ברקע הוויכוח שהתעורר בימים האחרונים על פקודת השירות המשותף ועל אופן שילוב הצוערים הדתיים בקורס קציני שריון, צה"ל מפרסם גיליון מחקרי המוקדש כולו לסוגיית המגדר וקידום קצינות בצה"ל.

הוויכוח האחרון בין צה"ל לרבני הציונות הדתית עסק בשיבוץ ארבע צוערות בקורס קציני שריון. משום שמדובר במחלקה ולא בפלוגה שלמה – צה"ל לא הצליח לבצע הפרדה מגדרית מלאה (כיתות נפרדות, הדרכות נפרדות ועוד), מה שהביא למכתבם של הרבנים יעקב מידן ועמיחי גורדין הקורא לבני הציונות הדתית לא להתגייס לחיל השריון.

דובר צה"ל דחה את המכתב של הרבנים והסביר: "הטענות המובאות במכתב אינן נכונות. קורס קציני השריון מורכב מפלוגה אחת המכילה מחלקה מגדרית. לכלל חיילי הישיבות הוצע לעבור למחלקה המגדרית במידה והם מעוניינים בכך. פקודת השירות המשותף נשמרת לכל אורך הקורס, תוך מענה לצרכי החיילים ללא הבדל".

באופן מדהים, הוויכוח על מקום החיילים הדתיים בקורס קציני השריון מתעלם מאספקט אחר של הסיפור על השילוב המגדרי בצה"ל. כמו בנושאים אחרים הקשורים למגדר בישראל, השיח הציבורי מתמקד בצערם של הגברים, בקשיים של הגברים ובאופן שבו הם נפגעים וחשים מודרים מעמדות הכוח.

אף אחד לא עוצר לחשוב מה עובר על ארבע צוערות בתוך פלוגה, גדוד ובסיס חטיבתי שהוא כולו על טהרת הגברים. הן פורצות דרך – ולמרות זאת הסיפור שלהן נחשף לציבור דרך הבכיינות של אותם גברים

פרסום ראשון – בעקבות שילוב צוערות בקורס קציני שיריון, הרב יעקב מדן, ראש ישיבת גוש עציון במכתב לתלמידיו המשרתים בחיל: "מתנצל ששכנעתי אתכם לשרת בשיריון, אמליץ להימנע מגיוס לחיל השיריון עד שהעוול וההדרה יתוקנו" pic.twitter.com/1d4prhYmB1

— יאיר שרקי (@yaircherki) November 21, 2022

מצד שני, אף אחד לא עוצר לחשוב מה עובר על ארבע צוערות בתוך פלוגה, גדוד ובסיס חטיבתי שהוא כולו על טהרת הגברים. הן פורצות דרך, הראשונות שעושות קורס קציני שריון קרבי. למרות המעמד המיוחד והמוביל שלהן – הסיפור שלהן נחשף לציבור דרך הבכיינות של אותם גברים שמרגישים שלקחו להם, הרסו להם, פגעו בהם.

בצה"ל חייבים למצוא דרך להתמודד עם הקבוצות השונות. כפי שהדברים נראים כיום, אין בצה"ל כוונה לוותר על החיילים הדתיים ואף לא על החיילות הקרביות. באשר לשירות נשים – כולל ביחידות קרביות (תותחנים, מורן, כטמ"מים, קרקל, מג"ב, כלבניות עוקץ, טייסות, חובלות ועוד), אחד מרמטכ"לי צה"ל בדימוס אמר לי לאחרונה בשיחה פרטית כי צה"ל "לא יכול בשום פנים ואופן להסתדר כיום בלי שירות הנשים, הקרבי והלא־קרבי".

אחד מגופי המחקר הפנים־צה"ליים – מרכז דדו לחשיבה צבאית בין־תחומית – הקדיש את הגיליון המחקרי האחרון שלו לסוגיית שילוב קצינות ולוחמות בצה"ל וקידומן, בהיבטים של טיפוח כוח אדם. מרכז דדו הוא גוף באגף המבצעים במטה הכללי, שבראשותו עומד קצין בדרגת תא"ל, ערן אורטל.

רס"ן אור בר־שינדלר, שעומדת בראש מערכת כתב העת "בין הקטבים" מטעם מרכז דדו, בחרה את המאמרים ואת כיווני המחקר בגיליון (ובאתר) שנקרא "נשים – הפוטנציאל המערכתי".

סוף קורס לוחמות עוקץ (צילום: דובר צה"ל)

שינדלר ביקשה שמרכז דדו ייכנס לעובי הקורה בנושא הפוטנציאל המערכתי של נשים בשירות הקרבי, כדי לשים על סדר היום את מיצוי שירות הנשים בצה"ל, בין השאר כדי להראות כי השוויון המגדרי בצה"ל לא עומד בסתירה לסדר היום המבצעי.

יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר תא"ל אלה שדו פותחת את הגיליון עם האמירה הברורה: "שירותן של נשים בצה"ל ומיצוי יכולותיהן הוא קודם כל צורך מבצעי". דבריה של שדו נכתבו לפני שח"כ אבי מעוז הפך לגורם משפיע בקואליציה ובנושא מחיקת הישגי הנשים בישראל.

"לאורך השנים עמד לא אחת מק‌ומן ש‌ל נשים בצה"ל בעין הסערה. היו מ‌י שטענו ששילוב נשים במע‌רכי צה"ל השונים הוא ביטוי לאג'נדה זרה, היו אף מי שהרחיקו לכת וטענו כי הוא פוגע ביכולותיו המבצעיות. אין דבר רחוק מזה"

אף על פי כן, מעניין לשים לב לדבריה הלקוחים כמו מתוך תשובה ישירה למעוז: "לאורך השנים עמד לא אחת מק‌ומן ש‌ל נשים בצה"ל בעין הסערה. היו מ‌י שטענו ששילוב נשים במע‌רכי צה"ל השונים הוא ביטוי לאג'נדה זרה, היו אף מי שהרחיקו לכת וטענו כי הוא פוגע ביכולותיו המבצעיות של הצבא.

"כפי שעולה היטב מגיליון זה, אין דבר ר‌חוק‌ מזה. שירותן של‌ נשים בצה"ל ומיצ‌וי‌ יכ‌ולותיהן במערכים ‌השונים של צה"ל במודיעין, בלוגיסטיקה, בתקשוב, במקצועות כוח האדם ובמ‌קצ‌ועות לחי‌מה – הוא קודם כל צורך מבצעי‌".

לוחמת עוקץ והכלב שלה (צילום: דובר צה"ל)

באחד המאמרים היותר מעניינים, רס"ן שינדלר ורס"ן ליאור אינגל רובך ביצעו מחקר על בסיס שאלונים וראיונות עם חיילות וקצינות מבצעיות. שינדלר הגיעה למרכז דדו אחרי תפקידי מודיעין ומטה באמ"ן ואינגל משרתת במערך הגנת הגבולות וצמחה מתפקידי לוחמה בגדוד קרקל.

החוקרות הפיצו שאלונים לשתי קבוצות מיקוד. האחת, 42 קצינות לוחמות בהווה מדרגת סגן ומעלה. השנייה, 50 קצינות לוחמות בעבר מדרגת סגן ומעלה, שהשתחררו או הוסללו לתפקידי מטה ויצאו מציר הלוחמה. תשובות הקצינות המשוחררות נכונות לתקופת שירותן כלוחמות. חוץ משאלונים, הן ערכו כעשרה ראיונות עומק לקצינות לוחמות משתי הקבוצות.

במאמר מוצגים כמה ממצאים מעניינים בנוגע לקידום נשים בתפקידים מבצעיים בצה"ל.

בדידות הקצינות המבצעיות

בנושא קורס קציני שריון, ומצבן של אותן ארבע צוערות שנמצאות השבוע בעין הסערה, עלתה מתשובות הקצינות שנחקרו סוגיית הבדידות בשירות הקצינות המבצעיות. "חלק מהנשים תיארו מצבים שבהם הן היו הנשים היחידות בקורס פיקודי או ביחידה.

יחידת תותחנים ישראלית יורה פגזים אל עבר מטרות בעזה, 19 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Tsafrir Abayov)

תחושת הבדידות מאופיינת בעיקר סביב רגעים חברתיים הקשורים להתנהלות במגורי השינה, כשכל הצוערים בקורס או הסגל הגברי ישנים יחד באותם המגורים ויכולים לנהל שיחות אל תוך הלילה, להתעורר יחד, לחזור מההפסקות יחד – והן לא חלק מזה: "מלא פעמים כשהייתי בת לבד לא היה לי איפה לישון, שירותים קרובים. אפילו עד היום, במילואים. אם היו אולי יותר בנות המצב היה אחר".

"מלא פעמים כשהייתי בת לבד לא היה לי איפה לישון או שירותים קרובים. אפילו עד היום, במילואים. אם היו יותר בנות המצב היה אחר"

תשובות אחרות עוסקות ברצון הקצינות לשירות משמעותי ובבחירה שלהן להמשיך בצבא כקריירה. "ניתן לומר כי כולן באופן גורף מצביעות על הבחירה שלהן בלוחמה כבחירה מכוונת, הן לא 'הגיעו לשם במקרה'. האופן שבו צה"ל ממיין אותן כיום רק מחזק את התפיסה הזו", נכתב במחקר.

עוד מעניין לקרוא מתוך תשובותיהן של הקצינות, שהן לא חשות בשיח שוביניסטי כלפיהן בתוך היחידות. כאמור, כמעט 100 קצינות השתתפו במחקר והן משיבות: "הרמה הממונה סומכת עליהן ומשתפת אותן בהחלטות. הן לא מרגישות שלא מקשיבים להן בגלל שהן נשים".

בקרב רבות מהן חוזר הנושא של הקשיים והמאבקים מול המערכת. למשל, הצורך בלשכנע את המערכת הצבאית להוציא אותן ללימודים במכללה לפיקוד טקטי (המלט"ק). אולם, בשנייה שהן מעלות חששות וקשיים הקשורים לספירה הביתית שלהן, "היחס אליהן משתנה".

ארכיון: לוחמות ביחידת ביקורת הגבולות, 2003 (צילום: nati shohat Flash90)

"הקצינות מביעות סלחנות כלפי המערכת באמירות כגון 'לצה"ל אין מספיק כלים כדי להתחשב בנו' או 'המערכת מנסה, אבל לא מצליחה מספיק' (לספק את הצרכים של הקצינות המבצעיות)".

"הקצינות מביעות סלחנות כלפי המערכת באמירות כגון 'לצה"ל אין מספיק כלים כדי להתחשב בנו' או 'המערכת מנסה, אבל לא מצליחה מספיק' (לספק את הצרכים שלהן)"

עוד מצוין במחקר כי כשהלוחמות התבקשו לציין מה הארגון יכול לעשות אחרת, אולי, כדי להשאיר אותן לשירות ארוך טווח – עלו בעיקר סוגיות של שקיפות לגבי מסלולי קידום אפשריים לנשים – וההבנה מצד המערכת שיש צורך בפרקי זמן מסוימים להקמת משפחה במקביל לקידום הצבאי.

נקודה מרתקת אחרת שעולה במחקר של שינדלר ואינגלר היא נושא ההיכרויות: "ניכר כי יש גברים רבים בחברה הישראלית שמתקשים להתמודד עם בת זוג פוטנציאלית בעלת דרגה גבוהה מדרגת המילואים שלהם, בעלת קריירה צבאית וכן הלאה. התגובות שנשות קבע רווקות מקבלות, בהקשר הזה, משקפות אנומליה חברתית", הן כותבות.

בגיליון יש עוד כעשרה מאמרים שונים בנושא פיתוח כוח האדם בצה"ל; לוחמות מג"ב הנמצאות בחזית; תרבות ארגונית; מחסור במנהיגות נשית בדרגות בכירות והחשיבות של נשים במוקדי קבלת ההחלטות.

לוחמת עוקץ מסיימת הכשרה בת 12 חודשים (צילום: דובר צה"ל)

למרות התסכול של רבני הציונות הדתית, בצה"ל מתחיל להצטבר גוף מחקר משמעותי על תפקידיהן ותרומתן של קצינות זוטרות במערכים הלוחמים ולביטחון המדינה

הפרסום של "בין הקטבים" מצטרף לפרסום מלפני כחצי שנה של המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין – גיליון בן 150 עמודים שהוקדש כולו לנושא שילוב נשים ביחידות אמ"ן. על המחקר באמ"ן חתום תא"ל במילואים יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן והמנכ"ל לשעבר של המשרד לנושאים אסטרטגיים.

למרות הלחץ הפוליטי מצד גורמים במפלגת הציונות הדתית להוצאה של נשים משירות מבצעי־קרבי, ולמרות התסכול של רבני הציונות הדתית בנוגע להתפתחות האחרונה בקורס קציני שריון בבסיס שיזפון – בצה"ל מתחיל להצטבר גוף מחקר משמעותי על תפקידיהן ותרומתן של קצינות זוטרות במערכים הלוחמים ולביטחון המדינה.