JavaScript is required for our website accessibility to work properly. יעוז סבר: ההצגה הגדולה | זמן ישראל

ההצגה הגדולה

בנימין נתניהו מדבר על האיום האיראני באו"ם, ספטמבר 2012 (צילום: AP Photo/Richard Drew, File)
AP Photo/Richard Drew, File
בנימין נתניהו מדבר על האיום האיראני באו"ם, ספטמבר 2012

לצד הנאום הנהדר של ראש הממשלה יאיר לפיד באו"ם, אי אפשר שלא להתייחס לסיקור התקשורתי ההזוי שמתרחש במדינת ישראל כל אימת שראש הממשלה נואם באו"ם. ראש הממשלה אמרנו? סליחה, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

לצד הנאום הנהדר של ראש הממשלה לפיד באו"ם, אי אפשר שלא להתייחס לסיקור התקשורתי ההזוי שמתרחש במדינת ישראל כל אימת שראש הממשלה נואם באו"ם

הנה תרגיל מחשבתי. האם אתם זוכרים נאומים היסטוריים מרשימים של ראשי הממשלה דוד בן גוריון, גולדה מאיר, מנחם בגין, יצחק רבין, יצחק שמיר, שמעון פרס, אהוד ברק באו"ם? האם זכור לכם לוי אשכול מלהטט בלשונו מעל דוכן האו"ם? התשובה היא, מבלי שבדקתי עמכם, לא. לא רבתי.

אף אחד מאתנו לא זוכר נאומים כאלה, לא מפני שלא נישאו נאומים כאלה. בן גוריון נאם באו"ם, רבין נאם באו"ם, אריק שרון נאם, אהוד אולמרט גם. לא הקימו את האו"ם אתמול, וגם מדינת ישראל הייתה קיימת כמה שנים לפני שבנימין נתניהו נבחר לראשות הממשלה שלה.

אלא שמאז כהונתו של נתניהו כראש ממשלה, וביתר שאת מכהונתו השנייה ב-2009, הפכו נאומי נתניהו באו"ם לקרקס, אליו מצטרפת בחדווה כל התקשורת הישראלית. התקשורת שנהגה בעבר להתייחס לנאום כמו עוד אירוע, לא הכי חשוב אבל גם לא הכי שולי, בלוח השנה של ראש הממשלה, הפכה מכורה להצגה הגדולה.

יאמר מייד, העצרת הכללית של האו"ם, במסגרתה נואמים מנהיגי האומות השונות, היא אירוע חשוב אבל די מונוטוני. ראשי מדינות נוטים לנאום נאומים חשובים בעיקר בפרלמנטים שלהם, או בנאומים לאומה דוגמת הנאום הקבוע של נשיא ארצות הברית. איש לא מתרגש יותר מדי מהנאומים באו"ם, הואיל וברור לכולם שמדובר בזירה שבה יש הרבה דיבורים ומעט מעש.

אלא שמאז כהונתו של נתניהו כראש ממשלה, וביתר שאת מאז כהונתו השנייה ב-2009, הפכו נאומי נתניהו באו"ם לקרקס, אליו מצטרפת בחדווה כל התקשורת הישראלית

והנה, הגענו למה שנתניהו הכי אוהב, הרבה דיבורים, מעט מעשים. פעם בשנה היה מבטיח נתניהו, או המלך ביבי כפי שכונה אז, הצגה כמו שהישראלים אוהבים. פעם בשנה היה מגיע השחקן הזה, שלא ברור אם הוא מאמין למה שהוא מוציא מפיו בעצמו, ונותן שואו.

הנאומים עצמם לא היו חשובים באמת. התוכן שלהם? ובכן, לא היה בו כלום 99 אחוז מהזמן. המון פאתוס, התקרבנות, בכיינות ובעיקר המילה האהובה על ביבי, איראן.

הקהל ברוב המקרים היה מורכב מכמה מנהיגים משועממים, כמה עיתונאים בינלאומיים ושורה ארוכה של עיתונאים ישראלים, המעבירים בשידור ישיר מופע מילים שמיועד כולו לקהל הישראלי.

הו, כמה ביבי אהב את הרגעים האלה. הנה הוא, ראש ממשלתנו החזק, הנבון ובעל האנגלית המצוחצחת, מראה לאיראנים מאיפה משתין הפלקט. הנה הוא שולף תמונה של רימון, הנה הוא עושה קולות של ברווז, הנה הוא מנופף בידו יותר יפה מכל מנהיג אחר בעולם.

והתקשורת? היא העבירה את התמונות כמוכת ירח. מתמכרת למנגינה ולשואו ושוכחת להזכיר לנו שלא היה נאום אחד של נתניהו שבאמת עשה שינוי. כלומר, שינוי במפת המנדטים בישראל? אולי. אבל שינוי בדעת הקהל העולמית? שינוי בדעתו של נשיא ארצות הברית בעד או נגד הסכם? זה לא.

הנאומים עצמם לא היו חשובים באמת. התוכן שלהם? ובכן, לא היה בו כלום 99 אחוז מהזמן. המון פאתוס, התקרבנות, בכיינות ובעיקר המילה האהובה על ביבי, איראן

מבחינתנו של נתניהו נאום באו"ם כמוהו כהופעה בשוק מחנה יהודה או באירוע של מרכז הליכוד בגני התערוכה. כל מה שצריך זה עמידה בוטחת, כיווץ אישונים בזמן הנכון, נפנוף בידיים וגימיק או שניים.

אמירה אמיצה? קריאה אמיצה לוויתורים? הצעת מסלול מרתק וחדש עם איראן? לא, לא אצל ביבי. אצל ביבי, כמו קרקס נודד, נותנים את ההצגה, ממשיכים קדימה ומשאירים מאחור אדמה חרוכה עם קצת גללים של פילים ואריות.

ולכן, הנאום של לפיד, מבריק ככל שיהיה וגם אמיץ ככל שיהיה, הוא לא באמת נאום דרמטי. הוא משמח, כי נעים לראות ראש ממשלה שנדמה כי פיו וליבו שווים.

הוא משמח, כי נעים לראות ראש ממשלה מושיט יד לאוייבנו, אבל במקביל עומד על כוחנו ועל מוסריותנו כעם.

הוא משמח כי נעים לראות ראש ממשלה מגיע לאו"ם ליומיים, בלי אישה, בלי ילדים, בלי מזוודות ובלי משלחות ענק. בא, נואם וחוזר הביתה, לישראל. בזה כוחו של הנאום הזה.

אבל במציאות? שינויים בעולם לא עושים בנאומים, ואפילו וינסטון צ'רצ'יל, גדול הנואמים אי פעם, עשה הרבה בניהול מלחמת העולם מעבר לנאומים שלו. שינויים עושים במעשים ובזה יאיר לפיד ייבחן, בהנחה שהבוחר ייתן לו את ההזדמנות להמשיך ולנהל את המדינה.

אבל במציאות? שינויים בעולם לא עושים בנאומים, ואפילו צ'רצ'יל, גדול הנואמים אי פעם, עשה הרבה בניהול מלחמת העולם מעבר לנאומים שלו. שינויים עושים במעשים ובזה לפיד ייבחן

וביבי? הוא כבר אמר מראש שזה נאום לא טוב. אמנם התוכן נהדר, אבל המציג הוא לא ביבי, ובעולם שבו חי ראש האופוזיציה, מדובר במקרה כזה בנאום שנכשל מראש.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, חבר הקואליציה לביטחון אזורי. לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.

הוסיפו את זמן ישראל כמקור מועדף בגוגל
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 699 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום שני, 29 ביוני 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.