אוסקר שינדלר הגן על 1,200 עובדי מפעל יהודיים במהלך השואה, והסרט ההוליוודי אודותיו הפך אותו לאב-טיפוס של חסיד אומות עולם. עם זאת, הנאצי שהפך למושיע שיחק גם תפקיד פחות אלטרואיסטי במהלך שלטונו של היטלר.

הדבר אמנם לא נכלל בספר ובסרט הנושא את שמו, אך שינדלר עזר לגרמניה להניח את התשתית לפלישה שלה לפולין – השבוע לפני 80 שנה בדיוק.

במה שהוביל למתקפת הבליצקריג שהחלה ב-1 בספטמבר, 1939, שינדלר הוביל רשת של 25 מרגלים והכין מתקפת דמה בשם "תקרית גלייביץ".

במובנים רבים, שינדלר היה במהלך שנות ה-1930 "מובטל ומתוסכל", שלא לדבר על היותו אלכוהוליסט בעל חובות רבים. הוא צבר אישומים פליליים ותקופות בכלא, בעוון קטטות, איומים והונאה. העבודות הכושלות של שינדלר נעו בין גידול עופות לבנקאות, והוא היה ידוע בתור "שינדלר הרמאי".

במהלך שורה של מסיבות לחברי האליטה, שינדלר הרשים את אנשי הריגול הנאצים הנכונים. אחד מהם גייס אותו לחיל המודיעין של גרמניה, אבווהר, ושינדלר נשלח לאוסטרבה, כיום בצ'כיה. בתור עיר ששכנה בצמוד לגבול עם פולין, העיר הייתה חממה של סוכנים וסוכנים כפולים.

בניגוד למניפולטור נעים ההליכות שהוצג בסרט "רשימת שינדלר", העבודה הראשונה של שינדלר בן ה-30 פלוס בתור מרגל הייתה קומית.

בניגוד למניפולטור נעים ההליכות שהוצג בסרט "רשימת שינדלר", העבודה הראשונה של שינדלר בן ה-30 פלוס כמרגל הייתה קומית

אנשים באוסטרבה הכירו את שינדלר בשמו והוא לא טרח לשנות את הכתובת שלו, ומקביל אסף מידה על אמצעי ההגנה של הצ'כים. חוסר זהירות זה הוביל למעצרו של שינדלר עם אישום הנושא עונש מוות, בעקבות פגיעה במדינת צ'כיה.

באוגוסט 1938, שינדלר הודה באשמה ונידון לעונש מוות במהלך דיון בבית משפט בברנו. עם זאת, גרמניה נעה לחבל הסודטים חודשיים לאחר מכן וכל האסירים הפוליטיים – לרבות שינדלר – קיבלו חנינה ושוחררו.

פרטים על תקופה זו בחייו של שינדלר לא יצאו לאור עד לאחר צאת הספר והסרט הנודעים. לפני 15 שנים, דייויד מ. קרואו הציג אותם בספרו "אוסקר שינדלר: סיפור חייו שלא סופר, פעילותו בזמן מלחמה והסיפור האמיתי מאחורי הרשימה".

בין הסיפורים שתוארו על ידי קרואו בספרו, שינדלר הביא באחת הפעמים הביתה כלוב של יונים לדירה אותה חלק עם אשתו אמילי. הציפורים נועדו להעברת מסרים, אך שינדלר איבד בהן עניין. לעומת זאת, היה נראה שהוא הפנים את הלקחים מעבודת הריגול הראשונה שלו, ואימץ שמות קוד, בהם אוטו ושופר.

בנתון חשוב לקריירה וליכולת העתידית של שינדלר להציל יהודים, הוא קיבל קידום באבווהר: סגן מפקד מודיעין לאזור סביב אוסטרבה. קרוב לשטח שלו שכנה העיירה הגרמנית גלייביץ (הנמצאת כיום בפולין), עם הטירה שלה מהמאה ה-14.

גלייביץ הייתה גם מיקומו של מבנה העץ הגבוה באירופה, מגדל רדיו שבנייתו הושלמה ב-1935. בגובה 118 מטרים, המבנה כונה "מגדל אייפל של שלזיה" על ידי תושבי הסביבה, והמיקום שלו ליד הגבול הפך אותו לכלי תעמולה עוצמתי.

לאחר שהצטרף באופן רשמי למפלגה הנאצית ב-1939, שינדלר נקרא להכין מתקפת דמה הקשורה למגדל גלייביץ. השטחים שליד הגבול הוצפו בתעמולה אנטי-פולנית, ושינדלר היה אמור לעזור בהצתה של אחד מהגפרורים.

חיילי וורמאכט ועיתונאים עם קרבנות של "יום ראשון הארור" בבידגושץ, שבוים על ידי הנאצים. סימני החיתוך המקוריים של העורך מופיעים, מתוך כוונה להשתמש בה על ידי התקשורת הנאצית (צילום: נחלת הכלל)

"כישרון לחלץ באמצעות קסם אישי מידע מאנשים"

בתחילת הספר של תומאס קנלי מ-1982, "תיבת שינדלר", מוצג מעט מידע על תקופתו של שינדלר כמרגל נאצי. "במסע הפולני שלו לאבווהר, הוא הראה כישרון לחלץ מידע באמצעות קסם אישי, במיוחד באירועים חברתיים", כתב קנלי.

"אנחנו לא יודעים מה החשיבות המדויקות של מה שגילה (עבור המפעילים שלו), אבל הוא חיבב את העיר קרקוב במידה רבה", כך נכתב בספר.

בספרו של קנלי, הקריירה בת שלוש-השנים של שינדלר כמרגל, צומצמה למספר פסקאות. לפי נתוני האבווהר, שינדלר עקב אחרי מסלולי תחבורה מרכזיים והבריח לוחמים ונשקים בגבול לפולין. בשיאו, קרוב ל-25 מרגלים עבדו תחתיו.

במהלך התקופה בה שינדלר הכיר את קרקוב, הסוכנים שלו אספו ציוד למתקפת הכיסוי בגלייביץ: מדי צבא, נשקים וסיגריות פולניות

בניגוד לסרט שמציג את שינדלר הנכנס לקרקוב מיד לאחר הצבא הגרמני, הוא החל לאתר עסקים ובתים בעיר לפני הפלישה לפולין.

במהלך התקופה בה שינדלר הכיר את קרקוב, הסוכנים שלו אספו ציוד למתקפת הכיסוי בגלייביץ – מדי צבא פולין? יש. נשקים? יש. סיגריות פולניות? יש.

הציוד הנדרש לפעולה בגלייביץ אוחסן בדירה של שינדלר, על פי עדות של פרודתו אמילי לאחר המלחמה. אמילי הייתה אז מנהלת המשרד של שינדלר ומנהלת החשבונות שלו, והעדות שלה היא הבסיס לידע הקיים על הכנותיהם לגלייביץ.

במצטבר, פעילות הכיסוי והתעמולה האנטי-פולנית נקראו "מבצע הימלר". שבוע אחד לפני הפלישה המתוכננת לפולין, היטלר הזהיר את הגנרלים שלו על הכנה של "עילה תעמולתית למלחמה", והבטיח להם כי ה"אמינות" לכל "הצדקה" לפלישה לפולין לא תוטל בספק לאחר הניצחון הסופי של גרמניה.

תוך שמירה על הנטייה של הימלר לניצול אסירים במחנות ריכוז, חלק מהם נרצחו כדי לביים את תקריות הגבול. לאחר שהולבשו במדים פולנים, הקרבנות – הידועים בתור "מוצרים ארוזים" – זכו לזריקות קטלניות ופצעי ירי. הגופות שלהם הוצגו במספר מתקנים אסטרטגיים ליד הגבול בתור הוכחה לתוקפנות של פולין.

באשר לפעולה בגלייביץ, חקלאי גרמני הידוע בחיבתו לפולין נרצח וגופתו הושארה בחוץ כדי שהתקשורת תצלם אותה. הוא היה אמור להיות ה"תוקף" הפולני של מגדל הרדיו המפורסם, שנהרג על ידי המגנים הגרמנים. הודעה מזויפת בשפה הפולנית על השתלטות על מגדל הרדיו הושמעה יחד עם אזעקה למיליוני גרמנים.

תוך מספר שעות מהפעילות בגלייביץ, התקשורת הזרה הוזמנה לבדוק את זירת האירוע הקטלנית במגדל הרדיו. אמצעי תקשורת דיווחו על התוקפנות של פולין כלפי גרמניה, והאמת לא יצאה לאור עד למשפטי נירנברג ב-1945.

"הוא תמיד היה בענייני ההונאות"

בסרט "רשימת שינדלר", הגיבור מצמיד את סיכת צלב הקרס לבגדיו עוד לפני שאנו רואים את פניו. המחווה הזו אולי אמורה לייצג את 3 שנותיו באבווהר ותפקידו ב"מבצע הימלר", שבעקבותיו פולין וצ'כיה הכריזו עליו כפושע מלחמה.

הקולנוען סטיבן ספילברג נחשף להקריירה של שינדלר באבווהר בזמן העבודה על הסרט, שיצא ב-1993. בראיון עם Inside Film באותה שנה, הבמאי קרא לשינדלר "האיש שהוציא לפועל את ההונאה שנתנה להיטלר את התירוץ לפלוש לפולין".

לפי ספילברג, "שינדלר היה תמיד בענייני ההונאה". התפקיד שלו בתקרית גלייביץ, אומר ספילברג, היה יצירת "פיסת היסטוריה מפוברקת קטנה" על ידי שינדלר.

כשדייויד קרואו פרסם את הביוגרפיה מרסקת-התדמית של שינדלר ב-2004, הספר שובח בתור "מה שהוריד את הברק משינדלר של ספילברג". אלי ויזל שיבח את קרואו בניו יורק טיימס על "יצירת מורכבות" בסיפור של שינדלר והפיכתו "ליותר אנושי, וגם ליותר יוצא דופן".

לפי סטיבן ספילברג, "שינדלר היה תמיד בענייני ההונאה. התפקיד שלו בתקרית גלייביץ, היה יצירת פיסת היסטוריה מפוברקת קטנה"

הספר של קנלי והסרט של ספילברג הם לא המקרים היחידים בהם שינדלר הוצג ללא פעילויות החבלה שלו. על פי הביוגרפיה של שינדלר באתר של 'יד ושם', "זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה בספטמבר, שינדלר בן ה-31 הגיע לקרקוב הכבושה".

באתר של יד ושם וברוב אתרי הזיכרון האחרים של תקופה השואה הכוללים תוכן על שינדלר, אין אזכור של התפקיד שלו באבווהר. למרות שפעילויות הריגול של שינדלר לפני הפלישה נתנו לו את הידע ואנשי הקשר ב-SS כדי להוציא לפועל הצלה רחבת היקף של יהודים, סיפור הרקע לרוב נעדר מההצגה של סיפור חייו.

שינדלר המשיך את פעילות המודיעין שלו עד לשנות ה-1940, כאשר נשלח לטורקיה לחקור עובדים של שגרירות גרמניה. עד אז, הוא השתלט על הפעילות של מפעל האמייל שהיה בעבר בבעלות יהודית בקרקוב.

זמן קצר לאחר מכן, שינדלר ניצל את המיומנויות שלו מהאבווהר כדי להפוך את המפעל ל"תיבת נח" עבור 1,200 העובדים היהודים.