מה משותף לראש ממשלת איטליה החדשה ג'ורג'יה מלוני, בנימין נתניהו, מרין לה פן ודונלד טראמפ? כולם מנהיגי ימין סמכותני שנבנים ונהנים מכך שהציבור במדינותיהם איננו מבועת דיו מהאפשרות שהם יהיו בשלטון. לשאננים הללו כדאי לדבר עם כמה רוסים.

הם ילמדו כיצד מאות אלפים מנסים לברוח מרוסיה כדי להימלט מההרס הכלכלי ומהגיוס הצבאי לטובת מלחמת ברירה כושלת. כרטיסי טיסה למדינות שמוכנות לקבל אותם בגלל הסדרים פוסט-סובייטיים למיניהם – מקזחסטן ועד ארמניה – כבר אזלו, או עולים הון בשוק השחור.

פליטים אלה כוללים ללא ספק רבים שהצביעו עבור ולדימיר פוטין. הם עשו זאת בידיעה בדיוק מיהו פוטין: איש ק-ג-ב המתחזה לפוליטיקאי.

התמיכה בטיפוסים כאלה, ברוסיה כמו במקומות אחרים, מונעת על ידי הרעות החולות של ההתנהלות הפוליטית המודרנית: אדישות ושאננות, תשוקה אינפנטילית למנהיג חזק, חולשה ללאומנות בחצי שקל, וקנאה בחברי ה"אליטות" (שלרוב מבינים היטב מה קורה אבל נמצאים במיעוט מספרי).

התמיכה בטיפוסים כאלה מונעת על ידי הרעות החולות של ההתנהלות הפוליטית המודרנית: אדישות ושאננות, תשוקה אינפנטילית למנהיג חזק, חולשה ללאומנות בחצי שקל, וקנאה בחברי ה"אליטות"

מעל כל אלה יש את הנטייה האנושית של כולנו להניח שאחרים אולי פגיעים אבל אנחנו חסינים. כמה לא מוסרי, ככה גם תמים. קצת מביך.

ומה המחיר? ובכן, הסמכותנים הדמוקרטיים של המאה ה-21 מוגדרים על ידי זלזול בעקרונות הדמוקרטיה הליברלית. עקרונות אלה שואפים למנוע דיקטטורה של הרוב באמצעות שלל חירויות מעוגנות בחוקה, ביניהם חופש הדיבור וההתאגדות, הדת והבחירה.

אבל הרוב לא באמת מעוניין שהאליטה עם העקרונות שלה יגבילו אותו; שאלו אנשים בכל מקום מה המשמעות של דמוקרטיה ותשמעו על "בחירות חופשיות" ו"שלטון הרוב" – לא פילוסופיה ליברלית.

זה מובן, אבל הפוטיניזם מציע לפוטיניסט הפוטנציאלי לקח חשוב ביותר: משטרים לא ליברליים, ששמים קצוץ על זכויות המיעוט, בסוף יתעמרו גם ברוב. אז זה יהיה מאוחר מדי.

הבחירות שפוטין ניצח בהן ב-2000, 2004 ו-2008 היו לא מושלמות, כי התקשורת הממלכתית תמיד תמכה בו והגישה של שאר המועמדים לציבור לא הייתה הוגנת ושווה. אבל הן לא זויפו בגלוי, ומשקיפים קבעו שפוטין ניצח באמת.

זאת, למרות שתמיד היה ברור עם מי יש לנו עסק: אישומים מזויפים ומשפטי ראווה עבור יריבים כמו האוליגרך הסורר מיכאיל חודורקובסקי (2003); אכזריות מדהימה בהתמודדות עם אתגרים ביטחוניים כמו משבר בני הערובה בבית הספר בבסלאן (2004); היריב האוקראיני ויקטור יושצ'נקו שמצא את פניו מעוותים באופן מסתורי (2004); הרעלתו הקטלנית של המרגל לשעבר אלכסנדר ליטוויננקו בלונדון (2006); הרג עיתונאים מטרידים כמו אנה פוליטקובסקיה, שנמצאה מתה במעלית במוסקבה (2006).

בהדרגה הולאמה העיתונות החופשית וחוסלו האירגונים הלא ממשלתיים, הפרלמנט הפך לפיקציה, האופוזיציה נוטרלה, האליטה העסקית כופפה, מערכת המשפט בויתה, ומנגנון הביטחון הלאומי הוסב לסוכני קרמלין גרידא.

בהדרגה הולאמה העיתונות וחוסלו האירגונים הלא ממשלתיים, הפרלמנט הפך לפיקציה, האופוזיציה נוטרלה, האליטה העסקית כופפה, מערכת המשפט בויתה, ומנגנון הביטחון הוסב לסוכני קרמלין גרידא

הרוסים משולים לצפרדע המטאפורי במים רותחים. אף אחד לא יכול לומר מתי בדיוק רתחו המים ומתה הדמוקרטיה – אבל ברור שהיא מתה. רוסיה היא מדינה טוטליטרית. החלטתו של פוטין לפלוש לאוקראינה הביאה לסנקציות כלכליות הרסניות, הפכה את רוסיה למצורעת, וגרמה למוות המוני לשני הצדדים. אחרי כישלונות בשדה הקרב, פוטין מנסה לגייס 300,000 גברים לא מאומנים, וכנראה יותר. ביקורת על כך תכניס רוסי לכלא, או גרוע מכך.

אי אפשר כעת לאמוד את הפופולריות האמיתית של פוטין. הביקורת הרי מושתקת והמידע אינו זמין, במיוחד בפריפריה השמרנית ממילא. מעצמה גרעינית המשתרעת על 11 אזורי זמן נאנקת תחת עננת שקרים ושטויות.

האם איטליה עלולה להגיע למצב דומה, לאחר ש"האחים של איטליה", מפלגה עם שורשים במפלגתו הפשיסטית של בניטו מוסוליני, זכתה ברוב יחסי בבחירות ביום ראשון שעבר?

מנהיגת המפלגה מלוני, שהושבעה במהרה לראשת ממשלה, מתנגדת לזכויות להט"ב, לחילוניות, לאסלאם ולהגירה, והיתה בעבר תומכת פוטין. היא האישה הראשונה שמנהיגה את איטליה וגם הראשונה שהגיעה מהימין הקיצוני.

הצלחתה נובעת מכישלון של אחרים, בעיקר בתיקון הכלכלה: מיתון של עשרות שנים, אבטלה גבוהה (יותר משליש מבני ה-25 ומטה), חוב עצום, פוליטיקאים שעומדים חסרי אונים מול הפשע המאורגן והשחיתות, שלא לדבר על כשלונות הטיפול במגפת הקורונה. איטלקים רבים פשוט הסיקו לא נכון שגרוע יותר זה לא יכול להיות.

אבל איטליה לא יכולה להרשות לעצמה להרגיז את האיחוד האירופי בגלל המימון שהיא תלויה בו, וממשלות איטליה לא יציבות. איטליה עוד תשרוד את האירוע, אולי. אותו דבר עם שוודיה, שם משגשגת מפלגת ימין קיצוני בשם הדמוקרטים השוודים.

אבל בצרפת, 40% מהמצביעים תומכים כעת בקביעות במארין לה פן. אם היא בסופו של דבר תטה את הכף לטובתה – אנחנו אולי מרחק של משבר כלכלי אחד מכך – זה באמת יאיים לקרוע את המדינה לגזרים.

הסכנה גדולה וקרובה הרבה יותר בישראל. נתניהו מתמודד לראשות הממשלה בעודו עומד לדין באשמת שוחד, בכוונה ברורה לבטל את משפטו אם ינצח. ברור שתכנית הליכוד היא להעביר "פסקת התגברות" שתאפשר ביטול החלטות בית המשפט העליון ברוב פרלמנטרי רגיל – דבר שמשמעותו סוף לפיקוח השיפוטי על הרשות המבצעת (כלומר לדמוקרטיה הליברלית). הם גם מתכוונים באופן רחב יותר להכפיף את בתי המשפט והפרקליטות לשלטון. זה יצרף את ישראל לדמוקרטיות מזויפות שכבר הוקמו, באותה דרך, בטורקיה, בפולין ובהונגריה.

נתניהו ותומכיו מתכוונים להכפיף את בתי המשפט והפרקליטות לשלטון. זה יצרף את ישראל לדמוקרטיות מזויפות שכבר הוקמו, באותה דרך, בטורקיה, בפולין ובהונגריה

האם אמריקה לפחות חסינה?

לארצות הברית יש חוקה חזקה, אבל מחוררת למדי, במיוחד בשיטת הבחירות  שמאצילה סמכויות רבות ל-50 המדינות ומאפשרת לשלטון מקומי לשבש את ספירת הקולות. טראמפ מתח את החבל כמה שאפשר בקדנציה הראשונה שלו בתפקיד.

אם הרפובליקאים – בגלגולם החדש כמפלגה אוטוריטרית – יחזרו לשלטון, בבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר הקרוב ולאחר מכן בבחירות לנשיאות ב-2024, צפויה לשאננים הפתעה גדולה.

מיני-פוטינים ברחבי העולם מייחלים בדיוק לזה. הנשק העיקרי בארסנל שלהם הוא אדישותם של ההמונים – עד לנקישה  בדלת.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com