סבב הלחימה האחרון בעזה הסתיים בהסכם בין ישראל לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בחסות מצרים. זו הפסקת אש בלבד וככל הנראה זה רק עניין של זמן עד אשר האש תפרוץ שוב.

ישראל כבר חתמה בעבר על הסכמים עם ארגוני טרור ועל הסכמי שלום עם מצרים ועם ירדן.

סבב הלחימה האחרון בעזה הסתיים בהסכם בין ישראל לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בחסות מצרים. זו הפסקת אש בלבד וככל הנראה זה רק עניין של זמן עד אשר האש תפרוץ שוב

למדינות שחתמו על הסכמי שלום או הסכמים לשיפור היחסים עם ישראל, כמו איחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו יש שורה של אינטרסים מדיניים ובעיקר כלכליים לנרמול היחסים עם ישראל, בת חסותה של ארה"ב, ולשיפור הקשר עם המערב.

מעבר לפוליטיקה, מעניין לבחון מה הגישה של האסלאם לשלום עם יהודים, ובכלל עם מי שאינו מוסלמי.

האם הקוראן מאפשר למוסלמים לחיות בשלום עם מי שאינם מוסלמים?

האסלאם צמח במאה ה-7 בחצי האי ערב על ידי הנביא מוחמד. יורשיו הביסו את האימפריה הפרסית (הסאסאנית) ואת האימפריה הביזנטית, ועד 750 לספירה הדת הפכה לשלטת ממסופוטמיה במזרח דרך צפון אפריקה ועד ספרד באירופה.

התפשטות האסלאם מתחילת דרכו של מוחמד ובהמשך על-ידי הח'ליפים, בית אומיה ובית עבאס, נעשתה בעיקר בדרך של מלחמה.

בתחילת הדרך, מוחמד שכנע אמנם בדרכי נועם קבוצה קטנה, בעיקר של עובדי אלילים, ללכת אחריו, אך הוא הצליח עד מותו להפוך את חצי האי ערב למוסלמי בכוח החרב.

בתחילת הדרך, מוחמד שכנע אמנם בדרכי נועם קבוצה קטנה, בעיקר של עובדי אלילים, ללכת אחריו, אך הוא הצליח עד מותו להפוך את חצי האי ערב למוסלמי בכוח החרב

האסלאם אינה דת שמטיפה ל"שלום עולמי" וגם אינה דת פסיבית, אלא לשיטתה יש להפיץ את האסלאם כי זאת דת האמת ומוחמד הוא אחרון הנביאים – חותם הנביאים.

מה יחס האסלאם לשאר הדתות בעולם?

הינדואיזם, בודהיזם או כל דת שיש בה שיתוף של אלים – היא כפירה מבינת האסלאם. לפי הקוראן יש לאפשר להם להתאסלם, ואם לא יעשו זאת יש להרגם.
זה הדין של מיליארדי אזרחים בעולם: להתאסלם או למות.

לגבי הדתות המונותאיסטיות, היהדות והנצרות – הן זוכות ליחס מיוחד באסלאם.
היהודים והנוצרים הם בני קופים וחזירים שעיוותו את דת האל, אך הם
נחשבים לאהְל אל-כִּתַאבּ (أهل الكتاب – אנשי הספר) או אַהְל אלדִ'מָּה (أهل الذمة).

מותר ליהודים ולנוצרים להמשיך לחיות וחובתו של השליט המוסלמי לשמור על ביטחונם ואפילו לאפשר להם חופש דת.

אלא שבני החסות יכולים לחיות תחת שורה של מגבלות קשות, בעודם מושפלים ומשלמים דמי חסות הנקראים ג'יזיה (جزية).

מעבר ליחס לבני-האדם שאינם מוסלמים, יש התייחסות מיוחדת לאדמה. לפי הזרם המרכזי של האסלאם – הסונה, יש חלוקה לשניים:

הראשונה היא דאר אל-אסלאם (دار الإسلام), ארצות שבהן יש רוב מוסלמי, והחלק השני דאר אל-חרב (دار الحرب), מקומות שבהן אין למוסלמים רוב ושליטה, אך יש להילחם כדי להשיג זאת.

לגבי הדתות המונותאיסטיות – הן זוכות ליחס מיוחד באסלאם. היהודים והנוצרים הם בני קופים וחזירים שעיוותו את דת האל, אך מותר להם להמשיך לחיות וחובת השליט המוסלמי לשמור על ביטחונם ועל חופש דת

האם חייבים להילחם?

בקוראן יש פסוקים בודדים שמאפשרים לחיות ללא מלחמה עם לא-מוסלמים, אך אלה מעטים ושוליים ואינם משקפים את הפסוקים הרבים מאוד לאורך הספר המטיפים לאלימות.

מעבר לכך שיש בקוראן חוסר פרופורציה מוחלט בין חיים ללא אלימות לבין מלחמה, הקוראן הוא דברי אלוהים. לכן אין טעויות בקוראן ותמיד יש פסוק שהוא הגובר, הנכון, המבטל את הפסוקים האחרים – אם לכאורה נראה שיש סתירה.

הפסוק המכריע בעניין הג'יהאד מכונה "פסוק החרב":
הפסוק החמישי בסורה התשיעית, סורת ההצהרה, סורת א-תובה (سورة التوبة):

"עם תום החודשים הקדושים, הרגו את עובדי האלילים בכל מקום אשר בו תמצאום, ותפסו אותם וכתרו אותם וארבו להם בכל אתר ואתר".

זה ה"פשט" של הקוראן, וגם לפי מרבית פרשנויות החדית' (الحديث) שמתייחסות לדרכו של מוחמד (מה הוא אמר ועשה) – אין מקום לשלום אמיתי עם לא-מוסלמים.

אז מה יש אם לא שלום?

דת האיסלאם אינה מאפשרת למוסלמי לחיות בשלום אמיתי לאורך זמן עם לא-מוסלמי.

אפשר לחיות בהפסקת אש תחת הסכמים מסוג של "הודנה" (הפסקת לחימה זמנית) או "תהדיאה" (רגיעה), והכל בהשראת הסונה – דרכו של מוחמד, כיצד שליח האל התמודד עם האתגרים המלחמתיים.

בקוראן יש פסוקים בודדים שמאפשרים לחיות ללא מלחמה עם לא-מוסלמים, אך אלה מעטים ושוליים ואינם משקפים את הפסוקים הרבים מאוד לאורך הספר המטיפים לאלימות

כך למשל יאסר ערפאת התייחס בנאום ביוהנסבורג בשנת 1994 לדרכו של מוחמד כשנה לאחר שחתם על הסכם אוסלו.

מנהיג אש"ף דיבר על ג'יהאד על ירושלים, וכדי להסביר את הסתירה לכאורה להסכמים שחתם עם מדינת ישראל התייחס להסכם חֻדַיְבִּיָּה (صلح الحديبية)
– הסכם שביתת נשק שחתם מוחמד עם שליטי העיר מכה בשנת 628 לתקופה של 10 שנים. זמן קצר לאחר ההסכם תקף מוחמד את ח'ייבר ולאחר שנתיים את מכה.
כלומר הסכם שלום לפי האסלאם הוא זמני והוא נועד לצורך התארגנות לקרב הבא.

עד כאן ה"פשט" הטרגי של הקוראן, ביחד עם הפרשנויות על דרכו של מוחמד – כל אלה אינם מאפשרים למוסלמים לקיים שלום אמיתי עם לא-מוסלמים.

אז מה עושים עם התובנה הדתית-מוסלמית הזאת?

הימין הקיצוני מחבק את הפרשנות הבסיסית של הקוראן והאסלאם,
ואילו אני טוען שחייבים לחתור להסכמים עם המוסלמים. חייבים להתפשר ובמיוחד לפנות התנחלויות ולסגת משטחים כבושים.

בהיבט המדיני, לקיחת סיכונים היא דבר הגיוני, נוכח הפרגמטיזם שהפגינו חלק ממנהיגי ערב כאשר חתמו על הסכמי שלום או הסכמים לנרמול יחסים עם ישראל.

בהיבט הדתי – רק מיעוט אסלאמי קיצוני מיישם את הקוראן ככתבו וכלשונו. ארגונים כמו "אל-קאעידה" או "דאעש" (שהפך ל"המדינה האסלאמית") נדחו על-ידי הזרם המרכזי של האסלאם הסוני והשיעי.

בהיבט הדתי – רק מיעוט אסלאמי קיצוני מיישם את הקוראן ככתבו וכלשונו. ארגונים כמו "אל-קאעידה" או "דאעש" (שהפך ל"המדינה האסלאמית") נדחו על-ידי הזרם המרכזי של האסלאם הסוני והשיעי

לא ניתן להתווכח עם העובדה שהקוראן הוא ספר שמטיף לאלימות נגד לא-מוסלמים. עם זאת הפרשנות המובילה בקרב מרבית עולם האסלאם היא שאין ליישם עכשיו את הקריאות הרבות לג'יהאד.

כל שנותר הוא להתפלל שיפסיקו להתפלל, מוסלמים ולא מוסלמים.

אבי שאולי עבד שנים רבות כעיתונאי. לאחר כ-10 שנים ב-YNET וגלובס בעיקר, עבר לתחום היח"צ ועבד עם רונן צור, אבירם כהן, יהודה שוויצר ועכשיו – טל גולדפינגר.