העיסוק שלנו בעצמנו הוא די אובססיבי, ובתקשורת הישראלית העולם לא ממש נוכח, ובוודאי שהמלחמה באוקראינה כמעט נשכחה.

בימים הדרמטיים העוברים עלינו אנו רואים בחילופי השלטון שלנו, הגובלים בחילופי משטר, את גורם ההשפעה הדומיננטי ואולי היחיד על חיינו ועתידנו.

העיסוק שלנו בעצמנו די אובססיבי, ובתקשורת הישראלית העולם לא ממש נוכח והמלחמה באוקראינה כמעט נשכחה. בימים הדרמטיים העוברים עלינו אנו רואים בחילופי השלטון את גורם ההשפעה אולי היחיד על חיינו

הדרמטיות של תהליכי הקיטוב החברתיים הפנימיים וההיסטוריה הקרובה, גורמים לנו להפנות את המבט פנימה ולזלזל בהשפעת ההליכים העולמיים עלינו. אנו מתקשים להבין את חשיבות ההליכים הגלובליים, ובטח שלא מבינים את מרכזיות המלחמה באוקראינה בקביעת עתידנו.

למעשה, קו פרשת המים הזה הקרוי אוקראינה ייזכר בהיסטוריה לא רק בקביעת עתיד האנושות כולה, אלא גם כקו פרשת מים חשוב בהיסטוריה של מדינת ישראל.

אז למה המלחמה באוקראינה הרחוקה, יותר מכל הליך פנימי, תהיה זו שתשפיע על עתידנו?

למעשה מה שהמלחמה באוקראינה עושה לעולם הוא לא שינוי ברמה של התנהלות האנושות אלא ברמה של התודעה האנושית, וזה לא שינוי קטן. מזה זמן העולם סובל מהתפוצצות אוכלוסין מטורפת, התפוצצות אוכלוסין שהעולם סירב להתייחס אליה בצורה רצינית, עד שהגיעה המלחמה באוקראינה.

באופן רגיל, ההתייחסות שלנו להתפוצצות האוכלוסין העולמית מתמקדת בנושא המשאבים. כל חישוב פשוט מצביע על-כך שבעולם של 8 מיליארד בני-אדם, בו אנו דוהרים בקצב גידול אוכלוסין של 80 מיליון בני-אדם נטו בכל שנה, אנו נגיע אל מגבלת משאבים כזו או אחרת מתישהו בעתיד הלא כל-כך רחוק.

למעשה, קו פרשת המים הזה הקרוי אוקראינה ייזכר בהיסטוריה לא רק בקביעת עתיד האנושות כולה, אלא גם כקו פרשת מים חשוב בהיסטוריה של מדינת ישראל

כך קיים קו חברתי שמביט על הנתונים האלו ואומר לעצמו, שאם המלחמה על המשאבים עתידה להגיע, הרי שמה שאנו צריכים זה לייצר דומיננטיות מול שאר העולם.

את התגלמות הקו הזה ביטא באופן קולע ביותר נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ בסיסמא שטבע "Make America Great Again". אבל לא רק הוא חשב כך וזה היה למעשה הקו המוביל בפוליטיקה העולמית לאורך כל העשור האחרון. מנרנדרה מודי בהודו, דרך ז'איר בולסנרו הברזילאי ועד בנימין נתניהו שלנו. הם ועוד עשרות מנהיגים בעולם רכבו על אותו גל בדרך לשלטון סמכותני יותר, מיליטנטי יותר ודמוקרטי פחות.

אבל להתפוצצות האוכלוסין של המין האנושי יש גם היבט אחר, היבט משמעותי יותר ומידי יותר אבל הרבה פחות מובחן, וזה ההיבט של התלות ההדדית שלנו האחד בשני.

לכל רוחב הגלובוס העולם נעשה יחידה אחת. אנחנו היום בישראל נכנסים וקונים ברשת שוודית חולצה בעיצוב צרפתי שנתפרה בפקיסטן במכונות יפניות מאריג פוליאסטר שיוצר בהודו מנפט שהופק ברוסיה בטכנולוגיה קנדית, והובאה לארץ במכולה סינית על גבי אנייה דנית נהוגה בצוות סרבי.

וזה לא נגמר. המזון שלנו עושה דרך לא פחות פתלתלה. המגורים שלנו, חפצי היום יום בהם אנו משתמשים. התחבורה שמובילה אותנו, ולמעשה כל דבר מסביבנו הוא תוצר של שיתוף פעולה חובק עולם. מבלי ששמנו לב, הצפיפות האנושית הפכה אותנו ליחידה אחת גדולה בה כולם תלויים בכולם.

אנו בישראל קונים ברשת שוודית חולצה בעיצוב צרפתי שנתפרה בפקיסטן במכונות יפניות מאריג פוליאסטר הודי מנפט שהופק ברוסיה בטכנולוגיה קנדית, והובאה לארץ במכולה סינית על אנייה דנית שצוותה סרבי

בעולמנו הצפוף, הלאומיות היא אשליה שנעים לנו להאמין לה ולהתלות בה. הלאומיות נותנת לנו תחושה חמה של שייכות. תחושה שאנחנו מעדיפים לדבוק בה ולהתעלם מהתלות הבלתי אפשרית בכל אותם זרים, ולפעמים אויבים אנונימיים ומנוכרים אותם איננו מכירים ואליהם איננו רוצים להשתייך. ואם קרל מרקס הצביע בתקופתו על הדת כאופיום להמונים, הרי שהלאומית של היום היא האופיום החדש, ואנחנו כולנו מעדיפים להתמכר לו.

כך חיינו לנו בבועת אשליית הלאומיות, והיינו ממשיכים לחיות באשליה המתוקה הזו אלמלא אדם אחד שהתמכר לאשליה הזו קצת יותר מדי והחליט לבחון אותה, ושם האדם הזה הוא ולדימיר פוטין, והבחינה הלאומית שהחליט לערוך הייתה הפלישה לאוקראינה. בחינה שאת תוצאותיה לא הוא ולא העולם חזו.

עיקר תוצאותיה של המלחמה באוקראינה אינן דווקא חולשתו של פוטין ולא תוצאות המלחמה ומי ניצח. עיקר התוצאות הן ההשלכות ארוכות הטווח בשאלה של ניהול הרקמה הגלובלית שנושאת את שמונת המיליארד שאנחנו, כדי שנמשיך ונתקיים.

לאחר אוקראינה, כיצד נוכל לשתף פעולה עם מדינה שנמצאת תחת משטר לאומני, משטר שלא מאמין בשיתוף פעולה אלא בכוחניות, ושאין לנו שום ביטחון שלא יתהפך יום אחד ויחליט להשתמש בעוצמתו נגדנו.

לאחר אוקראינה, כיצד נוכל לשתף פעולה עם מדינה שנמצאת תחת משטר לאומני, משטר שלא מאמין בשיתוף פעולה אלא בכוחניות, ושאין לנו שום ביטחון שלא יתהפך יום אחד ויחליט להשתמש בעוצמתו נגדנו

ההליך החל כבר קודם. הפיאסקו של הברקזיט סימן את הכיוון, כמו גם התמוטטות הטרמפיזם בארצות הברית. אך את קו פרשת המים מסמנת אוקראינה, שהאירה שלט דרכים ענק ובוהק לכל המשטרים הלאומנים. קו שמסמן את התעוררות העולם מאשליית הלאומנות לטובת אחריות גלובלית לאופי המשטרים עימם אנחנו מוכנים לעשות עסקים.

קירות המדינות הופכות לקירות זכוכית, ואנחנו רוצים לראות דרכם אם מישהו שם מחזיק לו אבנים. ניתוק רוסיה ממערכת שיתופי הפעולה הגלובליים יכריע בסופו של יום את המשטר הלאומני ברוסיה. כך גם הדבר עם סין, מולה מתפתח הליך דומה של ניתוק. אירן גם היא מועמדת לשינוי כמו גם אחרות. ההליך הזה רק ילך ויגבר, וכל מי שעיניו בראשו צריך לראות שהתהליך הזה יגיע גם אלינו.

צודק השלטון ההיפר לאומני החדש שלנו כי הוא נבחר על-ידי הרוב לעשות בדיוק את מה שהם עושים ולהקטין את זכויות המיעוט. אבל הרוב הזה הוא רוב הנתון תחת השפעתו של אופיום הלאומנות ועדיין לא התעורר למחירו הכבד.

אנחנו חיים בבית, שקירותיו אחרי אוקראינה הפכו לקירות זכוכית. ודווקא עכשיו, תחת השפעתה הממכרת של הלאומנות, החלטנו גם לזרוק אבנים על ערכי העולם החדש ולא רק להנמיך את חומות ההגנה מעריצות הלאומנות מבית. ובנוסף, החלטנו גם להעמיק את המשך הכיבוש והשליטה על עם נטול זכויות, ולהאמין שזה יעבור בשלום.

ניתוק רוסיה ממערכת שיתופי הפעולה הגלובליים יכריע בסוף את המשטר הלאומני שם. כך גם בסין, מולה מתפתח תהליך דומה של ניתוק. אירן גם היא מועמדת לשינוי, והתהליך ילך ויגבר ויגיע גם אלינו

בצורה די ברורה, בשינויי המשטר שאנחנו מקדמים היום, אנחנו מעמידים את עצמנו תחת הכוונת העולמית ועתידים להתפלא מאוד למה ומדוע מנפצות האבנים האלו את קירותינו. אבנים שיגיעו דווקא מאותו העולם שעד אוקראינה כל-כך חיבק אותנו.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.