לכאורה, השימוש במילים "ארגון יוצאי-אירופה" ו"מדינת ישראל" מייצר סתירה מניה וביה. המתח בין שני הרכיבים הללו משקף היטב את סיפורו הנדיר של המפעל הציוני, ובפרט את מימושו של כור ההיתוך הישראלי. כך למשל, בתוך פרדיגמת כור ההיתוך הכללית, כותב יגאל אלון משפט שמעלה על נס את האדם כפרט: "אדם שאין לו עבר, אין לו הווה ועתידו לוט בערפל" (מסך של חול, 1959).

לכאורה, השימוש במילים "ארגון יוצאי-אירופה" ו"מדינת ישראל" מייצר סתירה. המתח בין שני הרכיבים הללו משקף היטב את סיפורו הנדיר של המפעל הציוני, ובפרט את מימושו של כור ההיתוך הישראלי

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

רבים ממפעליה המרשימים של מדינת ישראל, קרי: הקדמה הטכנולוגית, התעשייה, האומנות, המסחר, הערבות ההדדית ועוד; הם תולדה של תרומתה הייחודית של עליית יוצאי מרכז אירופה. והנה, בעשור השביעי לתקומתו של המפעל הציוני, עולות שאלות ליבה העוסקות בזהות אישית של הדורות שנוצרו מכבשנו של כור ההיתוך. ראשית, האם ישנו הכרח בסיסי לקיומו של ארגון של תפוצה זו או אחרת? שנית, האם תפוצת המקור של דור המייסדים היא היבט רלוונטי לדורות הצעירים?

ברשומה זו ארצה לטעון כי ישנה חשיבות רבה ביצירת חיבור בין-דורי בארגון יוצאי מרכז אירופה.

הדורות הצעירים מהווים מקרה בוחן למתח שבין כור ההיתוך לבין הרב תרבותיות. באופן מטאפורי, ניתן להסתכל על ההגדרה כשני תהליכים הופכיים: בעוד הדורות המייסדים התאפיינו בתהליך מתכנס של הגדרה אל המכנה המשותף (כור ההיתוך), הדורות הצעירים מתאפיינים בתהליך מתבדר אל עבר הגדרה של זהות אישית ("היהודי החדש").

הלך הרוח האינדיווידואליסטי (של הדור הצעיר) מוצג בהומור במערכון 'קרקר נגד קרקר' במשפט:

"בסך הכל מי אני, מה אני, מי אני, מה אני, מי אני, מה, מה, מה?" (הגשש החיוור, יוסי בנאי).

רבים מבני הדורות הצעירים עוסקים בזהותם האישית, המורכבת מהמכנה המשותף של "הישראלי-היהודי החדש" (הצבר) ומרובד ייחודי הנוגע לתפוצת משפחתם.

ככלל, כוחה וייחודיותה של מדינת ישראל נגזר משימור רב-התרבותיות שלה, מעצם היותה "רקמה אנושית אחת חיה" (מוטי המר). ממש כפי שמנסים לשמר את המגוון הביולוגי בטבע, כך יש לשמר את הפסיפס התרבותי המורכב בבית-הגידול שנקרא מדינת ישראל. בפרט, החיפוש והחיבור אחר שורשים של צאצאי עליית מרכז אירופה הוא בעל חשיבות עליונה. הן מבחינת הקשר ההיסטורי בין השואה לתקומת ישראל, והן התרומה האדירה של יוצאי מרכז אירופה למפעל הציוני.

האם ישנו הכרח בסיסי לקיום ארגון של תפוצה זו או אחרת? האם תפוצת המקור של דור המייסדים רלוונטית לדורות הצעירים? ארצה לטעון כי ישנה חשיבות רבה ביצירת חיבור בין-דורי בארגון יוצאי מרכז אירופה

לתפיסתי, כחלק מהאבולוציה של החברה הישראלית, ארגון יוצאי מרכז אירופה צריך לעבור הסתגלות (אדפטציה) כדי להיות רלוונטי לפסיפס הישראלי בהווה ובעתיד. בכך יהווה הארגון מקשה פורייה לשני היבטי-ליבה מרכזיים:

1. חיבור ערכי-היסטורי של הדור הצעיר לשורשיו ומימוש להגדרה עצמית.
2. המשך פועלה הערכיים של הארגון כחוד החנית המוביל למצוינות לטובת חברת מופת בישראל.

יפתח גולוב הוא פעיל דור ההמשך ומלגאי לשעבר בארגון יוצאי מרכז אירופה. דוקטורנט לביופיזיקה בשיתוף פעולה בין החוג ללימודי סביבה ע''ש פורטר באוניברסיטת תל אביב עם מכון וולקני.