טרור והרוגים פלסטינים – מה גורם למה?

מתנחלים רעולי פנים מיצהר וחיילים מסתכלים בשדות שהוצתו בכפר אסירה אל-קבליה. יוני 2010 (צילום: Wagdi Ashtiyeh/Flash90)
Wagdi Ashtiyeh/Flash90
מתנחלים רעולי פנים מיצהר וחיילים מסתכלים בשדות שהוצתו בכפר אסירה אל-קבליה. יוני 2010

מעציב שצריך לחזור לנושא הזה, אבל הטרור שוב מאיים להכתיב לנו את סדר היום. אז ראוי להיזכר איפה אנחנו חיים, מה היה כאן בעבר, ואיך זה צובע את מה שקורה עכשיו.

השב"כ מפרסם דוחות חודשיים על פעולות טרור מאז 2014. מסתבר שהרוב המכריע של הפיגועים השוטפים בכל השנים הוא זריקת בקבוקי תבערה. בסבבי הסלמה מול עזה יש ירי של מאות ואפילו אלפי רקטות. אבל יש גם לא מעט פיגועים מהסוג שראינו בחודשים האחרונים.

השב"כ מפרסם דוחות על פעולות טרור מאז 2014. מסתבר שרוב הפיגועים השוטפים בכל השנים הוא זריקת בקבוקי תבערה. בסבבי הסלמה מול עזה יש ירי רקטות. אך יש פיגועים רבים מהסוג שראינו לאחרונה

הגרף הבא מראה את הנתונים על הפיגועים מהסוגים הקשים יותר: ירי, דקירות, דריסה ומטענים.

נתוני שב"כ על אירועי טרור כל חודש
נתוני שב"כ על אירועי טרור כל חודש

כפי שניתן לראות, פיגועים כאלה קורים באופן שוטף לאורך כל התקופה. אבל נראה שהגל הנוכחי (בקצה הימני של הגרף) מתפתח להיות אחד מגלי הטרור היותר משמעותיים בשנים האחרונות. במיוחד יש יחסית הרבה פיגועי ירי. עם זאת הוא עדיין רחוק מהשיאים של אינתיפאדת הסכינים בסוף 2015 ובמבצעי צוק איתן ושומר חומות.

הנתונים האלה הם חומר הגלם של לחצים חברתיים ופוליטיים, בספקטרום שבין להראות לפלסטינים מי הבוס לבין לכסח אותם לגמרי. וזה מתודלק עוד יותר כשיש הרוגים ישראלים, בין אם בפעולות טרור או בפעילות יזומה של צה"ל בשטחים, כמו למשל במקרה של רס"ן בר פלח ז"ל.

אבל הנתונים האלה הם רק צד אחד בסיפור. הצד השני הוא מה קורה אצל הפלסטינים. על זה אין בסיס נתונים מלא כמו של השב"כ (שאגב גם הוא רחוק מלהיות מושלם). אבל זה חשוב, כי כמו שאצלנו פעולות טרור גוררות התלהמות נגד הפלסטינים, אצלם הפעולות שלנו גוררות התגייסות נגדנו.

הנתונים האלה הם רק צד אחד בסיפור. אין בסיס נתונים מלא על המתרחש אצל הפלסטינים. אבל זה חשוב, כי כמו שאצלנו פעולות טרור גוררות התלהמות נגד פלסטינים, אצלם הפעולות שלנו גוררות התגייסות נגדנו

כיוון שאין נתונים טובים על כל שלל הפעולות שננקטות נגד הפלסטינים בשטחים, אני מסתפק כאן בנתונים על הרוגים. מסד נתונים טוב למדי מתוחזק על ידי ארגון בצלם, וכולל הן הרוגים פלסטינים והן הרוגים יהודים-ישראלים (ערבים ישראלים נכללים עם הפלסטינים, אבל מספרם נמוך יחסית). הנתונים מוצגים בגרף הבא.

נתוני בצלם על הרוגים יהודים ופלסטינים כל חודש
נתוני בצלם על הרוגים יהודים ופלסטינים כל חודש

קל לראות שיש קורלציה משמעותית עם הגרף הקודם: בזמנים שבהם יש הרבה פעולות טרור, יש גם הרבה הרוגים פלסטינים. אבל הקורלציה אינה מלאה. ב"צעדות השיבה" בעזה, למשל, אפשר לראות שרוב ההרוגים היו בשנת 2018, ובפרט בתחילת השנה, אבל הפיגועים התעצמו דווקא בסוף השנה, ונמשכו עד הגעת מגפת הקורונה בתחילת 2020.

תופעה בולטת במיוחד בגרף היא חוסר הסימטריה בהרוגים. בממוצע על פני התקופה, על כל הרוג ישראלי יש 20 הרוגים פלסטינים (174 ישראלים לעומת 3409 פלסטינים). זה פער עצום. יש להניח שפער דומה יש גם בפצועים, ושם מדובר על מספרים עוד הרבה יותר גדולים.

תופעה בולטת בגרף היא חוסר הסימטריה בהרוגים. בממוצע על פני התקופה, על כל הרוג ישראלי יש 20 הרוגים פלסטינים (174 ישראלים לעומת 3409 פלסטינים). זה פער עצום. יש להניח שפער דומה יש גם בפצועים

מנקודת המבט הישראלית השאלה המתבקשת היא האם זה באמת מוצדק. יש מי שאין להם ספק והיו רוצים יותר, כי ערבי טוב זה ערבי מת בלי קשר למי הוא ומה הוא עושה. לחלופין יש את מי שמתנצלים ואומרים שאין מה לעשות, במאבק בטרור יש גם נפגעים חפים מפשע. אבל יש שתי הבחנות שחשוב לעשות:

1

הראשונה נוגעת להשלכות של הרג חפים מפשע. ברור שלא כל ההרוגים הם מחבלים, ואפילו כוחות הביטחון מודים בכך במקרים שונים. יש ויכוחים על כמה, תוך ניסיון להראות שהרוב הם כן מחבלים.

אבל לא באמת משנה אם 30% הם בלתי מעורבים שנפגעו בטעות או 70% הם כאלה. בכל מקרה מדובר על מספר עצום של אנשים. ולאנשים האלה יש משפחות, עם אלפי קרובי משפחה. ופעולות אגרסיביות שגורמות לפגיעה באוכלוסייה אזרחית גוררות התנגדות.

אם אצלנו כל הרוג גורר גל של התלהמות נגד ערבים, אצלם יש פי 20 יותר. אז זה לא רק בעייתי מהבחינה המוסרית, זה גם לא טוב משיקולים של ביטחון צרוף.

בנוסף, מי שטוען שמה לעשות, בטעות פוגעים גם בחפים מפשע, צריך להבין שאותו טיעון עובד גם הפוך, ומצדיק פגיעה באזרחים ישראלים במסגרת פעולות נגד הצבא.

30% או 70% בלתי מעורבים שנפגעו בטעות -כך או כך זה מספר עצום של אנשים. ולאנשים האלה יש משפחות, עם אלפי קרובי משפחה. ופעולות אגרסיביות שגורמות לפגיעה באוכלוסייה אזרחית גוררות התנגדות

2

ההבחנה השנייה נוגעת לתפקידו של הצבא. 99% מההרוגים הפלסטינים הם מידי כוחות הביטחון. המתנחלים אחראים רק לטיפה יותר מאחוז אחד. כך הצבא הוא למעשה באופן מובהק קבלן הביצוע של הכיבוש.

מעבר לכך, 53% מההרוגים הישראלים הם מכוחות הביטחון. זה באותו סדר גודל כמו האחוז מההרוגים הפלסטינים שהם פעילי ארגוני הטרור או השתתפו בפועל בפעילות אלימה. אז מי שמטיף שצריך להרוג את פעילי הטרור, צריך להבין שבזירה הפלסטינית ובזירה הבינלאומית אותו הטיעון עובד גם הפוך – מותר לפלסטינים לנסות להרוג את חיילי הכיבוש.

בזירה הישראלית כמובן הטיעון הזה לא מקובל כלל. אבל ההתפתחויות האחרונות מצביעות על כך שבעצם צריך לחשוב אם השימוש הגורף במונח "טרור" הוא אכן נכון. ממשלות ישראל וראשי מערכת הביטחון עדיין אוחזים בקונספציה של שיתוף פעולה ביטחוני עם הרשות הפלסטינית כדי להילחם בטרור. אבל מה שקורה בשטח הוא יותר ויותר בעצם מלחמת גרילה בכוח כובש, ולא טרור חסר אבחנה המופנה נגד אזרחים.

שני אירועים מהשבוע האחרון מדגימים את היפוך היוצרות. הראשון הוא המקרה של המחבל מוחמד מינאווי, שנתפס בתל-אביב לפני שהספיק לבצע את הפיגוע שתכנן. לדבריו הוא התמהמה כי חיפש חיילים ולא רצה לפגוע באזרחים סתם. זה שינוי משמעותי ביותר לעומת גלי הטרור של שנות ה-70 והאוטובוסים המתפוצצים של האינתיפדה השנייה. אבל החברה הישראלית מתקשה לקבל את ההבחנה הזו. העיתונאי ישראל פריי, שצייץ עליה, הושעה מיידית מעבודתו בערוץ דמוקרטTV שמתיימר להיות "אמיץ וחופשי".

האירוע השני הוא תקיפתו של חאפז אל-הורייני, פלסטיני תושב הכפר תוואני בדרום הר חברון, בידי קבוצת מתנחלים ממאחז חוות מעון הסמוך. המתנחל איתמר כהן נפצע קשה כשאל-הורייני הגן על עצמו באמצעות מעדר שהיה בידו (התקיפה הייתה כשעיבד את אדמתו בשטח שבין הכפר למאחז).

המתנחלים הפיצו את הסיפור שזו הייתה תקיפה מתוכננת של עשרות פלסטינים על שני רועי צאן יהודים תמימים, אבל סרט שצולם על ידי פעיל בריטי שהיה במקום מראה בבירור את המתנחלים באים כדי לתקוף, חמושים במוטות ובנשק חם. למרות זאת, אל-הורייני, שגם הוא נפצע בעימות, נעצר באשמת ניסיון רצח, ואילו המתנחלים לא נעצרו ואפילו לא נחקרו.

התגובה הפבלובית של כוחות הביטחון והממשלה, להגן על המתנחלים תוך התעלמות מעדויות ברורות לכך שהם אלה שמפעילים טרור, ובמקביל להגדיל את הלחץ על האוכלוסייה הפלסטינית כדי שהם סוף-סוף "יבינו" וינטשו את דרך הטרור, לא תביא לשיפור המצב.

התגובה הפבלובית של כוחות הביטחון והממשלה, להגן על המתנחלים תוך התעלמות מעדויות ברורות שהם מפעילי הטרור, ותוך הגדלת הלחץ על הפלסטינים כדי ש"יבינו" וינטשו את הטרור, לא תשפר את המצב

היא רק גורמת ללחץ להצטבר. וכשאי אפשר להכיל אותו עוד, הוא מתפרץ. כל הסימנים הם שבעוד מדינת ישראל עסוקה ברפש הפנימי של עוד מערכת בחירות, ארץ ישראל שועטת לכיוון של אינתיפאדה שלישית.

דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
ישראל כץ התפלח בלילה לבולען ג'קוזי, עירום, נכנס לתוכו, התיישב, כפות רגליים על שפת הבולען, בקבוק ערק בידו, והוא אומר למצלמה זה סרטון של הליכוד: "רק ביבי דואג לעניים. אנחנו נעזור לתלמידי ... המשך קריאה

ישראל כץ התפלח בלילה לבולען ג'קוזי, עירום, נכנס לתוכו, התיישב, כפות רגליים על שפת הבולען, בקבוק ערק בידו, והוא אומר למצלמה זה סרטון של הליכוד: "רק ביבי דואג לעניים. אנחנו נעזור לתלמידי הישיבות שיהיה בכל בית מדרש ג'קוזי". מיכאלי בתגובה לאחר שצפתה בסרטון: "זה קרה בתקופתי הבולען"

עוד 1,063 מילים ו-3 תגובות
סגירה