חברות כנסת בעבר ובהווה, שהופיעו בסדרת הטלוויזיה "הנבחרות" אשר שודרה לאחרונה בערוץ "כאן 11", חזרו ודיברו על דרכן הקשה כפורצות תקרת זכוכית. "כל אחת מאתנו", אמרה דליה איציק, "יכולה להביט אחורה ולומר: 'וואלה, עשינו כברת דרך'". המרואיינות העלו זיכרונות על התייחסות גברית מזלזלת, על מכשולים שהוצבו בדרכן, על עלבונות שהן ספגו, ניסיונות של נפנוף, הנמכה והקטנה.

ח"כיות בעבר ובהווה, חזרו ודיברו בסדרה "הנבחרות" ב"כאן 11" על דרכן הקשה כפורצות תקרת זכוכית, העלו זיכרונות על התייחסות גברית מזלזלת, מכשולים שהוצבו בדרכן, עלבונות שספגו, הנמכה והקטנה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

נערות–חיילות שנאבקות על מקומן בטייס ובתפקידי לוחמה בצה"ל אף הן פורצות תקרות זכוכית ושוברות סטריאוטיפים של "גבריות" ו"נשיות". מגיע שאפו גדול לבנות הפייטריות ש"עשו את זה" והשתלבו בעיקשות ובאומץ בתפקידי לוחמה. מותה המכאיב של הלוחמת נועה לזר בפיגוע ירי שאירע השבוע במחסום שועפאט, המחיש באורח טראגי את השוויון שאליו חותרות הבנות.

אבל אותן לוחמות פייטריות הן היוצאות מהכלל שאינן מלמדות על הכלל. כי יש פער בין גברים לנשים בתחום הכישורים הפיזיים. נשים אינן יכולות לעשות כל דבר לא פחות טוב מגברים כפי שטוענות פמיניסטיות קיצוניות. לעניות דעתי צודקים אותם קצינים בכירים שהסתייגו בגלוי או במרומז משיבוצן של בנות בתפקידים קרביים תוך התעלמות מחישובי עלות-תועלת וביטול מגבלות נשיות.

הנכונות של צה"ל לשלב בנות במסלולי לוחמה נובעת כמדומה גם מהצורך לרצות את הפמיניזם הקיצוני ואת דעת הקהל. זאת למרות שכיום מוצע לחיילות מגוון של תפקידים מאתגרים והן יכולות להוכיח הצטיינות גם בלי להיות לוחמות כמו גברים.

*  *  *

הפמיניזם בגרסתו הקיצונית, המוטעית בעיני, כופר כידוע בקיום הבדלים משמעותיים בין גברים לנשים. נשים לפי תפיסתו (המעוותת) יכולות, כאמור, לעשות כל דבר לא פחות מגברים.

פמיניסטיות קיצוניות מרבות לנפנף בקביעתה הנודעת, ולדעתי מוטעית, של סימון דה-בובואר שהייתה הוגה פמיניסטית דגולה: "אישה אינה נולדת אישה, היא נעשית אישה". כלומר, מה שנחשב כ"נשי" אינו טבעי ומולד אלא נרכש ומתקבע על-ידי סוציאליזציה, חינוך מיני סטריאוטיפי, השפעות התרבות והתקשורת ששוטפות את ראשינו.

יש פער בין גברים לנשים בתחום הכישורים הפיזיים. לדעתי צודקים אותם קצינים בכירים שהסתייגו בגלוי או במרומז משיבוץ בנות בתפקידים קרביים תוך התעלמות מחישובי עלות-תועלת וביטול מגבלות נשיות

אכן כולנו מושפעים מתהליכי סוציאליזציה שראוי לשנותם ואף לפרוץ תקרות זכוכית. אבל ישנן כמובן תכונות מולדות שמבדילות בין גברים לנשים. הנה ראייה נפוצה וטריוויאלית מסביבתי המשפחתית: ילדון שנולד אל תוך בית מלא בובות של שתי אחיותיו הבכירות. אבל מימיו הראשונים כתינוק הוא כבר חיפש "צעצועים של בנים". מכוניות, טרקטורים, אקדחים. כך היה עוד לפני שהילד הלך לגן הילדים והתחיל בתהליך הסוציאליזציה וההסללה לתפקידים גבריים.

*  *  *

גברים כאמור הם מובילים טבעיים בתפקידי לוחמה. אבל העדפה של גברים בתחומים רבים אחרים מיותרת ואף טיפשית. היא מתבססת על תוויות סטריאוטיפיות של "גבריות" ו"נשיות". ואולי מותר לקוות שהפמיניזם הקיצוני ירפה קצת מהפנאטיות וירכז את מאבקיו ביעדים הרלוונטיים, בתחומים שבהם מתבקש באמת שוויון מלא בין גברים לנשים, בלי שום תקרות זכוכית.

הנה, למשל, התקשורת. כיום השתלטו על הגשת החדשות בטלוויזיה שדריות-עיתונאיות מעולות. עיתונאיות רבות חדרו בהצלחה לתחומים שנחשבו בעבר כ"גבריים" מובהקים, למשולש הנחשב של פוליטיקה- כלכלה-ביטחון. זאת לאחר שבעבר נשים מיעטו לחרוג מנושאי סיקור "רכים-נשיים" כמו אורחות חיים, בית, מטבח, אופנה, משפחה.

אילנה דיין החיילת הייתה פורצת דרך ממש. "האישה הראשונה בגלי-צה"ל ששימשה ככתבת, פרלמנטרית ופוליטית, בעודה בשירות חובה", כתוב בוויקיפדיה. זה קרה בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. הופעת הבכורה של דיין כמנחת תכנית "ערב חדש" בטלוויזיה התרחשה בתחילת שנת 1987. במרכזה עמד ראיון עם ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר. קשה לשכוח את ההתרגשות שקידמה את הופעת האישה הצעירונת וכן את העובדה שהיא הסתערה על נושא כל-כך גברי: ראיון עם ראש הממשלה!

וזכורים היטב גם הרעש, הצלצולים והמסעות היחצ"ניים שנלוו למינויה של טלי ליפקין-שחק ככתבת הצבאית הראשונה בישראל, בעיתון "דבר" המנוח. זה היה ב-1982. ומאז, כידוע, פרצו נשות תקשורת הרבה תקרות זכוכית.

עיתונאיות רבות חדרו בהצלחה לתחומים שנחשבו בעבר כ"גבריים" מובהקים, למשולש הנחשב של פוליטיקה-כלכלה-ביטחון. זאת לאחר שבעבר נשים מיעטו לחרוג מנושאי סיקור "רכים-נשיים"

תזכורות מעברה של הטלוויזיה הישראלית ממחישות את פריצתן של תקרות זכוכית. הנשים הראשונות שחדרו אל "מבט לחדשות" של הערוץ הראשון והיחיד היו שרי רז וכרמית גיא.

מהדורות החדשות הוגשו על-ידי צמד: גבר ואישה. האישה הייתה תמיד מספר 2. כסא הכבוד השמור לקריין הראשי של "מבט", הכסא הימני, אויש על-ידי גברים בלבד.

לימים כרמית גיא אמרה לי בראיון עיתונאי כי העובדה שגבר הוא שפתח תמיד את מהדורת החדשות שיקפה סטריאוטיפים מיניים שטבועים בכולנו, בגברים וגם בנשים.

לפני ששרי רז וכרמית גיא התחילו לקריין חדשות הניחו רוב עמיתיהן במחלקה הגברית שקריינים גברים עדיפים. גם משום שרובם אנשי חדשות, מעורבים מאוד באקטואליה. נשים כתבות בודדות שהבליחו באותם ימים במהדורות החדשות, בטלוויזיה וכך גם ברדיו, התרכזו בדרך כלל באותם נושאים ה"רכים-נשיים" שציינתי קודם.

גם לאחר ששתי הנשים החלוצות התגלו כהצלחה, עדיין נשמעה הטענה שאם אישה תהייה מגישת החדשות הראשית, זאת שמשמיעה תחילה את עיקר החדשות ומודיעה לאומה על דברים קשים ואלימים, אזי נשיותה תיפגע. היא תיאלץ לוותר על יתרונות נשיים כמו רכות ועדינות. את זאת שמעתי בפירוש מפי "מר טלוויזיה" דאז חיים יבין. הראיון איתו התקיים בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, בעת שסיקרתי בעיתון את תחום הטלוויזיה, הרדיו והתקשורת.

לימים כרמית גיא אמרה לי בראיון עיתונאי כי העובדה שגבר הוא שפתח תמיד את מהדורת החדשות שיקפה סטריאוטיפים מיניים שטבועים בכולנו, בגברים וגם בנשים

ואילו דן שילון שניהל בהצלחה בשנות השבעים את מחלקת החדשות של הערוץ הראשון, היחיד, הכה לאחרונה על חטא. בדבריו בראיון הוא הביע צער על טעות משמעותית אחת. "אני מצטער", אמר, "על התייחסותנו המוטעית למקומן של הנשים בחדשות".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.