הכול התחיל משעמום במהלך אחד הסגרים בקורונה. ניצן מיוסט, תלמיד המגמה לתקשורת חזותית בבצלאל, חיפש תעסוקה ונכנס להרצאת זום של פעילי סביבה על בזבוז מזון.

זו הייתה הפעם הראשונה שמיוסט נחשף לתופעה, והתמונות שהועלו במצגת – של כמויות מזון דמיוניות שמושלכות לפח – הותירו בו רושם עמוק. חודשים אחר כך, כשחיפש נושא לפרויקט הגמר, הוא נזכר בתמונות האלה.

"יצאתי לסיבוב בפח הקרוב אליי", הוא משחזר, "הפח שמאחורי סניף שופרסל באגרון ליד הדירה שלי בירושלים. על הפעם הראשונה נפלתי על שלושה פחים עמוסים".

החיטוט בפח סימן את תחילתה של מערכת יחסים לא שגרתית בין הסטודנט בן ה-28 לרשת השיווק ולמי ששימש במשך מספר חודשים כמנכ"ל שלה, עופר בלוך.

מערכת היחסים הזו תורגמה לפרויקט שמיוסט הציג בתערוכת הגמר של בוגרי בצלאל ובימים אלה מוצג במסגרת תערוכה קבוצתית בגלריה לאמנות ישראלית בטבעון. במרץ הקרוב הוא ישתתף גם בתערוכה גדולה במוזאון העיצוב בחולון.

המכתבים למנכ"ל שופרסל עופר בלוך בתערוכה של ניצן מיוסט (צילום: ניצן מיוסט)

כשהרים לראשונה את מכסי הפחים מאחורי הסופר, מיוסט גילה שכל מה שהראו במצגת נכון. היה שם שפע מזון מצוין: "יוגורט שזרקו כי האריזה הייתה טיפה פגומה או שהמדבקה קצת התקלפה, חבילת עלי בייבי שהקצוות של שניים מהם טיפה חומים אז זרקו את כולם, עגבניות או פלפלים מעט עייפים בכמויות.

"מצאתי את עצמי עובר שם כל יום, המקרר שלי ושל השותף שלי לדירה התמלא לחלוטין. בשלב מסוים נאלצתי בעצמי להפוך למי שמבזבז מזון, נהייתי בררן כי לא היה לנו יותר מקום".

"מצאתי את עצמי עובר שם כל יום, המקרר שלי ושל השותף שלי לדירה התמלא לחלוטין. בשלב מסוים נאלצתי בעצמי להפוך למי שמבזבז מזון, כי לא היה לנו יותר מקום"

הביקור היומי בפחים הפך לפרויקט מתועד, החיים והאמנות התערבבו. מיוסט חיפש דרך לעשות פעולה בעולם האמיתי, העולם שמחוץ לגלריה, והחליט לפנות ישירות למנכ"ל רשת השיווק. אם כי, הוא מציין, "העובדה שזה שופרסל היא לחלוטין מקרית, הם פשוט היו בדרך שלי והכי קרוב לדירה שלי. הפרויקט הוא על בזבוז מזון, לא על שופרסל".

מיוסט תיעד את השלל היומי ששלף מהפחים, ומדי יום שלח מכתב למשרדו של בלוך בו הוא מפרט מה מצא. המכתבים כתובים בסגנון ישיר, אינטימי, מעט מתיילד. במכתב הראשון, תחת הכותרת "מצאתי מלפפונים בפח", הוא מספר על "143 מלפפונים שמחים" שמצא בפח, "טעמתי אחד והוא היה טעים נורא. חשבתי שתשמח גם אתה לטעום".

תפוח שהשאיר ניצן מיוסט למנכ"ל שופרסל עופר בלוך (צילום: ניצן מיוסט)

במכתבים הבאים הוא מדווח למנכ"ל על שלל של 84 תפוחים אדומים, 14 חבילות של אצבעות מוצרלה ועוד. בסך הכול כתב 74 מכתבים כאלה. הוא גם הציע לבלוך נתח מהשלל, כשבכל יום השאיר בכניסה לסניף מוצר מזון אחר – פעם חלה, פעם צרור עלי תרד בייבי שטופים, פעם גבינה מלוחה – שעליהם מוצמדת מדבקה עם הכיתוב: 'לעופר'.

"העובדים לא אהבו את זה", הוא מספר, "בשלב מסוים אחד מהם יצא והתחיל לצעוק עליי".

עופר ענה למכתבים?
"לא. זו הייתה מערכת יחסים לא ממומשת, אוסף של פעולות מחתרתיות שקטות קטנות שמצטרפות למערכת יחסים חד צדדית. מאוד רציתי שהוא יענה, שנדבר על זה. לקראת ליל הסדר הזמנתי את עופר לסעוד איתי מהפחים, ישבתי על הר גדול של פירות וירקות שהצלנו מהפחים וחיכיתי לו, הכול מתועד בסרטון. אבל הוא לא בא".

* * *

מכתב מספר 6. תאריך: 1.4.22

הנדון: מצאתי חלות שבת בפח.

עופר היקר היי,

חלות אמנם לא תופסות את כל הפח אבל הן כן תופסות את כל הלב. מספר היה 14 והן ישבו לצד עגבניות ופלפלים ונקניקיות ארוזות שאני לא אוהב וקוטג'ים ולקט ירקות לסלט מהיר ועשרים קרטוני חלב או יותר. אבל החלות?

אני לא יודע מה איתך, אבל באשר אליי – ככל שהפח מתמלא באוכל כך הולכת ומתרוקנת נשמתי ביחס זהה.

קרטוני חלב בפח הזבל של סניף שופרסל בירושלים (צילום: ניצן מיוסט)

מיוסט לא היה היחיד שחגג על הפחים של שופרסל. סביב הפחים התהוותה קהילה קטנה שמרבית חבריה סטודנטים. הייתה להם אפילו קבוצת ווטסאפ. "היו שם הודעות כמו 'חבר'ה יש מלא ברוקולי', או 'תגיעו יש המון מלונים לקחת'. חוץ מהסטודנטים והצעירים היו מגיעים באופן קבוע גם שני קבצנים הומלסים".

אין מחלוקת שיש עיוות גדול, סביבתי וכלכלי, בזריקת מזון טוב. אבל לאכול מהפח זה לא מגעיל?
"קודם כל – כן. במפגש הראשון עם הפח הייתי מאוד מהוסס ומרוחק. אבל לאט לאט זה מתרכך, אתה מבין שזה לא כזה נורא כמו שמצטייר לנו בראש. כשאתה מתקרב ורואה את הסחורה הטובה ששוכבת שם, אתה שוכח שזה פח ונכנס פנימה ומפשפש. מה שהגעיל אותי לא לקחתי.

"במפגש הראשון עם הפח הייתי מאוד מהוסס ומרוחק. אבל לאט לאט זה מתרכך, אתה מבין שזה לא כזה נורא. כשאתה מתקרב ורואה את הסחורה הטובה ששוכבת שם, אתה שוכח שזה פח ונכנס פנימה ומפשפש"

"בהתחלה זה גם קצת בושה. לכאורה זה אקט שרק אנשים שאין להם אוכל נאלצים לעשות בלית ברירה. אבל אז זה עובר, ונחמד לגלות שאפשר ליהנות מזה".

כשגם ההזמנה לליל הסדר נענתה בשתיקה רועמת, מיוסט החליט שאם עופר לא בא אליו – הוא יבוא לעופר. הוא הגיע למשרדים של הנהלת שופרסל בראשון לציון, והניח שביל של 250 מלונים – שכולם ניצלו מהפח – שהוביל ממשרדו של המנכ"ל לפחים של סניף שופרסל הקרוב.

ניצן מיוסט מארגן 250 מלונים במצב טוב שהוצאו מהפח בסניף שופרסל בירושלים (צילום: ניצן מיוסט)

* * *

מכתב מספר 25. תאריך: 24.4.22

הנדון: מצאתי גבינה צהובה בפח

עופר היקר היי,

בצק או תרד לא היו שם הפעם, אבל גם גבינה צהובה תעזור. היא אפילו מהסוג שכבר מגורד כדי שלא אתאמץ עם הפומפייה ויכאב לי ביד.

הרבה גבינות נזרקות לאחרונה ואני סקרן לדעת למה,

תוכל אולי לברר לי עופר?

אחרי כשלושה חודשים של מערכת יחסים חד צדדית, מיוסט כתב מכתב אחרון, שבו סיפר למנכ"ל על התערוכה המתוכננת, הזמין אותו להגיע ונפרד לשלום. מבחינתו הפרויקט נחתם, גם אם לא נשלם. ודווקא אז, אחרי כשבועיים, הגיע מכתב תשובה משופרסל. על החתום: עופר בלוך, מנכ"ל.

"ניצן היקר, רציתי לספר לך שקיבלתי וקראתי את כל המכתבים ששלחת אליי", כתב בלוך. "אני מודה שהתרגשתי והתרשמתי מאוד מדאגתך לסביבה… אני מרגיש שאתה ואני התקרבנו, אז רציתי לשתף אותך במה שאנחנו עושים בקבוצת שופרסל".

בהמשך מפרט המנכ"ל שרשת השיווק הצילה ב-2021 כ-2,600 טונות של מזון שנתרמו לנזקקים באמצעות עמותות כמו "לתת", וכי בחברה מועסק מנהל שתפקידו לטפל בתרומות הללו. "תודה שהזמנת אותי לתערוכה שלך", מסתיים המכתב בנימה אישית, "התרגשתי".

כל המכתבים שניצן מיוסט שלח למנכ"ל שופרסל עופר בלוך (צילום: ניצן מיוסט)

"מאוד הופתעתי ומאוד התרגשתי", משחזר מיוסט, "גם מעצם המענה וגם מאופי המענה שהיה מחבק ומעריך וכתוב בשפה לבבית ונחמדה. כבר לא ציפיתי שזה יקרה".

רק שההתלהבות לא ארכה זמן רב. "נפל לי האסימון שזה לא באמת עופר כתב. דוד שלי היה בכיר בשופרסל, וכשנפגשנו הוא התקשר למישהי מהדוברות, שם אותה על ספיקר והיא סיפרה לו שזה היא כתבה. זה באמת היה ניסוח מאוד מקצועי".

"נפל לי האסימון שזה לא באמת עופר כתב. דוד שלי היה בכיר בשופרסל, וכשנפגשנו הוא התקשר למישהי מהדוברות, שם אותה על ספיקר והיא סיפרה לו שזה היא כתבה. זה באמת היה ניסוח מאוד מקצועי"

את התשובה האמיתית שיגרה שופרסל כמה ימים לאחר מכן. "חזרתי מבצלאל ועברתי דרך הפח לקחת אוכל", מספר מיוסט, "ובדיוק כשהגעתי עבדו שם פועלים שהלחימו שער שסגר את אזור הפחים. הם ממש ביצרו את כל המכלול עם שער מאסיבי ואטום. זה היה רגע מאוד קשה בשבילי.

"מעבר לזה שניזונתי מהפח הזה, הרגשתי קצת אשם כלפי הקהילה של הפח כי בגלל הפעילות שלי הם בעצם באו לסגור אותו. אבל בעיקר הייתה תחושת אכזבה מהם. הם בחרו לעשות את הדבר הכי פחות חכם. במקום לבדוק את האפשרות לעשות שינוי מהותי, מערכתי, הם בחרו להסתיר את הבעיה, כמו שעושים תמיד, ולהמשיך לזרוק את האוכל מבלי שנראה".

פחי הזבל של סניף אגרון בירושלים אחרי ששופרסל החליטה למנוע גישה אליהם (צילום: ניצן מיוסט)

ואכן, בזבוז המזון בישראל רק מתרחב. הבוקר (שני) פורסם הדוח השנתי של "לקט ישראל" והמשרד להגנת הסביבה, והנתונים מטלטלים: 37% מהמזון בישראל מוצא את דרכו ישירות לפח, כאשר כ-50% מתוכו הוא מזון בר הצלה – כלומר, מוצרים טובים שאין סיבה מהותית שלא ייאכלו.

ב-2021 השליך המשק הישראלי לפח 2.6 מיליון טונות מזון בשווי 21.3 מיליארד שקל. הצלה של 20% מהכמות הזו הייתה יכול להאכיל את כל הישראלים שסובלים מרעב או מאי-ביטחון תזונתי, שלא לדבר על הנזק הסביבתי ובזבוז המשאבים שנגרם מייצור סרק.

ב-2021 השליך המשק הישראלי לפח 2.6 מיליון טונות מזון בשווי 21.3 מיליארד שקל. הצלה של 20% מהכמות הזו הייתה יכול להאכיל את כל הישראלים שסובלים מרעב או מאי-ביטחון תזונתי

בבחינה של 18 מדינות מפותחות, ישראל דורגה אחרונה בהשקעה ובכלים שהיא מפעילה לצמצום תופעת בזבוז המזון. מה שמיוסט וחבריו ראו בפחים בסופר השכונתי הוא קצה הקרחון של מחדל לאומי.

בינתיים מיוסט, במקור מרעות, סיים את לימודיו ועזב את ירושלים לטובת דירה שכורה ביפו. הוא עדיין לא הספיק להכיר ולהתיידד עם הפחים המקומיים, אבל סוגיית בזבוז המזון ממשיכה להעסיק אותו.

ניצן מיוסט, פורטרט עצמי (צילום: ניצן מיוסט)

"מבחינתי זה עדיין לא סוף סיפור", הוא אומר. "אני ממשיך לחשוב על זה כל הזמן והמוח רץ לכל הכיוונים".

בסופו של דבר, מטרתה של רשת שיווק היא להרוויח כסף ממכירת מזון, כך שגם לה אין אינטרס לזרוק כל כך הרבה אוכל. היא כנראה עושה את זה כי היא יודעת שיש סיכוי קטן למכור אותו. מה אתה מציע?
"אני לא כלכלן ואני לא מתיימר להציע פתרונות. זה כאב לי ממקום מאוד אמוציונלי, הבנתי כמה אוכל זורקים וניצלתי את הכלים שלי כאמן לעשות משהו.

"אנשים חכמים ובקיאים ממני הציעו הרבה פתרונות לסוגייה הזו, באירופה מקובל תמחור דינמי שבו מוכרים מוצרים שמתקרבים לסיום חייהם הרבה יותר בזול, למשל חלב שתוקפו פג בעוד יומיים נמכר בחצי מחיר.

"אנשים חכמים ובקיאים ממני הציעו הרבה פתרונות לסוגייה הזו, באירופה מקובל תמחור דינמי שבו מוכרים מוצרים שמתקרבים לסיום חייהם הרבה יותר בזול, למשל חלב שתוקפו פג בעוד יומיים נמכר בחצי מחיר"

"כל מה שניסיתי זה לגרום למערכת להתחיל להכיר בבעיה ולחפש פתרונות. לצערי זה לא קרה".