ב-6 באוקטובר 95' ישבתי על הספה מול הטלוויזיה, חובקת את בני בן החודשיים. על המרקע הופיע השר בנימין (פואד) בן אליעזר, מספר בהתרגשות איך הקיפו את רכבו עשרות אנשים, טלטלו אותו בעודו יושב בו. "זה היה כמו חמאס. בלבנון לא ראיתי דברים כאלה", הוא קרא בחרדה. אני זוכרת את הבעות פניו, אני זוכרת את תנועות ידיו, אני זוכרת שאח"כ באולפנים אמר "מישהו עוד יירצח פה".

ב-6 באוקטובר 95' ישבתי על הספה מול הטלוויזיה, חובקת את בני בן החודשיים. על המרקע הופיע השר בנימין (פואד) בן אליעזר, מספר בהתרגשות איך הקיפו את רכבו עשרות אנשים, טלטלו אותו בעודו יושב בו

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הסתכלתי בחרדה על בני וחשבתי לעצמי, לאיזה עולם אני מביאה ילדים. בינתיים חזר הביתה בן-הזוג עם הבת, ניסיתי להסביר לו מה קרה, אבל לא הצלחתי להעביר לו את הבעות הפנים ואת טון הדיבור של פואד בן אליעזר. הרגשתי שהוא לא מבין את תחושת הסכנה שאני מרגישה.

ערב לפני כן, בכיכר ציון בירושלים, הייתה הפגנה של פעילי ימין, בנוכחותו של ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו, בה הופיע כרוז של רבין בבגדי אס-אס.

כשבוע לאחר מכן איתמר בן גביר, בן 19, עקר את הסמל ממכונית הקדילק של רבין והצהיר: "אם הגענו לסמל, אנחנו יכולים להגיע גם אל ראש הממשלה". בהמשך נחשד בן גביר בנוסף לפגיעה במכוניתו של רבין גם בארגון ניסיון הלינץ' בשר בן אליעזר, ובהפצת תמונת רבין במדים נאצים בהפגנה בכיכר ציון.

בימים הבאים הייתה תחושת אנרכיה ברחובות, גורמים רבים ניסו להזהיר שיהיה פה רצח, אך עבר זמן עד שהשב"כ וגורמים נוספים הבינו את הסכנה והדחיפות.

חודש לאחר מכן ישבנו שנינו, שוב עם התינוק הקטן בידינו, ומבזק חדשות קטע את השידורים, גלעד עדין הודיע על שלוש יריות שרצחו את רבין בכיכר מלכי ישראל. הסתכלנו זה בזו לא מאמינים, אין מצב, זה לא יכול להיות. באותו הרגע תמונתו של פואד בן אליעזר צועק "מישהו עוד ירצח פה" רצה לי ב"לופים" בתוך הראש.

עשרים ושבע שנים עברו מאז ותמונתו של פואד הצועק לא עוזבת אותי, כל שנה לקראת נובמבר היא חוזרת אלי: תינוק בן 3 חודשים ותחושת חרום ומצוקה – לאיזה עולם הבאתי אותו? איזה מין מדינה תהיה פה שיש בה מלחמת אחים ואלימות בין האזרחים? התינוק שלי היום הוא אדם בוגר שהיה לוחם קרבי, אבל תחושת הדחיפות והסכנה עדיין כאן.

באותו הרגע תמונתו של פואד בן אליעזר צועק "מישהו עוד יירצח פה" רצה לי ב"לופים" בתוך הראש. עשרים ושבע שנים עברו מאז ותמונתו של פואד הצועק לא עוזבת אותי

בשנתיים האחרונות האלימות חזרה לרחובות. "כלבי תקיפה" מחפשים טרף ברחובות, מפחידים ומאיימים לפגוע. אותם האנשים וחדשים, באותו סגנון כמו אז לפני 27 שנים. ושוב הבטן מתהפכת, ושוב תחושת האימה מרחפת מעל, הכתובת על הקיר – משהו רע מאוד יקרה פה.

איתמר בן-גביר היום יושב בכנסת כנציג ציבור. רשתות התקשורת המחפשות רייטינג מעלות אותו שוב ושוב לראיונות כדי לשמוע מה יש לו לומר. הוא צובר פופולריות אצל בני נוער שלא נולדו ב-1995. הוא מאיים לשנות את אופייה של המדינה בזכות גיבוי והבטחות לתפקידים בכירים. מדינה שהוא מכוון אליה אולי תהיה יהודית (לתפיסתו) אבל היא כבר לא תהיה דמוקרטית.

האדם שמקדם היום את איתמר בן-גביר ו"כלבי תקיפה" כמו רמי בן-יהודה, איציק וחני זרקא, אורלי לב ואחרים הוא אותו אדם שקידם אותם אז. זהו ראש האופוזיציה בנימין נתניהו. כאז, כן היום, הוא מוכן לעשות הכל, אבל הכל, על מנת לקדם את האינטרסים שלו, הוא לא בוחל בשחיטת כל פרה קדושה או בסיכון חיי אדם, הכל כשר.

אזהרת הרחקת ילדים. רמי בן יהודה, אורלי לב וכוכב חדש בשם עמית פרנקו, היום בגשר חמד. שוברים את כל שיאי הרפש והגועל הקודמים. על רמי מתן, גיבור החווה הסינית: "בולשביק אלים, עבר מהחווה הסינית לחווה הפלסטינית-איסלאמית תומכת הטרור. שונאי ישראל, תומכי טרור, עוכרי ישראל, נוציא אתכם מהארץ> pic.twitter.com/YZswpBLAVa

— Ben Caspit בן כספית (@BenCaspit) October 15, 2022

עשרים ושבע שנים נתניהו מושך בחוטים המתאימים לאינטרסים שלו, ואנשים כמו מריונטות רוקדים לצליליו; שיעורי המשחק שלמד בארה"ב מאפשרים לו לעבוד על כולם כבר שנים; הם מאפשרים לו לנווט אנשים לסייע לו לשלוט במדינה; לצבור עוד הון ועוד כוח; לספסר במידע הרגיש ביותר שלנו; לשחק במעמדה הכלכלי, המדיני ובטחוני של המדינה; לפצל ולסכסך אותנו אלו באלו, שבטים, עדות, דתות וקבוצות אתניות. הוא משווק את עצמו כ"מר בטחון", ובמקביל מקפיד לזרוע פחד, אימה ופניקה בכל מי שסביבו.

בן-גביר יושב היום בכנסת כנציג ציבור. המדינה שהוא מכוון אליה אולי תהיה יהודית אך לא דמוקרטית. האדם שמקדם היום אותו ואת "כלבי התקיפה" הוא אותו אדם שקידם אותם אז

בשנת 1999 אמר יצחק שמיר: "הים הוא אותו הים וביבי אותו ביבי, מלאך חבלה מסוכן לעצמו ולאחרים". ב-2005 אריק שרון אמר: "נתניהו הוא אדם לחוץ ונלחץ, נכנס לפניקה ומאבד עשתונות וכדי לנהל את המדינה הזו צריך שיקול דעת ועצבים של ברזל". מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, אמר ב-2015 כי "מי שהביא את הנזק האסטרטגי הגדול ביותר על ישראל בנושא האיראני הוא נתניהו".

מתברר כי מר בטחון הוא בעצם "מר פניקה". הוא למד כי פחד ושנאה הם שם המשחק. הם מניעים אדם לפעולה. הוא אינו פותר בעיות, אלא הוא משתמש בכוח הזה לטובתו.

במהלך השנים אחוזי ההצבעה ירדו פלאים. בעשורים הראשונים אחוז ההצבעה היה מעל 80% (למשל בהצבעה לכנסת השלישית היו 83% מצביעים). משנת 1973 ובשנים אחריה אחוז ההצבעה נע בין 77%-79%. בשנת 2001 חלה ירידה דרמטית באחוזי ההצבעה ומאז הם מדשדשים סביב 63%-71%, כולל בארבעת סבבי הבחירות האחרונים.

האוכלוסייה הערבית גם היא חלק מאותו ייאוש, אחוזי ההצבעה בה בממוצע במהלך ארבעת סבבי הבחירות האחרונים יורד מתחת ל-60%. סקרים שנעשו במדינות שונות הראו כי ירידה באחוזי ההצבעה דווקא מחזקת את הכוחות הקיצוניים בחברה שכן הם טורחים ויוצאים להצביע.

בנייר עמדה של האוניברסיטה העברית מ-2019 נכתב כי הבעיה בירידת אחוז המצביעים היא בעיית מוטיבציה – האזרחים אינם מחשיבים את המעורבות בהליך הדמוקרטי כמשתלמת. אנשים לא עושים את הפעולה משום שאינה נתפסת בעיניהם כמשתלמת.

אל אחוזי הצבעה נמוכים והקצנה חברתית ופוליטית גדל הדור במהלך 27 השנים האחרונות. הם לא זוכרים שקיימת אופציה אחרת בלי נתניהו בראשות השלטון או האופוזיציה. הם אינם מודעים לחשיבות ההצבעה, הם אינם טורחים ללכת להצביע, כי אינם מאמינים שקולם ישנה משהו. הם מנצלים את יום הבחירות לטיול, בילוי או עבודה ופוגעים באחוז ההצבעה.

בנייר עמדה של האוני' העברית מ-2019 נכתב כי הבעיה בירידת אחוז המצביעים היא בעיית מוטיבציה – האזרחים אינם מחשיבים את המעורבות בהליך הדמוקרטי כמשתלמת ולכן אינם טורחים להצביע

לכן, אני פונה אליכם, הילדים של 1995 – השנה יום הזיכרון לרצח רבין ויום הבחירות קרובים זה לזה, קרובים מאוד, וגם המשמעויות שלהם. צאו להצביע, אל תתנו לאלימות ולשנאה לנצח, אל תפלו למלכודת הספינים, הגנו על המדינה שלכם, זכרו כי אחוזי הצבעה נמוכים מחזקים את הקיצונים. השקיעו 15 דקות מיום הבחירות בהצבעה וצאו להצביע. העלו את אחוזי ההצבעה כי כל קול משפיע. צאו להילחם על עתידכם, על עתיד המדינה שלנו, שלכם.

ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) חוקרת היסטוריה חברתית ומגדרית. היא משתמשת בתקשורת ההמונים של התקופה כמקור להבנת החברות הנחקרות. להנאתה לומדת כל החיים, לפרנסתה מרצה במכללה אקדמית כנרת, לשלמות נפשה מרצה אקטיביסטית במסגרות אזרחיות (פורום מיכל סלה, מכינות קד"צ), פובליציסטית בעיתונות החופשית ונואמת בכיכרות. בחייה הפרטיים קיבוצניקית, פמיניסטית נשואה ואם לארבעה. מאמינה בשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי, כי רוב בני האדם טובים צריך רק ללתת להם את הכלים להראות את הטוב הזה.