חברת מפעלי ים המלח (מי"ה), שמניותיה מוחזקות במלואן על-ידי חברת כימיקלים לישראל (כי"ל) שבבעלות עידן עופר, היא בעלת זיכיון בלעדי להפקת אוצרות הטבע בים המלח, מכוח חוק זיכיון ים המלח. עד כאן עולם כמנהגו נוהג – אל חשבון הבנק הפרטי זורמים רווחי עתק המגיעים ממשאב הטבע הציבורי השייך לכולנו.

חברת מפעלי ים המלח שמניותיה מוחזקות ע"י חברת כי"ל בבעלות עידן עופר, היא בעלת זיכיון בלעדי להפקת אוצרות הטבע בים המלח. אל חשבון הבנק הפרטי זורמים רווחי עתק המגיעים ממשאב הטבע הציבורי השייך לכולנו

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הרווחים אינם זורמים לבדם – בזמן שהחברה מפיקה כמות מים אדירה מים המלח, מי"ה לא משלמת את דמי המים, וצוברת חוב שיגיע בעשור הקרוב למאות מיליוני שקלים.

מי"ה פועלת מכוח הזיכיון שקיבלה בשנת 1961, כשעוד הייתה חברה ממשלתית. הזיכיון מאפשר לה להפיק מים מים המלח עצמו, ובמקביל – להפיק מים בשטח הזיכיון, בסביבות ים המלח. הכוונה למים הנמצאים באזור, במעטפת השטח הימי – מי קידוחים, מי שיטפונות, מי מאגרים – אם יש מים בשטח הזיכיון – היא יכולה להפיק אותם.

מדובר בכמויות מים אדירות המשמשות את צרכי קונצרן כי"ל, על עשרות חברותיו. כדי להמחיש את היקף משק המים הפרטי של כי"ל נחזור לשנת 2019, בה הופקו על-ידי החברה למעלה מ-24 מיליון קוב של מים.

למרות מה שעשוי להסיק הקורא הממוצע – מי"ה לא זכתה בפטור ייחודי שנתפר למידותיה, אלא שעד שנת 2017, רשות המים, הרשות המוסכמת לגבות דמי מים בישראל, לא הייתה מוסמכת לגבות דמי מים בגין מים שרמות מליחותם גבוהות מהרגיל.

כאן חשוב להבהיר – לא מדובר במי ים המלח עצמו, שהם מים ברמות מליחות גבוהות, אשר רשות המים עדיין אינה מוסמכת לגבות בגינם דמי מים; אלא במים שמפיקה מי"ה בסביבות ים המלח – מים מליחים, ברמות מליחות גבוהות מהממוצע, אך נמוכות ממי ים המלח.

הרווחים אינם זורמים לבדם – בזמן שחברת מפעלי ים המלח מפיקה כמות מים אדירה מים המלח, היא לא משלמת את דמי המים, וצוברת חוב שיגיע בעשור הקרוב למאות מיליוני שקלים

למחוקק נמאס

תיקון 27 לחוק המים, שעבר בשנת 2017, נועד לתקן עוול היסטורי – לאורך השנים חלק מהמפיקים בישראל שילמו דמי מים וחלק לא. דהיינו, מצב לא שוויוני של סבסוד צולב – המפיקים שכן משלמים מסבסדים את המפיקים שלא.

למחוקק נמאס מהמצב, ולכן החליט להפוך את משק המים למשק סגור, כלומר – כל הכסף שנכנס מדמי מים לרשות המים משמש אותה לצרכי משק המים הישראלי ואינו עובר למטרות אחרות. המשמעות – ברגע שכולם משלמים לקופה סגורה – יש יותר כסף וניתן להוזיל את דמי המים של הציבור הרחב. מלבד זאת, התיקון החדש קובע הוראות בכללי המים הנגזרים מהחוק, לפיהן רשות המים מוסמכת לגבות דמי מים גם בגין מים ברמות המליחות שמי"ה מפיקה.

בעקבות התיקון לחוק המים, בשנים 2019-2018, הוציאה רשות המים הודעת חיוב למי"ה בסך למעלה מ-80 מיליון ₪. זה נראה כמו כסף קטן, מנת פלאפל במונחי הסכומים שהחברה מרוויחה, אך  אם חושבים על העשור שעוד נשאר למי"ה עד תום הזיכיון, ועל העשורים שלאחר מכן – בהם או היא עצמה או זכיין חדש ימשיכו את הפעילות התעשייתית – מדובר במיליארדים שאמורים להיכנס למשק המים.

הודעת החיוב לא התקבלה בחיבוק – במי"ה לא היססו ונעמדו על הרגליים האחוריות. בתשובה לרשות המים, טענה מי"ה כי תשלום התמלוגים המועבר לקופת המדינה מכסה את כלל זכויות ההפקה שניתנו לה, לרבות זכויות הפקת מים מליחים. במילים אחרות – בדומה למרבית תשובותיה – חוק הזיכיון הארכאי שנכתב בשנות ה-60 למאה הקודמת ("חוק זיכיון ים המלח"), גובר על תיקון חקיקה חדש, התואם את התפתחות האקלים החברתי, המשפטי והפוליטי לאורך השנים.

בעקבות התיקון לחוק המים, הוציאה רשות המים הודעת חיוב למפעלי ים המלח בסך למעלה מ-80 מיליון ₪. מנת פלאפל במונחי רווחי החברה, אך אם חושבים על העשורים הבאים מדובר במיליארדים למשק המים

במשך שנים ובאופן שיטתי

המקרה הנוכחי, בו כי"ל (באמצעות מי"ה) מתחמקת מתשלום למדינה, אינו הראשון. בשנת 2007 גילו במשרד האוצר, שבמשך שנים רבות כי"ל לא שילמה למדינה את מלוא התמלוגים שהיא מחויבת על פי חוק. החוב שצברה כי"ל בשל היעדר התשלום עמד על 291 מיליון דולר, אותם סירבה לשלם. הפרשה הסתיימה רק בשנת ה-2019, לאחר למעלה מעשור מרובה הליכים משפטיים.

ב-2015, בתום בחינה מקצועית ומעמיקה, הבינה המדינה שהחלק שלה ברווחי ים המלח – 23% בלבד, נמוך מאוד בהשוואה לסטנדרט העולמי המקובל, הנע בין 60% ל-80%.

בניסיון לשנות את יחס הרווחים, הטילה המדינה על כי"ל מס חדש (מס ששינסקי), שמטרתו להכניס למדינה מאות מיליוני שקלים נוספים בשנה – באמצעות קרן העושר. במשרדי הקונצרן לא היססו, שכרו רואי חשבון מהשורה הראשונה, והציגו פרשנות חדשה ויצירתית לחוק, הפוטרת את כי"ל מתשלום. ברשות המיסים "נכנעו", ומאות מיליוני השקלים כבר לא יזרמו אל קופת המדינה.

ובחזרה להווה. דרישת תשלום דמי המים שהגיעה לפתחה של מי"ה, נענתה בנפנוף דפיו המתכלים של חוק הזיכיון. מי"ה דרשה, וקיבלה, פטור מתשלום דמי המים. בשל הטיעון המשפטי, רשות המים העבירה את הדיון בסוגייה אל משרד המשפטים, במטרה שזה יכריע באשר ליחס בין הוראות הזיכיון שמכוחן משולמים התמלוגים לבין דיני המים בישראל.

המקרה הנוכחי, בו כי"ל מתחמקת מתשלום למדינה, אינו הראשון. ב-2007 גילו במשרד האוצר, שבמשך שנים כי"ל לא שילמה למדינה את מלוא התמלוגים המתחייבים בחוק. החוב שצברה כי"ל עמד על 291 מיליון דולר

 האינטרס הציבורי

משרד המשפטים בחן את סוגיית דמי המים, החליט לקבל את כל טענותיה של מי"ה ולדחות את כל טענותיה של רשות המים. חוות הדעת שניתנה על ידי המשנה ליועמ"ש לעניינים כלכליים, עו"ד מאיר לוין, קבעה שהתמלוגים שמי"ה משלמת מכסים את כל הזכויות שניתנו לה מכוח הזיכיון, לרבות הזכות להפיק מים מליחים.

לפי עו"ד לווין, הדבר עולה בקנה אחד עם נוסח סעיף 15 ל"שטר הזיכיון" (בפועל, מהווה את ליבת תוכנו של החוק), הקובע כי התמלוגים ישולמו עבור כל הזכויות שניתנות. בנוסף, לוין סבר כי הדבר עולה בקנה אחד עם תכלית הזיכיון, קרי דרישת הבנק העולמי בשנת 1961, לוודאות באשר לפעילות מי"ה כנגד המימון שהעמיד לדבר.

משמעות חוות הדעת, אינה רק ויתור על חוב בסך עשרות מיליוני שקלים, אלא ויתור כפול על הכנסות עתידיות שהיו אמורות להצטבר למאות מיליוני שקלים בעשור הקרוב, זאת מאחר שעד תום הזיכיון בשנת 2030 החברה לא תחויב לשלם דמי מים.

מדובר במקרה ייחודי, שבו משרד המשפטים מפרסם חוות דעת המשרתת אינטרס פרטי של תאגיד בודד, על חשבון האינטרס הרחב של אזרחי המדינה. לא רק שכי"ל מרוויחה מיליארדים מאוצרות הטבע של ים המלח, בחסות זיכיון ארכאי שקובע תמלוגים בשיעור מגוחך, או מתחמקת מהעברת תשלומים ל"קרן העושר"; כעת היא זוכה למתנה נוספת – פטור מתשלום דמי מים.

משמעות חוות הדעת אינה רק ויתור על עשרות מיליוני ש"ח חוב, אלא ויתור כפול על הכנסות עתידיות של מאות מיליוני שקלים בעשור הקרוב, כי עד תום הזיכיון ב-2030 החברה לא תחויב בדמי מים

מדובר באוצר הטבע מהחשובים ביותר ששייכים לנו, לציבור. הענקת פטור מתשלום על הפקת מים, בשילוב ההחלטה להפוך את משק המים הישראלי למשק סגור (תיקון 27), יוצרת סבסוד צולב. בפועל, אזרחי מדינת ישראל מסבסדים את הפעילות התעשייתית של מי"ה. כשהיא לא משלמת – זה אומר שאנחנו משלמים.

לאחר מחקר מעמיק בין דפי הארכיון, קריאת חוות דעת וניתוח פסקי דין, הארגון החברתי "לובי 99" הגיש עתירה לבג"ץ נגד חוות הדעת של המשנה הכלכלי ליועמ"ש. לעמדת הלובי, הפרשנות שניתנה לסוגייה שגויה, ואינה מבטיחה את האינטרס הציבורי.

מאחר שרשות המים מסונדלת לחוות הדעת המשפטית, בלובי 99 מקווים כי הפנייה לבית המשפט העליון תהפוך את ההחלטה ותוביל לגביית דמי מים ממי"ה וכי"ל, בדומה לגביית הנדרשת מכל אזרח וגוף אחר במדינה.

מדובר בעתירה חשובה ומוצדקת. משום שנכון וראוי שמי"ה תשלם דמי מים, אך לא פחות מעצם הגעת הנושא לפתחו של ביהמ"ש העליון. מתן במה להשמעת טיעונים המייצגים את האינטרס הציבורי בתחומים אפורים ומורכבים – חשובה, מאחר שהיא מאזנת במעט את מערך היחסים המאוד לא מאוזן בין מי"ה לבין המדינה; ומסמנת למשרד המשפטים שעין האחות הקטנה פקוחה.

לאחר מחקר ארכיוני מעמיק, קריאת חוות דעת וניתוח פסקי דין, הארגון החברתי "לובי 99" הגיש עתירה לבג"ץ נגד חוות הדעת של המשנה הכלכלי ליועמ"ש. לעמדת הלובי, הפרשנות שניתנה לסוגייה שגוייה

העתירה התקבלה והופנתה לדיון שיערך בחודש מאי הקרוב בפני הרכב שופטים, דבר המלמד על הרצינות אותה מייחס בית המשפט העליון לאינטרס הציבורי בסוגייה.

מפסיקים לחלק מתנות לעידן עופר – המדינה החליטה לפטור את כימיקלים לישראל מתשלום דמי מים – חוב שיגיע בעשור הקרוב למאות מיליוני שקלים. הגשנו בג"ץ כדי לדאוג שזה לא יקרה. צפו בהסבר של @LinorDeutsch, מנכ"לית הלובי.

https://t.co/587b4jNQBm pic.twitter.com/LattPstuAn

— לובי 99 הלובי של הציבור (@lobbying99) September 12, 2022

כרמל נמש הוא פעיל חברתי. מרכז את תחום הניו-מדיה בלובי 99, עורך ומגיש ההסכת "מלכוד 99". בעל תואר ראשון ליחסים בינלאומיים ולימודים ספרדיים ולטינו-אמריקאים; ותואר שני במשפט, ממשל וחברה, שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים.