זו מעניקה לסקרים אמינות מופרזת.
"אמת לשעתה" – אותו ביטוי משפטי שטבע בית המשפט המחוזי בתביעת סרן ר' נגד צוות התוכנית עובדה (בית המשפט העליון ביטל את ההגנה המשפטית הזאת והחליף אותה ב"אחריות עיתונאית") – התייחס לעובדה שהאמת ניתנת להוכחה בזמן פרסומה. כך, למשל, כשמשטרה חושדת שאדם ביצע פשע, הרי חשד זה הוא "אמת לשעתה", שיכול להתחלף בניקוי מלא של שמו כמה ימים אחר כך אם התיק נסגר.
הסקרים, לעומת זאת, אינם "אמת לשעתה" כי אין שום דרך לבדוק האם באמת תיארו מציאות מוכחת בעת פרסומם. הרי איש לא הולך לקלפי בעקבות סקר, וממילא מספר המשיבים נמוך יחסית (כמה מאות) ונדגם באמצעים מוטלים בספק (למשל, דרך האינטרנט או הטלפונים הניידים).
כמו כן, סטיות התקן גדולות יחסית (כ-4%) ובאופן מסורתי אוכלוסיות שונות מפוספסות. הניסיון לדבר על "נתניהו מאבד מנדט לסער" או "בנט מרוויח מנדט מלפיד" במדגמים כאלה הוא מופרך לחלוטין.
שמעון פרס המנוח, אולי האיש הכי מצולק סקרים בתולדות הפוליטיקה הישראלית, נהג לומר שסקרים הם כמו בושם: מותר להריח אבל אסור לשתות. על בסיס כישלונם של סקרים לנבא מגמות ותוצאות בבחירות קודמות אפשר לנסח כלל חדש: "סקרים הם כמו דגים; אם מלווים את אכילתם ביותר מדי דיבורים, נתקעים בגרון עצמות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו