יש לנו היהודים אין סוף טענות כלפי הפולנים. לעיתים הסיבות והנסיבות מוצדקות ולעיתים פחות, אבל יש מקרים שבהם עלינו להעלות על נס ולציין לשבח מקרים ואירועים שהם נקודות אור חיוביות ביחסי המדינות והעמים. פרויקט אחד כזה הוא השבת מצבות היהודים בעיר שצ'צ'ין (Szczecin) שבצפון מערב פולין.
סיפורן של המצבות מהכפר דנבי Dąbie שסופח לשלטון המוניציפלי של שצ'צ'ין, החל בליל הבדולח בנובמבר 1938. בית העלמין היהודי נהרס כולו כמעט עד היסוד יחד עם בתי הכנסת ותושביו היהודים של הכפר הוגלו לגטאות ולהשמדה.
סיפור המצבות מהכפר דנבי הפולני, שסופח לשצ'צ'ין, החל בליל הבדולח בנובמבר 1938. בית העלמין היהודי נהרס כולו כמעט עד היסוד יחד עם בתי הכנסת ותושביו היהודים של הכפר הוגלו לגטאות ולהשמדה
בשנת 2019, החל ד"ר מארק לושאק (Marek Łuczak), קצין משטרה נוצרי מקומי וד"ר להיסטוריה, לחקור אודות המצבות שנמצאו מושלכות ביער באין להן דורש.
התחקיר העלה את סיפור הריסת בית העלמין וזאת כחלק מהמזימה הנאצית למחוק את העבר של יהודי העיירה. בשנת 2020 קיבלה מועצת העיר שצ'צ'ין החלטה חשובה ואמיצה לשמר את המצבות ולהשיבן למקומן.
כל המצבות נאספו על ידי צוות מתנדבים בראשותו של ד"ר לושאק והן הועברו לטיפול, שימור ולאחסנה עד שיוחלט מה יעשה בהן.
במהלך שנות מלחמת העולם השנייה, נהגו הגרמנים להרוס בצורה שיטתית נכסים ומבנים הקשורים לקהילות היהודיות. זה התחיל כ"ליל הבדולח" עוד בטרם פרצה המלחמה באופן רשמי והמשיך בהריסת בתי עלמין יהודיים, בתי כנסת ומבני ציבור, יחד עם מכונת המוות להשמדת העם היהודי.
התחקיר של ד"ר לושאק העלה את סיפור הריסת בית העלמין כחלק מהמזימה הנאצית למחוק את עבר יהודי העיירה. ב-2020 קיבלה מועצת העיר שצ'צ'ין החלטה חשובה ואמיצה לשמר את המצבות ולהשיבן למקומן
לאחר המלחמה, עם כניסת השלטון הקומוניסטי שלקח אחריות על מדינות הגוש המזרחי, נמשך הרס בתי העלמין – אולם מי שהרס את בתי העלמין היהודיים ובתי הכנסת היו התושבים המקומיים. ידוע לנו בבירור שבפולין ישנם כ-1400 בתי עלמין יהודיים, אולם רק עשרות בודדות שרדו את השואה וגם הם נותרו רק בחלקם.
אבני המצבות הפכו להיות לחומר בנייה זול ונגיש לכל דורש וגם היום, 80 שנה לאחר השואה, עדיין ישנם רחובות שנסללו משברי מצבות, בחצרות בתים רבים ישנם מצבות המעטרות את חצר הבית, חלקם הלא מבוטל של המצבות נלקחו לצורך הפיכתם לאבן משחזת לסכינים ועוד ועוד.
2365 יהודים היו רשומים בשצ'צ'ין ערב פרוץ המלחמה. לאורך השנים הם היו מיעוט בעיר נמל זו, אולם חייהם היו חיי רווחה ונוחות. זאת משום שבמשך מאות שנים יהודי שצ'צ'ין זכו לשיוויון זכויות, מה שאפשר להם לעסוק בסחר ובבנקאות.
רק נחת ידו של הכובש הגרמני – כאשר הוגלו מרבית יהודי העיר לגטאות בלובלין ולמחנות ההשמדה עד שלא נותר אף לא יהודי אחד בעיר – הוא זה ששינה את פניה של העיר.
הריסת בתי הכנסת ובתי העלמין היהודיים היו לעדות לצפוי לבאות ליהודי העיר ולשאר יהדות פולין. עדויות כאלה עולות וצפות מידי חודש כאילו הם שהו בקפסולת זמן וחיכו בסבלנות עד שיתגלו.
אבני המצבות הפכו לחומר בנייה זול ונגיש לכל דורש וגם היום, 80 שנה לאחר השואה, עדיין ישנם רחובות שנסללו משברי מצבות, מצבות המעטרות חצרות בתים, מצבות שהפכו לאבן משחזת לסכינים ועוד
לעומת זאת, ניתן לציין כי בשלוש השנים האחרונות, ועוד כשהקורונה בעיצומה, נעשה מהפך ראוי לציון ולשבח שבו נערכים קמפיינים רבים להשבת המצבות, בכל מצב, בחזרה למקומן הטבעי, בתי העלמין היהודיים.
אחד הפרוייקטים החדשים הראויים לציון מהימים האחרונים, שבהם פולנים משמרים את הזיכרון היהודי על חשבונם ועל חשבון זמנם הפרטי, הוא פרוייקט קיר המצבות החדש באותה עיר, שצ'צ'ין, שבצפון מערב פולין.
בדיעבד, המשימה של לושאק לא הייתה קלה. ראשית, הוא אינו דובר את השפה העברית ושנית, עליו לקחת בחשבון את ההלכה היהודית המבהירה כיצד לנהוג במצבות יהודיות. אבל ניסיונו כהיסטוריון והידע שצבר בשימור אנדרטאות בפולין ובסביבת מחוז מגוריו, אפשרו לו לפעול בצורה אחראית ומבוקרת.
המשימה של לושאק לא הייתה קלה. ראשית, הוא אינו דובר עברית ושנית, עליו להתחשב בהלכה היהודית ובדרך בה יש לנהוג במצבות יהודיות. אך ניסיונו כהיסטוריון והיידע שצבר בשימור אנדרטאות, אפשרו לו לפעול באחריות
לאחר שהמצבות נאספו, נוצר קשר עם ראש הקהילה היהודית הקטנה של שצ'צ'ין, המונה כ-100 איש ורובם מבוגרים.
מאצ'יי נרקייביץ יודקו, ראש הקהילה היהודית, פענח עבור לושאק את הכיתוב בעברית שעל המצבות. ביחד הם ניסו לחבר בין שברי המצבות כדי לנסות למצוא מצבות שלמות, אולם ללא הצלחה רבה.
בהמשך החלה מלאכת התכנון, והמחשבה כיצד נכון להשיב את המצבות למקומן. כאן התגלה קושי מסויים, שכן כל עבודת בנייה עלולה לחלל את כבודם של המתים הקבורים בבית העלמין. על כן הוחלט כי הן יונצחו בצורת קיר בנוי בשטח שהוכשר לכך מטרים ספורים ממיקומו של בית העלמין היהודי.
החורף הפולני בעיצומו, וכבר כמה ימים שצוותו של לושאק עסוק בבניית האנדרטה. ראשית הם הניחו יסודות לאנדרטה ובהמשך הם הניחו את האבנים אחת ליד רעותה בסדר מסויים. כדי לקבע את המצבות יצקו בטון ועליו שוקעו שברי המצבות.
בהמשך החלה מלאכת התכנון, והמחשבה כיצד נכון להשיב את המצבות למקומן. כאן התגלה קושי, שכן כל עבודת בנייה עלולה לחלל את כבוד המתים הקבורים בבית העלמין. על כן הוחלט כי הן יונצחו בצורת קיר בנוי
בגלל מזג האויר וגל הקור הקיצוני שתקף את פולין לאחרונה, כוסה לוח הבטון בכיסוי זמני בדומה לחממה, שנועדה לשמור על היצירה עד שיהיה ניתן להעמידה במקומה כפי שנקבע.
בשיחה עם ד"ר לושאק הוא אומר: "מבחינתי הלאום לא משנה. אני קצין משטרה וד"ר להסטוריה. נראה לי שאני עושה את זה נכון, כי כך אנחנו משמרים את הזכרון של אנשים שפעם חיו כאן ובנו את העיר הזאת, וזהו הזיכרון של מי שנעשו ניסיונות להרוס את זכרו. זו הגינות אנושית גרידא".
יתכן שאין בימינו יותר חסידי אומות עולם, אך לא מן הנמנע כי ייעשה ריענון לתואר זה, ולו רק כדי להכיר תודה לאלו שלא מאפשרים לזמן להשכיח את זכרם של יהודי פולין. ללא ספק, ד"ר מארק לושאק וצוותו יהיו ראויים לתואר שכזה באחד מן הימים.
מאיר בולקה חוקר ומגלה בשנים האחרונות את מזרח אירופה ובמיוחד את פולין. כבר 10 שנים על הקו בין פולין לישראל ועדיין לא גילה אפילו 10% מהסיפורים של יהדות אירופה לפני השואה ולאחריה. הופך כל אבן, מאתר כל פיסת מידע ומנסה להוציא את האמת לאור, גם אם היא כואבת. במסגרת עיסוקו פועל לשימור המורשת היהודית ועוסק בשימור אתרי מורשת יהודיים. לעיתים גם נאבק באנטישמיות, בעיקר זו הדיגיטלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו