בואו נדבר על נרמול. מהו נרמול? למה להסביר אם אפשר לתת דוגמה: נניח שאשה מתמודדת לבד עם בעל מכה. בהתחלה היא מאיימת עליו שתלך למשטרה ותגמור עם העניין. לאחר מספר פעמים היא מבקשת ממנו שיחדל. לאחר מכן היא פשוט שותקת ובשלב הבא מבקשת ממנו אם אפשר, רק אם זה בסדר, שירביץ פחות חזק ולא בפנים. בסיום ההליך הם יושבים לאכול ארוחת ערב, הוא מכה אותה ולאחר מכן הם יושבים לראות סדרה רומנטית בטלוויזיה. זה, גבירותיי ורבותיי, נרמול. הפיכת תופעה פסולה שצריך לעקור מהשורש, להרגל. תאהב אותו, תשנא אותו, הוא כאן בשביל להישאר.

בציבוריות, נרמול תופעות נעשה על פי רוב על ידי התקשורת. לתקשורת, הקובעת את סדר היום, יש יכולת לקחת תופעות פסולות ולקבוע האם להדיר אותן מהחברה, כפי שראוי, או האם "לנרמל" אותן ולקבוע בכך סדר יום ציבורי חדש.

בציבוריות, נרמול תופעות נעשה לרוב ע"י התקשורת. לתקשורת, הקובעת את סדר היום, יש יכולת לקחת תופעות פסולות ולקבוע אם להדיר אותן מהחברה, כפי שראוי, או "לנרמל" אותן ולקבוע בכך סדר יום ציבורי חדש

קחו לדוגמה את בנימין נתניהו. עד לחקירותיו בתיקי האלפים הייתה נורמה קבועה וברורה, הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה, תחייב אותו לעזוב את החיים הציבוריים. תפקידה של המערכת הציבורית, כמו תפקידה של המערכת הפוליטית היה לחייב את נתניהו לעמוד בנורמה.

איך עושים את זה? זה פשוט. לא מורידים את הנושא מעל סדר היום. מראיינים את האדם אך ורק על הפרשיות העומדות ותלויות מולו. שואלים אותו על כך בכל ראיון וראיון. מעמתים אותו עם העובדות. שואלים כל תומך שלו האם הוא יתמוך בנאשם בפלילים לראשות הממשלה.

ואצלנו? קצת לחצו, קצת דיברו, קצת שאלו והתעייפו. רוצה לרוץ? אז שירוץ. רוצה להנהיג? אז שינהיג.

בואו נוסיף לרשימה את איתמר בן גביר. במשך שנים היה קונצנזוס שהכהניסטים פסולים לישיבה בכנסת ושבן גביר הוא אחד מבכירי נציגיהם. אפילו יצחק שמיר האולטרה ימני יצא מהכנסת בזמן שכהנא, אלילו של בן גביר, נאם בה.

והיום? נרמול מוחלט. בהתחלה מספרים שנתניהו מנהל שיחות עם בן גביר, לאחר מכן מדברים על דיל שסגר נתניהו עם בן גביר בשביל להכניסו לכנסת, ובסוף הוא כוכב בכל ערוצי התקשורת.

שאלות על מורשתו הגזענית? שאלות על אליליו ברוך גולדשטיין והרב כהנא? שאלות על דעותיו החשוכות והלא מקובלות בנושא להט"בים, זרים, דת ומדינה וכו'? לא. נרמול מוחלט. בן גביר יושב באולפנים ואיש אינו פוצה פה.

חבר פאנל אחד לא קם והולך. מראיין אחד לא מצייר קו אדום ואומר שראיון עם בן גביר יהיה רק לאור משנתו החשוכה ושכל שאלות על נושאים אחרים הוא נרמול של בן גביר כפוליטיקאי לגיטימי במדינת ישראל.

איך מחייבים לעמוד בנורמה? פשוט. לא מורידים את הנושא מעל סדר היום. מראיינים את האדם אך ורק על הפרשיות העומדות ותלויות מולו. שואלים אותו על כך בכל ראיון וראיון. מעמתים אותו עם העובדות

הרשימה עוד ארוכה, אבל הנה עוד שם, דוד ביטן. הדובון החמוד שמצוטט בתקשורת כמספר בדיחות קרש חביבות, וכמי שמחלק סוכריות לכל דיכפין במליאת הכנסת, הוא גם פוליטיקאי ציני, מושחת לכאורה, שמואשם בשבע פרשיות שוחד חמורות (וב"התנהגות שוחדית") ועשוי לבלות בכלא כעשור או יותר.

קאנדי קראש עם @davidbitan: כשהיריבות בין האופוזיציה והקואליציה מרה, הח"כ מ-@Likud_Party מצא דרך מעולה להמתיק לעמיתיו את היום.#הפיצוצייה_של_ביטן – צפו בח"כ דוד ביטן מחלק סוכריות לחברי הכנסת pic.twitter.com/Xwa48jI7nS

— ערוץ כנסת (@KnessetT) July 14, 2021

אנשים כמו ביטן היו עד לאחרונה מודרים מהחיים הציבורים, לפחות עד לניקויים בבית המשפט. וביטן? איתו הכל טוב. הוא רץ מאולפן לאולפן, מתראיין בסוגיות שעל סדר היום, מגיע לנשיא בשם סיעת הליכוד ואיש אינו עוצר לשאול איך זה יכול להיות. איך נאשם בפרשיות פליליות חמורות, שבוצעו כולן בהיותו נבחר ציבור, קופץ מאולפן לאולפן ואיש אינו מעמת אותו ולו פעם אחת עם הפרשיות שתלויות מעל ראשו?

האם יש עיתונאי נורמלי שמוכן לקבל לאולפנו את הארווי ויינשטיין, בזמן משפטו, כשהוא נאשם בפרשיות מין חמורות, ולראיין אותו כמומחה על שובר קופות הוליוודי חדש? האם סביר שמנכ"ל תאגיד כלכלי גדול שנאשם בהונאה, ירואיין כפרשן כלכלי בלתי תלוי?

אבל זה כוחו של הנרמול. הצופה הממוצע, שרואה את ח"כ ביטן בטלוויזיה, שוכח אט אט את דמותו הקרימינלית של ביטן, זו שתלויים ועומדים נגדה סעיפי אישום חמורים, ובמקומה מטמיע את הדמות הלגיטימית, המצחיקה, החביבה, הדובית משהו, זו שמחלקת ממתקים ומדברת בנעימים באולפנים השונים.

זה כוחו של נרמול. הצופה הממוצע, שרואה את ח"כ ביטן בטלוויזיה, שוכח אט אט את דמותו הקרימינלית ואת סעיפי האישום החמורים, ובמקומה מטמיע את הדמות הלגיטימית, המצחיקה, החביבה, הדובית

ביטוי עתיק גורס כי מי שהולך עם חמאה על ראשו, מוטב לו להימנע מהשמש. במשל הזה השמש היא אולפני הטלוויזיה ומסדרונות העיתונות.

נאשמים בפלילים, גזענים, כהניסטים שרוצים להיבחר לכנסת ישראל, צריכים לדעת שבכל ביקור שלהם באמצעי תקשורת, החמאה עשויה ליזול על ראשם, כי כל עיתונאי שמכבד את עצמו לא יתחיל ולא יסיים ראיון מבלי לשאול את השאלות החשובות באמת.

אבל אצלנו? השמש כבר מזמן שקעה. אין שמש, יש נרמול. הנאשם ביטן, הנאשם נתניהו, תומך הטרור והכהניסט (לשעבר) בן גביר, כולם אורחים רצויים באולפנים. כולם לגיטימיים, כולם יכולים לפרוש את משנתם תוך התעלמות מוחלטת מהחמאה שעל ראשם.

הם שלושה שמות ברשימה ארוכה של גזענים, שונאי זרים, נאשמים בפלילים או עבריינים בעבר ובהווה, שמסתובבים באולפנים, רצים ממיקרופון למיקרופון ונהנים מתקשורת חלשה ומנרמלת. ואת החרפה הזאת, איבוד הסטנדרטים העיתונאים – רק ההיסטוריה תשפוט. ולא לחיוב.

יש דברים שנוגעים ללב, כמו התמיכה לה זוכה המועמד לליכוד שהורשע בפריצות לבתים דודו לניאדו מח"כ דוד ביטן, שעומד לדין בגין פרשיות שוחד מרמה והפרת אמונים וסגן ראש עיריית ת"א לשעבר ארנון גלעדי שחשוד בעבירות מין בקטין ועומד לדין על עבירות שוחד, כאן באירוע מרגש אתמול בתל אביב. pic.twitter.com/2PFx1spRSC

— Josh Breiner (@JoshBreiner) July 14, 2022

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, חבר הקואליציה לביטחון אזורי. לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.