שבע הערות על המצב:

1

פעם ראשונה בחיי שאני לא יודע מה להגיד לילדי. לא יודע איך אני יכול להסתכל להם בעיניים, לילדים המקסימים שלי ולהסביר להם לאן הולכת המדינה שלהם. איך מדינת המופת שחלמנו עליה הופכת לזירת קיצונים, אלימים, חשוכים, גזענים ומושחתים. מאות אלפי מילים כתבתי בחיי, אולי יותר, את זה אני לא יודע להסביר. לא לילדים שלי.

פעם ראשונה בחיי שאני לא יודע מה להגיד לילדי. לא יודע איך אני יכול להסתכל להם בעיניים ולהסביר. איך מדינת המופת שחלמנו עליה הופכת לזירת קיצונים, אלימים, חשוכים, גזענים ומושחתים

2

הנאשם בנימין נתניהו הוכיח לנו דבר אחד, כשאתה הולך למשפט – כדאי לבחור היטב את שותפיך לספסל הנאשמים. טייקון כמו שאול אלוביץ', טייקון עיתונות כמו נוני מוזס, לכולם אינטרס להחזיר את נתניהו לשלטון ולבטל את המשפט. התוצאות בהתאם: תקשורת מוסתת ומוטרפת שנתנה רוח גבית למסע הדה-לגיטימציה חסר התקדים שערכו נתניהו ואנשיו בממשלת בנט-לפיד.

3

קשה לשים את האצבע על אשם כזה או אחר, אבל כדאי להזכיר שם אחד, ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. הוא, שידע להעביר קולות ימין רך אל גוש השינוי, שנתן דוגמה של מנהיג דתי, מאמין, אבל לא מטורלל כמו בן גביר, בחר להשקיף על הזירה במקום לטבול את ידיו בלכלוך. הוא אפילו לא טרח להגיד במי בחר. בסוף זה עניין של מנדט לפה ומנדט לשם, למרות הניצחון הגדול שהשתקף בליל הבחירות. בנט הוא האיש שיכול היה לעשות את השינוי והוא בחר להשקיף מהצד.

4

צריך לזכור ולהזכיר שבצד המנצח יש מועמד שמוכן לשרוף את המדינה בשביל לזכות. נתניהו הוביל אופוזיציה מופקרת, לא ציונית, לא ממלכתית ולא הגונה. הוא היה מוכן לשרוף כל הישג של הממשלה כדי לזכות בעוד מנדט. וכשיש בצד השני מי שמוכן לעשות הכל, אבל הכל, בשביל לנצח, ומולו מי שמשתדל לשמור על חוקי משחק הוגנים, קשה מאוד לנצח.

5

את הבחירות האלה הפסיד גוש השינוי בשני אירועים. פעם אחת עם השבעת הממשלה. אז, כשהיה חלון הזדמנויות להעביר את חוקי הנאשם, למנוע מנאשם בפלילים להתמודד לכנסת, לשנות את שיטת הממשל, אז הלכו בגוש השינוי לישון. נכון, היו גורמים שהקשו, כמו איילת שקד. ובכל זאת, את ניצני הכישלון הנוכחי, ניתן לראות כבר באותם ימים שמחים ביוני 2021.

6

ב-15 בספטמבר הגיע האירוע השני. התפוררות הרשימה הערבית לחלקיקים בעוד נתניהו, כרגיל, לא מתבייש ללכת לקיצוניים שברבנים, למטורללים שבנבחרי הציבור ולאחד אותם. אז, עם התפוררות הרשימה הערבית וזריקתם הצפויה לפח של מאות אלפי קולות, הוכרעו הבחירות.

את הבחירות האלה הפסיד גוש השינוי בשני אירועים. אחד מהם עם השבעת הממשלה. כשהיה חלון הזדמנויות להעברת חוקי הנאשם, אז הלכו בגוש השינוי לישון. השני היה התפוררות הרשימה הערבית

7

ואחרון חביב, יאיר לפיד. הוא היה ראש הממשלה הכי טוב שיכול היה להיות במבחן התוצאה. משקיע, עובד קשה, פותר משברים, משקם מדיניות החוץ של ישראל, מאפשר יד קשה וחופשית לצה"ל מול הטרור. רק לפני שבוע הכריע צה"ל במלחמה חכמה את "גוב האריות". אלא שמבחן התוצאה כבר לא מעניין אף אחד. והתוצאות בהתאם.

*  *  *

והערה אחרונה. אל תצילו את נתניהו מעצמו. זו הדייסה שהוא בישל, זו הדייסה שהוא יאכל. ואם צריך שיהיה פה יותר גרוע בשביל שיהיה יותר טוב, אז שכך יהיה.

בסוף קואליציית 95 ניצחה. ראש האופוזיציה נתניהו, ראש הקיצוניים איתמר בן גביר וחבריהם. אז ההסתה והטירוף ברחובות הוביל לרצח רבין, הפעם זה הוביל לסיום קואליציית בנט-לפיד המצויינת ולעלייתם של ראשי קואליציית 95' בחזרה לשלטון, בן גביר, נתניהו והקיצוניים. אז נתניהו היה על המרפסת ובן גביר עקר סמלים ברחובות, הפעם יישבו שניהם ביחד בראש שולחן הממשלה. מתאו בכלא רמלה, יגאל עמיר יכול לחייך. הפעם הוא באמת ניצח.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, חבר הקואליציה לביטחון אזורי. לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.