ראש הממשלה יאיר יאיר לפיד סיפק את רצונם של רבים מבוחריו כאשר הכריז לפני שבועיים בעצרת הכללית של האו"ם כי הוא תומך בפתרון שתי המדינות. אבל הוא גם הזמין על עצמו ביקורת מיותרת: מה שישראל צריכה זה היפרדות מהפלסטינים, לא בתור טובה למישהו אלא בשביל הישרדותה, ויש יותר מדרך אחת לפעול לכך.

לא מפתיע שהימין תקף את לפיד על "שמאלנות". לרוב הימנים בישראל לא אכפת מהיווצרות של מדינה דו-לאומית כי הם מעריכים שאפשר ורצוי לדכא לנצח את הפלסטינים. חלקם לא מודעים בכלל לעובדות; זה מדהים שהם מצליחים למצוא את הקלפי ולהצביע – אבל איכשהו זה לרוב קורה.

עם זאת לפיד ספג ביקורת גם מבית. בני גנץ טען בערוץ 12 שהם "חלוקים" בעניין הפלסטינים והאלוף (מיל') גיורא איילנד, המתון למדי, קבע בכאן ב' שלפיד טועה בעניין המדינה הפלסטינית, כי זה לא ריאלי.

הביקורת המעין-פנימית הזו מזיקה מאוד ללפיד, ובזאת מסכנת ממשית את המדינה. היא בולמת מומנטום ומחזקת את התחושה בציבור שלמרכז-שמאל אין מדיניות קוהרנטית ומנהיג מקובל.

הביקורת המעין-פנימית הזו מזיקה מאוד ללפיד, ובזאת מסכנת ממשית את המדינה. היא בולמת מומנטום ומחזקת את התחושה בציבור שלמרכז-שמאל אין מדיניות קוהרנטית ומנהיג מקובל

אך למרבה הצער, היא גם קצת מוצדקת (למרות שגנץ מודרך מאגו כנראה). זה באמת לא כל כך ריאלי כרגע להגיע להסכמה עם ההנהגה הפלסטינית – אפילו עם המחצית שמייצג אבו מאזן – על מדינה פלסטינית של ממש. הסיבה לכך היא שהדרישות המינימליות של הפלסטינים (בתמורה להכרזה על סיום הסכסוך שישראל דורשת) עולות על מה שישראל מסוגלת להכיל.

גם המתונים שבפלסטינים באמת מתעקשים על כל (או כמעט כל) הגדה המערבית; בעידן שאחרי טילי חמאס מעזה, ישראל תתקשה לחיות עם מותניים צרים של כ-20 קילומטר סמוך לנתניה.

הם רציניים בדרישת שליטה בעיר העתיקה עם גבול העובר באמצע ירושלים; זה כנראה חסר התכנות פיזית (תקדימים כמו ניקוסיה וברלין של העידן הקומוניסטי נהנו מטופוגרפיה יותר סבירה והעדר הקשר של טרור עממי). וחלקם אף רציניים לגבי זכות השיבה; זה ידרוש מישראל לקחת סיכון שמיליוני פלסטינים ילידי לבנון וסוריה יחליטו להגר לגליל.

המנהיגים הפלסטינים מתעקשים על כל אלה מכמה סיבות. ראשית, אפילו העברה מלאה של כל הגדה המערבית, עזה ומזרח ירושלים לשליטתם תותיר בידי ישראל (בגלל גודל הנגב) יותר מ-70% מפלסטין ההיסטורית.

שנית, הקיצוניים האלימים מבית לא יסלחו לפלסטיני שיסתפק בפחות. והכי חשוב, להבדיל מהימין הישראלי הם מבינים היטב שהמצב משרת אותם בטווח הארוך; יש להם סבלנות ונכונות שעמם יסבול בינתיים.

פעמיים בעשרים השנים האחרונות הפלסטינים דחו הצעות מרחיקות לכת והספקנים כנראה צודקים בהערכה שהם היו עושים זאת שוב. הדרך קצרה מכאן ועד למסקנה שמדינה פלסטינית אינה ריאלית.

הבעיה היא שאם מתרגמים מסקנה זו לתמיכה בהמשך הסטטוס קוו, התוצאה היא קטסטרופלית לציונות. יש כבר רוב ערבי קטן מנהר הירדן ועד לים התיכון. וגם כאשר מוציאים את עזה מהמשוואה, הפלסטינים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, בתוספת אזרחי ישראל הערבים, משאירים את היהודים עם פחות מ-60% מהאוכלוסייה.

יש כבר רוב ערבי קטן מנהר הירדן ועד לים התיכון. הפלסטינים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, בתוספת אזרחי ישראל הערבים, משאירים את היהודים עם פחות מ-60% מהאוכלוסייה

הימין חושב שזה שהפלסטינים בגדה המערבית נדחסים ברובם לאזורי A המכותרים ומוקפים מאפשר לישראל להתעלם מהם. זה אינפנטילי, בערך כמו לחשוב שאם הפלסטינים תקועים בבתיהם ולא מספחים את הבתים אז הם כאילו לא כאן.

אזורי A אלה אינם רציפים; מפת האוטונומיה אינה יוצרת הפרדה סבירה לישויות נפרדות; וישראל עדיין שולטת בתושביהם בפועל (וגם בכניסות ויציאות מהגדה בכלל, ובמטבע, ובאוצרות הטבע, ועוד).

יתרה מזאת: מתנחלים בעלי זכויות אזרח מלאות מתגוררים ממש סמוך לפלסטינים משוללי זכויות (מלבד אצל  ה"רשות" הכמעט-פיקטיבית).

זוהי דרך המלך לקריסת הרשות הפלסטינית ולכך שהעולם יעבור מדיון על סכסוך בין עמים לדיון על זכויות אזרח ודמוקרטיה. ישראל יכולה לזעוק על אנטישמיות עד הבוקר – אבל היא תצטרך להתרגל להאשמת האפרטהייד.

ישראל תידרש לספח את הגדה המערבית ולהעניק אזרחות לפלסטינים, ובסוף כך יהיה. המדינה המשולבת הזו לא תהיה שלווה; יהודים יעזבו; היא תיקרא בסופו של דבר – כנראה לפני 2048 – פלסטין.

אם לפיד רוצה לא להיחשף  להאשמות של שטחיות, עדיף שיצהיר שזה פשוט באינטרס של ישראל להפריד את עצמה מהפלסטינים. הנוסחה המדויקת יכולה להישאר פתוחה לדיון.

ישראל צריכה לשרטט מחדש את מפת הגדה המערבית כדי לכלול את רוב המתנחלים אצלה, אך להכריז באופן חד-משמעי שהיא לא חומדת את השטח שמעבר לזה. קו הגדר הוא התחלה, אם כי במקומות רבים הוא מתעמר בפלסטינים באופן מיותר.

ישראל צריכה לשרטט מחדש את מפת הגדה המערבית כדי לכלול את רוב המתנחלים אצלה, אך להכריז באופן חד-משמעי שהיא לא חומדת את השטח שמעבר לזה

רצוי להכריז באופן חד-צדדי על הקפאת התנחלויות מעבר לקו זה. ויש למצוא דרך להחזיר הביתה את 100,000 המתנחלים שכבר נמצאים שם, כדי להניב כיבוש צבאי טהור שמצדיקים אותו רק בנימוקים ביטחוניים. עם התקדים של השתלטות חמאס על עזה, הנימוקים הביטחוניים הללו די  מובנים.

העולם מסוגל לקבל מאמצים ישראלים למנוע ירי רקטות על שטחה; העולם אינו יכול לתמוך בגרסת ישראל לאפרטהייד-לייט שיש כרגע בשטחים. מה שגורם לזה להיות אפרטהייד-לייט ולא סתם כיבוש זה ההתנחלויות. זהו מתכון לא רק למדינה דו-לאומית אלא לקרע גדול עם ארצות הברית ועם יהודי אמריקה.

מומחים כמו איילנד יאמרו שקונפדרציה פלסטינית-ירדנית היא אופציה יותר סבירה ממדינה פלסטינית עצמאית. נכון שירדן לא תחוש אותו צורך לדרוש כל סנטימטר כמו הפלסטינים.  אבל ההנהגה ההאשמית הנוכחית של ירדן איננה מעוניינת לצרף פלסטינים לרוב הפלסטיני הקיים שלה בכלל.

אולי זה ישתנה בעתיד. אין לדעת אילו אפשרויות יווצרו במזרח התיכון שבו עלולה סוריה להתפרק, שבה עשוי המשטר האיראני להתמוטט, שבו סעודיה עלולה לעבור מודרניזציה.

יש כמובן מי שכבר התייאש ומוכן לומר שהימין – אפשר ממש לקרוא לו "המחנה הדו-לאומי" — ניצח כי הוא נטע בשטח יותר מדי מתנחלים. פירוש הדבר ויתור על מדינת ישראל. עדיף להתאמץ.

מה שבטוח הוא שישראל חופרת את קברה על ידי הוספת מתנחלים מעבר לקו הגדר. הקפאה תהיה גם הגיונית וגם תשדר לבוחרים שיש תוכנית מעשית להתמודדות עם מצב מורכב ומסוכן. התקוטטות מיותרת בתוך המחנה הרציונלי על היתכנותה של מדינה פלסטינית לא תשרת דבר.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com