עורכי הדין מטעם "יש עתיד" מונים בעתירתם לוועדת הבחירות את ההנמקות המוכיחות, לכאורה, מדוע שידורי ערוץ 14 הינם שידורי תעמולת בחירות לכל דבר, ומדגישים במופגן כי לא מדובר בטענות של תוכן אלא בטענות עקרוניות: "העתירה לא עוסקת בניסיון להשפיע על תכני ערוץ 14, וכל הצגה אחרת היא סחריר (ספין) ותו לא".

ובכן, אחרי ההצהרה הזאת באות, כצפוי, ההדגמות. ורבות מהן, כצפוי, הן הנמקות מובהקות מעולם התוכן. לעיתים תוכן גרוע, לעיתים לא מדויק, לעיתים דבילי ברמות שקשה לדמיין. ובכל זאת – גם צב עיוור הוא צב, וגם תוכן גרוע הוא תוכן.

אנשי יש עתיד הופכים את עצמם – בין אם ירצו בכך ובין אם לאו – לעורכים הראשיים של כלי תקשורת שאת פגמיו האינסופיים מנינו ונמשיך למנות. יש עתיד בעצם באים ואומרים לוועדה: "תורידו להם את השלטר כי מצאנו שהתוכן שלהם לא בסדר"; ואז יושבים קטע, קטע ומנתחים למה התוכן לא בסדר, ובסוף אומרים – אבל לא אמרנו תוכן ולא אמרנו לסגור.

בעולם העיתונות אפשר לומר שהעובדות חשובות יותר מאשר איך שהן נראות. לפעמים תחקיר עיתונאי נראה נוקדני, אבל הנוקדנות חשובה, כי מי אם לא עיתונאים יהיו נוקדנים. בעולם הפוליטי – הנראות חשובה הרבה יותר. יאיר לפיד הוא כבר מזמן לא מגיש תוכנית בערוץ 2, פובליציסט בידיעות אחרונות או חבר כנסת מהספסל האחורי. הוא ראש ממשלת ישראל.

יאיר לפיד בוועידת המשפיעים של ערוץ 12, 7 במרץ 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

האם לגיטימי שגוף פוליטי, שבראשו עומד ראש הממשלה, יעשה את העבודה שאנו, העיתונאים וגורמי חברה אזרחית צריכים לעשות? בעיניי זאת השאלה המרכזית בעתירת הגול העצמי של יש עתיד

האם לגיטימי שגוף פוליטי, שבראשו עומד ראש הממשלה, יעשה את העבודה שאנו, העיתונאים וגורמי חברה אזרחית (עמותות כמו הצלחה של אלעד מן, גורמים כמו שחר בן מאיר או תנועות כמו התנועה לאיכות השלטון) צריכים לעשות? בעיניי זאת השאלה המרכזית בעתירת הגול העצמי של יש עתיד.

הנראות היא חזות הכול כאן. היא תישאר כזאת גם אם וכאשר העתירה תידחה, ותהפוך קריטית (וטראומטית) יותר אם תתקבל. למעשה, לפיד צריך להתפלל שהיא תידחה.

יאיר איפכא מסתברא לפיד

אבל לפני כן, בואו נבדוק ברשותכם את "התוכן".

צפיתי בכמה מהפינות של "הלפיד הלילי" המצורפות לעתירה כהוכחה לתעמולה. קודם כל, הצד הטכני: לעתירה מצורפים לינקים שלא עובדים – הקורא (והוועדה) יצטרכו לחפש בעצמם. קצת מביכוש. שנית: הפינה "הלפיד הלילי" הפכה בינתיים ל"לפיד והיפוכו", כנראה יום אחרי הגשת העתירה.

ההבדלים נראים סמנטיים, אבל הפינה הקודמת הייתה יותר סאטירה מגחיכה, הפינה החדשה קצת יותר עובדתית. שתי הפינות נמשכות כמה עשרות שניות מסיום התוכנית של יינון מגל "הפטריוטים", ומספר הצופים בהם – יש לשער – מועט מאוד.

הפינות האלה בדרך כלל מורכבות מאמירה של לפיד שלא עומדת במבחן האמת לאורך הזמן – אליה מוצמדת אמירה הפוכה, ואחר כך מגל מריץ רבע דאחקה עם אראל סגל (שמגיב בנהמה כלשהי). נטייתו של לפיד לומר דבר והיפוכו, ותמיד באותה מידת שכנוע, זכתה בעבר להרבה ביקורת ובדרך כלל דווקא מהשמאל.

האם העובדה שכיום – בהיותו ראש ממשלה – מקדישים בערוץ זניח כמה עשרות שניות כדי לרכוב על התכונה הזאת הופך את הפינה לתעמולת בחירות? מסופקני

האם העובדה שכיום – בהיותו ראש ממשלה – מקדישים בערוץ זניח כמה עשרות שניות כדי לרכוב על התכונה הזאת הופך את הפינה לתעמולת בחירות? מסופקני.

אפשר לטעון, כמובן, לחוסר איזון בוטה שמעיד על כוונות לשדר תעמולה. אבל במשך שנים טענו אנחנו (גם החתום כאן) שאיזון הוא לא מדע מדויק וכי ראש ממשלה הוא ראש ממשלה. שנים הסברנו שנתניהו סופג יותר קיתונות של ביקורת כי הוא האחראי, הוא הראיס. ובכן, עכשיו לפיד הוא הראיס. עד מתי נוסיף לגונן עליו כפרח קמל ומבויש שעושה את צעדיו הראשונים בביצה הפוליטית?

צילום מסך משידורי ערוץ 14

נניח לרגע שקטעי הסמי־סאטירה של מגל בסוף תוכניתו הם אכן תעמולת בחירות. לפיד באמת לא יכול להתמודד עם הקשקוש הזה בלי עתירה? אין לו ולמפלגתו דברים יותר רציניים לעשות?

איש הרי לא חושב שהדאחקות שמריצים ביניהם אראל סגל ויינון מגל בסוף התוכנית באמת משפיעים על הבוחר המתלבט. זה שולי שוליים. למעשה, בזכות העתירה הם זכו מן ההפקר בצופה שלא היה טורח להעיף מבט – אני.

נניח שקטעי הסמי־סאטירה של מגל בסוף תוכניתו הם אכן תעמולת בחירות. לפיד באמת לא יכול להתמודד עם הקשקוש הזה בלי עתירה? אין לו דברים יותר רציניים לעשות?

איפה היו כשתיק 5000 נרקם בגלוי

הלאה, בואו נסתכל על עוד כמה דוגמאות "נון־תוכן" מהעתירה: שדרן שאומר כי הוא מקווה שאחרי הבחירות לפיד לא יהיה בתפקיד; חבר פאנל שקרא לליכוד "שלנו"; פעילת בעלי החיים הביביסטית טל גלבוע שעזבה את הערוץ לטובת קמפיין הליכוד וזכתה באולפן לתגובה שהתעמולה האמיתית מתרחשת אצלנו בערוץ; פרשן (ברדוגו) שנטל חלק במשאים ובמתנים של הליכוד במקביל להגשה בערוץ; מקרים בהם נתניהו "פועל בצורות אינטנסיביות בקריאות שונות לציבור לצפות בערוץ 14".

אני מסכים שמכלול ההתרחשויות והשידורים בערוץ נראים כאילו נתפרו ככפפה ליד למנהיג הליכוד, ויש לכך סיבה: כפי שכבר כתבנו בתחקיר על ערוץ 20, שלוש שנים לתוך הקמתו החל הערוץ להיפטר מעיתונאים מקצועיים שעבדו עימו (לינוי בר־גפן, ג'קי לוי, מוטי שקלאר) ולשבור ימינה בכל הכוח.

בנימין נתניהו בראיון בערוץ 13, 25 בפברואר 2021 (צילום מסך, ערוץ 13)

באותם ימים החל להירקם בחסות הכנסת מעין "תיק 5000" שמעולם לא הבשיל לחקירה: ועדה מיוחדת בראשות חבר הכנסת יואב קיש פעלה להעניק לערוץ הקלות כדי שיתאפשר לו להפוך מערוץ מורשת לערוץ חדשות, עם כל הזכויות ומעט מהחובות. המטרה הייתה כבר אז, ככל הנראה, לאפשר לערוץ להפוך לערוץ פרו־ביבי מלא.

גורמי ממשלה ממשרדי האוצר והמשפטים התבוננו בתהליך העקום בהשתאות וחזו כיצד תופרת הוועדה המיוחדת בראשות קיש את תיקוני החוק למידותיו של ערוץ 20, שסבל באותם ימים ממשבר כלכלי מתמשך. נציגי משרד המשפטים והיועץ המשפטי של הכנסת התרעמו על תפירת המחלפות החוקיות לערוץ מסוים, בהליך מזורז, ללא עבודת מטה ובוועדה הלא נכונה – אבל לשווא. חברי הכנסת (גם מהמרכז ומהשמאל) השלימו עם המצב.

נציגי משרד המשפטים והיועץ המשפטי של הכנסת התרעמו על תפירת המחלפות החוקיות לערוץ מסוים, בהליך מזורז, ללא עבודת מטה ובוועדה הלא נכונה – אבל לשווא. חברי הכנסת (גם מהשמאל) השלימו עם המצב

שנה אחר כך פרסם כתב חדשות 13 ספי עובדיה שיחה בין איוב קרא לראש הממשלה נתניהו, שבה הוא קורא לחוק "החוק שלנו". איפה היו אנשי יש עתיד בימים ההם, כשערוץ 14 עוצב חוקית כערוץ שפועל למען קידומו של מנהיג הליכוד? לא ברור.

הרי נתניהו פעל אז בזירה הפוליטית כדי לייצר ערוצים שישרתו אותו (היו עוד תוכניות שלא התממשו), ובמגרש המשחקים הזה פועלים גם הם. מדוע הם התעוררו רק עכשיו? ערוץ 14 חריג בעוצמות בהן הוא בוחר לשרת את מנהיג הליכוד, אבל הוא בהחלט לא המציא את הגלגל.

ח"כ גלית דיסטל אטבריאן בהפגנה נגד הממשלה בתל אביב, 7 בדצמבר 2021 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

בשידורי גלי ישראל עמוסי הקונספירציות נולדה ח"כית בשם גלית דיסטל־אטבריאן; ב"ישראל היום" נהגו עד משפטי האלפים להנדס כותרות כדי להתאים למנהיג שלמענו העיתון הוקם; בבחירות 2015, Ynet התגייס נגד נתניהו ממניעים שהתגלו בדיעבד בתיק 2000 כמושחתים (קריסת העסקה בין נתניהו לארנון מוזס).

יש תעמולת בחירות בוטה גם בערוצים אחרים, לגיטימיים יותר, או לפחות אירועים שאפשר לפרשם כחציית קו תעמולתי. למשל, הריאיון שעשה עמית סגל עם סגן מפקד מח"ש לשעבר

ויש תעמולת בחירות בוטה גם בערוצים אחרים, לגיטימיים יותר, או לפחות אירועים שאפשר לפרשם כחציית קו תעמולתי. למשל, הריאיון שעשה עמית סגל עם סגן מפקד מח"ש לשעבר משה סעדה הוביל בתוך זמן קצרצר לשריונו בליכוד.

באותו ריאיון אפילו לא צוינה העובדה הבסיסית שסעדה רץ לפוליטיקה. חדשות 12 לא דרשו זאת וגם לא דרשו שהריאיון יעמוד בסטנדרטים עיתונאיים מקובלים. בעיניי, האפקטיביות התעמולתית (הסמויה) של מופע כזה גדולה לאין ערוך מכל הפינות האוויליות של ערוץ 14 גם יחד.

ומה נאמר על ברדוגו כשאינו בערוץ 14? האם העובדה שכשהיה בגלי צה"ל נתניהו יצא בקריאה להאזין לו ולגונן עליו הופכת את תחנת הרדיו לערוץ תעמולה? האם פרשנויותיו המוטות, ההזויות לעיתים, של אבישי בן־חיים בערוץ 13 בשירות נתניהו (אותו הוא מעריץ בגלוי) אינן תעמולה? רק היום (שני) הציע כי הציבור יקבע בבחירות (במקום בית המשפט) אם לנתניהו יש או אין קלון.

אבישי בן־חיים (צילום: פלאש90)

ומה עם ההופעות החוזרות ונשנות של יח"צנים ותועמלנים בתפקיד פרשנים באולפן? זו עיתונות נקיה מפרופגנדה?

אבן שהשליך טיפש אחד

נכון, התשתית החוקית מחייבת סימון של שידורי תעמולה בתקופת בחירות, ובמובן זה צמצם המחוקק את חופש הביטוי בבחירות כדי לאפשר לצופה יותר שקיפות והבנה של המטרות העומדות מאחורי התוכן המשודר.

רבים זוכרים את ניסים משעל צועק על נתניהו "תוריד את השלט, זאת תעמולת בחירות" בעימות בחירות, את עתירתו (המוצדקת לטעמי) של שחר בן־מאיר להכיר ב"ישראל היום" כ"תרומת בחירות בלתי חוקית" (עתירה שלא התקבלה), ואת עתירת הליכוד נגד תנועת "דרכנו" שהתקבלה וחייבה את התנועה לסמן עצמה כ"גוף פעיל בבחירות".

על הרקע הזה אנשי יש עתיד (המזכירים את עתירות בן־מאיר ודרכנו בפנייתם) מבקשים להגיד: אנו בסך הכול מבקשים מהמערכת לפעול בהתאם לתקדימים שקבעה. אלא שכאן נופלים יש עתיד למהמורה מיותרת, כמו אותה האבן מהאמרה המפורסמת על "אלף חכמים".

עמוד השער של המהדורה הראשונה של ישראל היום, לצד העיתונים מעריב וידיעות אחרונות. 31 ביולי 2007 (צילום: Orel Cohen/Flash90)

לו בן־מאיר היה מגיש את העתירה נגד ערוץ 14, לא ניתן היה לטעון כי מדובר בניסיון השתקה. הרי זה תפקידם של נציגי חברה אזרחית – להקפיד על אכיפת החוק

לו בן־מאיר היה מגיש את העתירה נגד ערוץ 14, לא ניתן היה לטעון כי מדובר בניסיון השתקה. הרי זה תפקידם של נציגי חברה אזרחית – להקפיד על אכיפת החוק. כשניסים משעל דרש מנתניהו להתנהג, היה ברור לכל בר דעת שהוא לא מנסה לסייע ליריבו, אלא לעצמו ולערוץ בו הוא משדר מלחטוף קנס ונזיפה מוועדת הבחירות.

אולם, העתירה נגד דרכנו הייתה פוליטית לכל דבר והוגשה על ידי הליכוד. בכך רומזים יש עתיד כי הם "מחזירים" להם באותה המטבע. אבל בעיניי, ההשוואה בין דרכנו לערוץ 14 שגויה.

ל־14 יש רשיון מטעם המדינה. הוא ערוץ טלוויזיה שמשדר על פלטפורמה טלוויזיונית. הוא מעסיק עיתונאים ואנשי שידור. כן, האתיקה שלו מחורבנת, איכות שידוריו לעיתים פארסה מתמשכת וההקמה שלו לוותה בשחיתות. אבל את הביקורת עליו כדאי להשאיר לנו, העיתונאים, ולתנועות השונות לאיכות השלטון.

היענות לבקשת יש עתיד עלולה להחשיך את המסך של ערוץ 14 עד הבחירות. התוצאה תהיה סגירה זמנית בחסות עתירה פוליטית. התקדים יהיה קשה מנשוא, קודם כל לשמאל

מי שטוען כי יאיר לפיד "בסך הכול" מנסה למנוע תעמולה ולא דורש את סגירת הערוץ עושה קצת שקר בנפשו. היענות לבקשה של יש עתיד עלולה להחשיך את המסך של ערוץ 14 עד הבחירות. התוצאה תהיה סגירה זמנית לפחות, בחסות עתירה פוליטית.

מתוך הפינה "הלפיד והיפוכו" בערוץ 14 (צילום: יוטיוב, צילום מסך)

התקדים יהיה קשה מנשוא, קודם כל לשמאל. בהצלחה לשכנע את הציבורים שגם כך מרגישים שהכול צבוע פוליטית נגד נתניהו, שמדובר בהחלטה עניינית, בהצלחה להסביר לציבור את ההבדל בין ערוץ 14 לעיתון "מקור ראשון", בהצלחה למנוע את שילהוב המשטמה נגד העיתונות והפוליטיזציה המוגברת של התקשורת בישראל.

העתירה של יש עתיד היא, לפיכך, גם אקט של התבכיינות מיותרת, גם פרסומת חינמית לערוץ שולי – וגם גול עצמי מיותר שדווקא הצלחתו תזיק לעותרים יותר מכישלונו. טוב נעשה כולנו אם נרחיק את הפוליטיקאים ממשטור כלי התקשורת הקיימים.

העתירה של יש עתיד היא, לפיכך, גם אקט של התבכיינות מיותרת, גם פרסומת חינמית לערוץ שולי – וגם גול עצמי מיותר שדווקא הצלחתו תזיק לעותרים יותר