חגגתי בשעה טובה את יום הולדתי ה-65 בחיק משפחתי. רעייתי שתחיה, ארבעת בניי, כלותיי וכמובן הנכדים. בכייף כיביתי את הנרות על עוגת השוקולד שהוכנה מבעוד מועד ע"י רעייתי.

אין לי ספק כי הגעתי לגיל מכובד כשבמבט לאחור עשיתי "מספר דברים בחיים", והספקתי להגשים חלומות. לצבור ידע ניהולי, ניסיון ועם הזמן להעלות בסולם התפקידים ולהגיע לרמות הניהול הבכירות ביותר, בארגון שבו עבדתי למעלה מ-27 שנים, שלא מקובל במחוזותינו בשנים האחרונות.

אין לי ספק כי הגעתי לגיל מכובד, כשבמבט לאחור עשיתי "מספר דברים בחיים", והספקתי להגשים חלומות. לצבור ידע ניהולי, ניסיון ועם הזמן להעלות בסולם התפקידים ולהגיע לרמות הניהול הבכירות ביותר

ניהלתי מאות עובדים ועשרות סניפים של רשת הסופרים השכונתית שנקראה "מגה בעיר", והייתה פרושה מקריית-שמונה בצפון ועד אילת בדרום. ויותר מכך להיות שותף מלא לרעיונה, שבאותה תקופה (תחילת שנות האלפיים) היה פורץ דרך, ולהקמתה.

ניתן לומר כי צברתי לא מעט קילומטרז' בתחום הקמעונאי בתפעול סניפים, עובדים ומנהלים ובגיבושם לצוות מנצח איכותי ובעל יושרה מקצועית שהוביל את הרשת להישגים פיננסים והובלת השוק ברמה הארצית, נכון לאותה התקופה.

ומכאן, כיצד כל הסיפור הזה קשור ליום הולדתי ה-65? מלבד טיפוח תחביבים לנשמה אני שולח קורות-חיים בכמות לא מועטה, אולם 99% מהן לא נענות כלל והאחוז שכבר נענה מתחמק – וכולם עם משפט המפתח: "הניסיון והידע שלך הינם מעל הנדרש".

באחד השבועות זומנתי סוף סוף לראיון עבודה. אמנם לא בתחום הקמעונאי, אלא בתחום הפיתוח הרפואי בעזרת צמחים. בשיחה מקדימה נשאלתי על  ניסיוני בתחום ואמרתי כי בתחום זה אין לי ניסיון, אולם אשמח ללמוד.

השיחה התקיימה באווירה נעימה ביותר מול מנהלת משאבי האנוש של החברה ותוך כדאי שיחה היא טרחה לציין בפניי כי הדמות שהצטיירה בפניה שונה לחלוטין מהמציאות. הבנתי כי כוונתה לגילי. שאלתי אותה: "וכי למה ציפית? לאדם עם מקל הליכה? עם מלווה צמוד?". היא הבינה מיד כי נושא הגילנות צף ועלה באופן בלתי מודע והוסיפה "לא ציפיתי לאדם נמרץ וחיוני" וחייכה.

כיצד זה קשור ליום הולדתי ה-65? מלבד טיפוח תחביבים לנשמה אני שולח קו"ח רבים, אך 99% מהן לא נענים כלל והאחוז שענה מתחמק – וכולם עם המשפט: "הניסיון והידע שלך הם מעל הנדרש"

השיחה הסתיימה באווירה נעימה ביותר ובמלים: "נהיה אתך בקשר". בדרכי הביתה קיבלתי טלפון מבעלי החברה שהינו גם המנכ"ל ואמר כי הוא מודה לי על הפגישה וכי יהיה איתי בקשר "אחרי החגים".

לצערי אינני מצפה כי יהיו איתי בקשר. הסיבה לכך, כמו שיחת הטלפון של הבעלים (שנבעה מהרגשת אי הנוחות שהובעה בפניו כשנושא הגילנות עלה בשיחה) היא נושא הגילנות, שצף ועולה בכל צעד ושעל, ובני 65 כמוני נתקלים בו חדשות לבקרים.

גילנות ודחיות הם לצערי חלק אינטגרלי מהמציאות התעסוקתית, ולא רק באגפיי "ההון האנושי" בחברות עסקיות, אלא מושרשות בחברה בכללותה. לצערי,  אנשים רבים ואף צעירים ממני עומדים מול קיר בטון שקשה אפילו לסדוק אותו, ויותר מכך את אופן החשיבה של אנשי משאבי אנוש בחברות, כי בני 65 אמורים להישלח אל "מחוץ למחנה".

למרות כל יחסי הציבור בעיתונות הכתובה והמצולמת שמנסים למכור לנו על הרצון לקלוט נשים וגברים בעלי יידע וניסיון, הסטראוטיפ התקבע בארגונים. למרות שאני בטוח שיש יוצאים מהכלל – לי עדיין לא יצא להיפגש איתם.

כולנו נגיע (לפחות רובנו) לגיל הזהב. תוחלת החיים עולה, כך שאני מעריך כי נותרו לי לפחות עוד 20 שנה (כך אני מעריך סובייקטיבית לחלוטין) לעשות, לתרום, להוביל וליישם ולשבור עוד תקרת זכוכית.

להזכיר לכולנו כי אין אדם נשאר צעיר לנצח, אולם כל אחת ואחד מאתנו שכוחו במותניו ובבריאות יציבה ורוצה, מחוייב להמשיך לתרום ולהגשים חלומות. בטח ילד בן 65 כמוני.

עד 120 לפחות לכולנו.

השיחה הסתיימה באווירה נעימה: "נהיה אתך בקשר". בדרכי הביתה קיבלתי טלפון מבעלי החברה והמנכ"ל, שאמר כי הוא מודה לי על הפגישה וכי יהיה איתי בקשר "אחרי החגים". לצערי אינני מצפה כי יהיו איתי בקשר

ואסיים בציטוט של הדר טל "מילים ללא פילטר":

"תזכיר לעצמך שהיום
אתה כבר לא
מי שהיית פעם.

אבל תזכיר לעצמך גם
שבלי מי שהיית פעם
לא היית מי שאתה היום".

בברכת המשך חיוניות.

אלי גייר בן 65+, נשוי +4 ילדים ו-4 נכדים. תושב בארותיים שבעמק חפר. בעבר היה בעל תפקיד ניהולי בכיר וכיום מגדל עצי מורינגה, כותב להנאתו סיפורים ושירה ובין לבין מטייל למקומות מיוחדים בעולם.