בספר במדבר, פרק ט', מסופר כי אלה מבני ישראל שהוכרזו טמאים ונאסר עליהם להקריב את קרבן הפסח, פנו למשה בטענה: "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"? משה מתייעץ עם אלוהים, שקובע כי הטמאים יוכלו להקריב קרבן בי"ד באייר, מה שנודע מאוחר יותר כ"פסח שני".

למרות שהמסורת היהודית לא מעניקה ל"פסח שני" מיקום מיוחד, קבוצה של פעילים להט"בים דתיים הפכה אותו בעשור האחרון לחגם הבלתי רשמי, תוך שימוש במועד זה כמקור לדיונים על מקומו של האחר במרחב הדתי.

השנה, הפעילים ארגנו אירועים בקהילות דתיות בארץ, אירועים שאפשרו לאלה שמשוכנעים שיש סתירה בלתי נמנעת בין דת להומוסקסואליות, לדון בנושא עם אחרים המאמינים שאפשר ליישב את הסתירה.

במפתיע, האירוע המעניין ביותר התרחש הפעם מעבר לקו הירוק. ביום ראשון שעבר, כמאה חובשי כיפות תושבי אפרת נהרו למתנ"ס המקומי, לכנס שאורגן על ידי המועצה המקומית תחת הכותרת: "צעירים להט"בים בחברה הדתית".

עודד רביבי נואם בכנס הלהט"ב באפרת (צילום: ג'ייקוב מגיד)

לדברי המארגנים, זה היה האירוע הראשון מסוגו בקהילה דתית (משני עברי הקו הירוק) שלא רק עודד דו-שיח בנושא, אלא גם נקט עמדה ביחס אליו: הומוסקסואליות היא לא עניין של בחירה, ואי אפשר "לרפא" אותה.

"היה הרבה יותר קל לפני 10-15 שנה, כשלא היו הומוסקסואלים בקהילות דתיות", התבדח הרב אוסטרוף בפני הקהל שצחקק בהיסוס

העמדה החד משמעית הזאת הושמעה על ידי שני דוברים, רב ופסיכולוג, בערב שפנה להורים ולמחנכים בהתנחלות שבגוש עציון. אחרי ההרצאות של הרב רפי אוסטרוף וד"ר טוביה פרי, הגיעו סיפוריהם של שני מחנכים דתיים שיצאו מהארון.

אלא שהטון של האירוע נקבע כבר בדברי ראש מועצת אפרת, עודד רביבי. רביבי דיבר על שיעור ההתאבדויות הגבוה אצל בני נוער שנאבקים עם המיניות שלהם.

לפי מחקר שערכה הפסיכולוגית הקלינית ד"ר חנה בר יוסף ב-2016, אחד מכל חמישה בני נוער להט"בים ניסה להתאבד – פי שישה משאר האוכלוסייה. לפי הערכות, שיעור ניסיונות ההתאבדות של צעירים להט"בים דתיים גבוה פי שניים.

"אלה הילדים שלנו, ואנחנו לא יכולים להתעלם מהם", אמר רביבי. הוא עמד על סף בכי כשהקריא שלושה מכתבים שקיבל מלהט"בים באפרת. באחד המכתבים הובעה התקווה שהערב הזה "ימנע את מותם של חברים נוספים".

טקס חתונה גאה במצעד הגאווה בירושלים, 2016 (צילום: פלאש 90)

החתן הזה הוא אני

יחד עם סיפורם האישי של שני הפעילים הלהט"בים, התחושה שאי אפשר להמשיך להתעלם מהבעיה, הייתה החוט המקשר של הערב.

"היה הרבה יותר קל לפני 10-15 שנה, כשלא היו הומוסקסואלים בקהילות דתיות", התבדח הרב אוסטרוף בפני הקהל שצחקק בהיסוס.

אוסטרוף דיבר על ההתעלמות מהנושא במקומות כמו אפרת, בהם רוב הרבנים והמחנכים האמינו שדיכוי המשיכה לבני אותו מין הוא רק עניין של כוח רצון. ד"ר פרי, מצידו, הציג שפע נתונים מחקריים שקובעים שההנחה הזאת חסרת תוקף.

פרי, אף הוא אדם דתי, הציג גרף המתאר את רצף המשיכה המינית, והסביר שמי שסבור שהצליח "לרפא" אדם ממשיכה לבני מינו, "פשוט התעסק עם ביסקסואל".

עם זאת, אוסטרוף ופרי הציגו תפיסת עולם מורכבת יותר. "החיים של הלהט"בים קשים ומרים. אם למישהו מהם יש משיכה כלשהי למין השני, אנחנו חייבים לנצל את הנקודה הזאת", אמר הרב, שהוסיף שבמקרים אלה יש לעודד אותו להעדיף מערכת יחסים הטרוסקסואלית. ועדיין, הוא דחה את ההנחה שלהומואים וללסביות אין מקום בקהילות דתיות. בין היתר, הרב הקרין סרטון מחתונה בין שני גברים דתיים, והתעכב על "האושר המושלם" שחשו כל אלה שהשתתפו בטקס.

לקראת סוף הערב קם אדם אחד מהקהל והזדהה כאחד החתנים מהסרטון. "מה שאתם עושים כאן זה הצלת נפשות, וזאת לא סתם ססמה". הוא הציג את עצמו כערן אשכנזי, תושב אפרת לשעבר. "אם ערב כזה היה מתקיים כשהייתי בתיכון, יכולתי להימנע מחוויות קשות", אמר והתקבל במחיאות כפיים של כל הקהל.

נועם הזה, במצעד הגאווה בירושלים, 2017

אשכנזי, 26, לא היה ההומוסקסואל הדתי היחיד בקהל. אחד מהם הוא נועם הזה מההתנחלות אלון שבות הסמוכה, שייחס לערב "חשיבות היסטורית".

"ממש שמחתי לראות בקהל את ראש הישיבה שלי ומורה נוסף מהישיבה. החברה הדתית מתחילה לפתוח את העיניים ולהבין שאי אפשר להתעלם מהנושא," אמר.

כשנשאל אם הדגש על המצב הנפשי וה"חיים הקשים" של להט"בים בהתנחלויות לא מפריע לו, יונתן ממן, אחד משני המחנכים הלהט"בים ששוחחו עם הקהל, אמר שבעיניו זה "לגמרי טבעי." ממן טוען שבקהילה ההומואית הדתית, רוב החברים התמודדו בעברם עם אובדנות או משאלת מוות.

נועם אומר שמבחינתו הדגש על הנושא באירוע היה הצהרה על קושי של החיים של אדם המדחיק את הזהות המינית האמיתית שלו.

"אפשר להגיד על החיים בארון שהם קשים ומרים. לצאת מהארון זה בדיוק ההפך, זה מאד משחרר. אני חושב שזאת היתה הכוונה של הערב הזה."

יותר פתוחים להבדלים

מבחינת רבים, זה לא היה מקרי שהערב התקיים דווקא באפרת. "נדמה לי שבגוש עציון פתוחים יותר מאשר בקהילות דתיות אחרות", אומר אנדרו ברוורמן.

ברוורמן בן ה-19, שלומד בישיבת מחניים במגדל עוז, מספר שהרבנים מאשרים לו לצאת מוקדם בימי חמישי כדי להשתתף במפגשי להט"בים בירושלים.

"יש משהו בגוש עציון שגורם לאנשים להיות כל כך מרוצים מהחיים שלהם ומהזהות הדתית שלהם, שהם מרשים לעצמם להיות פתוחים יותר להבדלים", אמרה לנו אם מאפרת שבנה יצא לאחרונה מהארון.

הצעירים הלהט"בים שדיברו איתנו, טענו שהנוכחות האמריקאית הבולטת בגוש יצרה סביבה סובלנית יותר ביחס לצעירים שיוצאים מהארון. "כמישהו שלא נולד בגוש עציון, תמיד התייחסתי אליו כאל מקום פתוח יותר. מקום שבו הייתי רוצה לגור יום אחד, בניגוד לשומרון, שם האווירה הרבה יותר שמרנית," אומר יוסף, 18.

ג'סיקה (שם בדוי), בת 22 מאפרת, הוסיפה: "האמריקאים מגיעים מתרבות של 'אתה תהיה אתה, אני אהיה אני,' בניגוד לישראלים שמתערבים בענייני הזולת".

למרות הפתיחות היחסית, בני נוער שמתמודדים עם שאלות של זהות מינית בהתנחלויות, לא נהנים מגישה זמינה למקורות מידע ביישוביהם.

ג'סיקה טוענת שהקושי נובע ממערכת החינוך והרבנים המובילים בגוש, ש"ניסו להגביל את הפתיחות של הקהילה". לדבריה, היא הפכה מודעת לזהות המינית שלה בחטיבת הביניים, אבל אף מורה לא התייחסה לנושא עד שהגיעה לי"א.

היא מספרת כי אחת המורות אמרה אז לכיתה שתלמידות שמתמודדות עם "הנושאים האלה" מוזמנות להיפגש איתה באופן אישי ולקבל סיוע. במהלך הפגישות, המורה ביקשה מג'סיקה לעצום עיניים ולדמיין מפגשים מיניים עם גברים, כדי להבין אם המחשבה גורמת לה להתרגשות כלשהי. "מבחינתי, זה באמת מעניין לראות איך היא חשבה שהיא יכולה לשנות אותי", אומרת ג'סיקה.

מצעד הגאווה בירושלים, 2016 (צילום: פלאש 90)

מלהב"ה בגאווה

גם אחרי היציאה מהארון, בני נוער להט"בים מההתנחלויות נאלצים להתגבר על מכשול נוסף לפני שיתקבלו בקהילה הלהט"בית הרחבה יותר, בישראל.

"מצד אחד, אתם מיעוט שנלחם על הזכויות שלו. מצד שני, אתם כובשים מיעוט אחר שגם נלחם על הזכויות שלו", מספר תושב שילה, משה גרוסמן, על תגובות בהן נתקל מצד להטב"ים בצד המערבי של הקו הירוק.

אורי שרגא, בן 21 מנווה דניאל, מספר שתהליך היציאה שלו מהארון היה "מסובך במיוחד", מכיוון שהיה פעיל בארגון הימין הקיצוני "להב"ה".

לדבריו, כשהוא הצטרף לפעילות להב"ה, הארגון התעסק אך ורק בהתנגדות להתבוללות. שרגא טוען שהארגון הקצין עם השנים, ועכשיו גם מוחה נגד עסקים שפתוחים בשבת ונגד מצעד הגאווה בירושלים.

אורי שרגא (21) מנווה דניאל, מספר שהיציאה שלו מהארון הייתה "מסובכת במיוחד", מכיוון שהיה פעיל בארגון הימין הקיצוני "להב"ה"

"זה עוד היה בסדר אחרי שיצאתי מהארון, אבל כשהתחלתי להסתובב עם כיפה בצבעי הגאווה, זה היה יותר מדי עבורם", שרגא אומר. "לא הייתי אומר שהם הראו לי את הדלת, אבל כבר הייתי בדרך החוצה מכיוון שלא הרגשתי איתם בנוח".

בתי ההתנחלות אפרת בגדה המערבית (צילום: פלאש 90)

דבר נוסף שעולה מכל שיחה עם בני נוער להט"בים דתיים בגוש עציון, הוא שעל כל אדם שיצא מהארון יש עוד כמה וכמה שנותרו עמוק בתוכו.

בעקבות הצלחת הערב, כבר הוחלט להקים בגוש עציון קבוצת תמיכה לצעירים להט"בים. לקבוצה כבר נרשמו עשרה צעירים בני 18 עד 22, ויוזמיה מקווים שבני נוער צעירים יותר יורשו להצטרף אליה אחרי שהמועצה המקומית תאשר זאת.

בינתיים, שוחחנו עם 12 צעירים מהגוש שלא יצאו מהארון, באמצעות "גריינדר", אפליקציית היכרות גאוגרפית שבדרך כלל משמשת גברים הומואים למפגשים מיניים.

נער בן 18 מאפרת – שמזדהה בגריינדר תחת השם "מחפש עכשיו!", אמר שהוא אחד מכמה צעירים בגוש עציון שמשתמש באפליקציה.

"אנשים מאוד מפחדים להיתקל אונליין במישהו שהם מכירים מכאן, והגוש כל כך קטן שיש סיכויים מאד טובים שזה יקרה", הוא אומר. "וזה לא משנה שגם הבחור השני עמוק בארון כמוך. כשאתה מבין שיש עוד מישהו שיודע עליך, אתה מבין שזה צעד אחד נוסף לקראת ההתנגשות בין החיים שלך בלילה לחיים שלך ביום".

נער בן 18 מאפרת – שמזדהה בגריינדר תחת השם "מחפש עכשיו!", אמר שהוא אחד מכמה צעירים בגוש עציון שמשתמש באפליקציה

הנער סיפר שהוא בדרך כלל נוסע צפונה לקרית ארבע, שם "יש יותר אופציות ויותר גברים חילונים שרוצים פגישה חד פעמית".

הנער, שסיים תיכון, אמר שיש נער אחד בכיתה שלו שיצא מהארון, ועוד "עשרה הומואים נוספים שלא". כשנשאל איך הוא יודע ברמה כזאת של ודאות, הנער ענה: "אתה פשוט יודע". לשאלה למה הוא עצמו לא יצא מהארון, הוא ענה את אותה תשובה שענו רוב הנשאלים ביומיים שבילינו בגריינדר: "אני ביסקסואל".

בנצי גופשטיין ואנשי להב"ה מפגינים נגד מצעד הגאווה בירושלים, 2016 (צילום: פלאש 90)

באלון שבות, תלמיד ישיבה בן 22 סיפר שגילה דרך גריינדר שאחד מחבריו לישיבה היה הומו. "ביקשתי שהוא ישלח לי צילום שלו. כשקיבלתי את הצילום וראיתי מי הוא ישר חסמתי אותו. אני לא חושב שהוא יודע שאני יודע", הוא אמר.

תלמיד הישיבה הוסיף שרוב הגברים שהוא רואה בגריינדר הם חיילים המשרתים בקרבת מקום, תלמידי ישיבה שלא נולדו בגוש עציון ופלסטינים.

"קיבלתי הודעות מכמה ערבים מבית לחם שרצו להיפגש. איפה הם חושבים שזה יקרה? לצד הכביש?"

להוריד את המחיר של היציאה מהארון

בכל מקרה, אין ספק שלהט"בים מגוש עציון שזקוקים לעזרה, חייבים כיום לחפש אותה מחוץ לגוש. בהכירו בכך, ממן ארגן קבוצת תמיכה לבני נוער להט"בים בגוש עציון, שתיהנה מחסות המועצה המקומית, בעקבות הצלחת הערב במתנ"ס.

לקבוצה כבר נרשמו 10 צעירים בין הגילאים 18 ל-22, אבל ממן אומר שבני נוער צעירים יותר יורשו להצטרף לקבוצה, אחרי שהמועצה המקומית תאשר זאת. ממן 28, ישמש כאחד ממדריכי הקבוצה, יחד עם עובד רווחה ופסיכולוג מהמועצה.

"התרומה של הבית הפתוח הייתה עצומה, אבל למה שבחור שחי מעבר לקו הירוק ונאבק עכשיו עם שאלות של זהות מינית, ייאלץ לצאת מהקהילה וללכת למקום שמנוהל על ידי ליברלים חילונים כדי לקבל את ההדרכה שהוא צריך?", הוא שואל.

למרות שבקרוב תעזוב את אפרת ללימודים בקולג', גסיקה אומרת שהיא עושה ככל יכולתה כדי לתמוך ביוזמה "שהייתה מאד יכולה לעזור לי בתקופה שהייתי בתיכון. הלכתי קצת לבית הפתוח, אבל אלה לא היו סוג האנשים שלי, והרגשתי שזה קיצוני מדי בשבילי. היוזמה הזאת היא בדיוק מה שהייתי רוצה אז"..

בדומה לאירוע במתנ"ס, קבוצת התמיכה היא עוד יוזמה מקומית באפרת, שממן מקווה ש"תוזיל את המחיר" שצעירים מגוש עציון חייבים לשלם כשהם יוצאים מהארון. "אני מקווה שייתחסו לזה כאלטרנטיבה לאלה שחושבים שתל אביב היא האופציה היחידה, אומר איש החינוך הדתי.

ממן מודה שבפניהם עומד עוד קרב ארוך מול התנגדות הרבנים ואדישות ההורים, אבל טוען שעשרות ההורים שהגיעו לאירוע במתנ"ס "הצביעו ברגליהם" באשר לכיוון הרצוי ביישוב. "זה לא שביל ישר, אבל אנחנו נגיע," הוא מסכם.

הכתבה התפרסמה לראשונה באנגלית ב-The Times of Israel ב-8 ביוני 20018