הנתונים הכלכליים החדשים והמטרידים נחתו על ראשינו השבוע כמו להקת יתושים צמאי דם, שהגיעו מגלקסיית הלך-עליכם הרחוקה. זום-זום-זום עלה הזמזום מבין ההריסות של מה שהייתה פעם תל אביב, לפני שנחפרה להיות אתר בנייה ענק ופקוק, שנראה בקיץ כמו סט צילומים לסרט זומבים פוסט אפוקליפטי, שבו רוכבי קורקינטים חצי עירומים טסים בזיגזגים בין קשישות מפוחדות ופעוטות מבוהלים, כשהם צורחים "אחים! נוסו על נפשותיכם! האינפלציה חוזרת!"

דודו גבע, זכר ברווז לברכה, צייר פעם במסגרת מדורו האהוב "שיחת השבוע" מונולוג בתשעה ריבועים שהלך ככה: "אוגוסט הנורא הגיע. עכשיו זה רציני. איש איש לגורלו. יהיו כאלה שלא יגיעו לקו הגמר באוקטובר. הנושרים יזחלו חזרה הביתה, למקלחת ולמזגן. האמיצים יסכנו את עורם וימשיכו קדימה. זה משחק באש. אמנם אפשר לקפוץ מצל של עץ למשנהו. אבל לפעמים צריך לחצות את הכביש (בן יהודה למשל). רבים נמסים באמצע, על הפס הלבן".

"שיחת השבוע" של דודו גבע

ומה ממיס את המוח באוגוסט יותר מנתונים כלכליים מזרי אימה, שמתחברים לדיווחים על קריסה קרובה של מערכת החינוך ואיומים ששנת הלימודים הקרובה לא תיפתח כלל בשבוע הבא?

ומה ממיס את המוח באוגוסט יותר מנתונים כלכליים מזרי אימה, שמתחברים לדיווחים על קריסה קרובה של מערכת החינוך ואיומים ששנת הלימודים לא תיפתח בשבוע הבא?

אז ככה: קצב ההתייקרויות בשיא. האינפלציה השנתית כבר על 5.2%. מדד המחירים לצרכן עלה ב-1.1% ביולי. מחירי הדירות עלו ב-17.8% בשנה האחרונה. למרות ההאטה בשוק הנדל"ן, המחירים זינקו בכ-2% נוספים במאי-יוני.

אחרי שהתברר שהאינפלציה בישראל זינקה ביולי, בנק ישראל החליט ביום שני להעלות את הריבית בשיעור של 0.75% – הזינוק הגבוה ביותר מזה 20 שנה – החלטה דרמטית וכואבת מאוד לבעלי משכנתאות והלוואות,  שחלקן צמודות לריבית הפריים, שתזנק לשיעור גבוה של 3.5%. רק באפריל היא עוד הייתה פחות מחצי.

הריבית הבסיסית עלתה השבוע לשיעור של 2% לעומת 0.1% לפני ארבעה חודשים בלבד. מצד אחד – עלייה של 1.9% לא נשמעת דרמטית. מצד שני – עלייה פי עשרים נשמעת מפחידה מאוד.

הודעת בנק ישראל ניסתה לרכך מעט את הרושם הקשה. "במשק הישראלי נרשמת פעילות כלכלית איתנה, המלווה בשוק עבודה הדוק תוך עלייה בסביבת האינפלציה. לכן, הוועדה החליטה להמשיך בתהליך העלאת הריבית. קצב העלאת הריבית ייקבע בהתאם לנתוני הפעילות והתפתחות האינפלציה, זאת על מנת להמשיך ולתמוך בהשגת יעדי המדיניות".

בנק ישראל (צילום: נתי שוחט/פלאשם90)

חדי העין שבין הקוראים, שדעתם עוד לא נמסה לחלוטין בחום, אולי הבחינו שבתוך הסלט המיוזע שכולל נתונים כלכליים וקיטורים על זוועות הקיץ והחורבן העירוני, נדחפה הערה שנראית לכאורה לא קשורה, על קריסת מערכת החינוך והאיומים לא לפתוח את שנת הלימודים הקרובה.

אבל היא קשורה, ועוד איך. היא מגיעה יד ביד עם העובדה, שרוב מוחלט של בוגרי מערכת החינוך הישראלית, כולל מי שהמשיכו הלאה אל תארים מתקדמים וקריירות משגשגות בתחומים שאינם פיננסים, יתקשו לפענח את כתב החידה מרובה האחוזים בפסקאות הקודמות.

זה קורה כי גם כשהיא מתפקדת, מערכת החינוך בישראל שולחת את בוגריה אל החיים בלי לצייד אותם ביכולת בסיסית להבין מהי אינפלציה, איך אינפלציה קשורה לריבית, מה זו המדיניות המוניטרית שבנק ישראל מופקד על ניהולה, איך היא משפיעה על החיים, כיצד מודדים "פעילות כלכלית איתנה" או מה זה בכלל "שוק עבודה הדוק", והאם זה מונח מקצועי מקובל, או הטרלה של פקיד יצירתי בבנק ישראל, שהחליט לדחוף להודעת הדוברות ביטוי שהוא בדה מליבו, רק כדי לראות אם מישהו בכלל ישים לב.

גם כשהיא מתפקדת, מערכת החינוך בישראל שולחת את בוגריה אל החיים בלי לצייד אותם ביכולת בסיסית להבין מהי אינפלציה, איך אינפלציה קשורה לריבית, מה זו מדיניות מוניטרית ואיך היא משפיעה על החיים

וכל זה לא חדש בכלל. סיימתי תיכון בשנת 1983, שנות השיא של האינפלציה הדוהרת שעברה את ה-400% בשנה, וכמעט הקריסה את כלכלת ישראל. ממרחק השנים, כשאני כבר בוגר שמנהל משק בית ומגדל ילדים, אני מתקשה להבין איך המבוגרים של נעוריי התמודדו עם המשבר הבלתי נתפס ההוא.

אני זוכר את אבי המנוח ממהר, מייד אחרי קבלת המשכורת החודשית, לרכוש שקי מלט ואריחים לבית שהורי בנו אז, העיקר לא להחזיק בחשבון הבנק כסף נזיל, שאיבד את ערכו בקצב מסחרר של עשרות אחוזים בחודש.

אבי זכר וגם סיפר על האינפלציה המטורפת בגרמניה של שנות השלושים, שהובילה אל זוועות שנות הארבעים. ולמרות שאסור להשוות, גם אצלנו בשנות השמונים, כמו בגרמניה של שנות השלושים, השטרות הוחלפו מפעם לפעם ונוספו להם אפסים (שנמחקו מאוחר יותר, עם השקל החדש ותוכנית הייצוב של שמעון פרס ויצחק מודעי). והמחירים בחנויות התעדכנו מדי כמה ימים, כך שכבר אי אפשר היה לעקוב אחריהם ולדעת אם הם סבירים או מוגזמים.

אני זוכר איך עברנו לחשב הכול בדולרים, כדי שיהיה לנו איזה קנה מידה כלכלי קבוע ויציב. ואיך המשכנו לעשות את זה עוד שנים אחרי שהאינפלציה נבלמה, מתוך הרגל. אני זוכר את שלום חנוך שר על שר האוצר שנתן במבט ראיון, ועל "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם, מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם". אני זוכר שלא היה לנו נעים להבין, שהציבור המטומטם הוא אנחנו, והורינו, וחברינו ובני משפחותינו.

אני זוכר איך עברנו לחשב הכול בדולרים, כדי שיהיה לנו איזה קנה מידה כלכלי קבוע ויציב. ואיך המשכנו לעשות את זה עוד שנים אחרי שהאינפלציה נבלמה, מתוך הרגל

ומדהים ככל שזה יישמע, אני גם זוכר שאף אחד מהמורים בבית הספר התיכון לא דיבר איתנו על כל זה אפילו פעם אחת. איש איש לגורלו. זה היה כאילו נחתה עלינו סופת טייפון כלכלית חסרת פשר, שאיימה להחריב הכול, ואף אחד מהמבוגרים לא עצר להסביר לנו מה קורה ולמה.

חינוך פיננסי לילדים. אילוסטרציה (צילום: iStock)

הציבור מטומטם, נו. היינו ונשארנו. ומאחר שהבורות הפיננסית הזו מלווה אותנו עשרות שנים, מותר להניח שהיא לא באג, אלא פיצ'ר, שמבטיח שהאינפלציה והריבית ומחירי הדיור ויוקר המחיה, האופן שבו מנוהלת הכלכלה והאופן שבו מפקחים או לא מפקחים עליה – יישארו חידות סתומות לרוב האנשים, ואף פעם לא יהיו נושא מרכזי במערכת בחירות.

למרות שאין שום דבר חדש בכל מה שנכתב כאן למעלה, ולמרות שכולם – מכל המחנות הפוליטיים, בלי יוצא מהכלל – יסכימו שזה לא תקין ואפילו שערורייתי ולא צריך להימשך ככה, דבר לא נעשה – מאז קום המדינה דרך המשברים הכלכליים של שנות השמונים ועד ימינו – כדי לשנות את המצב הזה.

ב־2011 קיבלה הממשלה החלטה לחזק את החינוך הפיננסי. ב־2012 פרסם משרד האוצר מסמך המציג "אסטרטגיה לאומית לקידום החינוך הפיננסי". ישראל גנבה מאז את ארכיון הגרעין האיראני, פיתחה את כיפת ברזל, הקימה מפעלי התפלה, ביססה תעשיית הייטק מפוארת – אבל לא הצליחה לעמוד ביעד הצנוע הזה שהיא הציבה לעצמה. גם ב-2022 אין גוף ממשלתי שמרכז בארץ את נושא החינוך הפיננסי.

ב־2012 פרסם האוצר מסמך המציג "אסטרטגיה לאומית לקידום החינוך הפיננסי". ישראל גנבה מאז את ארכיון הגרעין האיראני, פיתחה את כיפת ברזל, ביססה תעשיית הייטק – אבל לא הצליחה לעמוד ביעד הצנוע הזה

חינוך פיננסי הוא זה שבעזרתו לומדים להבין את המציאות הכלכלית. לקבל החלטות צרכניות נבונות. להתנהל בתבונה מול הבנקים וחברות הביטוח, לקרוא מסמכים פיננסיים, להבין את מערכת המיסוי, האשראי וכן הלאה. תלמידי ישראל נבדקו לאחרונה בתחום זה במבחני PISA ב־2012. הציון הממוצע שלהם היה 476, נמוך משמעותית מממוצע המדינות המפותחות שעמד על 500.

למרות שמדינת ישראל הציבה לעצמה את החינוך הפיננסי כ"אסטרטגיה לאומית", לא פחות, רק 8,000 תלמידים למדו בשנה האחרונה חינוך פיננסי. כחצי אחוז מהתלמידים.

למרות שהמדינה הציבה לעצמה את החינוך הפיננסי כ"אסטרטגיה לאומית", לא פחות, רק 8,000 תלמידים למדו בשנה האחרונה חינוך פיננסי. כחצי אחוז מהתלמידים

באופן לא ממש מפתיע – הבורות המנוהלת מלמעלה משרתת ותמשיך לשרת היטב את כל מי שעושים הון עתק מכך שהציבור מטומטם וממשיך לשלם. ומכך שגם באוגוסט הנורא הזה, איש איש לגורלו. יהיו כאלה שלא יגיעו לקו הגמר.