אחרי שהתבהרה מפת המפלגות הרצות לכנסת, הופיע ראש הממשלה יאיר לפיד בעצרת הכללית של האו"ם והודיע על תמיכתו בפתרון שתי המדינות. יו"ר רע"ם מנסור עבאס מיהר לברך את לפיד על הכרזתו וקרא לרשות הפלסטינית לאמץ את היד שהושיט לפיד.

לעומת זאת, ראשי הרשימה המשותפת איימן עודה ואחמד טיבי גמגמו ואמרו שכל מי שירצה את תמיכתם בממשלתו יצטרך להתאמץ כדי לשכנע אותם – כלומר: לא שללו כמו בעבר את חברותם בקואליציה עתידית; והיפרדותם מבל"ד של סאמי אבו שחאדה יש בה כדי להעיד כי הם רוצים להיפטר מהנטל המעיק שעלול להפריע להתצטרף לקואליציה העתידית.

בכל זאת, יש לשים לב להבדלי הגישות בין שלוש הרשימות הערביות.

עבאס נוקט כלפי הסקטור היהודי גישה פייסנית כדי להסיר חששות משיתוף ערבים בשלטון בישראל, בעוד עודה וטיבי נוקטים גישה מתריסה. הדבר הביא לכך שכבר יש קונצנזוס במפלגות היהודיות, ימין ושמאל, כי עבאס הוא שותף ראוי לכל ממשלה, בעוד גדעון סער אמר בפה מלא כי המשותפת אינה שותפה אפשרית. עמדת הליכוד היא שהם יקבלו את עבאס רק אם כבר יהיו להם 61 האצבעות בלעדיו.

יש קונצנזוס כי עבאס הוא שותף ראוי לכל ממשלה, בעוד גדעון סער אמר בפה מלא כי המשותפת אינה שותפה אפשרית. עמדת הליכוד היא שהם יקבלו את עבאס רק אם כבר יהיו להם 61 האצבעות בלעדיו

אחת התופעות החשובות שיש לשים אליהם לב היא שבסקרי דעת הקהל ברחוב הערבי, בל"ד לא עוברת את אחוז החסימה, ומכאן שהציבור הערבי תומך דווקא בהשתלבות בהנהגת המדינה, ולא להתריס מולה ולהתנגד לכל ממשלה שלה כדי לחרחר ריב ומדון ולמנוע מישראל את היציבות שהיא כל כך זקוקה לה.

המשותפת צריכה לשים לב להלכי הרוח ברחוב הערבי, ואם עד כה עמדות מתריסות העניקו לה פופולריות, יש ספק אם זה המצב גם כיום.

רע"ם של מנסור עבאס היא מפלגה אסלאמית דתית השייכת לאגף המתון של האחים המוסלמים. כל סוגיית האחים המוסלמים טעונה בירור מיוחד, ונעשה את בהזדמנות אחרת.

בשורה התחתונה, הזרם הצפוני של השייח' ראאד סלאח שייך לזרם הקיצוני.  סלאח חבר בהתאגדויות עולמיות של האחים המוסלמים, אבל ההתאגדויות אלה נחלשו מאוד ממגוון סיבות. די אם נציין שטורקיה, שעמדה בראש הזרם הקיצוני, משכה את ידיה ממנו – והדברים נכונים גם לבעלת בריתה קטאר.

בעוד טיבי ועודה תומכים ברשות הפלסטינית ברמאללה, אישים מרכזיים ברע"ם תומכים במתקוממים תומכי חמאס בשכם. כלומר: המתיחויות בין רע"ם למשותפת אינן מצטמצמות רק לוויכוח לגבי מידת ההשתלבות בישראל, אלא גם לקווי השבר בתוך הרשות הפלסטינית.

בעוד טיבי ועודה תומכים ברשות הפלסטינית, אישים מרכזיים ברע"ם תומכים במתקוממים תומכי חמאס. כלומר: המתיחויות בין רע"ם למשותפת אינן מצטמצמות רק לוויכוח לגבי מידת ההשתלבות בישראל

יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) אמר בנאומו בעצרת האו"ם בשבוע שעבר כי הכרזתו של לפיד היא "חיובית" אבל מייד דחה אותה. הוא דרש ביצוע של החלטות האום משנת 1947, כלומר: חזרה לתוכנית החלוקה. מהתבטאויות קודמות של אבו מאזן ניתן ללמוד כי מימוש תוכנית החלוקה תאפשר את החזרת הפליטים לשטחים שהיו מיועדים למה שהאו"ם ייעד למדינה הערבית.

בל"ד היא תנועת שמאל רדיקלית שיש בה אהדה למשטר של נשיא סוריה בשאר אל-אסד ולחזיתות השמאל הלוחמני, כמו החזית העממית והחזית הדמוקרטית. מכאן, שבעוד רחשי הלב של בל"ד הם עם אסד, רחשי הלב של מנסור עבאס הם עם המתקוממים הסונים נגד אסד.

איך כל זה ישפיע על טיבה של הממשלה הבאה אחרי הבחירות, אם תקום? הכל תלוי בתוצאות הבחירות.

לפיד, אחרי שהצהיר על פתרון שתי המדינות באו"ם, תקע יתד חזקה עם מנסור עבאס, ופתח את הדלת לטיבי ועודה.

אבל עלול להתברר, כמו אחרי סבב הבחירות הראשון, שהתנגדות של סער למשותפת תפתח את הפתח לממשלת גנץ-נתניהו, בלי "השמאל" והערבים, חוץ מעבאס.

בני גנץ, כך נראה, לא יכול להתפכח מהחלום להיות ראש ממשלה, והוא רואה בעיניים כלות כיצד היה כל כך קרוב למימוש חלומו, אבל בא לפיד ולקח ממנו את מה שהוא חושב ששייך לו.

לפיכך, יש לקחת בחשבון תסריט שבו אם יוכל נתניהו להרכיב ממשלה עם איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ', יבוא גנץ כדי עוד פעם "לסחוב את האלונקה" ויציע את עצמו במקום בן-גביר.

זה רק תסריט אחד מרבים, אבל הכל ייקבע על פי התוצאות. אם לנתניהו יש 61, ואפילו 60, זה סיפור אחד. אם הוא מגיע רק ל-59, זה סיפור אחר.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.