בשבוע שעבר התפרסם באתרי החדשות השונים, שמשה פייגלין יתכנס עם נתניהו בערב למסיבת עיתונאים, ובה יודיע על חזרתו לליכוד תמורת אפס הקלות בתחום הלגליזציה, כיסוי חובות (תשלום, כלומר שוחד כפי שהיטיב לנסח בפייסבוק אהוד ברק), והבטחה לתפקיד שלא יכולה להינתן לפני הבחירות, משום שאין מספרים סופיים. זה אפילו לא על נייר וגם לא על מפית.

באותו זמן בדיוק, הובהל עמוס סילבר ללא הודעה מוקדמת לביהמ"ש המחוזי בלוד לדיון שנקבע מהרגע להרגע בנוגע להארכת מעצרו, בערר אותו הגיש בשמו עו"ד אורי קורב.

פייגלין התקפל כאוריגמי מכל ההבטחות, עבור עוד רפורמת שקר בתחום הקנאביס, מבית מדרשו של שר הבריאות נתניהו. קשה למצוא היום אויב גדול לקנאביס בארץ מנתניהו, הנאמן לפטרונו שלדון אדלסון, שמתנגד נחרצות לקנאביס

על הדיון לא יצאה הודעה מוקדמת, וזאת במטרה למנוע הגעת תקשורת, תומכים וחברים שמגיעים בהמוניהם לדיונים בעניינו של עמוס. יש שיראו זאת כמקריות, אבל מי שמתמצא בנבכי הפרשה יודע שזהו המשך ישיר להסגרה לא חוקית, מעורבות של גורמי ממשל בכירים בהסגרה הזו ולחצים תקשורתיים כבדים במטרה לגמור את הפרשה.

הערעור נדחה והדיון הבא ייערך ב 5.9, אבל מחטפים מהסוג הזה בישראל של ימינו לא באמת אמורים להפתיע מישהו.

בסיבוב הבחירות הקודם עשיתי למשה פייגלין הנחה מרחיקת לכת וכתבתי באתר "שיחה מקומית" ש"מוטב לחכות עם הלגליזציה מאשר להכניס את פייגלין לכנסת". כעת מתברר שלא לגליזציה ואף לא חירות.

פייגלין התקפל כמו נייר אוריגמי מכל ההבטחות כולן, עבור עוד רפורמת שקר בתחום הקנאביס, מבית מדרשו של שר הבריאות נתניהו. קשה למצוא היום אויב גדול בישראל לקנאביס מבנימין נתניהו, שנאמן לפטרונו שלדון אדלסון, המתנגד נחרצות לקנאביס,  ופייגלין הוא סך הכל עוד נושא כלים שעוזר לו להלחם בשחרור הצמח.

את שמה של סיון מימוני ז"ל שנפטרה השבוע אחרי שמצבה החמיר בעקבות הרפורמה הארורה, נתניהו אפילו זכר (הוא קרא לה איריס). אבל לדבר על קנאביס רפואי – הוא מרשה לעצמו

אני מעולם לא האמנתי לפייגלין. עמוס סילבר דווקא כן, אבל מניחה שלא עוד. בכללי, קשה לציין פוליטיקאי/ת אחת, להוציא תמר זנדברג, שקידמו את התחום בארץ באפן רציף לאורך השנים.

זורעים חרדה בציבור ונוגדי חרדה באדמה

אנשים הזקוקים לקנאביס נלחמים עבור עצמם. עבור היום ומחר, כי זהו הצורך המיידי שלהם. בתוך המלחמה שלהם על ריפוי הם שוכחים את הדרך.

אני מציעה לחשוב מחדש האם לרוה"מ יש סמכות לדון בנושא בכלל, אחרי שהזניח אותו כשר הבריאות במשך שנים?

האם הקפאון המדיני ששורר בישראל עושה הנחות לחולים? ולמה הוא תמיד דואג רק לכך שהעבריינים ימשיכו להרויח, ולעולם לא דואג לחולים?

אני מציעה לחשוב אם לרוה"מ יש סמכות לדון בנושא, שהזניח שנים כשר הבריאות. הזקוקים לקנאביס נלחמים עבור עצמם, עבור היום ומחר, כי זה הצורך המיידי, ושוכחים את הדרך

את שמה של סיון מימוני ז"ל שנפטרה השבוע אחרי שמצבה החמיר בעקבות הרפורמה הארורה, נתניהו אפילו זכר (הוא קרא לה איריס). אבל לדבר על קנאביס רפואי – הוא מרשה לעצמו.

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.