1

חוק עוקף חוק

בין שלל בלוני הניסוי שמפריחים ראשי הקואליציה המיועדת למרחב הציבורי כדי לחוש את התגובה הציבורית הצפויה – שוגר השבוע בלון הליום הזוי במיוחד: כל חוק יסוד שלא אושר בכנסת ברוב של 61 ח"כים, נאמר בפרסום, ישונמך למעמד נורמטיבי של חוק רגיל, כל עוד לא נחקק מחדש, הפעם ברוב של 61 ומעלה.

מדובר בביטול עקיף של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, לא פחות ולא יותר. רק שלמנהיגי הממשלה המיועדת אין אומץ להעביר בכנסת הצעת חוק לביטול חוק יסוד – ולכן הם מבקשים לעקר אותו מכל השפעה ולנטרל כל פעולה עתידית שתבקש לשמור על זכויות היסוד הקבועות באותו חוק יסוד מפני פגיעה בהן על ידי הממשלה והכנסת.

מלבד זאת, מדובר בהתנגשות ישירה עם "החלטת הררי" של הכנסת משנת 1950, שקבעה כי במקום לכונן חוקה כפי שנצטוותה הכנסת על ידי האסיפה המכוננת, היא תחוקק לאורך השנים "חוקים יסודיים" שיצטרפו בעתיד – "פרקים־פרקים" – לכלל חוקה שלמה.

ראשית, גם ביחס ליוזמה הזו כמו ביחס לחלק ניכר מהיוזמות הקואליציוניות במסגרת ההתקפה הכוללת על ערכי משפט ומערכת המשפט, לא ברור כיצד ניתן לחוקק הוראה בדבר מעמדם הנחות של חוקי יסוד.

תומכי נתניהו מפגינים נגד בג"ץ, 2019 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

מדובר בהתנגשות ישירה עם "החלטת הררי" של הכנסת משנת 1950, שקבעה כי במקום לכונן חוקה כפי שנצטוותה הכנסת על ידי האסיפה המכוננת, היא תחוקק לאורך השנים "חוקים יסודיים" שיצטרפו לכלל חוקה

האם תושמט המילה "יסוד" מכותרות אותם חוקים או שהם ימשיכו להיקרא "חוקי יסוד", אלא שייחשבו לחוקים רגילים מן המניין? האם פירוש הדבר שייווצרו שני מעמדות של חוקי יסוד, כאלה שיש להם מעמד חוקתי ולעומתם חוקי יסוד נחותים?

מאז מתן פסק דין בנק המזרחי ב־1995 זכו חוקי היסוד בדבר זכויות האדם למעמד חוקי על־חוקי, כך שמכוחם רשאי היה בית המשפט לפסול חקיקה ראשית של הכנסת הפוגעת באותן זכויות באופן לא מידתי.

בשנת 2003 קבע הרכב מורחב של העליון בהלכה שיפוטית – המחילה את מבחני פסקת ההגבלה (פגיעה בזכויות בדרך של חוק התואם את ערכיה של מדינת ישראל, שנחקק לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש) – כי ניתן לקרוא "פסקת הגבלה שיפוטית" לכלל חוקי היסוד.

כתב אז השופט אליהו מצא:

מבנה המשולש של פסקת ההגבלה נתפס בהכרתנו השיפוטית ככלי ראוי לבחינת חוקיותו של חוק. משהפך לאחד מעקרונות היסוד של שיטתנו החוקתית, רשאי בית המשפט להפעילו גם בהיעדרה של פסקת הגבלה בחוק היסוד שלאורו נבחן חוק העומד לביקורת.

השופט בדימוס אליהו מצא מגיש לראש הממשלה בנימין נתניהו את דו"ח הביניים של ועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש קטיף וצפון השומרון. 29 בספטמבר 2009 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

עכשיו יחליט המחוקק להוריד בחזרה את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שמכוח פסקת ההגבלה שבו עלו חוקי היסוד המשטריים ממעמד חוקתי על־חוקי בחזרה למטה, אל קומת החוקים הרגילים. מדובר בהזיה מבחינה משטרית וחוקתית, שתמוטט בבת אחת שורה אינסופית של קביעות, חקיקתיות, ממשלתיות ושיפוטיות, בדבר זכויות האדם המוגנות מכוח חוק היסוד הזה.

ניסיון ליישמו יהפוך את מדינת ישראל בבת אחת למדינת עולם שלישי בעלת שלטון אבסולוטי כל־יכול שאינו מוגבל על ידי שום דבר חקיקה, ושאזרחיה חשופים לפגיעה מיידית בכל זכות יסוד העומדת להם, לרבות הזכות לכבוד ולחיים.

הפיכתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לאות מתה, תהפוך בבת אחת את ישראל למדינה מצורעת.

2

השלכה פרוידיאנית

חברת הכנסת החדשה בסיעת הליכוד טלי גוטליב מוכרת היטב לצופי תוכניות האקטואליה כדמות דעתנית, צעקנית, בעלת דעות נחרצות על כל נושא במרחב הציבורי, בין אם יש לה ידע והבנה בסוגיה שעליה היא דנה ובין אם לא. מקצועית היא באה מעולם עריכת הדין בתחום הפלילי, רקע שמצייד אותה משום מה בתחושה שאין יותר שום דבר שכדאי ללמוד. היא כבר יודעת הכול.

ח"כ טלי גוטליב בכנסת (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

את הגישה הזחוחה הזו הביאה עמה גוטליב כעת לכנסת. את ימיה הראשונים בכהונה ניצלה על מנת לקרוא לא לכבד פסקי דין של בית המשפט העליון – ומייד לאחר מכן שיגרה מכתב ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, שבו גוטליב, לא פחות ולא יותר, מונה את "כישלונותיה" של היועצת ומציעה לה "בכל הכבוד" ו"באופן מכבד" להתפטר מתפקידה מאחר שלדבריה "אין לה כלים" למלאו.

לא צריך תואר בפסיכולוגיה כדי להבחין בתופעת ההשלכה: גוטליב מטיחה בבהרב־מיארה את חסרונותיה שלה. מכתבה של גוטליב הוא מופת של חוסר מודעות עצמית, משולב ביהירות ובבורות עמוקה ביחס לתפקיד היועצת.

הינה כמה מהטרוניות שלה: בהרב־מיארה מונתה לתפקידה בלא "שמץ ניסיון בתחום הפלילי" – טרוניה שאמורה להיות מופנית לוועדה הציבורית בראשות נשיא העליון בדימוס אשר גרוניס, שבחרה את היועצת בין המועמדים הסופיים לתפקיד. מה גם שבעבר כיהנו כמה וכמה יועצים שתחום מומחיותם לא היה המשפט הפלילי, אלא דווקא החוקתי והמנהלי – שהם תחומים הרבה יותר מרכזיים בעבודת היועץ.

עד כמה מגוחך מכתבה של הח"כית הטרייה ליועצת המשפטית לממשלה? אפשר לסכם במילותיה של גוטליב: "מילא טעות אחת, מילא שתיים, מילא שלוש" אך "חוסר הבנה בסיסי" לא ראינו מחבר כנסת חדש זה זמן רב

עוד טענה כי בהרב־מיארה התבטאה "באופן המלמד על יהירות וזלזול" בנושא "משילות מהותית", מה שלשיטת גוטליב מעיד על "תפיסה שגויה בעליל, לפיה הריבון אינו קובע כי אם הפקידים". מדובר בקריאה מעוותת במיוחד של דברי היועצת.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כמו כן ציינה כי היועצת "מצאה למנות את חברה מר מזוז" ליו"ר הוועדה המייעצת למינויים בכירים. יש רק בעיה אחת עם הקביעה הזו: לא היועצת מינתה את מזוז, אלא הממשלה. בהמשך אמרה כי היועצת "שגתה קשות", כך לדברי גוטליב, בגיבוש עמדותיה בעניין ערוץ 14, בעניין פרשנות ההסכם הימי עם לבנון ובכך שלא כפתה על הממשלה להביאו לאישור הכנסת.

והדובדבן: היועצת "הפגינה חוסר הבנה מהותי" בעניין הצורך לאפשר לח"כ אריה דרעי לכהן כשר בממשלה. או בקיצור: בהרב־מיארה לא החליטה בהתאם לאינטרסים של בנימין נתניהו והליכוד, ולכן אין ספק שהיא שגתה.

עד כמה מגוחך מכתבה של הח"כית הטרייה ליועצת המשפטית לממשלה? אפשר לסכם במילותיה של גוטליב עצמה: "מילא טעות אחת, מילא שתיים, מילא שלוש" אך "חוסר הבנה בסיסי" לא ראינו מחבר כנסת חדש זה זמן רב.

מה שאולי מדהים יותר מכל היא העובדה שגוטליב בכלל לא מתרגשת מכך שקל לראות את האינטרס השקוף שעומד בבסיס פעולתה: נתניהו רוצה שהיועצת תפרוש מכהונתה כדי שניתן יהיה למנות מקורב ליועץ מטעם, שיגמול לנתניהו באמצעות ביטול כתב האישום התלוי והעומד נגדו. גוטליב מצרפת עצמה בחדווה לעדת משרתיו של נתניהו, והכול מהמקפצה ולאור היום. הבושה מתה.

ח"כ טלי גוטליב במושב הפתיחה של הכנסת, 14 בנובמבר 2022 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

מה שאולי מדהים יותר מכל היא העובדה שגוטליב בכלל לא מתרגשת מכך שקל לראות את האינטרס השקוף שעומד בבסיס פעולתה: נתניהו רוצה שהיועצת תפרוש מכהונתה כדי שניתן יהיה למנות מקורב ליועץ מטעם

3

עוד עתירת סרק

סממנים של רפובליקת בננות: יו"ר הליכוד נתניהו פונה לבית המשפט העליון ומבקש שיקויים בעניינו הליך נדיר של דיון נוסף בהרכב מורחב, נוכח פסק הדין שקיבל את עתירותיהם של ארגוני חברה אזרחית, והורה לו להשיב 300 אלף דולר שקיבל שלא כדין מבן דודו, בניגוד לכללי האתיקה החלים על חברי הממשלה.

נתניהו נעזר בעבר בשורה של עורכי דין מהשורה הראשונה, הוא יודע שהליך הדיון הנוסף הוא נדיר ושכדי להיכנס בשעריו צריך לשכנע את בית המשפט כי בפסק הדין נפסקה הלכה משפטית העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או ש"מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה", כאמור בסעיף 30 לחוק בתי המשפט, יש מקום לקיים בה דיון רחב.

נתניהו נעזר בעבר בשורה של עורכי דין מהשורה הראשונה, הוא יודע שהליך הדיון הנוסף הוא נדיר ושכדי להיכנס בשעריו צריך לשכנע את ביהמ"ש כי בפסק הדין נפסקה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת

אבל באקלים הנוכחי של זלזול ברשויות המשפט, זה פחות אכפת לנתניהו. במקום זאת, הוא שוכר את שירותיו של עורך דין חסר ניסיון, שכלל אינו טורח לנסות ולעמוד באתגרים שהציבו החוק והפסיקה בפני מי שמבקש לקבל דיון נוסף בעליון. סעיף 30 לחוק בתי המשפט כלל לא הוזכר בעתירה לדיון נוסף, שהוגשה לעליון ביום ראשון השבוע.

במקום זאת שזורה העתירה בטענות ערעוריות – בדיוק הדבר שעל בסיסו נדחות עתירות לדיון נוסף. נשיאי בית המשפט העליון כתבו לאורך עשרות שנים, במאות החלטות שונות, שהליך הדיון הנוסף אינו שקול לערעור נוסף. אך עו"ד אוריאל חור ניזרי, שמייצג את נתניהו בהליך הדיון הנוסף, לא מתעניין בתקדימי עבר. לגישתו, "דיון נוסף בבג"ץ הוא למעשה ערעור ראשון, שבהליכים אחרים הינו ערעור בזכות".

משפט בנימין נתניהו במחוזי (צילום: אורן בן חקון/פול)

המסקנה היא שאת עתירתו של נתניהו לדיון נוסף בבג"ץ יש לקרוא אחרת, לא במשקפיים המשפטיים הקונבנציונליים שהשופטים עוטים על עצמם בנסיבות האלה. זהו מסמך פוליטי, הקורא תיגר על עצם סמכותו של בית המשפט להורות משהו למנהיג, או לחייבו לפעול בהתאם להוראות הדין, כפי שהן מתפרשות על ידי בית המשפט. "פסק הדין משנה לחלוטין את המצב הקיים בדבר סמכויות בג"ץ ומרחיב אותן עד מאוד", נטען בעתירה. על יסוד מה? לא ברור.

מה שברור הוא שעצם הגשת העתירה לדיון נוסף מאפשרת לפרסמה במרחב התקשורתי תוך יצירת קישור לדיון הכללי בדבר היקף סמכויותיו של בית המשפט. עתירתו של נתניהו לדיון נוסף היא המשכה של האג'נדה הקואליציונית המיועדת, באמצעים אחרים. כל סטודנט למשפטים יבין מייד שמדובר בעתירת סרק, אבל במציאות הפוליטית החדשה אין לכך כל חשיבות.

המסקנה היא שאת עתירתו של נתניהו לדיון נוסף בבג"ץ יש לקרוא אחרת. מדובר במסמך פוליטי הקורא תיגר על עצם סמכותו של בית המשפט להורות משהו למנהיג, או לחייבו לפעול בהתאם להוראות הדין